-בחירה-

מקסים !!!!

מדהים...

וואי דניאל וספיר כ"כ הצחיקו אותי עכשיו!!!
מוושלם תמשיכיי!!!

"זהו אפשר ללכת?" שאלתי לאחר שדניאל לחץ את ידיהם של אבי ואימי
"חכי קצת בואי נשב ונכיר" אמר דניאל בחיוך
"כבר ויכוחים?" שאלה שקד, כאילו בעקיצה
"מה פתאום ויכוחים..אני בחיים לא מתווכח אם ספיר, מה שהיא אומרת היא יודעת...את לא מבינים איזה אינטואיציות יש לה" פנה דניאל להורי
" כן לספיר חבל על הזמן..." הצטרף אבי
"בגלל זה צריך להקשיב לי..כל דבר שאני אומרת, יש לי בסיס ואני יודעת מה אני אומרת לא זורקת סתם דברים באויר.." אמרתי והסתכלתי על עומרי ומיד לאחר מכן על שקד.
"מה אכפת לך...מי שלא מקשיב לך-מפסיד..." אמר דניאל בחיוך וקרץ לי עין
"טוב..יש קינוח..אני כבר באה.." אמרה אימי
"לא אמא דניאל ואני הולכים עכשיו אז נוותר.." אמרתי לה
"לא נו..הכנתי המוןן חבל שיזרק.."
"טוב בסדר" אמרתי וגילגלתי עיניים ודניאל צחק
"תזכיר לי לספר לך משו שנצא" אמרתי לדניאל חצי בלחש חצי בקול
"אין סודות בחברה" קפצה שקד
"אצלינו במשפחה יש המון סודות" עקצתי אותה והיא שתקה
אמא שלי הביאה עוגת שוקולד חמה עם גלידה ליד.
"ואייי פנינה זה פשוט טעים, את חייבת להביא לי את המתכון" החמיא לה דניאל
"תודה..." אמרה אימי בחיוך "יש עוד אם אתה רוצה"
"בשביל מה מתכון מה אתה מבשל?" שאלה שקד
"כן אני מבשל.הכנתי אורז,אולי קצת חרוך-אבל אורז" אמר וכולם צחקו "וב. גם אם אני לא מבשל,בשביל מה יש את אמא?!"
"זה כלום..2 ביצים,קצת מרגרינה...ו..."
"אה...אמא אל תתחילי עכשיו...הוא לא יזכור כלום עוד חמש דקות, הוא יבוא יום אחד ותעשו ביחד סדנת בישול" אמרתי לאימי וצחקנו.
"טוב יאללה אנחנו זזים" אמר עומרי.
ושקד והוא קמו מהשולחן
"כן גם אנחנו זזים" אמרתי וגם דניאל ואני קמנו.
"תניח, אני עוד מעט ארים" אמרה אימי לדניאל שהתחיל להרים את הכלים מהשולחן
"זה בסדר.." אמר ולקח את הכוסות.
שקד ועומרי יצאו.
ודניאל ואני פינינו מהשולחן את כל הכלים.
"יאללה ביי.." אמרתי להם
"להתראות..היה נעים להכיר" אמר דניאל בחיוך להורי
"תיהנו..ותודה על הפינוי" אמרה אימי ויצאנו.
-------------------------------------------













