-בחירה-

תמשיכייי!!!

הוצאתי את המחברות,הספרים והקלמר..והשיעור מתחיל
"כולם להוציא עפרונות..בוחן פתע" אמרה לפתע המורה
"מה עכשיו בוחן פתע?!" "כוסאמק" נשמעו קולות מכל פינת החדר
"שקט..התחלנו" אמרה המורה והחלה לחלק את הדפים.
הוצאתי את העיפרון שבצבץ לו דף קטנטן.
התחלתי את הבוחן וכל-כך הסתקרנתי לדעת מה כתוב שם.
לא הצלחתי להתרכז,הייתי חייבת לקרוא.פתחתי את הפתק ו...

----------------------------------











-פרק 9-















"ספירושלי..
הייתי צריכה ללכת וישנת אז לא רציתי להעיר אותך.
אבל ממש רציתי לתת לך חיבוק ונשיקה.
נתתי.
אני לא יודעת אם שמת לב😛
בקיצור, יפשלי, היה לי כל-כך כיף איתך ועם עומרי.
ממש נהניתי. גם אם החברים האלה שלכם.
וסתם ככה,אני חייבת להגיד לך את זה,
אני יודעת שתכעסי,אני יודעת שתכחשי,
אבל לא אכפת לי...
דניאל אוהב אותך!
ואת אוהבת את דניאל.
ואת גם יודעת את זה..
ממש חבל לי שתפספסו אחד את השני רק בגלל כל מיני שטויות שעוברות לך בראש
(ואני יודעת טוב מאוד מהם השטויות האלה..)
אתם יכולים להיות זוג מקסים!
והוא לא אחד שהולך עם כל אחת,אז ככה שאני גם בטוחה שאת לא תיפגעי.
וחוצמיזה,את לא חושבת שהגיע הזמן לקפוץ למים,ולנסות כבר להיות בקשר?!
הוא הכי הטעם שלך בעולם! אני יודעת את זה.
הוא עם שיער קצוץ,ולא כמו כולם שמגדלים כמו קופים.
יש לו עיניים חומות,שזה בדיוק מה שרצית
הוא יחסית גבוה,שזה לא כל-כך רצית אבל זה מעוולה,זה אפילו יותר טוב..
והכי הכי חשוב,יש לו עגיל בגבה.
הוא חתיך,הוא הורס,הוא מהמם, הוא מדהים
ו..הוא במיוחד בשבילך!
אז קדימה יקירתי...תקפצי למים ותלכי על זה.
אני יודעת שאת רוצה.
שהמון בהצלחה חיימשלי.
ויוטוב!😊"
"ספיר,עליך אני לא הייתי מאמינה" שמעתי את קולה של המורה. והוא היה קרוב..וקרוב מאוד.
קיפלתי במהירות את המכתב והכנסתי אותו לכיס
"לא..לא..המורה זה ממש לא מה שאת חושבת" אמרתי והיא גיחכה
"המשפט הידוע אה?!"
"לא באמת.." אמרתי והבחנתי שכול העיניים נעוצות בי
"תביאי לי את הפתק" ציוותה עלי המורה
"לא המורה, אני נשבעת לך ביקר לי שזה לא קשור בכלל" אמרתי כמעט מתחננת ועדין כל הכיתה הטתה אוזן
"או שאת מביאה לי את הפתק,או שאת יוצאת מהכיתה" אמרה ושתקתי.
'לאחר כמה שניות של שקט ומחשבה,קמתי ממקומי במבוכה ובאיטיות ויצאתי מהכיתה עם הפתק.
הלכתי לשבת במקומי הקבוע.
זה היה מין מקום כזה שהוא רק שלי.
אף-אחד לא באמת מגיע לשם. מקום שאני כל-כך אוהבת לשבת בו..
מקום מוזנח, חצי חול וטיפל'ה דשא יבש מעורבבים יחד פרחים נבולים.
אבל אני אוהבת את המקום הזה הוא מרגיע אותי.
התיישבתי שם ועצמתי את עיני.
'כבר מעכשיו מתחיל בלאגן' חשבתי לעצמי 'אין! בנים עושים רק צרות'
פתחתי את המכתב וקראתי אותו שוב ושוב ושוב...
"היי לך" שמעתי קול והרמתי את עיני.
מולי היה דניאל
"היי" חייכתי ,קיפלתי מהר את המכתב והכנסתי אותו לכיס האחורי של המכנס
"קרה משו?" שאל
"היה צריך לקרות משו?" שאלתי
הם לא יודע..פשוט ראיתי אותך יוצאת מהכיתה לפני הזמן והולכת מהר..אז חשבתי קרה משו, את יודעת לפי מה שסיפרת לי ,לא כזה אופייני לך לצאת לפני הזמן מהשיעור" אמר וחייכתי
"כן..סתם היה לי איזה בלאגן..לא חשוב.."
"רוצה לשתף?"
"אמרתי לא חשוב.." אמרתי בחיוך
"איך שבא לך" אמר ונשמע צלצול
"זה צלצול לשיעור או להפסקה?" שאלתי
"הפסקה" חייך
"אהה" נרגעתי.."רגע..מה אתה עושה בחוץ?" שאלתי
"הלכתי שנייה לשירותים" חייך
"עצירות אה?!"
"חחח...שלשולים לא סתם" אמר וצחקנו
"בגללי?" שאלתי,הייתי חייבת הייתה לי הרגשה שכן
" דאגתי...ראיתי אותך יוצאת מהכיתה והולכת במהירות אז חשבתי שקרה משו"
"תראה אני ממש מעריכה את זה אבל אתה יודע ש.."
"דאגה של ידידים" אמר בחיוך ושתקתי.
"טוב אני..אני חייבת לחזור לכיתה" אמרתי וקמתי
"כן גם אני" אמר וקם אף הוא
"תגיד עומרי כבר כאן?" שאלתי
"לדעתי הוא כבר עשה לעצמו יום חופש" חייך
"באמת?? הוא לא הגיע?" שאלתי בפליאה
"לא"
"אוף איתו"
"למה מה קרה?" שאל
"לא כלום..עזוב.." אמרתי
"טוב..עזבתי" אמר והרים את ידיו. הוא גרם לי לצחוק
"טוב אז ביי בינתיים" אמרתי והסתובבתי.
נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקומי.
שיר ישר רצה אלי במהירות ושאלה "מה זה היה?"
"כלום" ייבשתי
"נו.."
"מה כבר יכול לקרות...סתם סתומה.."
"מאיפה האומץ הזה ככה להוציא את הדף מטומטמת אני צריכה ללמד אותך להעתיק" צחקה
"זה לא היה פתק להעתיק נו..אני אמרתי לה את האמת זה מכתב שדפנה כתבה לי לפני שהיא הלכה הביתה בגלל שאני ישנתי." הסברתי
"אהה..סתומה אז למה את פתחת את זה באמצע הבוחן?"
"כי הייתי ממש סקרנית לדעת מה זה.
לא ידעתי שהיא השאירה לי מכתב. וכשפתחתי את הקלמר ראיתי פתק אז ממש הסתקרנתי לראות מה זה" הסברתי שוב
"ו..?" שאלה
"מה ו..?" החזרתי שאלה
"מה היה כתוב במכתב,לפחות משו שהיה שווה את הפסילה?" שאלה ואני פשפשתי בכיס האחורי של המכנס להוציא את המכתב כדי להראות לה
"שיית" צעקתי
"מה יש לך?" שאלה בבהלה
"הוא נעלם" אמרתי וקמתי מהר מהכיסא
"מי?" שאלה שיר,לא מבינה מילה
"המכתב...נעלם!"

