-בחירה-

מהמם=]

אני אוהבת את עומרי
אבל את דפנה אני שונאת!!
תמשיכיי מהרר!!

"התבאסת הרבה אתמול בערב?" שאלתי בעוקצנות
"מה?? ממש לא! נהניתי מאוד לדבר איתך"
"איזה צירוף מקרים זה,בדיוק אני מחפשת את חברה שלי ואתה פוגש אותי ועוזר לי למצוא אותה אה?!"
"אני לא מבין"
"אני כבר יודעת שמתן אמר לך ללכת 'לשמור עלי' בזמן שהוא עם שיר,כאילו אני איזה תינוקת שצריכה בייביסיטר" אמרתי לבסוף ישירות וללא משחקים
"אה..זה" אמר וסופסוף הבין "נראלך שעשיתי את זה רק בגלל שהוא ביקש?!"
"מז"א?" שאלתי,לא מבינה
"ז"א..שממזמן רציתי לדבר איתך..לא שמעת את מאור אתמול שהוא אמר 'זה זאתי שתמיד יושבת בגן עם הספרים ואמרת שאתה רוצה להכיר..' עד שנתתי לו בוקס והוא שתק.
תמיד הסתכלתי עליך. ראיתי אותך מאחורה אפעם לא ראיתי את הפרצוף שלך. בגלל זה גם לא זיהיתי אותך בהופעה אתמול..אבל תמיד רציתי להכיר אותך.
ואתמול זה היה ממש צירוף מקרים. ברגע שידעתי שזו את ישר רציתי ללכת אליך ולדבר,בלי קשר למתן.גם כדי להכיר מה שהסברתי לך לפני שניה וגם כדי לעזור לחבר.
מה,תראי הם לא חמודים ביחד?!" שאל בחיוך ואני חייכתי חיוך רפה
"נו בחייאת ספיר אין לך מה לכעוס עלי.."
"עזוב" אמרתי. הבנתי פתאום את שניהם.סתם לקחתי את זה קשה
"נו..סליחה אם פגעתי בך.זה הכי לא היה מלפגוע.אני באמת רציתי ורוצה להכיר אותך. היה לי כל-כך כיף לדבר איתך אתמול,את לא מבינה בכלל עד כמה...
לא הפסקתי לחשוב עליך אתמול והיום" אמר והסתכלתי לו בעיניים. האמנתי לו.
"אני חושב שאני אפילו מתחיל להתאהב בך"
------------------------------------

פרק 5

הרמתי עיני. ומבטינו הצטלבו.
הורדתי את מבטי ולא ידעתי מה להגיד.
"אוי נו באמת.לא מתאהבים בכזאת קלות" אמרתי בזלזול
"את..את רצינית?" אמר בקול פגוע
"כן מה..משיחה של 4-5 שעות לא מתאהבים בבחורה"
"ואו..ממש לא ציפיתי לתשובה כזאת ממך" אמר בקול פגוע והלך.
'ידעתי שאני לא צריכה לבוא' חשבתי לעצמי. 'רק בלאגן אני עושה'
"טוב יאללה אני הולכת" אמרתי לכולם
כולם הסתכלו עלי,גם דניאל. עשיתי נפנוף לשלום עם היד ויצאתי
"מאמי לאן את הולכת?" יצאה אלי שיר
"סתם אני עייפה ואין לי כוח להישאר" תירצתי
"נו..תישארי קצת איתי.."
"לא שיר באמת שאין לי כוח"
"נו מאמי קצת! מה ..למה את כל-כך כבדה כל הזמן?!"
"ככה.אני כבדה טוב..?!" התעצבנתי "מה יש לכולם,זאת אני..רוצים לקבל אותי ככה-תקבלו. לא רוצים-לכו לעזאזל טוב?!" אמרתי והלכתי בעצבים