פרק 30













"ואי זה היה מעייף" אמרתי לדניאל ונכנסנו לרכב
"חחח..למה את כזאת רעה?" שאל אותי בחיוך
"סתם..פשוט..לא משנה, סתם"
"נו.." אמר ונשען על מושב הרכב וחיכה לתשובה
"סתם פשוט לא יודעת,הרגשתי צבועה"
"למה צבועה מאמי? זה המשפחה שלך,למה שתהיי לידם צבועה?" שאל,לא מבין
"כי פשוט התחשק לי להחטיף לשקד מכות! היא מגעילה אותי, ואני כל-כך התאפקתי, אין לך מושג עד כמה"
"אני מבין אותך, אבל את תראי, אני לא נותן להם יותר מחודשים" אמר
"חודשים??????" אמרתי וכמעט הרגתי אותו עם העיניים שנעצתי בו
"כן מאמי חודשים" חזר על דבריו שוב
"אל תגיד את זה, אתה רוצה להרוג אותי??"
"מה את מעדיפה שאני אגיד? את האמת? או מה שאת רוצה לשמוע? כי אם זה את האמת,אז לדעתי הם לא יחזיקו מעמד יותר מחודשים ואם זה מה שבא לך לשמוע-אז מחר הם נפרדים,איזה מחר עכשיו,הרגע" אמר וצחק
"אני שמחה שזה מצחיק אותך"
"חחח..הצחקתי את עצמי" אמר והתגלגל מצחוק
"אידיוט" אמר וגרם לי לצחוק גם
"יאללה מאמי שלי, אין מה לעשות. את תראי שהכול יסתדר בסוף"
"שיסתדר כבר.."
"בעז"ה..הכול בעיתו ובזמנו"
"טוב יאללה נמאס לי לדבר על זה..סע"
"בא לך למקום מסוים?" שאל
"בא לי למעין הזה שלקחת אותי פעם קודמת" אמרתי והוא חייך
"סבבה" אמר והחל לנסוע לכיוון.

"ואיי מדהים פה פשוט" אמרתי והתיישבתי על שפת הנחל.
חלצתי נעלים והכנסתי בעדינות את רגלי למים,המים היו קרים כך שנתתי לרגלי להתרגל לקור.
דניאל בא להתיישב לידי.
חיבקתי אותו, שמתי את ראשי על החזה שלו.
"מה יש מאמי?" שאל וליטף את שערי
"סתם...אני צריכה חיבוק" אמרתי וחיבקתי אותו חזק חזק
הוא שתק, וזרם איתי. הוא חיבק אותי גם וליטף את שערי.
ישבנו כך מס' דקות ארוכות
"עובר עליך משו" פסק והרים את ראשי.
הוא הביט העיני.
שקעתי בהם. הם היום כל-כך יפות.
אומנם לא היה להם צבע מיוחד, אבל הוא היה מבחינתי בנאדם כל-כך מיוחד שראיתי דרכן הכול.
"באמת שלא עובר עלי כלום"
"טוב" הפסיק להציק "כשתרצי להתחיל לדבר-תודיעי לי" אמר
שמתי עליו שוב את הראש,והוא ,שוב החל ללטף את שערי.
המגע שלו העביר בי צמרמורת הגוף.
זה היה מגע כל-כך עדין,נעים ורך...
"אתה יודע שעוד לא הזמינו אותי למשפט" אמרתי לו בעודי שוכבת עליו,עדין
"מה זאת אומרת?" שאל
" ההוא שניסה לאנוס אותי, ואמרו לי שיקראו לי למשפט, עוד לא זימנו אותי לכלום" אמרתי
" אז זה מה שמציק לך?" שאל ברוך
"אני מפחדת ששחררו אותו"
"מאמי שלי, נראלך ששחררו אותו??" שאל ולא חיכה לתשובה "בחיים לא ישחררו בנאדם כזה...לדעתי הוא פשוט הודה והכניסו אותו לכלא, בלי להטריח אף-אחד" הסביר
"אני לא יודעת אם זה מותר..וגם אם כן-אז לפחות שיידעו אותי.."
"אם זה משו שמטריד אותך כל-כך יום ראשון נברר.." אמר והרגיע אותי
"טוב .." אמרתי והתיישבתי נורמאלי
"זהו...נגמר?" שאל
"כן זה פשוט ממש מפחיד אותי, ולא רציתי להציק לך אם זה כי כבר שיגעתי אותך מספיק על הקטע הזה" הייתי כנה
"איזה שטויות את מדברת, אני יהרוג אותך...למה נראלך שאת מציקה לי??? זה לגיטימי שזה יפחיד אותך, וזה לגיטימי שתבואי ותספרי לי- אני חבר שלך לא?! זה אפילו מעליב אותי כשאת אומרת את זה..את אמורה להרגיש הכי חופשי בעולם לבוא ולדבר, גם אחרי שדיברנו 50 אלף פעם על אותו הנושא..."
"סליחה פשוט אתה מכיר אותי..."
"זה בסדר..אני מכיר אותך ובגלל זה אני גם לא בדיוק נעלב..אבל שתדעי, אין יותר 'לא נעים'-לא נעים מת מזמן..כל בעיה תבואי אלי..באמת.."
"אתה פשוט מקסים!" אמרתי וחיבקתי אותו
"את מבטיחה לי?"
"נשבעת" אמרתי ונתתי לו נשיקה.
תמיד כשהתנשקנו הרגשתי הכי טוב בעולם. כאילו הכול טוב ומושלם, אין לי שום צרות על הראש, פשוט הכול נשכח.
"אני אוהבת אותך אתה יודע את זה?" אמרתי לו כשהתנתקנו
"אני יודע אבל תמיד כיף לשמוע את זה שוב פעם" אמר ונישק אותי שוב.

