-בחירה-

המשששששך!(:

המשךךךך

??? 😠 😢

ואייי אני כלכך כלכך כלכך מצטערת!!!!!
עוד שבועיים וחצי יש לי פסיכומטרי,ואני בלחץ עכשיו של לימודים.
ממש בין לבין אני כותבת את הפרק.
הוא כבר 10 עמודים של וורד.
אני מנסה לעשות אותו כמה שיותר ארוך-כדי לפצות.
בעיקרון יכולתי לשים אותו כבר ממזמן אני פשוט רוצה להאריך אותו.
אז תחילטו אתם-אם אתם רוצים אותו איכשהו ,אני אעלה מחר בערב..
אבל אם אתן מוכנו לחכות עד יום חמישי-שישי
אני אעלה פרק ארוךךך..



אני ממש ממש מצטערת.
מבטיחה אחרי הפסיכומטרי להפציץ בפרקים!!!!!!!!!!!

עדייף שאחרי הפסיכומטרי
ובהצלחה😊

??

סליחה!!!!!!!!!!!!!!!



אני יודעת שאני לא בסדר..מה אני אעשה...?
עוד שבוע וחצי הפסיכומטרי....
אין לי זמן לנשום...
אני יודעת שהבטחתי ביום חמשישי...אבל לא הספקתי בכלל...

הפרק, לדעתי, ארווך..
הוא אומנם לא כזה להיט,די יבש והכול..
אבל לפחות משו...
מבטיחה מבטיחה מבטיחה אחרי הפסיכומטרי להפציץ בפרקים עכשיו אין לי זמן לנשום...
התאפקתם עד עכשיו-תתאפקו עוד שבוע וחצי!!!!

סורי...












"יאללה בואו..." אמרתי ויצאנו.
ישבנו במסעדה בשרית.
כל אחד הזמין מה שהוא רוצה ואכלנו.
"יש לך הודעה" אמר עומרי והסתכלתי על הפלאפון, אכן הייתה לי הודעה..
"מי זה" שאל עומרי סקרן
"דניאל" עניתי
"מה הוא רצה?" שאל
"מה זה משנה..."
"את מסתירה משו?" שאל בחיוך
"לא מה הקשר מסתירה.." אמרתי
"אז מה אכפת לך להגיד..?" שאל
"סתם..משו שאתם לא צריכים לדעת" עניתי
"טוב דיי אל תתחילו עכשיו" אמרה דפנה
"תאמין לי שגם חברה שלך לא תרצה שתראה את ההודעות שלה"
"מאמי שלי, אין בינינו סודות, אני אפילו לא שואל ונכנס לה להודעות..בינתיים לא ראיתי שומדבר חריג.." אמר
"תנסה היום ותראה" אמרתי בחיוך
"טוב אחותי" אמר בחצי עצבים והמשכנו לאכול...
סיימנו לאכול וחזרנו הביתה.
דפי הלכה ב20:00.
אני התקלחתי ובדקתי את המצב שלי במתמטיקה ואנגלית...
ועומרי התארגן ליציאה עם שקד
"ביי הלכתי" אמר עומרי ויצא
"תבדוק את ההודעות" צעקתי לו
"אני אבדוק" נכנס ואמר לי בחיוך.
---------------------------------------

















פרק 32




















"קומי " העיר אותי עומרי בעצבים
"מה העצבים על הבוקר" אמרתי וקיוויתי לשמוע תשובה שאני כל-כך מחכה לה
"שום עצבים" אמר ויצא מהחדר.
הסתקרנתי נורא לדעת מה עובר עליו.
למה הוא כזה עצבני.
זה לא יפה להגיד, אבל..אין מה לעשות,רציתי שהם ייפרדו-הכי רציתי בעולם!
לבשתי מכנס ג'ינס וחולצה בצבע ורוד ביבי סידרתי את השיער, התבשמתי והלכתי למטבח.
"בוקר טוב" אמרתי לאימי בחיוך
"בוקר טוב..מה קרה קמת מאוחר היום?"
"אני כל-כך עייפה, חבל על הזמן"
"תשני יותר מוקדם,את ישנה נורא מאוחר" העירה לי
"כן..אני באמת אלך לישון היום מוקדם" אמרתי והיא חייכה
"יצאתי" אמר עומרי
"חכה אני באה איתך.." אמרתי
"אני לא נוסע באוטו" אמר ויצא במהירות
"מה יש לו?" שאלתי את אימי
"אני לא יודעת הוא ככה מאז שהוא חזר משקד,אתמול בלילה.
כשהיא אמרה את זה, ליבי קפץ.
"טוב" אמרתי וניסיתי להסתיר את הבלאגן שמתחולל לי בלב ובבטן
"ביי מותק יומטוב..." אמרה לי אמא ויצאתי.