תמשייכייייי!!!!!
את כתובת בצורה מדהימה וממכררת!!

^
וואווו 😮
אף פעם לא אמורו לי דבר כזה..
"ממכרת"!!
תודה מאמי..
איזה חיוך העלית לי!!😊😊😊

יפה =]]
המשךך

^
תודה...
המשך בקרוב😊

נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקומי.
שיר ישר רצה אלי במהירות ושאלה "מה זה היה?"
"כלום" ייבשתי
"נו.."
"מה כבר יכול לקרות...סתם סתומה.."
"מאיפה האומץ הזה ככה להוציא את הדף מטומטמת אני צריכה ללמד אותך להעתיק" צחקה
"זה לא היה פתק להעתיק נו..אני אמרתי לה את האמת זה מכתב שדפנה כתבה לי לפני שהיא הלכה הביתה בגלל שאני ישנתי." הסברתי
"אהה..סתומה אז למה את פתחת את זה באמצע הבוחן?"
"כי הייתי ממש סקרנית לדעת מה זה.
לא ידעתי שהיא השאירה לי מכתב. וכשפתחתי את הקלמר ראיתי פתק אז ממש הסתקרנתי לראות מה זה" הסברתי שוב
"ו..?" שאלה
"מה ו..?" החזרתי שאלה
"מה היה כתוב במכתב,לפחות משו שהיה שווה את הפסילה?" שאלה ואני פשפשתי בכיס האחורי של המכנס להוציא את המכתב כדי להראות לה
"שיית" צעקתי
"מה יש לך?" שאלה בבהלה
"הוא נעלם" אמרתי וקמתי מהר מהכיסא
"מי?" שאלה שיר,לא מבינה מילה
"המכתב...נעלם!"
-----------------------------------------