"אהמ אהמ.." שמענו קול מאחורינו.
התנתקנו והסתובבנו במהירות. ראינו את דביר וירדן ביחד מחויכים.
"אחי מה אתה עושה כאן?" שאל דניאל את דביר
"מה אתה עושה כאן" החזיר לו דביר
"מאמממייייי..." רצה אלי ירדן וחיבקה אותי
"מה אתם עושים כאן?" שאלתי אותה בלחש
"סתם..דביר רצה להראות לי מקום יפה. אז זרמתי איתו" הסבירה
"איך הולך?" שאלתי מסוקרנת
"ואי את לא מבינה בכלל" אמרה והפנים שלה זהרו "הכי כיף בעולם!!"
"אבל למה עכשיו-בשעה הזו? עוד שנייה 2 וחצי בלילה.." אמרתי
"סתם..עד שהתארגנתי לקח לי זמן"
"בלי שטויות ירדן...את רק הכרת אותו, אל תעשי דברים שתתחרטי עליהם אחר-כך" אמרתי
"ספיר,את באה?נפנה להם את המקום?" שאל דניאל כשסיים לדבר עם דביר
"דקה אני באה.." אמרתי והבטתי בירדן במבט אימהי מפחיד
"תירגעי מאמי..נראלך שאני אעשה את זה??? אני לא מפגרת! יש לי גבולות מאוד ברורים"
"אני לא יודעת...אני מקווה..."
"אל תדאגי..יאללה עופי לי מהעיניים, אמרה לי בחיוך גדול
"אני לא מאמינה שאנחנו הולכים בגללכם..!" אמרתי בקול והתקדמתי לדניאל
"הייתם כאן מספיק, תנו קצת לאחרים" אמר לי דביר בחיוך
"קרציות!תיהנו.." אמרתי והבטתי פעם אחרונה על ירדן במבט מזהיר.
נכנסנו לרכב וחזרנו לכיוון הבית.
"הביתה או לעוד מקום?" שאל
"הביתה הביתה אני גמורה מעייפות" אמרתי
"איך שבא לך מאמי..." אמר ונסע לכיוון ביתי.
הגענו לביתי.נתתי לו נשיקת לילה טוב ונכנסתי הביתה.
באתי להיכנס לחדרי אך שמעתי לחשושים מחדרו של עומרי.
"מאמי אני כלכך אוהבת אותך" לאחר המשפט הזה היה דממה,תיארתי לעצמי מה קורה שם עכשיו.
גמני יפה שלי" אמרתי ושוב היה שקט.
הסתכלתי בחריץ של הדלת וראיתי שעומרי בלי חולצה ושקד יושבת עליו.
הגעיל אותי כל העסק הזה.
מרגע לרגע המחשבה על כך שהם ייפרדו נראית לי רחוקה יותר מאי-פעם.
החלפתי בגדים לפיג'מה הורדתי את האיפור,צחצחתי שיניים ונכנסתי לישון.