הגעתי הביתה בעצבים ונכנסתי לחדרי
שכבתי במיטה ועצמתי את עיני.
"תגידי לי מה יש לך?" נכנס עומרי בכעס לחדרי לאחר רבע שעה בערך
"מה את רוצה ממני?" התרוממתי
"מה את צורחת ככה,נראה לי כל השכונה שמעה אותך"
"יופי-שישמעו"
"טוב..את מוכנה להגיד למה צעקת ככה על שיר שהיא נכנסה בשוק?"
"לא אמרת ששמעת?" עקצתי
"טוב זה לא הזמן לעקיצות שלך..תסבירי לי מה קרה"
"לא קרה כלום טוב.."
"את לא רוצה לא צריך" אמר ויצא מחדרי "נמאס לי לשכנע אותך כל הזמן" שמעתי אותו מלמל.
'אוף' אמרתי בשקט ושוב שכבתי על מיטתי
'אני חושב שאני מתחיל להתאהב בך' הדהד במוחי המשפט שדניאל אמר לי
'מה אני אמורה לעשות עם זה?
אני-זאת שכל החיים מטיפה לכולם שלא צריך חבר בגיל הזה.
אני- זאת שחושבת שלימודים זה הכול
אני-זאת שלא מבינה כלום באהבה
אני-זאת שבחיים לא מתחילים איתה בנים.
מאיפה הוא בא לי באמצע החיים?!
"תגידי לי את נורמאלית?" נכנסה דפנה
"דפנה רדי ממני טוב..אל תתחילי איתי גם את"
"מי רוצה לדבר על זה בכלל. אבל ככה את הולכת בלי להגיד לי,הייתי באה איתך משוגעת" אמרה והתיישבה על מיטתי בחיוך
"אה..רגע..אז..לא באת לצרוח עלי עכשיו?"
"נראלך...יאללה ספרי" אמרה בחיוך
"מה יש לספר?"
"אל תשחקי אותה.ישר אחרי שדיברת עם דניאל נעלמת..מה??"
"מה 'מה'?!לא קרה כלום"
"דיי!!!! ככה את מכירה אותי.וככה אני מכירה אותך.."
"נו..מה יש לך אני אומרת לך לא היה כלום" התעצבנתי
"טוב לא צריך" נכנעה ונשכבה על המיטה
היא החלה לשרוק ולשחק עם הידיים ואני צחקתי
"מה?" הסתכלה עלי בחיוך
"דיי כבר קרצייה" אמרתי והעפתי עליה כרית.
"אז יאללה...אם את לא מספרת אנחנו מתות משעמום פה"
"אני עייפה" תירצתי
"יש לנו את כל הלילה" חייכה חיוך גדול
"ניניני.."
"נו..למה את כל-כך מתעקשת? למה את לא יכולה לסמוך על אנשים?"
"זה לא קשור לסמוך,נפגעתי יותר מידי מאנשים,אני לא יכולה להרשות לעצמי להיפתח אליהם"
"זה כן קשור לאנשים"
"שיהיה.." נכנעתי
"טוב..את לא רוצה,יאללה הלכנו לישון?" שאלה והתהפכה לצד
"כן.." אמרתי ונשכבתי גם אני במיטתי
היה שקט. הסוד הזה היה כל-כך מת לפרוץ החוצה..
"הוא אמר לי שהוא מתחיל להתאהב בי" הוצאתי את זה
"סוף סוף..כבר התייבשתי פה בחוץ" פרץ לחדרי עומרי
"חח..מאיפה באת??" צחקה דפנה
"שעה חיכיתי בחוץ,רציתי לדעת מה עובר עליה" חייך
היה שקט.שניהם הסתכלו עלי ואחרי כמה דניות קפצו עלי..
"אהבה יש באוויר התגשמות חלום" עומרי התחיל לשיר ודפנה הצטרפה
"לא.אתם לא מבינים" עצרתי להם את כל השמחה והם ירדו ממני
"אני לא אוהבת אותו:"

תמשיכיי!!

QUOTE (מלאכית122 @ 25/07/2010) תמשיכיי!!
😁 😁

"הוא אמר לי שהוא מתחיל להתאהב בי" הוצאתי את זה
"סוף סוף..כבר התייבשתי פה בחוץ" פרץ לחדרי עומרי
"חח..מאיפה באת??" צחקה דפנה
"שעה חיכיתי בחוץ,רציתי לדעת מה עובר עליה" חייך
היה שקט.שניהם הסתכלו עלי ואחרי כמה דניות קפצו עלי..
"אהבה יש באוויר התגשמות חלום" עומרי התחיל לשיר ודפנה הצטרפה
"לא.אתם לא מבינים" עצרתי להם את כל השמחה והם ירדו ממני
"אני לא אוהבת אותו:"
----------------------