-פרק 10-











"על מה את מדברת?" שאלה שיר
"המכתב מטומטמת.." אמרתי בלחץ "השנייה סיפרתי לך עליו" אמרתי ורצתי במהירות לכיוון המקום שישבתי בו לפני כן.
הוא לא היה שם.
חיפשתי בכול מקום,בכל שיח,בכל עלה,בכל פרור של חול והוא לא היה שם.
'לאן הוא כבר יכול להיעלם?' חשבתי לעצמי חיפשתי גם בכיסים האחרים, עליתי לכיתה וחיפשתי בתיק, אולי בכול זאת הכנסתי לתיק למרות שהייתי בטוחה שמיליון אחוז שלא.
ובאמת...לא!
"המורה עוד לא הגיעה?" שאלתי את מתן
"הבנתי שהיא תאחר קצת" אמר
"אה באמת?!" אמרתי כשאלה רטורית ורצתי חזרה לאותו מקום לחפש את המכתב...שוב!
פשוט נטרפה דעתי, לא ידעתי איפה הוא..ואם מישהו יקרא אותו אני אמות..
מבחינתי זה הכי אישי בעולם, אף אחד לא אמור לדעת על זה כלום..אפילו לא עומרי שלרוב אני מספרת לו את הדברים-כשאני מספרת.
חזרתי לכיתה וכל הזמן ראשי עובד וחושב איפה יכולתי להניח את המכתב.
"שלום לך גברתי" שמעתי את המורה לאחר שפתחתי את הדלת
"אני נורא מצטערת על האיחור פשוט.."
"שום דבר..אל תתחילי עם התירוצים המוכרים האלה..את עצבנת אותי כבר משיעור שעבר,צאי לי מהכיתה" אמרה המורה ואני הייתי בהלם
"אבל המורה אני כולה איחרתי בכמה דקות,את גם איחרת ואף אחד לא אמר לך על זה שומדבר או העניש אותך" נפלט לי
"סליחה?1 חוצפנית,את לא מתביישת?! כשתהיי מורה תדברי.כל עוד את תלמידה אין לך זכויות פה..מובן?!"
"טוב..אז אני רק לוקחת את התיק שלי.." אמרתי ונכנסתי לכיתה בשקט
"את לא לוקחת שום תיק" ציוותה המורה
"מה הבעיה,אני לא מפריעה לך בכלל..את יכולה להמשיך ללמד כרגיל,אני לא מבינה מה את נטפלת אלי" התעצבנתי ותוך כדי כבר סיימתי להכניס את הדברים
המורה שתקה ואני סגרתי את הדלת בעדינות.
לא היה לי כוח להתווכח איתה יותר ממה שהתווכחתי,הראש שלי היה טרוד בדברים אחרים.
לולא אלו, הייתי ממזמן מגיבה לה בחריפות על מה שהיא אמרה לי...
התחננתי לשומר שיתן לי לצאת.
התחנונים הואילו ויצאתי לכיוון ביתי.
"מה את עושה בבית?" שאל עומרי
"מה אתה עושה בבית?!" שאלתי בעצבים
"או אה..למישהי פה היה יום לא טוב.." אמר עומרי בחיוך
"'יום לא טוב' זה מילה עדינה.."
"מה קרה?"
"המורה שושי התעצבנה עלי הוציאה אותי מ-2 שיעורים שלה,2 השיעורים האחרונים ובשיעור הראשון היה בוחן פתע והיא פסלה לי אותו"
"על מה?" שאל עומרי מופתע
"על העתקה"
"העתקה? את?" עומרי פתח את עיניו
"ניסיתי להסביר לה אבל לא עניין אותה..לא צריך..אני לא אתווכח"
"איך היא הגיעה למסקנה שהעתקת?" שאל
"לא משנה..זה סיפור ארוך,אין לי כוח לספר ואני גם לא רוצה" אמרתי והוצאתי לי סירים מהמקרר לחמם
