אם רק תתני לי

אהבתי (:
תמשיכי ..
שבת שלום 3>

יאיי.. כבר חשבתי אנחנו נצטרך לחכות הרבה עד לסיפור הבא שלך P:

עוד התחלה של סיפור שאני בטוחה שלאט לאט אני אתמכר אליו,
אין עליך, כבר ההתחלה עושה חשק לעוד.
מחכה להמשך יפתי..

אוהבת אותך מלאאאאא ומתגעעגת 3>

QUOTE (שריני @ 25/07/2008) אהבתי (:
תמשיכי ..
שבת שלום 3>
😉 😨

מהמם =]

שיהיה לך שבת שלום מאמי

מתי המשך ?!! =P חחחחח

אייי, איזה יופי...סיפור חדש =]]]]
התחלה ממש יפה...מחכה להמשך 😛

יפה מאמי

המשך

סיפווור חדש ? (( :
התחלה יפה מאמי , תמשיכי .
שבת שלום 😛

אהבתי ..
תמשיכי

יאאאאאאאי עוד סיפור שלך P:
התחלה יפפפפפפפה 😊

רק עכשיו שמתי לב לקטע הזה ולא הבנתי מה הוא עושה שם :S

נראה לי שלא יכול להיות גרוע יותר"
"למה?"
"מרגיש לי נורא, אני לא מוצאת לאן אפשר לרדת מפה"
"ואם נגיד, היה גרוע יותר"
"אז הייתי פורצת בצחוק"
"למה?"
"כי האירוניה בעטה לי בפנים ואני הסכמתי"

מה זה ? 😛

זה גם חלק מהסיפור...משו שקרה קצת אחרי ויותר מאוחר תבינו...חחח
ומשום מה החלטתי לשים את זה לפני הכותרת :S

תוודה בנות שמחה שאהבתן מחר המשך :]

יא סיפור חדש[=

התחלה יפה , המשך 😛

תדה :] עכשיו שמה המשך

"מה עניינים איתך? אתה לא מזהה?" שאל אלון.
"לא" אמר דניאל.
"זוכר את אלינור רוזנברג?"
"אתה עובד עלי!" דניאל באמת היה בשוק.
"לא ממש" אמר אלון ולקח עוד שלוק מהבירה שהייתה לו ביד.
"אבל היא יפה! אלינור הייתה מכוערת , זוכר?" אמר דניאל עדיין לא מאמין למראה עיניו "חוץ מזה, אלינור היא גם ילדה מפונקת, למה נראה לך שהיא תבוא למקום כזה?"
"אנשים משתנים גבר!" אמר אלון.
"איל זיהתה אותה בכלל?" שאל דניאל.
"היא עדיין תוקעת סיכות צבעוניות בשיער כמו פעם" אמר אלון את התירוץ הכי מפגר שיכל למצוא "רק שהיום זה נחשב לאופנתי."
"לפחות היא נפתרה מהצמות"
"אחרי מה שעשיתי לצמות שלה? לא היה לה ברירה" צחק אלון.

