-בחירה-

רק נכנסתי לרחבה והתחלתי לרקוד במהירות, הסתכלתי על דניאל,הוא רקד די סבבה יחסית לגבר. היה לי כל-כך כיף,שוב פעם להשתחרר מהכל.
היה 4-5 שירים קצביים, ודניאל ואני לא הפסקנו לרקוד.
כשלפתע התחלף השיר והפך לרגוע. "מי אוהב אותך יותר ממני" של ארקדי דוכין
פתאום כולם הפכו לזוגות זוגות.
כך עשינו גם אנחנו,דניאל ואני.
הובכתי.בחיים שלי,אבל בחיים שלי לא הגעתי לרגע כזה,שהיה בשבילי הכי אינטימי שאפשר.
התהפכה לי הבטן,כל-כך התביישתי.
דניאל הניח את ידיו על מותני ואני שמתי את ידיי על צווארו.
הוא חייך,חייכתי חזרה, הסתכלנו אחד לשני בעיניים בלי להגיד מילה-ורקדנו.
זה היה רגע קסום.
עצמתי את עיני ואין לי מושג איך,אבל העזתי לשים את ראשי על חזהו
הוא השעין את ראשו על הקרקפת שלי ואני עצמתי את עיני.
הרגשתי טוב,הרגשתי מוגנת.
היה לי כל-כך כיף!
--------------------------------------