"היי..בוקר טוב" אמרתי ונשקתי לדניאל קלות על שפתיו
"מה זה היה?" שאל בחיוך גדול
"מאושרת" אמרתי ונתתי לו שוב עוד נשיקה קטנטנה
"הסבר בבקשה!"
"חחח..." צחקתי והסברתי לו את המאורע של אתמול
"דייי...מאמיייי" אמר בבאסה
"מההה??" החזרתי באותו הקול
"למה?"
"ככה! כי נמאס לי..שידע שהיא ממש,אבל ממש לא צדיקה, והיא נחש מתחת לקש, והיא מסוגלת להרבה מאוד דברים"
"אל תהיי כלכך בטוחה" אמר לי
"מה זאת אומרת?" שאלתי, לא מבינה
"זאת אומרת שאל תהיי כלכך בטוחה" חזר שוב על דבריו
"לא יודעת למה יש לי הרגשה טובה" אמרתי
"טוב..אני עדיין שמח שאת מאושרת..תראי מה נתת לי על הבוקר.." אמר בחיוך והפעם הוא זה שנתן לי נשיקה
"חחח...מישהו הפריז?" שאלתי בחיוך
"מישהו פתח פה פתח" אמר וצחקנו
"יאללה תלווה אותי" אמרתי
"פעם אחת אולי את תלווי אותי" אמר
"טוב" אמרתי,בלי יותר מידי ויכוחים
"באמת?" שאל כלא מאמין
"באמת באמת כאילו כמה זמן זה לוקח" אמרתי ועלינו במדרגות לכיוון כיתתו.
ראינו מרחוק את שקד מתקרבת לעברינו
"לא הלך לך הפעם, את תשלמי על זה ביוקר, כלכך תשלמי!!!"הסתכלה לי בפרצוף והלכה
"אמרתי לך שיש לי הרגשה טובה" אמרתי בחיוך
"אמרתי לך שהתחרטתי ואני רוצה ללוות אותך לכיתה" אמר ומשך את ידי לכיוון ההפוך
"למה?"
"שיקולים שלי" אמרתי
"אתה מפחד עלי מאמיל'ה?!" אמרתי בקול מתפנק
"דואג לך" אמר בקול רציני
"איזה מותק!!" אמרתי בחיוך וחיבקתי אותו.

"תודה" אמרתי לו בחיוך.
"ביי מאמי" אמר לי והלך לעבר כיתתו.
"אהלן" אמרתי לירדן וישבתי במקומי
"מה הולך?" שאלה
"מה זה ה'מה הולך' הזה? י'גבר..." אמרתי וצחקנו
"חחחח....סתם התחשק לי..." אמרה בחיוך גדול
"מישי פה מאושרת?!" שאלתי-לא שאלתי
"חבל לך על הזמן" השיבה
"מה יש?" שאלתי ונפל לי האסימון "איך היההההההההה?" צעקתי לה ובדיוק המורה נכנסה
"ספיר מה זה הצעקות האלה על הבוקר?" אמרה
"סליחה המורה" אמרתי בחיוך והבטתי במהירות לעבר ירדן
"אח"כ.." אמרה לי
"מעצבנת..את חייבת לספר לי!" אמרתי בחיוך "שכחתי מיזה לגמרי..." אמרתי לה והתיישבתי במקומי

