אם רק תתני לי

תודה =] יותר מאוחר המשך

מירררררבוש
הסייפור שששששלך כלכככך מדהים
שאני לא יכולה כבר להתאאאאפק להמשך 😁
יאאאלה תמשיכי פליזיייי 😘
חייחחיח

עאעאעאעאעא תממממשייייייכי

(:
אהבתי לאללה..


המשךך
דחוף..

וואוווו....
השלמתי עכשיו כמה פרקים, כמה דברים השתנו, אני עדיין בשוק!
אה, וכמובן כמו תמיד...מדהים! =]

תמשיכיי:]

תמשיכיייי ? 😊😊

יפה מידי

תודה לכולן!! :] רושמת עכשיו

אני מקווה עבורך שאת מחוברת לאייסיק'

את ממשיכה היום?
חחחחחחחחחח קופה יפה שלי😊

אלמוג אני עכשיו מתחברת...סורי על העלמות יוצא לי בזמן האחון להתחבר רק מאוחר
התגעגעתי 😁

קרמבה חחח כןןן שמה עכשיו ואני כבר לא קופה עשיתי היום שעווה 😛 אוהבת אותך 3>

"שמע ישראל עישנת!" אמרה ים בדרך לבית של דנה.
אלינור הייתה כבר חצי רדומה ונשענה על כתפו של עידו. "כולם מעשנים ים, למה אני צריכה להיות שונה מכולם?"
"לא מתאים לך" אמרה דנה.
"ואם דנה אמרה באמת לא מתאים לך" אמרה ים "מה יש לך? בגלל אלון?"
"עזבו אותי כבר" אמרה אלינור.
שהם נכנסו לבית של דנה הם נתנו לה לשתות מים ולקחו אותה בשירותים להקיא. לאחר מכן היא נשכבה במיטה ונרדמה ישר.
בלילה הזה לשם שינוי לא היו לה חלומות שרדפו אותה.
אבל שהיא קמה בבוקר היא בכתה.

פרק 22
האוטובוסים כבר היו בחנייה ליד הבית ספר. וילדים היו מסביב מחכים שהמורים יגיעו ויהיה אפשר לעלות ולנסוע.
אלון עמד יחד עם נדב ערן ואופק תוך כדי שהוא יושב על המזוודה שלו ומסתכל בעניים חצי עצומות על אלינור.
מי היה מאמין שהספיק לעבור כל כך הרבה זמן מאז שהם היו יחד?
והיו פעמים שהוא הצטער שזה נגמר ככה. הוא אהב אותה.
"קום בן אדם" אמר נדב "אני חושב שנרדמת"
"6 וחצי בבוקר, אני לא חושב שאני אמור להיות ער עכשיו" אמר אלון.
"איכשהו אנשים תמיד מקטרים לפני טיולים שנתיים ואז שחוזרים הם אומרים כמה הם נהנים" אמר אופק.
"כן" אמר אלון באדישות "עד שעולים פה לאוטובוסים! אני לא מבין למה אנחנו מחכים אמרו 6 וחצי עכשיו 6 וחצי"
"בונא אתה קוטר" אמר ערן.
"אני עייף" תיקן אלון "איפה נטלי?"
"מסתובבת בטח" אמר נדב.
"יותר מידי מסתובבת"
"למה זה כואב לך?" צחק ערן.
"רוצה שיכאב לך" אמר אלון שבכלל לא היה לו מצב רוח לאותו בוקר.
"יאללה שתוק" אמר ערן עצבני "תראו מי באה"
"אוי, שיט תחביאו אותי" אמר אלון שגם לא היה לו מצב רוח לעדן.
"אל תהיה כל כך שמח לראות אותי" אמרה עדן.
"לא אישי" אמר אלון.
"בכלל לא, הוא עצבני עכשיו עם כולם" אמר ערן.
"מה יש לך?" שאלה עדן.
"עייף"
"תעשה טובה" אמרה עדן "אני הייתי חברה שלך, אני יודעת איך זה שאתה עייף עכשיו אתה עצבני"
"אני לא עצבני" אמר אלון כמעט בלע אותה.
"בכלל לא" חייכה עדן "שמע אלון, אני לא רוצה להציק לך. תירגע ונדבר סבבה?"
היא לא חיכתה לתשובה והלכה משם בצעדים איטיים. "יופי עכשיו גם העלבתי אותה" אמר אלון.
"צא מזה אח שלי"