אם רק תתני לי-פרק 2
עבר הרבה זמן מאז שאלון משך לאלינור בצמא, אולי אפילו 6 שנים.
זה היה תחביב שהוא אהב במיוחד עוד מהגן, עוד מהפעם הראשונה שהם נפגשו.
האמהות שלהם היו חברות ילדות. לפעמים הם מצאו את עצמם בלי ברירה צריכים לשחק ביחד.
לרוב זה היה נגמר שאלון מציק לאלינור מושך לה בצמה והיא מעיפה עליו את הבובה שלה.
גם שהגיעו לכיתה א' הרבה לא השתנה.
בלי ספק אלון תמיד היה יפה. עם העניים הכחולות שלו, לא סתם כחולות, כחולות בהירות כל כך עד שמגיעות לגוון התכלת שקוף. והשיער שלו שפעם היה בלונדיני יותר, ועכשיו קיבל בלונד גוון של בלונד מלוכלך דבר שיוצר לו מראה של סקסאפיל.
אבל אז היו לו פנים עדינות יותר, של ילד חלקות, שום דבר שמזכיר גבריות. עדין בצורה חמודה. עכשיו שהתפתח היו לו זיפים קטנים על הפנים, העור שלו היה בגוון הזהוב, שפתיו אדומות ותפוחות, אפו סולד והייתה לו לסת חזקה ומרובעת לא בצורה קיצונית.
ידיו הקטנות הפכו לשריריות לא בהגזמה, וגם שלבש חולצה היה אפשר לראות שהוא משקיע במבנה הגוף שלו לא מעט.
אף בחורה שפויה בדעתה לא הייתה מסוגלת להתעלם מהמראה שלו.
כמובן שהמראה שלו השתנה, אפשר להבין למה אלינור לא זיהתה אותו.
אבל אי אפשר להבין איך אלון זיהה את אלינור. בגן היא הייתה כמו רוב הילדות, ילדה חמודה עם שני צמות.
שהגיעה ליסודי היא המשיכה עם הצמות אבל הפעם הוסיפה להם סיכות חמודות שאהבה כל כך, העור שלה היה שמנוני, והיה את הגשר שהוסיף לה מראה של חנונית.
היא הייתה לבושה בהזנחה, ובלי התאמה.
אם השנים שהגיע לחטיבה, היא טיפלה בעורה, ודאגה ללכת לקוסמטיקאית מידי חודש. היא הייתה מתאפרת קלות באופן שהבליט את ענייה הירוקות-חומת ירושה מהצד של אביה. שיערה החום אגוז כבר לא היה מסודר בצמות על כתפייה אבל משום מה היא לא יכלה להפטר מטרנד הסיכות שתמיד אהבה, אבל הפעם בחרה אותם יותר בסטייל.
"לא חשבתי שאני יפגוש אותו שוב" אמרה אלינור לדנה כאשר הן התיישבו שנהן ליד הבר ודיברו.
"את לא מכירה את הסיפור?" שאלה דנה.
"סיפור?"
"ילדה תמימה ילד שובב, מכירים בגן הוא מושך לה בצמה, הילדה שבמקרה הזה זאת את אף פעם לא תשכח את הילד שמשך לה בצמה, בגלל זה היריבות ממשיכה גם לאחר מכן, אבל תמיד יוצא איכשהו שוב הם נפגשים והם מתאהבים"
אלינור פרצה בצחוק. "את חייה בסרט."
"כן אהה?" צחקה דנה.
"איך היה הבחור הזה שנעלמת איתו?"
"עופר" חייכה דנה "הוא די חמוד, ראיתי אותך לבד אמרתי לו שישלח אלייך את חבר שלו."
"ואני חשבתי שהוא סתם מתחיל איתי" צחקה אלינור.
"נראה לי הוא דווקא נדלק עלייך"
"משיחה אחת?" שאלה אלינור.
"את לא חושבת שהגיע הזמן שנסיכת הקצפת תתאהב?" שאלה דנה.
"זה לא עניין של להתאהב" אמרה אלינור "כולם פשוט...לא הטעם שלי".
"טוב שמעי קשה להגיד לקרסוליים של אלינור" אמרה דנה.
דנה והיא חברות מהיום הראשון בחטיבה, היא לא הכירה את אלינור מהתקופה המכוערת בחייה, אף אחד בבית ספר לא הכיר כמעט. אולי בגלל זה לפעמים הקנאה של דנה באלינור הייתה נראית זוהרת במרקר.
"יאו תירגעי דנה" אמרה אלינור כדי להרגיע את חברתה "זה לא זה, פשוט קשה לי להתאהב מהר, אני לא הטיפוס."
"או שהם לא הטיפוס שלך" אמרה דנה.
"יכול להיות" הסכימה אלינור.
"אני עוד ילמד אותך להשתחרר מהקליפה שלך" אמרה דנה.
אלינור חייכה, לא היה לה כוח לדבר עם דנה שוב פעם על הנשוא שהם דיברו עליו כבר יותר מידי פעמים.
"אולי נזוז" אמרה אלינור.
"אבא שלך?" שאלה דנה.
"כן, אין לי כוח לריב איתו" אמרה אלינור.
"הוא יודע שאת פה בכלל?" שאלה דנה.
"לא, נראה לך שהייתי אומרת לו?" שאלה אלינור "הוא היה מרביץ לי"
"את צריכה ללמוד להשתחרר ממנו" אמרה דנה.
"נראה אותך אומרת את זה אם הוא היה ממן לך את החופשה בקיץ" אמרה אלינור.
"לא לכולם יש מזל וההורים שלהם נחמדים ועשירים ומוכנים לממן להם דברים" אמרה דנה.
"תחשבי על הצד החיובי, לפחות לא מגבילים אותך בכל צעד" אמרה אלינור.
הן יצאו מהמועדון בלי לדבר על זה. "שנזמין מונית או ניקח טרמפ עם מישהו"
"ולהסתכן שזה איזה סיכו שיכור? ניקח מונית!" אמרה אלינור.
דנה התקשרה למונית והן נשענו על הקיר כדי לחכות לה.
"צריכות טרמפ?" שאל ילד עם שיער שחור כהה.
אלינור זיהתה אותו, זה היה דניאל החבר הכי טוב של אלון, היא זכרה איך הוא היה הולך אחרי אלון לכל מקום כמו איזה שפוט. היו לו עניים חומות עמוקות, הוא היה יכול להיקרא יפה אבל לא יותר מזה.
"לא, תודה" אמרה אלינור. היא ראתה את אלון בא להיכנס לרכב של דניאל והעדיפה להיקבר חייה מאשר להיות איתו באותו מכונית.
"למה לא?" שאלה דנה "את מכירה אותו"
"כי לא בא לי" אמרה אלינור מתעצבנת על דנה שלא מבינה רמזים.
"אלינור, מסתבר שיש לך אגו יותר נפוח משלי" אמר אלון "אם את רוצה לחכות כאן ב 3 בלילה למונית אז שיהיה לך בהצלחה מותק"
"מותק תקרה לחברות שלך!" התעצבנה אלינור.
אלון לא ענה לה על זה הוא נכנס למכונית ודניאל נכנס מהצד השני והם נסעו משמה.
"זה באמת היה טיפשי" אמרה דנה "יכולנו לחסוך לנו את הכסף."
"אם את רוצה אני יכולה לשלם עלייך" אמרה אלינור "אני לא נכנסת למכונית עם הטיפש הזה."
"את באמת ילדה קטנה" התעצבנה דנה "עבר כבר איזה כמה שנים טובות מאז, אנשים משתנים."
"אבל הוא עדיין נישאר הילד שחושב שהוא מלך הכיתה, לא מתאים לי! תודה" אמרה אלינור.
"וגם אחת שתופסת מעצמה יותר מידי" אמרה דנה "נו באמת! 'אני ישלם עלייך'?"
"אשלם" תיקנה אלינור "ואני לא תופסת מעצמי, את לא רוצה, לא צריך."
המונית הגיעה הן נכנסו אליה בלי להסתכל אחת בשנייה יותר מידי.
"אני לא מבינה למה את כועסת עלי" אמרה אלינור.
דנה לא ענתה לה על זה. אחרי כמה דקות היא שאלה. "תגיד את דלוקה עליו?"
"או אלוהים! לא דנה איכס!!" אמרה אלינור.
דנה שתקה.
הן עצרו מול הבית של דנה ומשמה המשיכה אלינור לבדה לכיוון הבית שלה. היא לא גרה יותר מידי רחוק מדנה, אבל לא היה אפשר לקרוא למרחק הזה קטן.
היא נכנסה הביתה לא מופתעת שאבא שלה יושב בסלון ומסתכל עליה.
"הגעת מאוחר" אמר מאיר.
"לא שמנו לב לשעה" אמרה אלינור.
הוא לא התעסק בזה יותר מידי. "איך היה אצל דנה?"
"כיף" אמרה אלינור ופיהקה "אני עייפה, אני ילך לישון."
"לילה טוב" אמר מאיר.
היא נכנסה לחדרה החליפה בגדים ונשכבה במיטה לשינה עמוקה.