שיעור תנ"ך עבר ואחרי שיעור ספרות, והפסקה.
"ספרי ספרי ספרי" קפצתי על ירדן בשניה ששמעתי את הצלצול להפסקה
"מדהיםםםםם!!!" ענתה בחיוך ענקי
"כן?!" אמרתי בקול חמוד
"כן! את לא מבינה איזה מדהים הוא...הוא כזה רגיש ורומנטי חמוד ומצחיק ויחד עם זאת רציני, ובוגר מחושב ו..."
"או אה...כל זה גילית במס' ימים??" שאלתי בהלם
"ברוווררר..את רוצה להגיד לי שאת לא מכירה את כל הדברים האלה בדני?" שאלה
"דני?" אמרתי בחיוך
"נו..דניאל,הבנת אותי..." אמרה וצחקתי
"אני יודעת את כל זה על דניאל אבל יש הבדל די גדול ביננו" אמרתי
"שטויות!" פסלה את דברי
"מאמי אני ממש לא הולכת להוריד לך את המצב רוח, אני הכי שמחה בשבילך בעולם...סתם נקודה למחשבה, בתור חברה" אמרתי
"אל דאגה!!!" אמרה בחיוך והמשכנו לדבר בכיתה על אה ודא.

היום עבר במהרה.
חזרתי הביתה.
דניאל רצה לעשות היום משהו וגם ירדן, אבל לא היה סיכוי.
אמרתי להם שיש לי חוג ואחרי החוג אני הולכת לישון.
חסרות לי מלא שעות שינה ואני פשוט גמורה מעייפות.
בקושי תיפקדתי היום.
העיניים שלי כל שניה נעצמו לי.
בדר"כ תמיד הבקרים קשים לי ובסביבות 11:00-12:00 אני כבר די עירנית.
אבל היום? היה פשוט זוועה. לא הצלחתי לפתוח את העיניים אפילו ב14:00 בצהרים...

אחרי החוג.
נכנסתי להתקלח. החלפתי במהירות לפיג'מה ונכנסתי לישון.
חשבתי על עומרי, לא דיברנו כל היום.
דווקא כן ראיתי אותו במהלך היום מדבר עם שקד.
אבל בלי חיבוקים ונשיקות,כמו תמיד.
אבל איתי? אפילו שלום הוא לא אמר לי.
לא הבנתי למה, ומה עשיתי...
גם בבית, כשחזרנו מהלימודים לא הוציאנו מילה.
גם כשחזרתי מהחוג הוא אפילו לא אמר שלום.
כשהרגשתי שאני מתעמקת בזה יותר מידי וזה מכניס אותי לבאסה, משהו שממש לא רציתי, עצמתי את עיני והתנתקתי מהמחשבות.
ובאמת,
תוך שניות נרדמתי....
--------------------------------
יום למחרת- אחרי הלימודים
---------------------------------
"ביי תודה" אמרתי לדניאל שהקפיץ אותי הביתה
"מאמי.." אמר לי והבטתי בו
"כן.."
"אולי תבואי אלי היום, תראי את אמא שלי, מה את אומרת?" שאל וליבי קפץ
"או אה...הטלת פצצה, אני לא יודעת.." אמרתי
"נו מה אכפת לך? את בטוח לא תהיי עיפה-אתמול ישנת כל היום. וגם סתם אמא שלי משגעת אותי ועוד יותר סתם בא לי לראות אותך" אמר בחיוך
"אני אחשוב על זה" אמרתי.
הרגשתי שאני כבדה בנושא,מאוד כבדה.
אבל מה אני אעשה, אני ממש מתביישת...
מה אומרים?איך אומרים?איך מתנהגים?מה לא עושים?מה כן עושים?איך היא תקבל אותי?היא תאהב אותי?
מליון ואחת שאלות צצו במוחי בדקה שעברה
"תחשבי ותחזירי לי תשובה..אם לא-אז לא. ואם כן-אז אני אבוא לאסוף אותך.." אמר בחיוך
"סבבה" אמרתי לו ויצאתי מהרכב
"ביי מותר"
"בייי" אמרתי ונכנסתי לביתי.