"טוב..בסדר..אני בחדר" אמר ונכנס לחדרו.
אכלתי עוף ואורז וגם אני נכנסתי לחדרי.
הפכתי שוב פעם את כל התיק,את כל הספרים והמחברות..אולי בכל זאת יש שם משהו..
אבל כלום.
באיזשהו שלב של החיפושים,אני כבר לא זוכרת איזה,אבל שלב די נכבד..
נכנעתי.
הדלקתי מוזיקה ורקדתי.
ככה אני תמיד מוציאה הכול. מתח,אכזבה,שמחה,עצב הכול!
כל רגש שלי אני מוציאה ע"י ריקוד..
זה כל כך משחרר אותי וכיף לי.
אבל כמה שאני רוקדת אני לא כזאת רזה.
כן, זה מתסכל אותי מאוד.
אני לפעמים אפילו בוכה על זה בלילות.
אני נורא משתדלת לאכול נכון ובריא.
אני רוקדת-שזה סוג של התעמלות.
ואני נשארת תמיד במשקל שלי.
זה מתסכל ומאכזב אותי נורא.
אני מנסה לקבל את עצמי אבל זה לא תמיד הולך...
אמשיך לנסות..
"את יכולה להנמיך גברת?" נכנסה אלי אמא עצבנית לחדר
"מה?" שאלתי מתנשפת ומנמיכה את המוזיקה
"תנמיכי את המוזיקה.אני כבר שעות קוראת לך..את לא בג'ונגל"
"לעוד מישהי היה יום לא טוב.." שמעתי את עומרי יוצא מחדרו ופונה לאימי
"אני חייבת קפה" אמרה אמא בעייפות והלכה לעבר המטבח
"מה קורה?" שאל עומרי את אימי
"בסדר..התעייפתי" אמרה אימי והשתרעה על הספה.
"מה קרה שהיה לך יום לא משהו?" התעניין עומרי
"לא, לא יום 'לא משו' סתם עייפות מצטברת"
"אהה..."
קיבלתי טלפון. –שיר-
"כן?" עניתי
"מה קורה..נו מצאת?" שאלה
"אוי נו..אל תזכירי לי את זה שוב, עד שסופסוף שכחתי מזה קצת.."
"לא נורא מותק..אולי זרקת את זה בטעות לפח..אם איזה לכלוך שהיה לך..בטעות"
"אין מצב.." אמרתי ושוב פעם נכנסתי למערבולת של העבר, לנסות ולזכור איפה שמתי את הפתק."
"מה היה כתוב שם שזה כל-כך חשוב לך?" שאלה
"סתם..לא משו רציני,אבל אני פשוט לא רוצה שמישהו ימצא את זה ויקרא..אני לא אוהבת שמתערבים לי בעניינים" הסברתי
"בסדר..לא נורא,אם זה לא כזה חשוב ואישי,אז לא נורא"
"אני מקווה"
"טוב יאללה מותק נדבר.."
"יאללה ביי" אמרתי וניתקנו.
--------------
"ביי יצאתי" שמעתי את עומרי
"לאן?" שאלתי
"סתם להסתובב עם חברים.." ענה
"תהנה" אמרתי ונכנסתי לחדרי שוב.
אחרי חצי שעה בערך,השעה הייתה 11 בלילה. הרגשתי שאני חייבת לנשום קצת אויר.
הרגשתי שחנוק לי וחם לי.
התחלתי ללכת סתם הלכתי..הסתכלתי על העוברים ושבים, על החתולים והכלבים..
הבטתי בכולם והיה לי נורא נחמד להמציא עליהם סיפורים.
פתאום מצאתי את עצמי די לבד.
אין אף עובר ושוב..אולי איזה 2 כלבים וחתול עברו שם..
עשיתי אחורה פנה-והתחלתי ללכת לכיוון ביתי..
פתאום שמעתי רשרוש בין השיחים.
תמיד שאתה הולך לבד אתה שומע רעשים מוזרים ומדמיין דמויות מפחידות,
אבל הפעם,הפעם זה היה שונה..