"תגידי מה זה המזוודה הזאת? זה כולה יומיים" אמרה ים.
"דברים חשובים" אמרה דנה.
"אפילו אלינור לא הביאה כל כך הרבה דברים" אמרה ים.
"ממתי אני מביאה הרבה דברים?" שאלה אלינור "והיא צודקת דנה, גם ככה אחר כך את לוקחת בגדים ממני"
"טוב בואו לא ניכנס לזה" אמרה דנה.
"טוב מה אכפת לי, את צריכה לסחוב את זה"
"בשביל זה יש את עידו"
"וכאילו שעידו באמת יעזור לך" אמר ים וגלגלה עניים.
"יו...אתן חופרות" אמרה אלינור.
ים ודנה הביטו באלינור המומות. "ממתי את אומרת חופרות?" שאלה ים.
"מה את מופתעת? היא מעשנת, שותה ועכשיו היא גם מדברת ככה" אמרה דנה "זה היה ברור שזה יגיע מתישהו"
"אוי לא אלינור!! את הופכת להיות דנה"
"אני לא מעשנת"
"עדיין לא" אמר ים.
אלינור לא התייחסה אליהן יותר מידי. "אני הולכת לשבת" אמרה אלינור והיא התיישבה על ספסל.
נטלי התיישבה לידה. "שלום" אמרה נטלי.
"תעשי לי טובה, לא בא לי לדבר על אלון" אמרה אלינור שכבר ניחשה שנטלי לא מדברת איתה סתם.
"לא רוצה לא צריך" אמרה נטלי.
עדן התיישבה בצד השני של אלינור. "נו באמת!" אמרה אלינור שלא האמינה איך זה שגם האקסית של אלון וגם הידידה הכי טובה של אלון מחליטות לשבת דווקא לידה.
"אל תדאגי אני לא הולכת להציק לך"
"תודה רבה" אמרה אלינור.
"מה יש לך?" שאלה נטלי.
"כלום" אמרה אלינור והשעינה את ראשה לאחור.
"זה לא נראה כמו כלום" אמרה נטלי.
"זה כלום" אמרה אלינור.
"כולם עצבניים על הבוקר" אמרה עדן.
"מי זה כולם?" שאלה אלינור.
"חבר שלך"
"אין לי חבר" אמרה אלינור והרגישה את ליבה נקרע לגזרים.
"האקס"
"נתן לך סטירה?" שאלה אלינור בחיוך אירוני.
"על מה את מדברת?" שאלה נטלי "אלון בחיים שלו לא היה נותן סטירה לבחורה."
"נו ברור" אמרה אלינור.
נטלי קמה עצבנית מהספסל "הוא ארביץ לך?"
"לא" אמרה אלינור שלא רצתה שנטלי תתערב.
"תגידי את האמת" אמרה נטלי.
"זאת האמת" אמרה אלינור.
עדן הסתכלה המומה על אלינור. "את סתם כועסת עליו אני מכירה את אלון! הוא בחיים לא היה עושה את זה"
"אני בטוחה שאת מכירה את אלון" אמרה אלינור ובענייה היה מבט קפוא.
"קדימה עולים לאוטובוסים" צעקו המורות. אלינור ניצלה את המצב בשביל להעלם ולעלות לאוטובוס.