"אמאאאאאאאאאאא" צעקתי ישר כשנכנסתי
"מה קרה? מה זה הצעקות האלה?"
"שאלה.." אמרתי בחיוך והתיישבתי בספה
"הבהלת אותי משוגעת..." אמרה והתיישבה לידי
" דניאל רוצה שאני אלך אליו הביתה" אמרתי
"נו..?" שאלה, מסתבר שלא הבינה את הבעיה
"מה 'נו..' אני לא יודעת מה לעשות" הסברתי
"מה כזה קשה? לכי..אתם חברים לא?!"
"כן אבל לויודעת..אמא שלו וזה..." אמרתי ופתאום די הרגשתי מטומטמת על ההרגשה שלי...
"תלכי מותק תלכי...אין לך מה להפסיד..תכירי את המשפחה שלו, תחייכי קצת,תזרמי,הכול יהיה בסדר..." אמרה
"טוב.."
"רוצה לאכול?" שאלה
"מה יש?" שאלתי בחיוך
"הרגע כיביתי את הגז, יש פסטה ושניצלים חמימים,עכשיו טיגנתי" אמרה
"יש אני מתה על שניצלים..." אמרתי ונכנסתי למטבח
"למזוג לך?" שאלה
"לא, אני אמזוג לעצמי בדיוק כמה שאני רוצה.." אמרתי
"איך שאת רוצה.." אמרה ומזגה 2 צלחות
"אה..עומרי פה?" שאלתי
"כן...הוא מסתגר בחדר כבר שעות.." אמרה
"טוב.." אמרתי ומזגתי לעצמי.
הוצאתי את הקטשופ מהמקרר והתיישבתי לאכול עם אמא בהנאה
"עומריקיייי.." קראה לו אימי
"יש מצב שהוא ישן" אמרתי לה אחרי מס' מרובה של קריאות וחוסר תשובה מצידו
"תעשי טובה, לכי תבדקי" ביקשה
"טוב" אמרתי והלכתי לכיוון חדרו

"עומריייי.." נכנסתי לחדרו וראיתי אותו שוכב על מיטתו שפניו מופנות לתקרה
"אה" אמר והסתכל עלי
"בא לאכול..." אמרתי
"לא בא לי.."
"אמא מזגה לך כבר..יש פסטה ושניצלים חמים..אמא עכשיו הכינה אותם..ממש טעים" אמרתי, מנסה לגרום לו לבוא לאכול
"לא, לא בא לי"
"חבל" אמרתי
"חבל על מי שמת" אמר ויצאתי בלי להוסיף מילה.
לא רציתי להיכנס לויכוחים מיותרים ובטח ובטח לא להיכנס איתו לדיבור שהוא במצב הזה.
ידעתי שאם אני רק אפתח את הפה ולו במילה אחת יהיה רעש ובלאגן.
ורציתי להשאיר לי את התאבון פתוח לפני האוכל...
"הוא לא רוצה לבוא" אמרתי לאימי והתיישבתי לאכול
"אחרי האוכל אני אלך לראות מה איתו..." אמרה לי והתחלתי סופסוף לאכול.
"אני הולכת לעומרי" אמרה לי אימי וקמה מהשולחן
"אני בחדר"
"תעשי טובה,תשתפי את הכלים,אני הולכת לדבר איתו.." אמרה והנהנתי.
סיימתי לשטוף את הכלים ונכנסתי לחדרי.
התיישבתי לעשות את שיעורי הבית ולאחר מכן התארגנתי ללכת לדניאל.
בכוונה לא התקשרתי אליו.
רציתי לעשות לו הפתעה.
ידעתי גם שהוא לא התקשר אלי כדי לא להלחיץ אותי. אז ככה שהתארגנתי בנחת.
לבשתי חולצה ארוכה דקה בצבע סגול חלש והכנסתי אותה לחצאית ג'ינס ,טיפה מעל הברך. נעלתי נעליים שחורות שטוחות, פיזרתי את שערי והתאפרתי קלות.
התבשמתי ויצאתי לכיוון הסלון.
ראיתי את אימי יושבת על הספא מקמצת את מצחה
"מה קורה איתו??" שאלתי
"הוא אמר לי שהוא כועס עליך אבל לא הסכים לפרט על מה" אמרה אימי ישירות
"עליי??" שאלתי, וידעתי טוב מאוד על מה "מה כבר עשיתי?"
"הלוואי והייתי יודעת. לא ראיתי אפעם את עומרי במצב הזה" אמרה מודאגת.
"מחר אני אדבר איתו, אני פשוט עכשיו הולכת לדניאל..את תוכלי להקפיץ אותי?" שאלתי
"כן בואי.." אמרה ויצאנו.