המשך דחוףףףף

מקסים בובית... בטח דניאל מצא.... תמשיכי

מהממם.. תמשיכי!!

QUOTE (smallgirl @ 13/08/2010) מקסים בובית... בטח דניאל מצא.... תמשיכי
!!!

"ביי יצאתי" שמעתי את עומרי
"לאן?" שאלתי
"סתם להסתובב עם חברים.." ענה
"תהנה" אמרתי ונכנסתי לחדרי שוב.
אחרי חצי שעה בערך,השעה הייתה 11 בלילה. הרגשתי שאני חייבת לנשום קצת אויר.
הרגשתי שחנוק לי וחם לי.
התחלתי ללכת סתם הלכתי..הסתכלתי על העוברים ושבים, על החתולים והכלבים..
הבטתי בכולם והיה לי נורא נחמד להמציא עליהם סיפורים.
פתאום מצאתי את עצמי די לבד.
אין אף עובר ושוב..אולי איזה 2 כלבים וחתול עברו שם..
עשיתי אחורה פנה-והתחלתי ללכת לכיוון ביתי..
פתאום שמעתי רשרוש בין השיחים.
תמיד שאתה הולך לבד אתה שומע רעשים מוזרים ומדמיין דמויות מפחידות,
אבל הפעם,הפעם זה היה שונה..