פרק 15
















"ספיר 7.." העיר אותי עומרי
"מה קרה הפסקת להעיר אותי ב6:45?" שאלתי וזינקתי מהמיטה לכיוון המקלחת
"בשביל מה? ככה יש לך עוד רבע שעה לישון,ובכל מקרה את מספיקה להתארגן.." הסביר
"לא, אני אוהבת להתארגן לאט ובנחת.." אמרתי.
לבשתי מכנס ג'ינס וחולצת תכלת. התאפרתי טיפה,קצת בושם והלכתי למטבח
"בוקר טוב" אמרתי לאמא שישבה והכינה כריכים
"בוקר טוב,איך היה אתמול?" שאלה
"היה דווקא כיף" עניתי בחיוך
"יופי, אני שמחה שנהנית"
"כן"עניתי והתיישבתי לידה
"את שוב לא אוכלת?" שאלה אימי
"נו..אמא אל תשגעי אותי,לא רוצה לאכול"
"די ספיר זה כבר לא צחוק,את רוצה אני אקח אותך לפסיכולוג?" שאלה ברצינות
"לא נו אמא מה את רצינית? אני לא צריכה שום פסיכולוג ושום נעלים פשוט לא בא לי לאכול"
"זה פעם אחרונה..." הזהירה אותי
"אמא אני לא ילדה קטנה,תעשי לי טובה,אל תכריחי אותי לאכול"
"לא,ספיר את רזית...ואני לא מרשה לך"
"רזיתי? על מה את מדברת בכלל.."
"אולי את לא רואה,אבל אני רואה, תשאלי את מי שאת רוצה, כולם יגידו לך שרזית" אמרה בקול
"טוב בסדר רק בלי עצבים על הבוקר" אמרתי כשראיתי שהשיחה הזאת הופכת לקולנית, שונאת לריב.
"יאללה ספיר את באה?" שאל אותי עומרי והציל אותי
"כן" עניתי, ולקחתי את הכריכים שלי
"קחי פרות" אמרה אמא שניה לפני שיצאתי.
לא רציתי לקחת, אבל לא רציתי להכעיס אותה או לריב איתה שוב. לקחתי בשקט תפוח ויצאתי.
" הי בוקר טוב" קידם את פני מאור
"היי מאור.." חייכתי
"מה נשמע?" שאל
"בסדר..ואתה?"
"מצוין..את חיוורת את יודעת"
"אני?" שאלתי בפליאה
"כן..אכלת משהו היום??"
"אוי נו..אל תתחיל איתי גם אתה" אמרתי
"טוב..לא אמרתי כלום" הרים את ידיו בחיוך והלך.
חייכתי קלות ונכנסתי לכיתה.
התיישבתי במקומי הבודד והמבודד מכולם,הוצאתי את הדברים שצריך וחיכיתי שהמורה תיכנס.
"בוקר טוב לכולם,לשבת" אמרה המורה וכולם התיישבו במקומות
"סםיר" אמרה המורה ופנתה אלי
"כן" עניתי
"תעשי לי טובה שכחתי את הפלאפון שלי בחדר מורים,תוכלי להביא לי אותו?" שאלה והנהנתי.
יצאתי לכיוון החדר מורים ונתקלתי במורן
"היי ספיר" אמרה לי מורם בחיוך
"היי" חייכתי חזרה
"מה נשמע?" שאלה
"בסדר"
"תקשיבי מחר אנחנו מארגנים מסיבה הפתעה לדור, יש לו יומהולדת..בא לך לעזור לי?" שאלה
"כן,בטח" עניתי ושוב נזכרתי במילים של דניאל 'יש 1001 דברים שיכולים להשכיח ממך....'
"יופי מעוולה אז בא לך לבוא אלי היום ב-5 בערך?" שאלה
"אמ..אוקי רק תגידי לי איפה את גרה.." ביקשתי והיא אמרה לי
"אוקי אז ניפגש..וד"א נורא יפה לך" אמרה
"יפה לי מה?" שאלתי לא מבינה
"רזית לא?!" אמרה וגילגלתי עיניים
"שיהיה.." אמרתי בהכנעה
"טוב" אמרה גם היא בהכנעה שראתה שאני לא רוצה לדבר על זה
"ד.א..מה הקשר שלך ושל דור?" שאלתי פתאום
"חברים" הסמיקה
"די..ממתי??" שאלתי
"לפני חודש בערך.." חייכה
"לא נכון.." אמרתי וחשבתי לעצמי..
כבר חודש אני לא יוצאת עם החבר'ה לדור מאז ה....
"כן.." חייכה
"טוב אז ניפגש אני חייבת לזוז" אמרתי