"אחי היית גדול אתמול" אמר נדב.
"כן אהה.." חייך אלון.
"זה לא מכיר צניעות" צחק דניאל.
"יש לו במה?" שאלה נטלי.
מוזר איך זה שבן אדם לא היה פה בערך שלוש שנים ובכל אנשים שהכירו אותו לפני מקבלים אותו כאילו הוא היה פה תמיד. כמובן שכל הזמן הזה שהיה שמה הוא השתדל לשמור על קשר עם אנשים, לפעמים דיבר איתם באיסיקיו, בחופשים הוא בא לארץ לבקר, אבל עדיין מוזר שאנשים קיבלו אתו ככה.
"ביררת לאיזה בית ספר אתה נפגש?" שאלה נטלי.
"אבא שלי רשם אותי כבר" אמר אלון.
"איזה?"
"לא שאלתי"
"אתה משהו!" אמרה נטלי.
"את סתם מקווה שהוא יהיה איתך בבית ספר" צחק דניאל.
"אמת" אמרה נטלי.
"אתם לא מבינים את מי פגשנו אתמול!" אמר דניאל.
"מי?" שאל נדב.
"אלינור"
"השתנתה אה?" שאלה נטלי.
"ידעתם?" שאל אלון.
"אנחנו בניגוד לדניאל לא מנותקים מהעולם" חייך נדב "באמת השתנתה".
"למה לא אמרתם לי?" שאל אלון.
"כי אתם די לא סבלתם אחד את השנייה" אמרה נטלי "אז בשביל מה?"
"סתם" אמר אלון "בשביל הצחוקים אתם יודעים"
"אבל עזוב את זה" אמר נדב "יום אחרון לחופש."
"איזה אכזריות!" אמרה נטלי.
נדב צחק. "עושים משהו?"
"אנחנו לא עושים משהו עכשיו?" שאל אלון "אני אומר עזבו אתכם משהו מיוחד, נתראה מחר."
"אתה מת לראות אותנו" אמרה נטלי.
"אין כסף נשמה, אין לי גרוש על התחת" אמר אלון.
"אפדר סתם להסתובב" אמר נדב.
"נראה כבר" אמר אלון.
"איך שבא לך" אמר נדב.