"תודה..ביי" אמרתי ויצאתי מהרכב
"לא מאוחר" אמרה אימי והנהנתי.
היא נסעה ואני נשארתי עומדת מול ביתו.
מהססת, ליבי פעם בחוזקה.
כל-כך חששתי מהמפגש הזה.
חששות והתרגשות יחד התערבבו להם.
"הלו" התקשרתי לדניאל.
בכוונה לא רציתי להיכנס ככה סתם.
אני אגרום לו לשמוח...!!=]
"אהלן" אמר ושמעו בקולו שהוא מבואס
"מה קורה?" שאלתי
"בסדר איפה את?" שאל
"את האמת...?" שאלתי בחיוך
"ברור.."
"אני פה באיזה מקום די מוזר...יש עצים כאלה בצד שמאל וממול יש גן שעשועים, אני עומדת מול איזה בית שאני לא כלכך יודעת של..."
"את כאן????" קטע אותי בקול ושמעו בקולו שהוא מחייך
"חחחח...תפתח כבר אידיוט" אמרתי וניתקתי לו
עוד לא הפסקתי לנשום והדלת נפתחה
"שלום וברכככהההה" אמרתי לו בחיוך וחיבקתי אותו
"הייתי בטוח שלא תבואי" אמר בחיוך גדול. וראו עליו שהוא שמח
"ככה אתה מכיר אותי?!"
"לא, אבל לא יודע..הרגשה.."
"אז אל תרגיש..." אמרתי
"אם לא הייתי מרגיש לא הייתי איתך עכשיו.." אמר בחיוך והסמקתי
"למה מה אתה מרגיש שאתה איתי?" שאלתי, סוחטת ממנו מחמאות
"או אה..מה שאת עושה לי" אמר בחיוך ובדיוק אמא שלו נכנסה מבחוץ,כנראה תלתה כביסה או משהו
"אהלןןןןן!!!!" אמרה בחיוך גדול ונישקה אותי
"שלום" אמרתי בחיוך מנומס
"שני נכון?" שאלה
"ספיר" אמרתי בחיוך
"ואיי אמא כמה פעמים אני יכול להגיד לך שזאת ספיר ולא שני..." אמר דניאל וצחקתי
"זה בסדר"
"מצטערת,אני גרועה בשמות" אמרה בחיוך.
"זה בסדר" אמרתי שנית
"חבל שלא אמרת לי שהיא באה,דניאל, הייתי מבשלת.." אמרה לו אימו
"שטויותת...נטגן חביתה" אמר
"מה פתאום, לכו לחדר אני אכין כבר משהו טעים" אמרה בחיוך
"טוב..אז אנחנו בחדר.." אמר והלכנו לחדרו.
"נו..היה כזה גרוע?" שאל
"לא היה בסדר..." אמרתי חביוך "רק תרגיש את הלב שלי, כאילו הוא אחרי ריצת מרתון" אמרתי לו ושמתי את ידו על ליבי,שירגיש...
"עכשיו תרגישי את שלי" אמר והניח את ידי על ליבו
"למה שלך דופק? את מי ראיתי שהוא אמור לדפוק ככה??" שאלתי בחיוך
"תראי מה את עושה לי!" אמר וצחקתי
"אתה לא רציני...זאת אני?!?!" אמרתי בקול חמוד
"את רואה מה זה-זו את..ואצלך זו אמא שלי!!יפה..אחלה פרופורציות!" אמר והתגלגלתי מצחוק
"כפרעליך" אמרתי לו וקפצתי עליו בחיבוק שלאחריו הייתה נשיקה ארוכה,טעימה ועסיסית.
"אני" אמר לי דניאל ונתן לי נשיקה בפה "אוהב" אמר ושוב נתן נשיקה בפה "אותך" ושוב נשיקה
"גם" –נשיקה "אני"-נשיקה. השבתי לו בחיוך.
שכבנו יחד במיטתו,מחובקים.
"אמא שלי נכנסה היום לחדר של עומרי" התחלתי לספר לו את שאירע לי היום
"נו..."
"הוא אמר שהוא עצבני עלי אבל לא הסכים להגיד לה למה.."