"כן גם אני" חייכה ואני רצתי לכיוון החדר מורים להביא את הפלאפון של המורה
"מה קרה כל-כך הרבה זמן?" שאלה המורה בכעס
"סליחה" עניתי והתיישבתי במקומי
"סליחה זה לא מספיק" ענתה שוב, בכעס
"טוב מה את רוצה שאני אעשה?" שאלתי ועניתי יחד
"שלא תאחרי"
"סליחה?" התעצבנתי "אני לא זאת שאיחרתי...אני הגעתי בזמן את שלחת אותי כדי להביא לך את הפלאפון" כעסתי והמורה שתקה
המורה הסתכלה עלי במבט כועס והמשיכה
"טוב אז איפה היינו..."
בהפסקה הלכתי לשבת במקום לי..
דניאל היה שם
"תפסתי לך?" שאל
"לא מה פתאום מה זה המקום שלי?!" חייכתי
"פשוט תמיד את כאן..אז לא נעים לי להפריע לך.."
"זה בסדר" אמרתי והתיישבתי באנחה.
"מה קרה?" שאל
"יום חרא"
"למה?" שאל וסיפרתי לו.
"חכי שניה" אמר והלך
"לאן אתה..." באתי להמשיך אבל הוא כבר רץ ולא שמע כלום
חיכיתי 5 דקות והוא הגיע עם 2 כריכים ו2 פרות
"יאללה לאכול" אמר בחיוך והתיישב ליד
"נו..אתה רציני?" שאלתי "לא בא לי"
"אין לו בא לי..ספיר את באמת רזית,והפעם זה לא רק אמא שלך,זה כולם אומרים..יאללה בואי נאכל ביחד.." אמר ונגס בכריך
חייכתי חיוך קטן ונגסתי גם אני.
הרגשתי שבא לי להקיא. בכלל לא בא לי לאכול.
אני סתם אוכלת בכוח.
"איך היה?טעים?" שאל
"כן,אני עומדת להקיא אבל בסדר" אמרתי בחיוך
"יאללה שתקי..תודי שאמא שלי מכינה אחלה כריכים"
"חחח..אמא שלך מכינה לך את הכריכים?" שאלתי בחיוך
"כן,אני יודע שעכשיו תגידי לי 'מה אתה ילד קטן' אבל אמא שלי לא מרשה לי לצאת בלי הכריכים שלה,ות'אמת-התרגלתי.." אמר והסמיק קלות
"חחח..זה בסדר..גם אמא שלי מכינה לי את הכריכים..אז ארוחת צהרים עלי." חייכתי
"תזכרי"
"כאילו שאתה מפחיד אותי"
"אין בעיה" אמר וצחקתי.
"מה את עושה היום?" שאל
"אני עוזרת למורן לארגן לדור את היומהולדת.." עניתי
"אה וואלה.יש לו מחר!איזה אלופה היא..אתם צריכות עזרה?" שאל
"אמ..לא יודעת,אין לי מושג עדין מה צריך לעשות בכלל, היא ביקשה עזרה והסכמתי.
אז אני אבוא אליה היום ב-5 והיא כבר תסביר לי"
"אה...צדיקה,כל-הכבוד " אמר בחיוך
"כן,נזכרתי במה שאמרת לי שאני יכולה הלעסיק את עצמי ב1001 דברים,אז מארתי יאללה נעסיק את עצמי" חייכתי
"כל-הכבוד...את תראי שלאט לאט הפצע יחלים"
"מקווה" אמרתי והורדתי ת'ראש.
ובדיוק נשמע הצלצול...
"יאללה בוא נקום"
"יאללה" אמר וקם.
----------------------------
"אמא הלכתי" אמרתי לאימי ב16:45
"לאן את הולכת?" שאלה
"למורן" עניתי
"מורן? מי זו?" שאלה
"את לא מכירה, היא מהכיתה המקבילה, היא מארגנת יומהולדת לחבר שלה. והיא ביקשה ממני עזרה"
"טוב..אין לך מבחנים או משהו?" שאלה
"אמא..אני לא בגן" חייכתי
"טוב בסדר..לפעמים אני באמת שוכחת,איך גדלתם לי" חייכה
"חח..תביאי עוד אחד עם ל-כך חסר לך.." חייכתי
"נראלך?? בגילי.."
"למה לא..הרבה נשים מביאות בגילך ואפילו יותר מבוגרות.."
"לעעעע.." אמר ואני הרמתי את כפתי
"טוב יאללה אני בחוץ,לא יודעת מתי אני אחזור, אני מקווה לא מאוחר."
"ביי תהני" אמרה ויצאתי.