המשך?? 😊

חחחחח דניאל מצחיק אותי..!!
תמשכיי!!

...

😁 חמודייים ושקד מגיעילה
המשךךך 😊

😊 😊 😊😊

המשךךךך דחוףף

בעז"ה אמשיך מחר... 😁

אהמ אהמ.." שמענו קול מאחורינו.
התנתקנו והסתובבנו במהירות. ראינו את דביר וירדן ביחד מחויכים.
"אחי מה אתה עושה כאן?" שאל דניאל את דביר
"מה אתה עושה כאן" החזיר לו דביר
"מאמממייייי..." רצה אלי ירדן וחיבקה אותי
"מה אתם עושים כאן?" שאלתי אותה בלחש
"סתם..דביר רצה להראות לי מקום יפה. אז זרמתי איתו" הסבירה
"איך הולך?" שאלתי מסוקרנת
"ואי את לא מבינה בכלל" אמרה והפנים שלה זהרו "הכי כיף בעולם!!"
"אבל למה עכשיו-בשעה הזו? עוד שנייה 2 וחצי בלילה.." אמרתי
"סתם..עד שהתארגנתי לקח לי זמן"
"בלי שטויות ירדן...את רק הכרת אותו, אל תעשי דברים שתתחרטי עליהם אחר-כך" אמרתי
"ספיר,את באה?נפנה להם את המקום?" שאל דניאל כשסיים לדבר עם דביר
"דקה אני באה.." אמרתי והבטתי בירדן במבט אימהי מפחיד
"תירגעי מאמי..נראלך שאני אעשה את זה??? אני לא מפגרת! יש לי גבולות מאוד ברורים"
"אני לא יודעת...אני מקווה..."
"אל תדאגי..יאללה עופי לי מהעיניים, אמרה לי בחיוך גדול
"אני לא מאמינה שאנחנו הולכים בגללכם..!" אמרתי בקול והתקדמתי לדניאל
"הייתם כאן מספיק, תנו קצת לאחרים" אמר לי דביר בחיוך
"קרציות!תיהנו.." אמרתי והבטתי פעם אחרונה על ירדן במבט מזהיר.
נכנסנו לרכב וחזרנו לכיוון הבית.
"הביתה או לעוד מקום?" שאל
"הביתה הביתה אני גמורה מעייפות" אמרתי
"איך שבא לך מאמי..." אמר ונסע לכיוון ביתי.
הגענו לביתי.נתתי לו נשיקת לילה טוב ונכנסתי הביתה.
באתי להיכנס לחדרי אך שמעתי לחשושים מחדרו של עומרי.
"מאמי אני כלכך אוהבת אותך" לאחר המשפט הזה היה דממה,תיארתי לעצמי מה קורה שם עכשיו.
גמני יפה שלי" אמרתי ושוב היה שקט.
הסתכלתי בחריץ של הדלת וראיתי שעומרי בלי חולצה ושקד יושבת עליו.
הגעיל אותי כל העסק הזה.
מרגע לרגע המחשבה על כך שהם ייפרדו נראית לי רחוקה יותר מאי-פעם.
החלפתי בגדים לפיג'מה הורדתי את האיפור,צחצחתי שיניים ונכנסתי לישון.
------------------------------------------
















פרק 31
















"בוקר טוב,בוקר טוב" שמעתי קול מוכר ואהוב על הבוקר
"דפפפיייי" פתחתי את עיני וחייכתי חיוך גדול
"מה קורה מותק??" שאלה בחיוך והתיישבה על מיטתי
"בסדר..מה את עושה פה בשעה כזאת?" שאלתי
"כבר 13:30 מאמי שלי..." אמרה וצחקה
"איזה כיף שאת פה" אמרתי בחיוך ובאמת התכוונתי לזה.
"מה איתך? שמעתי מאמא שלך שיש חדשות טובות ואת אפילו מתפרפרת לך בלילות עד מאוחר"
"חחחח....אכן יש חדש, אבל אני לא מתפרפרת עד מאוחר" אמרתי בחיוך
"3 לפנות בוקר זה בכלל לא מאוחר"
"מאיפה את יודעת?" שאלתי
"אמא שלך"
"טחחח...קורעת היא, בטח לא ישנה כל הלילה בגלל זה משוגעת!"
"מה את רוצה את מדאיגה אותה..."
"שטויות" אמרתי בהינף יד
"טוב יאללה עופי לצחצח שיניים ולהתארגן- אוכלים" אמרה
"אני קמה" אמרתי בחיוך.