-פרק 6-






"ספיר דפנה, קומו- אוכלים" שתינו פתחנו את העיניים והתמתחנו
דפנה קמה ראשונה שטפה פנים ולאחר מכן אני קמתי והתארגנתי
"בוקר טוב" אמרתי כשירדתי למטה
"טוב יאללה איזה בוקר ואיזה נעליים בואו נאכל-אני גוועת" אמרה אמא והתיישבנו מסביב לשולחן.
"ואיי אמא האוכל ממש טעים" אמר עומרי
"תאכל חמוד"
"טוב יאללה, היה טעים,לילה טוב" אמרתי וקמתי מהשולחן
"סליחה גברת..אכלת?שתית?" שאלה והנהנתי
"יופי..אז תרימי את הצלחת שלך את לא אורחת" התעצבנה
"ואוו..אמא תירגעי אני ארים מה את בלחץ?"
"לא לחץ,שום לחץ...נמאס לי להיות המשרתת פה בבית."
"טוב הינה...אני מרימה-את יכולה להמשיך לאכול בנחת" אמרתי והרמתי את הצלחת והכוס שלי
"אנחנו הולכים לים. את באה איתנו?" שאל עומרי
"מה ים?" התערבה אמא "ממש חם עכשיו,זה מסוכן"
"לא יודעת" עניתי והתעלמתי מדברי אימי ודפנה הסתכלה עלי במבט מפחיד
"תחשבי על זה אנחנו יוצאים עוד שעה בערך" אמר ואני הנהנתי ועליתי למעלה.
"שמעתם מה אמא שלכם אמרה-זה מסוכן בשעות החמות האלה" התערב אבא
"נו באמת...מה אנחנו ילדים קטנים" התעצבן עומרי "הכי כיף בשעות האלה.אל תדאגו אנחנו נסתדר"