"שלום, מורן נמצאת?" שאלתי כשהגעתי למורן
"כן היא למעלה" אמר אביה.
"היי.." נכנסתי לחדרה בחיוך
"היי ..בואי כנסי" אמרה וסגרה את הדלת אחרי
"טוב..לעבודה?" שאלתי
"לגמרי לעבודה..יש פוווללל אני טובעת!!" אמרה וצחקתי
"אני אעזור לך.." חייכתי והתיישבנו לארגן .
מוזמנים,שתיה, מקום, די-גי...
פתאום שמענו דפיקה בדלת..
"היי" אמרה בחיוך
ו...דניאל נכנס..
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בפליאה

תמשייכייי!!!
לא הבנתי משהו מה כאילו עבר חודש מאז המועדון?

^

לא, חודש מאז שהיא הלכה למפגש ביום שישי עם דפנה אצל דור..(זוכרת?)

מקסים תמשיכי.... 😊

QUOTE (smallgirl @ 31/08/2010) מקסים תמשיכי.... 😊
😊 😊

"שלום, מורן נמצאת?" שאלתי כשהגעתי למורן
"כן היא למעלה" אמר אביה.
"היי.." נכנסתי לחדרה בחיוך
"היי ..בואי כנסי" אמרה וסגרה את הדלת אחרי
"טוב..לעבודה?" שאלתי
"לגמרי לעבודה..יש פוווללל אני טובעת!!" אמרה וצחקתי
"אני אעזור לך.." חייכתי והתיישבנו לארגן .
מוזמנים,שתיה, מקום, די-גי...
פתאום שמענו דפיקה בדלת..
"היי" אמרה בחיוך
ו...דניאל נכנס..
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בפליאה
----------------------------------------