---------------------------------









פרק 11














הגברתי את קצב ההליכה שלי הסתובבתי שוב לראות אם אין אף-אחד.
אבל הפעם היה שם מישהו.
הוא היה נראה קצת שיכור, גבוה, שיער שחור עם גופיה לבנה וג'ינס.
הלכתי הכי מהר שיכולתי ושמעתי אותו גם הולך מהר.
ניסיתי להתקשר הביתה אבל לא ענו לי.
ואצל עומרי היה תפוס.
התחלתי לרוץ,הוא רץ אחרי ואחז בידי.
"לאן פניך מועדות ילדה יפה?" שאל בקול בס כשריח אלכוהול נדף מפיו
"אם תעזוב לי את היד אני אענה לך" ניסיתי להישמע תוקפנית ועם בטחון,אבל תכל'ס בתוך תוכי שקשקתי ורעדתי.
"למה את ככה ממהרת מאמילה?" שאל ונצמד אלי
"תתרחק ממני"
"שששש" אמר ושם את ידו על שפתי "אל תנסי אותי,תהיי בשקט,תזרמי,ואני מבטיח לך שיהיה לך כיף"
אזרתי אומץ ונתתי לו בעיטה בביצים.
"אחחחח" צעק והתקפל ,התחלתי לרוץ. אבל הוא התעשת מהר מידי. הוא רץ אחרי,טפס אותי ואחז בידי,משך בשערי ונתן לי אגרוף בבטן.
התחלתי לבכות לא ידעתי מה לעשות.
"חבל שהתחלת איתי ככה,ממש חבל" אמר "יכולנו ליהנות ואפילו להיות חברים טובים אחרי זה" אמר ומשך אותי. התחלתי לצעוק,הייתי חסרת אונים.
"תשתקי!" צרח עלי וסתם את פי עם ידו בחוזקה
הוא משך אותי לבין השיחים,איפה ששמעתי את הרשרוש.
הוא השכיב אותי על העפר והוריד ממני את חולצתי במהירות ובמיומנות.
צרחתי שוב "תשתקי אמרתי לך" אמר ונתן לי סטירה. השתוללתי,ניסיתי להתנגד, ניסיתי לצעוק מידי פעם אולי בכל זאת יהיה מישהו שיעבור וישמע.אבל כלום,אין נפש חיה.
הוא החל לגעת לי בשדיים ובכיתי,כמו שלא בכיתי בחיים שלי.
"תעזוב אותי אני מתחננת בפניך,אני..אני אפילו אשלם לך!" אמרתי לו והוא גיחך
"נראלך שחסר לי כסף,מה את חושבת שאני מסומם אה?! כמו כל הבחורות כמוך שאני טוחן בכל יום"
"דדדדדייייי" אמרתי כשהוא החל לגעת לי במפשעה,אך המכנסיים עדיין עלי.
הוא הוריד את מכנסיו וראיתי את הזין שלו עומד בטירוף.
בחיים לא ראיתי למישהו. עצמתי עיניים ופשוט התפללתי שמישהו יבוא ויעזור לי,שיקרה איזה נס.
"חבל שאת ככה מתנגדת,זה יכול להיות לך כיף,חבל שזה יכאב-תהני" אמר שוב.
"הוא החל להוריד את מכנסי,אבל התנגדתי וכל שנייה העליתי אותם חזרה למעלה
"אני לא רוצה להרביץ לך שוב-חבל עליך" אמר. אך כשראה שאני מתנגדת ולא שמה על מה שהוא אומר נתן לי אגרוף בבטן ובעט בי. התפתלתי מכאבים, הרגשתי שאני עומדת למות.
וויתרתי,לא היה לי סיכוי נגדו. עצמתי את עיני מנסה לא לחשוב על זה ושזה יעבור כמה שיותר מהר, התחלתי להרגיש אותו נוגע לא נוגע בי עם העסק שלו,
כשלפתע שמעתי אותו צועק "אחח, כוסאמק" פתחתי את עיני וראיתי את דניאל עם גזע עץ גדול.
"תעזוב אותה י'בן זונה." אמר והתנפל עליו. הוא קפץ עליו, לא רואה בעיניים, הפיל אותו על הרצפה כך שהוא שכב על הבטן ודניאל עליו כורך את ידיו מאחורה
הוא לא היה מוכן לזה בכלל ככה שהוא אפילו לא התנגד. תוך כדי שדניאל מחזיק לו את הידיים הוא התקשר למשטרה.
בתוך 10 דקות המשטרה הייתה, שמו לו אזיקים והכניסו אותו לניידת.
אני בינתיים שכבתי שם,לא יכולתי לזוז. בשארית כוחותיי הרמתי את המכנסים שלי. והחולצה שלי הייתה קרועה, שמתי אותה, העיקר לכסות משהו ונשכבתי על האדמה.
דניאל התקרב אלי, עזר לי לקום וחיבק אותי חזק, כולי רעדתי, עדין לו מעקלת את המאורע שקרה לי עכשיו.
באו אלי השוטרים ביקשו ממני פרטים אבל לא הייתי מסוגלת לענות להם.
"תבואו מחר,ותשאלו ,כרגע היא ממש בסערת רגשות" אמר דניאל ואמר להם את הכתובת שלי, ועדיין ממשיך לחבק אותי חזק
"טוב, את הפרטים החשובים יש לנו, את השאר נבוא ניקח מחר, אנחנו ממש מצטערים" אמר אחד השוטרים והלך