"יאללה בואי הולכים" דפנה נכנסה לחדרי ואמרה.
"עכשיו?" שאלתי ופתחתי את עיני
"כן נו..עוד לא התארגנת?"
"לא. כי אני לא יודעת אם בא לי לבוא" עניתי
"נו..איזה קרציה...פעם ב100 שנה אני פה..תהיי איתי קצת"
חשבתי כמה שניות ואז אמרתי:
"טוב נודניקית אני באה"
"מעוולה.." יאללה שימי את הבגד ים ובואי
שמתי על עצמי בגד ים,גופיה מעל ומכנסים קצרום. כפכפי ים ויצאנו.
"למה לא אמרתם לי שכולם פה?" התעצבנתי כשראיתי את שיר,מתן,דניאל ומאור
"זה לא היה ברור?" שאל עומרי
"לא! אני חשבתי שזה רק שלושתנו"
"טוב..הכל משמיים..כנראה את צריכה להיות פה עכשיו-ותיהני!"
"יאללה מעצבנים-צאו מהאוטו" אמרתי
"בוקר טוב לכם" אמר מאור
"בוקר טוב" ענינו יחד
"ספירי לאן נעלמת אתמול?" שאל מתן
"סתם.." אמרתי
"טוב יאללה ספירי בואי ניכנס לים" אמרה דפנה והורידה את הגופיה.
היא חשפה גוף מדהים! כולם הסתכלו עליה ושמתי לב ששיר דפקה מרפק למתן.
חייכתי.
"מה את מחייכת?" שאל דפנה
"סתם דפי את מהממת...נוזל פה ריר לכולם" צחקתי וכל הבנים צחקו
"מה את חיה בסרט..." אמר מאור
"מאור אתה היחיד שבאמת נזל לו ריר..כל השאר זה בתיאוריה" אמרתי והוא שתק
"טוב יאללה מי בא איתי?" שאלה ומאור התנדב
"את לא באה?" שאל אותי עומרי
"אולי עוד מעט" עניתי
"טוב.." אמר ונכנס אף הוא למים
"יאללה נו ספיר בואי" אמרה לי דפנה
"עוד כמה דקות" עניתי
הרגשתי שדניאל ושיר כועסים עלי.הם לא פוזלים לכיווני בכלל..
/אוף,מספיק עם המחשבות' אמרתי לעצמי ששמתי לב שאני שוקעת בהם. 'יאללה להיכנס למים ודי' אמרתי והורדתי את הגופייה
"הופה!" שמעתי את עומרי ומאור שרק לי
"תשתקו מפגרים" חייכתי במבוכה ונכנסתי לאט למים.
המים היו קרים. נכנסתי לאט לאט כדי שאתרגל אליהם.
"יאללה מה את מתעכבת כנסי כבר" אמר מאור והשפריץ עלי מים
"לא מאור קר לי!" צחקתי וניסיתי להסתיר את גופי
"נו אז יאללה עכשיו כולך רטובה כנסי" אמר וחזר לכולם
"אני אראה לך מזה.." אמרתי וקפצתי עליו מנסה להטביע אותו
"תגידי לי מה את רצינית?" צחק מאוד והפיל אותי "תקלטי! איתי? לא מתעסקים!!"
"בסדר בסדר..אימל'ה נכנעתי!!" אמרתי וכולם צחקו
"אני חייבת להפיל איזה מישהו" אמרה לי דפנה בשקט
"חח...את מי?" צחקתי
"דניאל?" שאלה ואני היססתי.
"אני לא יודעת עד כמה הוא יאהב את הרעיון שאני..."
"טוב..די לחשוב שעות נוספות..בואי כבר" אמרה דפנה ואני המשכתי לעמוד במקום
"לא צריך אני אסתדר לבד" חייכה והתקדמה לכיוון דניאל.
"ואההההההה" צעקה וקפצה עליו מאחורה
דניאל הסתובב בשניה והפיל אותה, הכניס לה את הראש למים והשאיר אותה שם כמה שניות
"משוגע!" צרחה דפנה אחרי שיצאה מהמים
"מה הבנות חושבות לעצמן פה אני לא מבין" אמר עומרי והבנים צחקו
"לא חבל עליך דפנה?" אמר מאור
"אני בטוח שזה לא היה רעיון שלה" צחק מתן
"נכון" אמרה דפנה ואני הרגשתי שמשהו לא טוב מתקרב
"של מי?" שאל דניאל בחצי רצינות חצי צחוק
"שלה" אמרה והצביעה עלי
"איזה שקרנית!" צעקתי "אני נשבעת שזה היה רעיון שלה.אני בכלל לא השתתפתי" הצדקתי את עצמי
"אה כן?!" אמר דניאל והתקרב אלי." אני אראה לך מה זה ' לא השתתפתי' אמר
"דיי דניאל באמת זה לא אני!" צעקתי והתחלתי לרוץ. יצאתי מהמים ורצתי.
אבל זה היה אבוד. הוא טס!
אחז בידי והחזיק אותה חזק.
עשה לי רגלית ונפלתי.
"זה לא כוחות זה לא פייר" צעקתי וצחקתי ביחד.
"אה כן?!" אמר וחייך "פעם אחרונה!" אמר והתקרב אל פני כל-כך עד ששמעתי את נשימותיו.
כשראיתי שאנחנו קרובים מידי הפניתי את מבטי לכולם
"טוב די.." אמרתי והוא קם מעלי.
כולם הביטו בנו. כאילו מחכים שמשהו יקרה.
דניאל החל להתקדם לכיוון הים.
אני עשיתי עיגול מחול וזרקתי עליו את החול.
"מה זה היה?" שאל והסתובב אלי
"עכשיו אנחנו פיטים" אמרתי והרמתי את ידי.
"אני אראה לך מה זה פיטים" אמר ושוב החל לרדוף אחרי
"אויי נו טוב נכנעת" צעקתי לו עוד לפני שהספיק לתפוס אותי
"לא מוותר לך!" אמר ורץ אחרי
הוא טפס אותי והפעם הוא לא ויתר.
הוא היה מאחורי וליפף את שתי ידי מאחורי גבי.
"אוצ'" אמרתי והתכופפתי
הוא התכופף גם הוא וראשו היה בין צווארי
"את מבטיחה שזה לא קורה שוב?" לחש באזני
"מבטיחה" לחשתי גם אני
הוא סובב אותי אליו.הרגשתי ש'פאדיחה' והסתכלתי לראות אם כולם מסתכלים אבל..הם נעלמו.
"איפה כולם?" שאלתי,והרסתי את הרגע
"יו...לא יודע" אמר
"בוא נחפש אותם" אמרתי
"מה את דואגת..הם 5 חבר'ה תאמיני לי שלא יקרה להם כלום.." אמר
"דניאל?" אמרתי פתאום, ניצלתי את הרגע
"ספיר?"
"לא עכשיו ברצינות..אני מצטערת ממש על אתמול פשוט..."
"זה בסדר..הבנתי כבר אל תכאיבי לי שוב"
"אני פשוט..."
"עזבי ספיר..בבקשה..אני לא אשקר לך-נפגעתי ממך אתמול,מאוד. אבל אני מבין אותך,אני לא יכול להכריח אותך להיות איתי"
"תקשיב,אתה מקסים. אבל אני פשוט חושבת שאנחנו לא מכירים מספיק זמן בשביל..אתה יודע?!"
"אז מה את אומרת פה בעצם? שיש לי סיכוי?"
"אני פשוט אומרת שבוא נחכה אם זה קצת. שתינו בלימודים עכשיו וסתם..זה קצת מוקדם"
"מז"א מוקדם מדי? אין גיל לאהבה לא מכירה את המשפט?" שאל אותי
"זה סתם קלישאה" עניתי
"אני לא חושב.." אמר ושתקתי.
"טוב תראי" הוסיף "אני לא מכריח אותך,אני אמרתי את מה שאני מרגיש. זכותך להרגיש איך שבא לך. אני פשוט אומר..." אמר ושתק מספר שניות "את יודעת מה?! אני לא אומר כלום..פשוט עזבי,בואי נעזוב את זה בשקט"
"בסדר..אם זה מה שאתה רוצה" אמרתי
"אבל ידידים מותר?" שאל בחיוך ושלח יד ללחיצה
"ידידים מותר" חייכתי ולחצתי את ידו