"בוקר טוב שמנת" אמר גיא שאלינור התעוררה.
"בוקר אור" אמרה אלינור.
"דפקת שינה" אמר גיא.
"כן" אמרה אלינור "חזרתי מאוחר."
"כן אני מבין שהיה לך מאוד כיף אצל דנה" אמר גיא.
"כן, ואני בטוחה שאתה כזה תמים ושאתה חושב שהייתי אצל דנה" אמרה אלינור.
"אז איפה היית?" שאל גיא.
"סתם הלכתי עם אלינור למועדון החדש שפתחו פה" אמרה אלינור "שום מילה לאבא."
גיא חייך. "אני זה שתמיד אומר שהגיע הזמן שתפסיקי לעשות כל מה שאבא אומר לך" אמר גיא.
"בכל זאת" אמרה אלינור "לא בא לי שהוא יכנס בי שוב."
היא הכינה לעצמה נס והתיישבה ליד גיא בסלון.
"איך היה אז?"
"בסדר" אמרה אלינור "ידעת שמשפחת ברקו חזרה לארץ?"
"דמעתי את אמא מדברת עם איריס לפני כמה זמן" אמר גיא "הקשר ביניהן די נותק"
"כן שמתי לב" אמרה אלינור.
"איך אבל את יודעת?"
"ראיתי אתמול את הבן שלהם"
"חח את אלון?" שאל גיא נזכר בכל הפעמים שהם היו רבים שהם קטנים.
היא עשתה פרצוף נגעל למשמע שמו. וגיא פרץ בצחוק.
"טוב שמעי אני נראה לי ילך לעשות סיבוב" אמר גיא.
"לבד?"
"אני חייב לעשן" אמר גיא.
"אתה יודע שאבא יהרוג אותך בגלל זה" אמרה אלינור.
"אני כבר בן 21, אני לא בדיוק מבין למה אני צריך לשאול אותו" אמר גיא "את צריכה להפסיק לחשוב איך הוא יגיב לכל דבר"
היא לא ענתה לו על זה. היא וגיא היו די קרובים, כנראה בגלל ששניהם היו צריכים לסבול את המסיבות המשעממות של ההורים שלהם, הם שנאו את זה כל כך!
"בא לך שאני יבוא איתך?" שאלה אלינור.
"סבבה"
היא עלתה לחדר שלה שמה גופית סבא חלקה ירוקה וג'ינס קצר בושם דאודוראנט והייתה מוכנה.
"בואי" אמר גיא. שיצאו מהבית הוא הדליק לעצמו סיגריה הצמיד לשפתיו והם התחילו ללכת לכיוון הפארק.
"למה בכלל התחלת לעשן?" שאלה אלינור שהתיישבו שניהם על ספסל.
"לא יודע" חייך גיא "פוזה על חברים, או שאולי כי קיוויתי שאבא יגלה וזה יעצבן אותו"
"זה דבילי" אמרה אלינור.
"זה גם דבילי שאת עושה כל מה שהוא אומר לך" אמר גיא.
"אני לא עושה כל מה שהוא אומר לי"
"תסכימי איתי שהרוב" אמר.
אלינור שתקה.
"כבר ממזמן הפסקנו להיות הילדים שלו והתחלנו להיות הבובות שלו" אמר גיא.
אלינור שתקה. מודעת לכך שהוא צודק אבל נלחמת ברצון להגן על אביהם.
היא מצאה את עצמה כל כך הרבה פעמי מתעצבנת שהיא צריכה לשחק את עצמה מנומסת, שמרגילים אותה ללכת נכון, לדבר נכון, לחייך תמיד, להנהן בראש גם שלא מסכימים. היא רצתה לחיות כמו כל השאר. אבל המשיכה בהתנהגות הזאת שלה כי ידעה שזה חשוב לאבא שלה. מצאה את עצמה עושה כל דבר בסתר כדי לא לעצבן אותו.
כולם רוקדים לפי החליל שלו.
"טוב תביא לנסות" מצאה את עצמה אומרת.
"פחח...נראה לך?" שאלה גיא "זה לא בריא."