"כאילו שזה לא ברור" אמר
"כן אה..."
"אני שונא אותה!!"
"תתחיל לקבל אותה יש מצב והיא תהיה גיסתך לעתיד" אמרתי והוא צחק
"זה מה שאת מאחלת לך ולי??"
"חס וחלילה אבל חייבים לקחת את הכול בחשבון.."
"לא משנה איפה הם יגורו, אנחנו נגור בקצה השני" אמרתי
"לא, אנחנו נגור בפתח תקוה"
"למה?" שאלתי והסתכלתי עליו
"אני מת על העיר הזאת" אמר בחיוך
"טוב אם זה מה שאתה רוצה.." אמרתי בחיוך
"אני רוצה 5 ילדים" אמרתי
"מאיפה הכוח?" שאל בחיוך
"יש כוח..אל תדאג לי..." אמרתי
"אני לא דואג לך אני דואג לי!" אמר וצחקתי
"זבל!" אמרתי וזרקתי עליו כרית
"סתם יפה שלי, יהיה לנו כמה ילדים שתרצי.!
"ואיך נקרא להם?"
"אני אוהב את השם גיא " אמרתי בחיוך
"זה שם של ערסים" אמר בחיוך וצחק
"היית רוצה" אמרתי וזרקתי עליו כרית
"אחחחח.....למה ככה?!" אמר וחיבק אותי
" איזה שם אתה אוהב?" החזרתי את הנושא.
ושוב נשכבנו על מיטתו מחובקים
"לבנים או בנות?" שאל
"בנות"
"הכי הכי את השם ספיר..אבל..."
"אווווו.." אמרתי בחיוך ונשקתי לו
"איך יקראו לילדה שלנו?" שאלתי בחיוך
"אני אוהב את השם רוני" אמר ושתקתי
"סבבה.."
"מה סבבה?" שאל בחיוך
"חחח...זה שם סבבה,אני מסכימה" אמרתי והוא צחק
"אז גם אני מסכים גיא"
"אחלה אז אנחנו פיטים..."
"דניאללללל..בואו,האוכל מוכן" קראה לנו אימו של דניאל
"אויי מאמי אני מפוצצת..." אמרתי לו והחזקתי את בטני
"אל תעשי לה את זה.." אמר וצחקתי
"לה?" שאלתי
"כן..לאמא שלי..את לא מבינה איך היא תעלב.." אמר ברצינות
"אויי לא...." אמרתי וקמתי ממיטתו
"באנו" אמר דניאל לאימו בחיוך והתיישבנו בשולחן
"שניה אני אקרא לגלי..." אמרה אימו והסמקתי.
שכחתי שאחותו היא המורה שלי לריקוד!!
איזה פאדיחה
"גליייייי..." צעקה אימו של דניאל,שוב
"אני באה.." אמרה וירדה
"ספירוש?" אמרה בחיוך וגם אני חייכתי במבוכה
"היי" אמרתי
"אני לא מאמינה דניאל איך לא סיפרת לי?!" הסתכלה על דניאל ופתחה את עיניה
"יאללה בואו" אמרה אימו של דניאל מבלי להקשיב בכלל לשיחה
"סתם פשוט לא יצא..." ענה בפשטות ומזג לי אוכל
"ממתי?" שאלה בחיוך והתיישבה
"בוקר טוב מאמי שלי..כבר חודשיים עוד מעט"
"דיייייי" אמרה וצחקתי
" על מה יש לכם לדבר כ"כ הרבה?תתחילו לאכול" אמרה אימו
" היא תלמידה שלי בסטודיו" הסבירה גלי
"אה באמת?" אמרה אימו בחיוך
"כןן..איזה עולם קטן..והקופים האלה לא אמרו לי כלום!" אמרה וצחקתי
הייתי כלכך נבוכה,לא ידעתי איפה לקבור את עצמי...
"יאללה חלאס גלי את מביכה אותה..תני לנו לאכול בשקט..." אמר דניאל והציל אותי