מממ...מה אני אמורה לחשוב?? 😯

שזה מווושלם😊
ושאתתת צריכה להמשיך!!!

QUOTE שזה מווושלם 😊
ושאתתת צריכה להמשיך!!!


תודה מאמי...מקווה להספיק בערב...
אני פשוט עכשיו בלחץ של פסיכו'...
😊

"דניאל?" אמרתי פתאום, ניצלתי את הרגע
"ספיר?"
"לא עכשיו ברצינות..אני מצטערת ממש על אתמול פשוט..."
"זה בסדר..הבנתי כבר אל תכאיבי לי שוב"
"אני פשוט..."
"עזבי ספיר..בבקשה..אני לא אשקר לך-נפגעתי ממך אתמול,מאוד. אבל אני מבין אותך,אני לא יכול להכריח אותך להיות איתי"
"תקשיב,אתה מקסים. אבל אני פשוט חושבת שאנחנו לא מכירים מספיק זמן בשביל..אתה יודע?!"
"אז מה את אומרת פה בעצם? שיש לי סיכוי?"
"אני פשוט אומרת שבוא נחכה אם זה קצת. שתינו בלימודים עכשיו וסתם..זה קצת מוקדם"
"מז"א מוקדם מדי? אין גיל לאהבה לא מכירה את המשפט?" שאל אותי
"זה סתם קלישאה" עניתי
"אני לא חושב.." אמר ושתקתי.
"טוב תראי" הוסיף "אני לא מכריח אותך,אני אמרתי את מה שאני מרגיש. זכותך להרגיש איך שבא לך. אני פשוט אומר..." אמר ושתק מספר שניות "את יודעת מה?! אני לא אומר כלום..פשוט עזבי,בואי נעזוב את זה בשקט"
"בסדר..אם זה מה שאתה רוצה" אמרתי
"אבל ידידים מותר?" שאל בחיוך ושלח יד ללחיצה
"ידידים מותר" חייכתי ולחצתי את ידו
-----------------------------