נשארנו לבד, הוא ואני. הוא המשיך לחבק אותי ולא עזב אותי לרגע. נשארנו שם עוד כמה דקות עומדים מחובקים עד שדניאל אמר "בואי מאמי שלי" והחל לקחת אותי לכיוון הכביש הראשי
הראש שלי כל-כך כאב,העיניים שלי היו אדומות ונפוחות, והבטן שלי כאבה נורא.
"תראי לי את הסימנים" אמר
הרמתי קצת את חולצתי והיה לי סימן סגול בבטן.
"בן זונה" אמר בשקט ואני עדין בוכה
"את רוצה לשבת קצת לנוח או ללכת הביתה?" שאל, אך לא יכולתי לענות לו, המילים פשוט לא יצאו לי מהפה.
"לנוח קצת?" שאל והנדתי את ראשי לשלילה "הביתה?" שאל שוב?" והנהנתי.
הלכנו והלכנו והדרך לא נגמרת.
"מאמי את כנראה התבלבלת ובמקום להמשיך ישר פנית והלכת לסמטת ההגנה,זה נורא מבלבל,מי שלא מכיר הוא תמיד מתבלבל פה." הסביר לי ואני?עדיין שותקת.
"חכי רגע בואי נעצור כאן אני אקנה לך לשתות משהו" אמר ועצר שנייה בקיוסק,הוא קנה מים וענבים.
"קחי מה שתרצי" הושיט את שניהם וחייך, לקחתי את המים ולגמתי לגימה קטנה, מנגבת את הדמעות.
לאחר 20 דקות הגענו לביתי.
הוא פתח את הדלת וכולם ישנו. עלינו יחד לחדר שלי.
התיישבתי כל המיטה, בוכה. פשוט לא הצלחתי להפסיק לבכות.
הרגשתי כלכך מגעיל עם עצמי,מלוכלכת..
"ששש..דיי מאמי שלי, זהו זה עבר..הוא לא עשה לך כלום נכון?!" שאל ואני הנהנתי.
"דיי יהיה בסדר,אני פה עכשיו" אמר וליטף את שערי
"את רוצה שאני אעיר את ההורים שלך?" שאל והנדתי את ראשי
"לעזוב אותך בשקט,לישון?" שאל ושוב, הנדתי את ראשי לשלילה.
לא רציתי להיות לבד,לא רציתי לשקוע.
"לכי להתקלח,להחליף בגדים,את תרגישי יותר טוב אח"כ, אני מבטיח לך, אני פה..אני מבטיח לך, אני לא הולך לאף מקום" אמר בשקט ובעדינות
קמתי באיטיות והוצאתי לעצמי חולצה ומכנסיים אפילו לא ראיתי מה לקחתי, נכנסתי למקלחת.
הורדתי את הבגדים באיטיות,הרגשתי שאין לי כוח, שתמו כוחותיי.
התיישבתי באמבטיה נותנת למים לשטוף את כל הגועל מעלי, שירד ממני כל הלכלוך.
הרגשתי שהריח שלו נדבר אלי ולא רוצה לרדת.
כל שניה הסתכלתי מסביבי,בודקת ורואה שאין אף-אחד איתי,ושאף-אחד לא עוקב אחרי ומסתתר
הייתי במקלחת בערך 20 דקות. עד שנרגעתי טיפונת..
יצאתי מהמקלחת ובאמת כשיצאתי ראיתי אותו יושב על מיטתי ומחכה לי בסבלנות
"בואי" אמר והתיישב בקצה המיטה נותן לי לשכב
שכבתי במיטה,עוצמת את עיני, אבל כל פעם עלו לי פלשבקים.
"הלו" ענה לטלפון שלו,שצלצל
"לא אחי אני לא בא.... כי שכחתי שיש לי איזה משו ......כן, אני לא בא....בקטנה אחי....יאללה ביי תהנה"
"תלך" אמרתי, המילה הראשונה שיצאה לי מהפה מאז...
"מה פתאום,נראלך שאני משאיר אותך במצב כזה..אני מחכה עד שעומרי יבוא ואז אני אשקול אם ללכת"
"תודה" אמרתי והתחלתי לבכות שוב.
"דיי מאמי..אל תבכי הכול בסדר עכשיו..יהיה טוב"
"בואי..שימי עלי את הראש.."חייך ויישר את רגליו.
קמתי באיטיות וחיבקתי אותו חזק,לא היה לי כוח לדבר,ולא ידעתי איך להודות לו על הכול אז פשוט חיבקתי אותו.
הנחתי את ראשי עליו, הוא ליטף את שערי.
היה לי דפיקות לב ופלשים אבל ניסיתי לנטרל את המחשבה
עצמתי את עיני,ואין לי מושג מתי ואיך,אבל נרדמתי...

ווואי מסכנהה😢
איזה חמווד דינאל 😁
תמשיכיי!!!

QUOTE (מלאכית122 @ 20/08/2010) ווואי מסכנהה😢
איזה חמווד דינאל 😁
תמשיכיי!!!
😂

וואי ממש ממש אהבתי .!
קראתי את הסיפור רק בתורר אורחת באתר הזה אבל מכיוון שאי אפשר להגיב
אם את אורחת אז נרשמתי לאתר כי רציתי מאוד להגיד לך
שאני רוצה לקרוא את המשך הסיפור המדהים הזה!
אני ממש ישמח אם תוסיפי את הפרקים הנוספים
מכלל הלבב לינויי...! 😊 🙄