פרק 16












"באתי לעזור" אמר בחיוך
"כן אני קראתי לו" הסבירה מורן
"אה.." עניתי
"טוב אז שנתחיל?" שאלה מורן בקול ושנינו הנהנו בחיוך
"יאללה" אמרתי.
והתחלנו לסדר את הכול.
הזמנו מועדון, שהסכים בדקה ה-90 לסגור בשבילנו אותו.
עשינו את כל הטלפונים שצריך.
"טוב..אני ממש חייב ללכת.." אמר דניאל כשהיינו באמצע הכנת הקישוטים
"אין בעיה..ממש ממש ממש ממש תודה רבה" אמרה מורן
"בכיף" חייך דניאל.
"אני אלווה אותך..אכפת לך?" שאלה אותי
"מה פתאום" אמרתי בחיוך והיא ירדה ללוות אותו.
אחרי שמורן הגיעה המשכנו יחד עוד 30 שעה וגם אני הלכתי הביתה.
הייתי גמורה מעייפות.
התקלחתי וארגנתי תיק למחר. כשפתאום עומרי נכנס לחדר
"היי עומריקי" אמרתי בחיוך והוא התיישב על המיטה
"מה ההתנחלות?" שאלתי
"סתם,רוצה לדבר עם אחותי"
"למה נראה לי שיש כאן משהו מעבר..?" אמרתי בחשד
"את מדמיינת"
"נו יאללה מה אתה צריך?" שאלתי
"למה את ככה? מי אמר שאני צריך משהו..סתם לשאול אותך כמה שאלות.." ענה בחיוך
"אז יאללה שאל מהר ואני אענה לך מהר ונגמור עם זה למה אני גמורה מעייפות"
"טוב אז אני אבוא לשאול בפעם אחרת...זה שיחה ארוכה.." אמר והפעם ברצינות
"עומרי אם זה משו חשוב,אז בוא עכשיו..." אמרתי ברצינות ברגע שראיתי שזה כנראה באמת רציני.
"לא נדבר בהזדמנות אחרת..זה לא כזה חשוב" אמר ויצא מחדרי.
'טוב' אמרתי לעצמי והמשכתי להתארגן לשינה.
-------------------------------
הבית ספר עבר לו כרגיל.
דניאל ואני שוב ישבנו לאכול יחד במקום הקבוע..שהפך להיות המקום הקבוע של שנינו..😛
אחרי הבית-ספר מורן ואני ישר הלכנו למועדון לארגן את כל הדברים האחרונים.
הגיע הערב והתארגנתי למסיבה.
לבשתי חצאית מיני בגיזרה גבוה כחולה,עם כפתורים-ממש יפה.
וחולצה לבנה בפנים.
לבשתי נעלים לבנות עם טיפה של עקב.
התאפרתי בתכלת עדין עדין,שחור בעיניים,סומק,קצת אודם,בושם והייתי מאורגנת.
"עומריייי" צעקתי לו ונכנסתי לחדרו
"אימלההה אני עומד למות" אמר ונשכב על מיטתו
"מה יש לך?" חייכתי
"לא את לא אמיתית אני אומר לך..את מהממת "
"טחח..משוגע,תודה" חייכתי
"דניאל פשוט..".
"מה הקשר דניאל עכשיו?" קטעתי אותו
"יש קשר-ואני בטוח שגם את מבינה את הקשר" אמר וקרץ לי
"אוחח מעצבן..אתה מכן?" שאלתי
"עוד כמה דקות" ענה והלכתי לחכות לו בסלון.
"לאן אתם הולכים?" שאל אבי
"למסיבת הפתעה של דור.." עניתי
"אההה..." ענה והתיישב בסלון לקרוא עיתון.
"יאללה אני מוכן" אמר עומרי ובא לסלון
"יאללה" אמרתי וקמתי מהספא
"יצאנו" צעק עומרי והלכנו לכיוון האוטו.

"מי זאת היפההה הזאאאתתתתת!!!" צעקה לי ירדן כשהגענו
"אמרתי לך" צחק עומרי ונכנס פנימה
"דני...מה קורה?"
"לא אני חכי,אני לא נושמת..את פשוט יפיופההה-את מודעת לזה נכון?" שאלה
"אל תסחפי"
"טוב תקשיבי..א-אץ רזית בטירוף!!! ב- הבגדים שלך מעלפים ג-את מהממתתת!!!"
"נסחפת קצת הרבה.." אמרתי בחיוך
"טוב יאללה סתמי.." אמרה ונכנסנו פנימה
"דרך אגב גם את נראית מעולה"
"מי שמדברת זה נראה כאילו שמתי פיג'מה לידך.." אמרה וצחקתי
"אמרתי לך כבר שאת נסחפת?" חייכתי
"יאללה מסיבה!!!" צעקה פתאום וכולם חייכו
"משוגעת!" אמרתי וראיתי מרחוק את שיר ומתן.
"היי." התקדמתי לעברם בחיוך
"ואוו מאמי...התיפיפת" החמיאה שיר
"תודה..תתחדשי על הבגדים" חייכתי
"תודה תודה..מתן קנה לי" אמרה בגאווה וחיוך והסתכלה על מתן שחייך גם הוא והדביק לה נשיקה ארוכה
"או..קי..אני אלך לי" אמר והם חייכו במבוכה.
"ספירי" שמעתי קול והסתובבתי
"מורני" חייכתי אליה וחיברתי אותה
"מה קורה??"
"טובב איזה יפה את" החמאתי לה על הבגדים
"תודה גם לך לא חסר.." חייכה
"תודה.." חייכתי
"יצא יפה בסוף לא?"
"בטחח...מהממם פה"
"בזכותך" אמרה
"טחח..בקושי עשיתי משהו מה את מחרטטת.."
"מי זאת הצנועה הזאת" אמרה בציוניוץ וצחקתי
"חחח..מה את רווצ שאני אגיד לך?! כן מהממם פה בזכותי.אם לא הייתי עוזרת לך כלום לא היה יוצא..ואם היה יוצא אז לא ככב..רק בגלל שעזרתי לך זה יצא כזה מהממם.."
"אוו..ככה אני אוהבת לשמוע אותך..אבל אל תסחפי כן..?!" אמרה וצחקתי
"את רואה תחליטי או זה או זה..אי אפשר גם וגם.."
"על זה נדבר בהזדמנות יש מישהו שבוהה מאחורה לכי תגידי לו שלום" אמרתי והסתובבתי.
דניאל ישב בבר והסתכל עלי.
התקדמתי לעברו.
"היי." חייכתי אליו ונתתי לו נשיקה קטנה בלחי
"מה שלומך?" שאל
"בסדר.."
"יצא ממש יפה" אמר בחיוך
"חח..תוודה בדיוק דיברנו על זה מורן ואני ו..."
"הוא מגיע" צעקה מורן וכולם השתתקו.