-פרק 7-












"הינה הם" אמר לי דניאל והצביע.
"איפה הייתם?" שאלתי והתקדמנו לעברם
"אמרנו לכם שאנחנו הולכים לקנות ארטיקים,אבל הייתם עסוקים מידי ולא רצינו להפריע" אמר מאור וכולם צחקו.
רק אנחנו היינו במבוכה
"שמנים..איפה שלנו?" שאלתי את עומרי
"לא קנינו לכם.לא ידענו מה תרצו" אמר
"אוף איתכם.." אמרתי
"לכו תקנו לכם" אמר מתן
"אין לי כוח" אמרתי
"אני אלך לקנות" אמר פתאום דניאל
"מה את רוצה?" שאל
"לא,לא נעים שתלך לקנות לי..אני אלך לקנות וזהו" אמרתי. באמת לא היה לי נעים
"איך שבא לך" אמר
"טוב אתם פה..אל תלכו לאף מקום כן?!" אמר והסתכלתי על דפנה שעשתה לי פרצופים
"אנחנו פה אנחנו פה" אמר עומרי ואנחנו הלכנו.
"שוב אנחנו לבד אה?!" צחקתי
"זה הגורל מאמי.." אמר ואני שתקתי
"אני מזהירה אותך מראש אני בעיתית בגלידות" אמרתי בחיוך
"מה אכפת לי..למה את צריכה להזהיר אותי?" שאל בעוקצנות
"חכה ותראה" חייכתי
"תגידי...איפה את לומדת ריקוד?" שאל פתאום
"מאיפה אתה יודע שאני רוקדת?" שאלתי מופתעת
"אמרת לי בהופעה..י'סנילית"
"מה באמת?!"
"כן באמת" חייך וצחקתי
"חחח...בסטודיו של גלי" אמרתי
"את יודעת שגם אחותי לומדת שם"
"באמת?"
"כן באמת" צחק "אחרי ההופעה כשהגעתי הביתה שאלתי את אחותי אם היא מכירה אותך והיא אמרה שכן"
"ואוו..איזה עולם קטן.." חייכתי "מי זאת אחותך?" שאל
"גלי" חייך
"לא נכון! אחותך זו המורה שלי?!"
"חח..כן" צחק במבוכה
"ואו..זה ממש עולם קטן" אמרתי והוא צחק
"לגמרי" הוסיף
"ואו..קר פה.." אמרתי כשנכנסו למכולת
"כן נעים" אמר.
הוא לקחת טילון עוגיות ואני המשכתי לעמוד ליד המקפיא.חושבת מה לקחת
"את באה?" שאל
"אני מתלבטת" עניתי
"מה יש לך להתלבט זה גלידה.."
"אני מתלבטת בין טילון, שוקובו,ופסק זמן..מה כדאי לי?" שאלתי
"נו מה את רצינית..ברור שטילון"
"לא אבל אני יותר אוהבת שוקובו"
"אז תיקחי שוקובו"
"אבל בא לי את הפסק זמן"
"אוה...את בעיתית"
"הזהרתי אותך"
"טוב יש לי רעיון...תעצמי עיניים ותבחרי" אמר
עצמתי את עיני והצצתי..
"את כל-כך רמאית זה לא יאמן..אני אעצום לך עיניים ותבחרי" אמר
הוא בא מאחורי ועצם לי את העיניים.
היה לו מגע רך ונעים. כל-כך נהניתי לא רציתי שהוא יפסיק..
מיששתי את הגלידות ולקחתי בסוף טילון.
הוא הוריד את ידיו וראיתי שיצא לי טילון.
"אוף אבל בא לי שוקובו"
"אני לא מרשה לך יאללה קונים טילון והולכים" אמר
"כמה טילון?" שאלתי את המוכר
"10 שקלים"
דניאל הוציא שטר של 20 ושילם למוכר
"יאללה בואי"
"תגיד מה אתה דפוק?"
"שתקי ובואי"
"טוב אז כך ממני 10 שקלים" אמרתי
"אויי נו מה את רצינית..מה את עושה עניין מ10 שקלים"
"אני מרגישה סחרחורת" אמרתי פתאום "בוא נשב פה כמה דקות"
"בואי אמר והחזיק את ידי"
התיישבנו על המדרכה,במקום די שקט וכול אחד אכל את הגלידה שלו בתאווה.
"נו..איך הגלידה? מרוצה מהבחירה?" שאל
"חח..כן..דווקא סבבה" חייכתי
"איזה טעם לקחת?" שאל
"ריבת חלב.ברור הכי טעים"
"עוגיות פי אלף!"
"מה פתאום"
"את האמת אפעם לא טעמתי ריבת חלב אז אני לא יודע"
"קח תטעם"
"את לא נגעלת?" שאל
"אם הייתי נגעלת, נראלך שהייתי מציעה לך?" חייכתי
"מממ..באמת טעים" אמר אחרי שלקח ביס
"קחי משלי,שנהיה פיטים" אמר וצחקתי
"זה גם בסדר" חייכתי
"זהו?עבר לך?" שאל
"אמ..כן..יאללה בוא" אמרתי וקמתי.
את באמת..בכלל לא הרגשתי טוב..הרגשתי מן חולשה כזאת.
אחרי כמה צעדים התיישבתי במהירות.הרגשתי רעד וסחרחורת
"היי..הכול בסדר?" שאל והתיישב לידי
"ואי אני מסוחררת" עניתי
"תניחי עלי את הראש קצת" אמר
שמתי את ראשי בברכיו ושכבתי שם
"ואיי איזה פאדיחה"
"כאילו מישהו פה...ממי את מתפדחת?מהחתול?"חייך וצחקתי
"הלו?" עניתי כששמעתי את צלצול הטלפון
"אנחנו רוצים ללכת איפה אתם?" התקשר אלי עומרי ושאל
"אנחנו באים" עניתי אך דניאל חטף לי את הטלפון
"היי אחי..תקשיב רגע..אני אקח את אחותך הביתה היא לא כל-כך מרגישה טוב"
"מה יש לה?" שאל
"שום דבר מיוחד היא קצת מסוחררת אנחנו עוד מעט נבוא אל תדאג אחי..אני אשמור עליה..יאללה ביי"
"תודה דניאל" אמר ולקחתי את הטלפון
"אני בסדר בוא"
"בטוחה?" שאל
"כן.." אמרתי.
קמתי לאט מהמדרכה ודניאל חיבק אותי,שלא יקרה כלום ושלא אפול
הגענו לאוטו שלו ונכנסנו לרכב.
"יש לי מים רוצה?" שאל
"איכס הם חמים בטח"
"זה מה שיש לי"
"לא משנה אנחנו עוד כמה דקות בבית שלי.."
"סבבה איך שאת רוצה" אמר והתניע.
"ואיי דניאל מזה תודה רבה"
"שטויות..."
"טוב..ביי להתראות" אמרתי ונתתי לו נשיקה על הלחי
"ביי" אמר ויצאתי מהרכב.
נכנסתי הביתה וישר הלכתי לשתות מים. אולי התייבשתי.
שתיתי איזה 1/2 ליטר ונחתי כמה דקות על הספא.
"מה קרה לך מאמי?" ירדה דפנה מצוחצחת אחרי מקלחת
"לויודעת הייתה לי סחרחורת פתאומית כזאתי" הסברתי
"הסתחררת מהיופי,אני מבינה אותך" אמר בחיוך
"אויי נו שתקי.."
"אל תעבדי עלי ראיתי איך הסתכלת עליו כשהגענו וכשהוא הוריד ת'חולצה בכלל.."
"אויי נו..אין לי כוח לדבר על זה אני הולכת להתקלח"
"תחשבי על זה מאמי..הוא אוהב אותך" אמרה ואני נכנסתי למקלחת
המחשבות לא הפסיקו להציק לי.
אבל אין מה לעשות אני פשוט לא יכולה!
אני חייבת ללמוד להתאפק ולשלוט בעצמי.
יצאתי מהמקלחת ונכנסתי למיטה.עדיין הרגשתי קצת חלשה.
עצמתי את עיני ובתוך דקות ספורות נרדמתי