נטלי התיישבה ליד אלון. "שלום נטלי, טוב לדעת שאת זוכרת אותי" אמר אלון.
"אי אפשר לשכוח אותך" חייכה נטלי.
"אני בטוח"
"פיי...אלון הישן חזר?" שאלה נטלי.
"אה?"
"סתם, שיצאת עם אלון השתנת"
"אז חזרתי"
"אל תשמח יותר מידי" אמרה נטלי.
"את פוגעת בי נטלי" אמר אלון והביט בחלון. מסתכל על אלינור מתיישבת באוטובוס ממולו יחד עם עידו, היא הביטה בו במבטה נשקף עצב וכאב, וזה הכאיב לו יותר מהכאב שלו עצמו.
"אתה מתגעגע אליה?" שאלה נטלי.
אלון שתק לרגע, והמשיך להסתכל על אלינור, הוא לא יכל לשקר לנטלי ולומר שלו. הוא לא יכל לחשוב אפילו על לומר שהוא לא אוהב את אלינור כי זה יהיה שקר.
"לפעמים...טוב אולי תמיד" אמר אלון.
"אז למה אתה לא עושה עם זה כלום?" שאלה נטלי "אתה סתם מוציא את העצבים שלך על כולם ו..."
"נטלי, אני עשיתי הכל בשבילה" אמר אלון "כמה אני יכול לרדוף אחרי בחורה?! למה אני צריך לדאוג שאבא שלה יגלה?"
נטלי שתקה. והוא שמח שככה. "אולי כדי לעבור הלאה" הוסיף אלון.
"שנינו יודעים שאתה לא רוצה להמשיך הלאה" אמרה נטלי.
"זה כי לא ניסיתי" אמר אלון.
"ואתה לא רוצה" אמרה נטלי.
הוא שנא את זה שהיא צדקה, ובזה הוא לא היה מוכן להודות, אז הוא שתק, כי ככה הוא גם לא ישקר לה. הכי בטוח.
"סטרת לה?" שאלה נטלי.
"היא סיפרה לך?"
"זה לא חשוב"
"זה כן חשוב, כי זה לא קרה סתם" אמר אלון.
"אז איך זה קרה?" שאלה נטלי.
"עזבי לא בא לי לדבר על זה"

האוטובוסים עצרו בצוק מנהרה. "יאללה תעמדו בטור, בלי לדחוף ובלי בלגן!" צעקה סיגלית רכזת השכבה. אלינור הלכה עם דנה לסוף הטור ובדרך כתפה נפגעה בכתפו של אלון, עיניהם נפגשו והוא ראה בה עצב.
חיוך מריר עלה על פניו שהוא נעמד מאחוריה בטור ונטלי מאחוריו.
רצה הגורל ויצא לה להיות יחד עם דנה אלון ונטלי בקרון. היא השתדלה כל הנסיעה לדבר עם דנה או להסתכל בחלון.
"תתעלמי ממני" סינן אלון.
היא הביטה בו בשתיקה.
נטלי נתנה לו מכה עם המרפק שלה. אלינור שהבחינה בזה חייכה בעצב. "זה חלק מהכוונה שלי" אמרה אלינור "אני לא חושבת שיש לנו הרבה על מה לדבר" המילים שלה הכאיבו לה לא פחות מאשר לו.
"אה לא? בואי נדבר על הסטירה שנתתי לך" אמר אלון.
"נתת לה סטירה?" שאלה דנה המומה.
"או שאולי על הפחד שלך" אמר אלון "או שעל האבא המכור להימורים שלי"
"אלון" לחשה לו נטלי.
היא סובבה את ראשה לחלון מרגישה שוב את לחייה צורבת מאותה סטירה ואת ליבה מאיץ לדפוק. הקרון רעד וענייה של אלינור נפערו ברעד. "בשביל מה?" שאלה אלינור "זה נגמר לא?! אז מה אתה רוצה ממני?! לא צריך להסתיר כלום מאבא שלי! אין לך שום סיבה להרביץ לי! ואין שום סיבה שנתעמק בסיבות ההתמכרות של אבא שלך, ששנינו יודעים שאני לא התכוונתי לומר את זה"
אלון צחק, אפילו שזה לא הצחיק אותו עצמו. "יופי, אני שמח שככה פטרת את כל הבעיות שלנו" אמר אלון "והסטירה? תגידי שזה לא היה מתאים לך אלינור, תגידי שאת במקומי לא היית מגיבה כמוני" אמר אלון.
"אני..." היא השתתקה. היא נזכרה בדברים שאמרה לו, גם אם הם היו בלי כוונה... "גם אתה לא היית עדין איתי" אמרה אלינור.
הקרון נעצר בתצפית "ותעשה לי טובה, פשוט אל תדבר איתי אוקי? אם אפשר בחיים לא, אוקי?" היא יצאה עצבנית והתיישבה ליד השולחנות איפה שכולם התיישבו.
"את בסדר?" שאלה דנה.
"אני צריכה סיגריה" אמרה אלינור.
"את לא צריכה את החרא הזה" אמרה דנה.
"תאמיני לי, ברגע זה אני צריכה" אמרה אלינור וראתה את אלון ניגש לעדן וצוחק איתה. ליבה נמחץ אבל היא לא בכתה.
המדריך הסביר משהו ומשם הם הלכו לתצפית. אלינור יכלה ממש לאהוב את הנוף שם אם היא לא הייתה עסוקה בלהכריח את עצמה לא להסתכל על אלון. היא התיישבה על סלע שם מחכה שהם ילכו משם לתחנה הבאה. עידו אחז בזרועה הימנית של אלינור ולקח אותה כמה צעדים רחוק מכולם. "לא משנה מה האידיוט הזה עשה לך את לא נותנת לו להרוס לך את הטיול!" אמר עידו כמעט צעק עלייה.
"אני לא..."
"את כן, ואת תפסיקי" אמר עידו "עכשיו תני חיוך חצי פיתה ותתחילי ליהנות"
היא פשוט תפסה אותו וחיבקה אותו. "אין עלייך" לחשה לה.
"עכשיו עושים תמונות" אמר עידו עדיין תקיף ואז קרץ לה. היא צחקה.
היא הצטלמה איתו דנה וים ומשם נתנו להם לאכול ארוחת בוקר.