"הפתעהה!!!!!!!" צעקו כולם ברגע שדור נכנס
"ואווו...." אמר והיה בהלם!
"היום יום הולדת..היום יום הולדת" שרו כולם והשיר 'הפי בירסדי' התנגן בקולי קולות במועדון
"תודהה" צעק וחיבק את מורן ארוכות.
הוא לחש לה משהו באוזן. שגרם למורן להזיל דמעה.
המוזיקה החלה להתנגן.
כולם נכנסו לרחבה ורקדו.
והמסיבה ה ת ח י ל ה !

נייס 😊
תמשיכי!!

מהמםםם המשך המשך המשך! 😁

"הפתעהה!!!!!!!" צעקו כולם ברגע שדור נכנס
"ואווו...." אמר והיה בהלם!
"היום יום הולדת..היום יום הולדת" שרו כולם והשיר 'הפי בירסדי' התנגן בקולי קולות במועדון
"תודהה" צעק וחיבק את מורן ארוכות.
הוא לחש לה משהו באוזן. שגרם למורן להזיל דמעה.
המוזיקה החלה להתנגן.
כולם נכנסו לרחבה ורקדו.
והמסיבה ה ת ח י ל ה !
----------------------------













פרק 17














"את באה לרקוד?" שאלה אותי ירדן בחיוך
"אמ..כן" חייכתי ונכנסתי איתה לרחבה.
'ואיי אני כל-כך אוהבת לרקוד' חשבתי לעצמי.
"טוב תסלחו לי רגע..." אמרה ירדן ולא הבנתי מה היא אומרת.
"תסלחו?" צעקתי לה והיא הרימה את ראשה מעט.
עשיתי כמוה וריאתי את דניאל.
"היי" חייכתי אליו והמשכתי לרקוד
"היי..אני רואה התלהבת ממועדונים אה?!" אמר וצחקתי
"כן דווקא נחמד" חייכתי
פתאום, בלי שום התראה מוקדמת, המוזיקה התחלפה לשיר שקט.
כולם הפכו לזוגות זוגות והחלו לרקוד סלואו.
'שיט' חשבתי לעצמי. 'אני נבוכה מהדברים האלה..'
"רוצה לרקוד איתי?" שאל דניאל והושיט את ידו
"אמ..כן" אמרתי בהיסוס והתקרבתי אליו.
עשיתי בדיוק כמו שראיתי בסרטים,וגם בדיוק כמו פעם שעברה שרקדנו.
שמתי את ידי על צווארו והוא שם את ידיו על מותני.
"את לא מבינה בכלל מה את עושה לי" לחש לי דניאל באוזן
"מה אני עושה לך?" שאלתי בתמימות,ללא הבנה
"תשמעי את הלב שלי.." אמר וחייכתי במבוכה
"דניאל אני..." אמרתי והורדתי את ידי מעליו
"ששש..אל תהרסי.." אמר ושם את ידי על מותניו.
חיבקתי אותו והוא חיבק אותי.
באיזשהו שלב, לא יודעת מאיפה היה לי האומץ,אבל שמתי את ראשי על חזהו.
עצמתי את עיני ודמעות זלגו מעיני.
"את בוכה?" שאל דניאל והסתכל על פני
"לא זה..סתם" אמרתי לו וניגבתי את פני
"מה קרה?זה בגלל מה שאני אמרתי?" שאל
"לא,לא ,לא...מה פתאום.."
"אז מה קרה?" שאל
"הלוואי ואני הייתי יודעת" אמרתי
"מאמי..."אמר וחיבק אותי שוב.
השיר הסתיים והאורות נדלקו. מורן עמדה באמצע הרחבה עם מיקרופון ודור לידה.
לא רציתי שכולם יראו אותי ככה ויתחילו לשאול יותר מידי שאלות מיותרות.
יצאתי בשקט החוצה, בלי שאפחד יבחין.
אבל כנראה הבחינו...
ירדן יצאה אלי..
"פפי...מה קורה?" שאלה אותי ירדן
"הלוואי והייתי יודעת.." הסברתי לה גם, בדיוק את מה שהסברתי לדניאל
"מאמי..מה עובר עליך?" שאלה
"משאית,זה מה שעובר עלי" אמרתי והיא צחקה
"מאמי שלי, את מאוהבת" אמרה לי פתאום
"מה?!" אמרתי ולא הבנתי מאיפה זה בא לה בכלל
"כן..את מאוהבת..אולי זה פעם ראשונה, אולי את מנסה להדחיק את זה אבל את מאוהבת.." אמרה
"במי בדיוק?"
"אל תתממי..אני בטוחה שאת יכולה לענות לעצמך לבד בלי שאני אגיד לך במי...
ויכול להיות שאת מפחדת עכשיו כי זו תהיה הפעם הראשונה שלך, ויכול להיות שאת קשוחה עם עצמך עכשיו בגלל כל ההבטחות המפגרות שלך שלא צריך חבר בגיל כזה,ולך לא יהיה..אבל תשחררי ותתני ללב שלך להחליט..הוא יודע תמיד מה טוב בשבילך ברגע שאת מתלבטת.."
שתקתי,
"את רואה, את שותקת. זה סימן שאני צודקת.לכי לדניאל,תדברו..תתחבקו ותתנשקו,אני אומרת לך זה יעשה לך רק טוב.
דניאל בנאדם זהב,את לא מבינה איזה מהמם הוא.הוא רגיש,הוא מקסים,הוא מקשיב, והכי חשוב הוא חתיך ספיר..ועוד יותר חשוב מיזה הוא רוצה אותך!!!הוא לא מפסיק לחשוב עליך,הוא לא מפסיק לדבר עליך.."
"מאיפה את יודעת שהוא מדבר עלי וכל זה?" שאלתי
"דניאל ואני ידידים טובים ממזמן כבר.הוא מספר לי המוון דברים,וגם אני..ואני אומרת לך,הוא פשוט לא מפסיק לחשוב עליך..אם רק תתני צאנס לבחור המקסים הזה את כל-כך לא תתחרטי. חוצמיזה את כבר בי"ב...הגיע הזמן לא?!"
"אבל אני לא רוצה חבר עכשיו"
"את כן, את סתם מונעת מעצמך הנאה,שאח"כ בעתיד היא תהיה הרבה יותר כבדה, יש לך הזדמנות ליהנות...קחי אותה, מה אכפת לך..תנסי"
"יש לי לימודים על הראש,ואת החוג שלי, אני לא יכולה לשלב עכשיו גם את זה.."
"את ניסית שאת אומרת לי 'אני לא יכולה'?"
"לא, אבל אני יודעת שזה לא ילך.."
"תנסי!!!!!"
"חוצמיזה אני גם בתקופה כזאת שלא בא לי כלום.."
"אז תתני לדניאל לעזור לך. טוב תראי, אם את רוצה לשמוע לי, תנסי, מה יש לך להפסיד?? כן-כן לא-לא.....
אם זה כן-הרווחת בגדול ואם לא- אז לפחות ניסית ואת לא מרגישה כל החיים שלך פיספוס"
"לא יודעת"
"תחשבי על זה מאמי שלי, אני אומרת לך שלא תתחרטי" אמרה וקמה מהספסל.
"לאן את הולכת?" שאלתי
"אני נכנסת פנימה, תשארי כאן עוד קצת, תחשבי על מה שאמרתי לך" אמרה לי בחיוך ונכנסה.
לא ידעתי כבר מה לחשוב.
אני רוצה? אני לא רוצה?
אני מפחדת? אני לא מפחדת?
מה אני רוצה מעצמי בכלל..
בכלל, אחרי מה שקרה לי אני לא יודעת אם כדאי לי כרגע להיכנס לקשר ואם זה יעשה לי טוב...אני נרתעת ממגע של גברים.
הגברים היחידים שאני סומכת עליהם זה אבא שלי,עומרי ו...דניאל.
"היי"
"היי" אמרתי לדניאל שהתיישב לידי

המשךך

QUOTE (-לינורוש- @ 04/09/2010) המשךך
😊 😊

דיייי זהה מוושלםםם!!

המשךךךךךךךךךךך מהרררררררררררררררר D:

תודה לכולן..
אני מקוה להוסיף המשך היום בערב..
מקווה שאספיק..