"בוקר טוב לך" אמר אבא בחיוך
"בוקר טוב" השבתי
"איפה הייתם אתמול?" שאל עומרי
"סתם היינו באיזה אגם יפה כזה..ואז ירדן הגיע עם חבר שלה אז הלכנו.." שיתפתי אותם
"יפה ואיך היה?" שאל
"כיףףף" עניתי בחיוך.
"זה הזמן לשאול איך היה לך!!!" הצטרפה אימי לשיחה וצחקנו
"איך היה לך?" שאלתי
"היה בסדר גמור..כמו תמיד..!" אמר בחיוך
"יפה יפה" אמרתי "איפה הייתם?" שאלתי
"סתם ישבנו באיזה ספסל ואכלנו גלידה.." סיפר
"עוד פעם אכלתם, ועוד גלידה?! י'שמנים...!!"
"היא רצתה.." אמר בחיוך
"חח..טוב.." אמרתי בחיוך
"קומו לאכול" אמרה אימי והתיישבנו סביב השולחן
"דפי..למה דור לא בא?מיליון שנה לא ראיתי אותו..וגם בפעם הראשונה שבאת עם אמא שלך הוא לא בא.."
"הוא לא מרגיש טוב" אמרה
"מה יש לו?" שאלתי
"דלקת בגרון וחום.."
"ואיי מסכן:/" אמרתי והמשכנו לאכול.
"דווקא הוא ממש רצה לבוא"
"חבל...דווקא ממש בא לי שיבוא, אני רוצה לראות אותו..." אמרתי
"שבוע הבא,שבוע הבא"
"חחח..תיזהרי..מילה שלך!!"
"מילה שלי!" אמרה והמשכנו לאכול בשקט.
----------------------------------
"אמא את צריכה עזרה?" שאלתי את אימי
"לא תודה..לך לעיסוקים שלך.."
"טוב..את אמרת" אמרתי בחיוך גדול ומרוצה ונכנסתי לחדרי.
הדלקתי את המחשב וגלשתי באינטרנט.
שמעתי את צליל ההודעה של הפלאפון.
+ הייתי ממש אתמול בלילה...כל הכבוד על המשחק, צבוע! +
הבנתי ישר ממי זה...
הרי זה כל-כך ברור ושקוף..
לא עניתי לה.
בשביל מה לרדת לרמה?!
אחרי מס' דקות קיבלתי שוב אס-אמ-אס.
+למה אתה לא משיב, פחדן! אתה יודע שזו האמת? +
הפעם החזרתי לה הודעה:
+ מה את רוצה עכשיו?אין לך חבר במקרה? +
+ יש...אבל זה לא קשור + החזירה לי אחרי שנייה
+אז תעזבי אותי בשקט. אני מאושר בלעדיך +
+ אני ממש לא מאושרת בלעדיך..תראה מה אני עושה בשביל להתקרב אליך... + החזירה הודעה כנה
+ תקשיבי, בואי נגמור עם זה כבר, אני אוהב את ספיר, חלאס!!!! +
זהו,
היא לא החזירה יותר הודעות.
שמחתי.
סופסוף!
שתעזוב אותי בשקט כבר!
אותי ואת ספיר..
ובתקווה שעוד מעט גם את עומרי.
פתאום כלכך ריחמתי על עומרי. על איך שבחורה ככה משחקת בו.
וזה לא משנה גבר או אישה..
הרגשתי צורך עז ללכת ולספר לו את כל הסיפור, את כל האמת.
אבל גם ידעתי שזה לא יעזור.
כי כשבחור מאוהב אז שומדבר לא יזיז אותו מהדבר הזה.
וגם לא רציתי ללכת מאחורי הגב של ספיר.. אני מכבד אותה, אני אוהב אותה. אני לא רוצה לפגוע בה!!!
-----------------------------------
"יוצאים היום?" שאלה דפנה
"את האמת אין לי כוח..יש לי מחר ביצפר ואני רוצה להישאר לראות מה קורה ואיפה אני עומדת מבחינת מתמטיקה ואנגלית.." הסברתי
"נו..אל תהיה כבדה...קצת.."
"לאן?" שאלתי
"ישששש!!!"
"רק שאלתי לא, לא אמרתי שזה כן..!"
"נצא לאכול איפשהו רק את עומרי ואני"
"יאללה עם זה רק שלושתנו אני מסכימה, לא בא לי את כל החבר'ה" עניתי
"אחלה אז חכי אני אגיד לעומרי" אמרה ויצאה מחדרי במהירות לכיוון חדרו.
"תתארגני..יוצאים עוד שעה" חזרה אחיר מס' שניות.
"אבל אכלנו לפני שעה.." אמרתי "בואו נצא בערב" הצעתי
"לא בערב, אני לא אוהבת לאכול הערב.." אמרה