תמשיכיי!!!!!

סיפור יפה מחכה להמשך 😊

QUOTE (מלאכית122 @ 07/08/2010) תמשיכיי!!!!!
😉

יחסית לתגובות המעטותש היו לי פעם קודמת
לא ציפיתי ל3 תגובות עכשיו.
הופתעתי😊😊
תודה😊😊

נכנסתי הביתה וישר הלכתי לשתות מים. אולי התייבשתי.
שתיתי איזה 1/2 ליטר ונחתי כמה דקות על הספא.
"מה קרה לך מאמי?" ירדה דפנה מצוחצחת אחרי מקלחת
"לויודעת הייתה לי סחרחורת פתאומית כזאתי" הסברתי
"הסתחררת מהיופי,אני מבינה אותך" אמר בחיוך
"אויי נו שתקי.."
"אל תעבדי עלי ראיתי איך הסתכלת עליו כשהגענו וכשהוא הוריד ת'חולצה בכלל.."
"אויי נו..אין לי כוח לדבר על זה אני הולכת להתקלח"
"תחשבי על זה מאמי..הוא אוהב אותך" אמרה ואני נכנסתי למקלחת
המחשבות לא הפסיקו להציק לי.
אבל אין מה לעשות אני פשוט לא יכולה!
אני חייבת ללמוד להתאפק ולשלוט בעצמי.
יצאתי מהמקלחת ונכנסתי למיטה.עדיין הרגשתי קצת חלשה.
עצמתי את עיני ובתוך דקות ספורות נרדמתי
------------------------------------

