"מה יש לך?" שאלה עדן ששמה לב שהעודף יחס של אלון זה כבר מוגזם.
"אמרת שאני יירגע לבוא אלייך, אז הינה אני" אמר אלון.
"או שפשוט אתה מת לגרום לאלינור לקנא" אמרה עדן "אני חושבת שעברנו את המשחקים האלה כבר, לא?"
"איזה משחקים?"
עדן גלגלה עניים. "אני אוהבת אותך אלון, אבל אני לא בקטע של זה" אמרה עדן "אפילו אתה יודע שמגיע לי יותר"
"שההינו חברים זה לא הפריע לי"
"שההינו חברים הלב שלך לא היה שייך לאף אחת אחרת"
"הלב שלי הוא רק שלי"
"תעבוד על עצמך, אבל לא עלי" אמרה עדן והלכה משם.
"יצאת אידיוט" אמרה נטלי.
"אין לי כוח לדבר על זה" אמר אלון.
"סתם שתדע לך" אמרה נטלי "תהיה גבר ותגיד לה שאתה מצטער"
"על מה?"
"על מה שלא עשית" אמרה נטלי.
"מי אמר שזה אני?"
"אתה גבר, זה חייב להיות אתה" אמרה נטלי את ההסבר הכי הגיוני שאפשר לעלות.
"גם כן אתן" אמר אלון.
נטלי צחקה. "נו יאללה, אתה יודע שאחר כך אתה תפסיד" אמרה נטלי.
אלינור הסתכל על אלון. "צודקת" חייך.
"מה ככה?" שאלה נטלי "זה יותר מידי קל"
"שום קל" אמר אלון "אני מכיר את אלינור עקשנית משהו אש!"