"לאן את הולכת?" שאלתי
"אני נכנסת פנימה, תשארי כאן עוד קצת, תחשבי על מה שאמרתי לך" אמרה לי בחיוך ונכנסה.
לא ידעתי כבר מה לחשוב.
אני רוצה? אני לא רוצה?
אני מפחדת? אני לא מפחדת?
מה אני רוצה מעצמי בכלל..
בכלל, אחרי מה שקרה לי אני לא יודעת אם כדאי לי כרגע להיכנס לקשר ואם זה יעשה לי טוב...אני נרתעת ממגע של גברים.
הגברים היחידים שאני סומכת עליהם זה אבא שלי,עומרי ו...דניאל.
"היי"
"היי" אמרתי לדניאל שהתיישב לידי
-----------------------------------------



















פרק 18


















הוא התיישב בדממה. הסתכלתי עליו לכמה שניות והורדתי את ראשי.
לא ידעתי מה אני אמורה לעשות,מה אני אמורה להגיד,באיזו תנוחה לשבת פשוט לא ידעתי כלום.
"להמשיך לשתוק?" שאל
"כן" עניתי.
"להישאר?"
"כן"
הייתי צריכה כמה דקות לגבש לי את מה שאני הולכת להגיד לו.איך אני הולכת להגיד את זה.
"אוף דניאללל.." התבכיינתי
"מה?" שאל
"אני פשוט מבולבלת..אני לא יודעת מה להגיד לך..
אני יודעת בשכל שאני לא רוצה עכשיו חבר, אבל...ירדן איכשהו גרמה לי להבין שאולי זה יהיה בסדר ויהיה טוב..אני פשוט..."
"אז תנסי...כשאמרתי לך שאני מתחיל להתאהב בך-אז במפגש עם דור-התכוונתי לזה. אומנם את לא האמנת לי-ונפגעתי מאווד-אבל התכוונתי לזה.
ועכשיו? ככל שעובר הזמן, אני התאהבתי בך. אני אוהב אותך ספיר.
אני יודע שאת לא אוהבת אותי, אחרת היינו ממזמן יחד.
אבל תראי, אני לא מכריח אותך לעשות שומדבר בכוח. כן-כן לא-לא.
זה החלטה שלך.
תראי, אנחנו עוד צעירים. זה לא מחייב עכשיו חתונה או משהו בסגנון.
אנחנו כולה נהנים ביחד. מבלים ביחד.
אין בזה שומדבר רע."
"אני צריכה זמן- זה הכול"
"תראי, יש לך את כול הזמן שבעולם להחליט מה את רוצה בחיים שלך, מה את רוצה עכשיו..
אבל, אני לא רוצה להישמע מתוך איזה סרט או להציב אולטימאטום, אני פשוט עכשיו חושף את כל הרגשות שלי בפניך.
אני אומר לך.
ספיר,
אני אוהב אותך.
אני יכול לחכות לך בזמן קצוב שאת אומרת לי.
אבל לחכות לך עד סוף-העולם,אני לא מבטיח בכלל.
שוב, אני יכול לחכות לך זמן מסוים אבל אל תצפי שמתי שאת תהיי מוכנה אני אקבל אותך בזרועות פתוחות"
שתקתי, לא ידעתי מה להגיד, קיבלתי את זה בבום.
"תראי, אני יודע שאני חופר..אבל אני רוצה שתביני.
אם את לא אוהבת אותי-אז אין לנו בכלל על מה לדבר ועל מה לשבת כאן.
אבל אם יש לך-ולו טיפת רגש כלפי.
אולי זה שווה לנסות אולי את גם תתאהבי בי.
תגידי לי עכשיו אם יש טעם לנסות בכלל.." אמר וחיכה לתשובה.
ישבתי שם,כמו אילמת לא יכולתי להוציא הגה מהפה.
רק ספגתי את מה שהוא אמר. שמעתי את הכול והכול נכנס לי ללב,למוח.
"שתיקה כהודאה...אני מבין" אמר וקם ממקומו.
הוא החל ללכת..
"דניאל" עצרתי אותו
"מה?" הסתובב אלי
"אני מצטערת.." אמרתי הוא הנהן בראשו בעצבות והלך.
דמעות החלו לעלות בעיני.
למה אני בוכה בכלל??
הרי זה מה שאני רוצה! זה מה שטוב בשבילי כרגע!
אני צריכה להשקיע בלימודים,
אין לי זמן עכשיו לחבר.
כל המחשבון שלי, כל הרגשות שלי כל העיסוקים שלי יעברו אליו.
אני לא יכולה להרשות את זה לעצמי כרגע.
אם אני רוצה להיות רופאה, אני אצטרך להתמקד במטרה הזו.
במטרה הגדולה-ואין מה לעשות, לזנוח את שאר הדברים הקטנים.
שאולי הייתי רוצה אבל לא מתאפשרים לי כרגע.
ניגבתי את דמעותיי.
נושמת עמוק ונכנסת פנימה.
ישירות לתוך השירותים.מנקה את האיפור שנמרח על פני.
"בובית" נכנסה ירדן לשירותים
"היי" חייכתי אליה חיוך עצוב
"מה..?"
"עזבי..אני מתוסבכת עם עצמי, אני לא רוצה כלום עכשיו, בסך-הכול אני רוצה שקט!" אמרתי ושוב דמעות החלו לזלוג על לחיי' נזכרתי שוב באונס שהיה לי, אני כל-כך זקוקה לשקט.
אני מנסה לברוח ולברוח אבל אני בחיים לא אוכל לברוח מעצמי.
אם אני לא אתמודד עם זה עכשיו זה יבוא לי בהפוכה אח"כ..
"בוא מאמי שלי, בואי נלך אליך הביתה. תשני טוב.אני אומרת לך מחר את תקומי כמו חדשה." אמרה ואני? רק הקשבתי לה והלכתי אחריה כמו עיוורת.