-פרק 8-

















"בוקר טוב" עומרי פתח את דלת חדרי
"מה השעה?" שאלתי
"6:45"
"לא נכון..יום ראשון?"
"כן..חרפת חבל לך על הזמן.."
"ואיי איפה דפי? שאלתי
"היא הלכה כבר אתמול" ענה
"ואיי איזה באסה לא אמרתי לה שלום"
"בקטנה..דבריתי איתה בצהרים או משו..טוב יאללה מה את עדיין במיטה..יש ביצפר,לא מתאימם לך!"
"אני קמה" אמרתי.
לבשתי מכנס ג'ינס עם חולצה סגולה.
ביזרתי את שערי המתולתל,שמתי קרם.
התאפרתי מעט והלכתי למטבח.
"בוקר טוב" אמרתי לאימי שישבה בשולחן האוכל והכינה כריכים
"בוקר טוב..כמה שאת ישנה..שתהיי בריאה" חייכה אלי אימי.
מזגתי לי חלב ולקחתי קערה עם קורנפלקס והתיישבתי לאכול.
"טוב יאללה ספיר את באה?" שאל עומרי
"כן שניה.." אמרתי ותוך כדי לגמתי את טיפת החלב האחרונה
"באתי" עניתי..
"ביי חמודים" אמרה אמא
"ביי" אמרתי ונכנסנו לרכב.

"שית!" צעק עומרי ועצר את הרכב בצד
"מה קרה?" שאלתי
"פנצ'ר" ענה בקצרה
"צריכים עזרה?" עצר לידנו דניאל
"ואי אחי..איזה מזל שאתה פה, תעשה לי טובה קח את ספיר לביצפר פשוט יש לי פנצ'ר בגלל אני אתקן אותו ועף למוסך"
"אין בעיה" אמר "בואי תעלי" פנה אלי דניאל
"למה שלא תתקן את הפנצ'ר, תבוא לבית הספר ואח"כ תלך לתקן אותו במוסך.."
"לא, אבא יהרוג אותי..נו לכי כבר שלא תאחרי גם את" אמר ואני נכנסתי לרכב
"ביי" אמרנו יחד ודניאל החל לנסוע
"איך זה קרה לו?" שאל דניאל
"אין לי מושג. הוא פתאום עצר בצד וצעק 'שית'"
"חח..מה זה 'אין לי מושג'..מה,אין לך רישיון?"
"יש לי אבל אני לא מבינה בכול זה רק גז וברקס" חייכתי והוא צחק
"כל הבנות אותו הדבר ואח"כ מתלוננים למה צוחקים על הבנות"
"טח, אתם סתם צוחקים על הבנות כי אנחנו זהירות.אתם מנסים לשחק אותה גברים על הכביש"
"איזה שטויות אני מנסה לשחק אותה גבר?" שאל
"לא,אתה לא.אתה משו..."
"משו מה?" שאל
"משו..אין הגדרה" עצרתי את עצמי
"טוב..יאללה הגענו,את רוצה לרדת ואני אחפש חניה?" שאל
"אמ..כן..כדי שאני לא אאחר" אמרתי. ואחרי דקות מספר קלטתי איזה חוצפנית אני. "אתה יודע מה..לא..אני אחכה לך,ניכנס יחד" אמרתי והוא חייך
"יאללה בואי" אמר דניאל כסיים להחנות את הרכב.
"יאללה ביי יומטוב" אמרתי ונכנסתי לכיתתי. בזוית העין קלטתי שהוא יתכופף לתת לי נשיקה על הלחי-התחמקתי.
"היי לך.." התיישבתי ליד שיר
"מה זה היה עכשיו?" שאלה בשוק
"מה עשיתי?" שאלתי, לא מבינה
"ייבשת לו את החיי ם עכשיו עם הנשיקה"
" נו..לא שמתי לב.." תירצתי
"אבל זה לא יפה היית לפחות אומרת לו אחרי כמה סנטימטרים סליחה או משהו.."
"אמ..אפשר?" שאל מתן והצביע על הכיסא
"כן בטח" אמרתי ופיניתי לו את מקומו. ואני הלכתי להתיישב בשורה ה-2 בצד...לבד.
הוצאתי את המחברות,הספרים והקלמר..והשיעור מתחיל
"כולם להוציא עפרונות..בוחן פתע" אמרה לפתע המורה
"מה עכשיו בוחן פתע?!" "כוסאמק" נשמעו קולות מכל פינת החדר
"שקט..התחלנו" אמרה המורה והחלה לחלק את הדפים.
הוצאתי את העיפרון שבצבץ לו דף קטנטן.
התחלתי את הבוחן וכל-כך הסתקרנתי לדעת מה כתוב שם.
לא הצלחתי להתרכז,הייתי חייבת לקרוא.פתחתי את הפתק ו...