כשהם ירדו מהרכבל נתנו למי שרוצה לעשות את המגלשת הרים. שזה כמו רכבת הרים רק על הר אמיתי.
"את עושה?" שאלה ים.
"לא יודעת" היססה אלינור.
דנה באה ועל פנייה חיוך ערמומי "ברור שאת עושה." אמרה דנה.
"אבל..."
"שום אבל, את עושה איתי"
"אני יכולה לעשות איתך" אמרה ים.
"כן..."
"לא" אמרה דנה "אלינור תעשה איתי"
ים הביטה בה במבט חושד ודנה סימנה לה מאחורי גבה של אלינור שהיא תסביר לה אחר כך. "בוא לטור" אמרה דנה וגררה אותה לטור.
אלינור נעמדה בטור מצפה שמישהו יציל אותה, אבל אבוד לה. "תהיי את מקדימה" אמרה דנה.
"למה אני?"
"כי מאחורה יותר מפחיד" שיקרה דנה.
שהגיע תורם אלינור התיישבה. "היא רועדת" אמר האחראי על המתקן חצי מבודח.
דנה חייכה. "תעצמי עניים, זה יעביר לך ת'פחד" אמרה דנה.
אלינור הביטה בה במבט שאומר 'את עושה צחוק?'
"נו תעצמי"
מהססת אלינור עצמה את העניים שלה. היא הרגישה זוג רגליים מצידה ושמעה את קולה של דנה לוחש ליד אוזנה. "מצטערת"
"על מה את מדברת? ממתי את מצטערת.." אמרה אלינור ופתחה את ענייה זוג הרגליים לצידה בהחלט לא היו של דנה. אלה עם כן דנה שכחה לעשות שעווה כבר הרבה זמן.
"דנה את מתה!!" צעקה אלינור שהבינה מי זה מאחוריה. אלון שישב מאחור הזיז את הידית שלידו שהניעה את המושבים שלהם קדימה.
"חשבתי יותר מהר" אמר אלון.
"אני לא מתכוונת לדבר איתך" אמרה אלינור.
"פחדנית"
"אני לא פחדנית!" אמרה אלינור ובענייה מבט מעורפל "אני כועסת"
"יעבור לך" אמר אלון.
ולפני שהיא הספיקה לענות לו על זה, זה התחיל לנסוע מהר יותר. אלינור בלי לשים לב התחילה לצעוק ואלון צחק מאחורה.
איש אחד באמצע המסילה סימן להם לעצור. "מה זאת אומרת יעבור לי?" שאלה אלינור עצבנית.
"אל תהיי טיפשה את אוהבת אותי" אמר אלון.
"באמצע ריב?" שאל האחראי.
"אל תתערב" צעקו שניהם.
"יש לך יותר מיד ביטחון" אמרה אלינור "אולי אני עוד אוהבת אותך! אבל אתה אידיוט, ביקשתי ממך לעזוב אותי, אז תעשה את זה!"
"אני לא יכול"
"אז לך לעדן, היא תעזור לך" אמרה אלינור.
"אני לא מאמין שאת מקנאה בעדן!" אמר אלון.
"אני לא"
"שקרנית"
"אתה בן אדם מעצבן אלון ברקו!!" אמרה אלינור.
"אתם יכולים להמשיך" אמר האחראי.
אלון משך את הידיות קדימה והם התחילו לנסוע במהירות. ושוב אלון צחק בקול ואלינור מצאה את עצמה צועקת ואז צוחקת כי זה היה כיף, ואולי היא לא רצתה להודות בזה אבל עשה לה טוב להיות קרובה לאלון.
שהם הגיעו לסוף, נזכרה אלינור שהיא בעצם כועסת, היא יצאה מהמתקן וחלפה על פניו של אלון ויצאה מהמתקן. אלון עצר אותה.
"אולי תפסיקי לעשות פרצופים? נהנית" אמר אלון.
"אל תתלהב" אמרה אלינור "המתקן כיף, אין לך שום קשר לה" אמרה אלינור.
הוא הקריב אותה אליה וחיוך שובב על פניו, פנייה הרצינו ורעד חלף בגופה. "אני אוהב אותך, אלינור רוזנברג" אמר אלון.
"בבקשה לא" אמרה אלינור.
הוא לא וויתר לה, הצמיד את שפתיו לשלה והיא לא מצאה את הכוח להפסיק. היא נלחמה ברצון לעמוד על קצות אצבעותיה כדי להצמיד אותה אליו. הוא שיחרר את שפתיו משלה בחיוך ניצחון.
היא הביטה בו למשך כמה שניות מחכה לעוד, ואז מבט עצבני חלף על פנייה. "אל תעשה את זה יותר בחיים שלך!!" אמרה אלינור וסטרה לו.
"עכשיו אנחנו תיקו" אמר אלון.
אבל היא הלכה משם בלי להביט שוב בענייה.

וואו איזה פפרק מדהיםם

זה פשוט מדהים