"את רוצה לישון פה?" שאלתי אותה
"לא מאמי, אין לי בגדים"
"איזה שטויות קחי ממני.." אמרתי והוצאתי לה מכנס קצר וגופיה
"לא עזבי מאמי.."
"נו בואי-דני אני צריכה אותך..."
"טוב מאמי.." אמרה וחייכתי חיוך גדול
"יש!"
"בשביל החיוך הזה-זה היה שווה הכול"
נכנסו למיטה.
פטפטנו קצת ואחרי כמה זמן-נרדמנו.

קמנו בבוקר , יום שישי,אז חופש!
"בא לך לעשות משהו?" שאלתי אותה
"ואוו..מי אומרת את זה?? את רוצה לעשות משהו..בדר"כ אנחנו אלה שמוציאים אותך מהבית.."
"רואה מזה.." צחקתי
"נלך לים?" שאלה בחיוך גדול..
"עוד פעם ים?!" גלגלתי את עיני
"נו יאללה..אל תהיי עצלנית,הפעם הזאת את הצעת לצאת לא אני..ואם כבר הצעת את לא יכולה לבטל כי כבר עשית לי חשק.." אמרה במהירות
"טוב תרגעי תני לי לשים בגד ים" צחקתי ושמתי בגד ים.
התארגנתי ציק צק..אח"כ קפצנו אליה הביתה להביא את הגברים שלה והלכנו לים.
שכבנו על החוף,השתזפנו.
"מה היה אתמול?" שאלה
"סתם..אל תזכירי לי." אמרתי ומיד הוספתי "תכלס, אני אפילו לא יודעת למה בכיתי ככה..סתם הייתי סתומה רגעית"
"חחח..מאמי שלי ככה זה כשמאוהבים" אמרה ושתקתי.
"אני פשוט לא מבינה למה את כל-כך קשה עם עצמך? למה את לא יכולה להרשות לעצמך קצת יותר להתפרע. את רוצה אותו-ואני יודעת שאת רוצה אותו. והוא רוצה אותך-ואפילו מאוד.
אז אני לא מבינה מה בעיה, אתם סתם זוג מפוספס"
"את צודקת"
"באמת שאני לא מבינה..למה את לא מנסה? יכול להיות לך בן-זוג מדהים. הוא כזה מקסים כזה רגיש"
"את צודקת"
"הוא אפילו חכם,ויכול לעזור לך בהמון שיעורים שאולי את תתקשי ולהיפך.אתם יכולים להיות לעיזר אחד לשני"
"את צודקת"
"באמת שאני לא מבינה למה את לא מנסה.. כאילו מה את כבר יכולה להפסיד...ילך-מה טוב. לא ילך-לא קרה כלום-לפחות ניסיתם"
"את צודקת"
"את צודקת,את צודקת,את צודקת, את מוכנה להפסיק להגיד לי כבר 'את צודקת' ובמקום להגיד לי 'את צודקת ' עופי אליו כבר ותתנשקו"
"מהה??" אמרתי
"את אפילו לא שמה לב מה את אומרת..מאמילה, את כל-כך מעופפת..עופי אליו כבר תגידי לו שאת רוצה..ויאללה..."
"אני פשוט לא רוצה לפגוע יותר מידי"
"אם תלכי אליו-תאמיני לי שאת ככה תפגעי הכי פחות שאפשר"
"כן?!"
"את עדיין פה?" שאלה בחצי כעס חצי צחוק
"ומה איתך? איך תלכי הביתה?" שאלתי תוך כדי שאני אוספת את הדברים
"אני אסתדר,אל תדאגי לי.לכי ותהני" אמרה בחיוך גדול ומרוצה
"רגע..מה..אני אלך אליו?" היססתי
"עוווווופפפפפפייייייי!!!!!" צעקה ואני הרמתי את תיקי במהירות והלכתי בחיוך גדול.