"אז עוד 3 שעות ככה..נצא בסביבות 6 וחצי ניתן קצת לבטן להירגע מהאוכל"
"טוב שניה אני אגיד לו" אמרה ושוב הלכה במהירות לכיון חדרו של עומרי
"סבבה" חזרה, שוב אחרי מס' שניות.
"חחחחחחחחח.....את יכולה להיות יונת דואר עם המסרים שהעברת כאן עכשיו"
"חחחח...אז יש לי עתיד..." אמרה וצחקנו
"בתור יונת דואר?-בטח!" אמרתי ושוב צחקנו.
"שניה" אמרתי לה כששמעתי את הצלצול פלאפון שלי..
"דניאלוש?" שאלה בחיוך
"כן" השבתי בחיוך ועניתי לו...
"הלו.." עניתי
"מה זה 'הלו'?? איפה 'מאמי שלי, יפה שלי...' משו בסגנון??" שאלה וצחקתי
"למה את צוחקת?" שאל
"דפנה מציקה לי" עניתי בחיוך
"אההה..תמסרי לה ד"ש ו..תודה" ענה
"יש לך ד"ש ותודה" אמרתי לה
"על מה תודה?" שאלה, לא מבינה
"על מה תודה?" שאלתי אותו חזרה, כי גם אני פתאום לא הבנתי
"מכתב" אמר במילה אחת והבנתי הכול
"מכתב" אמרתי לה את מה שהוא אמר לי והיא צחקה
"הוא מצא בסוף את המכתב שאבד לך?!?!?!" חצי שאלה חצי קבעה עובדה וצחקה
"כן"
"איזה עולם קטן!!!!!!!!!" אמרה בחיוך ושכבה על המיטה בחיוך ענקי
"פשוט משוגעת" אמרתי לה ודניאל צחק
"לגמרי,אני שומע אותה עד לפה..." אמר וצחקתי
"מה קורה איתך?" שאלתי
"בסדר ואת?" שאל
"טובבב...אנחנו יוצאים היום"
"מי יוצא?" שאל
"עומרי דפי ואני למסעדה...רק שלושתינו.."אמרתי
אז למה את מספרת לי?" שאל וצחקתי
"כדי שתקנא כאילו..." אמרתי בקול צפוני
"לא הלך לך אני לא מקנא.." אמר "תשאלי למה"
"למה?" שאלתי
"שקד שלחה לי הודעה.." אמר וליבי קפץ
"מה היא רצתה?" שאלתי במהירות
"לא מגלה לך" אמר
"נוווווווו..." אמרתי אבל הפעם ממש לא צחקתי
"מישי פה מקנא?!" שאל והתגלגל מצחוק
"אה..אתה כאילו מחזיר לי?" שאלתי בחיוך
"חחחח..גם, אבל באמת היא שלחה הודעה" אמר
"ו..."
"סתם אמרה שהייתי שחקן טוב אתמול......" החל לספר לי את כל הסיפור..
"איזה חוצפנית היא אני פשוט לא מאמינה!!!!!"
"לא נורא מאמי...אני אוהב אותך...ורק אותך, אין לך מה לדאוג" אמר וליבי התכווץ מאהבה אל הבנאדם הזה.
הוא כלכך מקסים!!!!!!!
"טוב חלאס אתם מדברים כבר שעה..תנתקו" יצאה דפי מהחדר ואמרה לי
"חכי שניה נודניקית" אמרתי בחיוך
"טוב יאללה בכל מקרה אני חייב לסגור..."
"חחחח..טוב אז ניפגשה מחר.."
"יאללה ביי מאמי שלי.."
"ביי מותק.." אמרתי וניתקנו
"מה..מה את רוצה י'נודניקית!!!" אמרתי לדפנה בחיוך כשניתקתי
"גמלך יש עתיד בתור יונת דואר" אמר והתפוצצתי מצחוק
"בגלל התחלת השיחה...כן..את רואה גם לי יש עתיד..."
"בתור יונת דואר-בטח!!" אמרה והחזירה לי על מקודם
"מה קורה פה היום כולם מחזירים לי משפטים שאני אומרת, מה זה ?אתם לא יכולים להיות קצת יותר מקוריים?!"
"שמעיי...פשוט המשפטים שלך נורא מקוריים.." אמרה בציניות וצחקתי...
"יאללה יאללה שתקי ודי!" אמרתי והפסקנו
"הולכים.?" שאל אותנו עומרי
"מה השעה כבר?" שאלתי
"5...אבל אני יוצא היום עם שקד..אז בואו נלך יותר מוקדם.."
"עוד הפעם..."
"כן..יש בעיה??" שאל
"חס וחלילה" קפצה דפנה ואמרה
"טוב יאללה תתארגנו.." אמר
"אני מאורגנת.." אמרה דפנה
"אז בפיר-יאללה" אמר
"טוב אני הולכת להתארגן.." אמרתי והלכתי להתארגן.