"טוב טוב..." אמרה וגם היא(סופסוף) התחילה לאכול..
"איך יצא?" שאלה אימו
"מעולה מעולה" אמר דניאל תוך כדי לעיסה
"תפרגנו קצת תפרגנו, לא יקרה לכם כלום" אמרה אימו,מנסה לסחוט מחמאות
"זה באמת מאוד טעים" אמרתי לה בחיוך והיא חייכה
"תודה מתוקה שלי, תלמדי אותם קצת נימוסים תגידי להם,מותר לכם גם לפרגן מידי פעם.."
" איפה אבא?" שאלה גלי
"איפה הוא יכול להיות ?!...בעבודה..." אמרה אימו ופניה נפלו מיד..
ישבנו ודיברנו עוד קצת.
הם תיחקרו אותי מא-ת'...
שאלו על ההורים שלי,מה הם עושים, על אחי,חברה שלו, עלי ועל דניאל-איך הכרנו...
מי ישמע אנחנו נשואים כבר 30 שנה...
"חכו יש קינוח" אמרה אימו
"ואוו אמא איך הספקת בשעתיים להכין כלכך הרבה..
"רואה מה זה...אמא חרוצה יש לך" אמרה גלי והם צחקו
היא הביאה עוגת שוקולד חמה עם גלידה בצד.
היה ממש טעים.
אני התפוצצתי לגמרי!!!!!!!!
גם אכלתי בבית,לפני שבאתי
וגם פה אכלתי פוווללללל....
עזרתי לפנות את השולחן, למרות שהם שיגעו אותי להפסיק ודניאל כמעט הרביץ לי אבל לא שמתי עליהם.
אבל לשטוף את הכלים הם ממש לא הסכימו....
"ואייי התפוצצתייייייי" אמרתי ושכבתי על מיטתו...
"חחחחח.... פיצית את..איך התפוצצת בקושי אכלת משו..." אמר
"עלק...עוף,ואורז,קצת תפו"א סלט ועוד העוגה עם הגלידה..זהו-מתתי סופית" אמרתי והוא צחק
"אז אני לא אגיד מה אני אכלתי..." אמר וצחקתי
"טוב אתה גבר...מותר לך" אמרתי בחיוך
"איך התפדחת מאחותי שתהיי בריאה" אמר וחייכתי
"הרגישו?" שאלתי בחיוך
"מה פתאום..רק היית אדומה כמו עגבניה, אבל היא חשבה שזה הצבע הטבעי שלך – אני בטוח.." אמר והתפוצצתי מצחוק
"אחח..כואבת לי הבטן.." אמרתי, החזקתי את בטני וצחקתי
"משוגעת.." אמר וגם הוא צחק.
נרגעתי, המשכנו לדבר עוד קצת ואז דניאל לקח אותי לביתי, הייתי חייבת כבר לחזור.
היה נורא נורא מאוחר.
אמרתי למשפחה שלו שלום יפה והלכנו.

הגעתי הביתה והייתי גמורה מעייפות.
שטפתי את עצמי ממש מס' שניות, החלפתי לפיג'מה ונכנסתי למיטה בחיוך.
לפני שנרדמתי שלחתי לדניאל הודעה
= היה לי ממש כיף! יש לך פשוט משפחה מקסימה! אני אוהבת אותך,לילה טוב! =
אחרי מס' שניות הוא החזיר
= יפה שלי, גם אני ממש נהניתי, אני מת עליך! לילה טוב אהובתי! =
לאחר קריאת ההודעה כיביתי את הפלאפון ועצמתי את עיני.
עכשיו היה לי חיוך עוד יותר גדול מהקודם.
אין,אני פשוט אוהבת אותו!!!!

😊 ה מ ש ך !! !! 😊

מדהיים תמשיכייייי 😊

??

???נטשת??😢😢

???

או שאני אמשיך את זה?!?!?
לגמרי שכחתי מהסיפור הזה!...
יש עוד קוראים פה?

עכשיו קראתי את הסיפור שלי מההתחלה..מישו רוצה המשך?!

ברוווווווורררר