"יאללה בואו..." אמרתי ויצאנו.
ישבנו במסעדה בשרית.
כל אחד הזמין מה שהוא רוצה ואכלנו.
"יש לך הודעה" אמר עומרי והסתכלתי על הפלאפון, אכן הייתה לי הודעה..
"מי זה" שאל עומרי סקרן
"דניאל" עניתי
"מה הוא רצה?" שאל
"מה זה משנה..."
"את מסתירה משו?" שאל בחיוך
"לא מה הקשר מסתירה.." אמרתי
"אז מה אכפת לך להגיד..?" שאל
"סתם..משו שאתם לא צריכים לדעת" עניתי
"טוב דיי אל תתחילו עכשיו" אמרה דפנה
"תאמין לי שגם חברה שלך לא תרצה שתראה את ההודעות שלה"
"מאמי שלי, אין בינינו סודות, אני אפילו לא שואל ונכנס לה להודעות..בינתיים לא ראיתי שומדבר חריג.." אמר
"תנסה היום ותראה" אמרתי בחיוך
"טוב אחותי" אמר בחצי עצבים והמשכנו לאכול...
סיימנו לאכול וחזרנו הביתה.
דפי הלכה ב20:00.
אני התקלחתי ובדקתי את המצב שלי במתמטיקה ואנגלית...
ועומרי התארגן ליציאה עם שקד
"ביי הלכתי" אמר עומרי ויצא
"תבדוק את ההודעות" צעקתי לו
"אני אבדוק" נכנס ואמר לי בחיוך.

מהמםםםםםםםם המשששךךךך

QUOTE (mayanmayan @ 02/11/2010) מהמםםםםםםםם המשששךךךך
😁

😊 מקסיים תמשיכייי