"ככה באו לי צרות טובות,שתיים הן ולא יודעות"

יפהייפה 🙄

מוווווושלם !
תמשיכי ?

מדהיייייים!!
המשך :]

מהמם כמו תמידד..!! 😉

מדהים כמו תמיד .
המשךך ..

המשך: (אתם מדהימים..המשכתי)

."עשיתי מאמץ לבוא רק כדי שתהיי מאושרת-אז תחייכי ומהר".ביקש אריאל והביט בחיוך שביצבץ משפתיה היפות.
"יופי ככה אני אוהב אותך".הוא מלמל ונשק ללחיה...........
המילים של אריאל עשו שמות בליבה של מעיין.מצד אחד הוא היה כל כך אמיתי וכל כל כן אבל שהיא ידעה שהוא לא באמת מתכוון לאהבת אמת,אך מהצד השני היא לא ידעה אם להאמין לו.אריאל לא היה בוחר את מילותיו בקפידה ומדי פעם דבריו אפילו נשמעו כשקר מושלם.
אריאל חייך והניח את ראשו על כתפה של מעיין.'אם היא נותנת סימן אני מנשק אותה פה ליד כולם'-הבטיח לעצמו והביט בה ללא הפסק.'יואו הלוואי שלא ינסה ליזום יותר ממה שכבר עכשיו,אני לא אצליח להתנגד ואז אהפוך לבחורה שאני לא'-חשבה לעצמה מעיין והתפללה בליבה.
דן הביט במתרחש בשתיקה,הוא צפה מזוית העין בראשו של אריאל שנח על כתפה של מעיין,ובאצבעותיה הדקיקות של מעיין שמלטפות ברוך את גבו של אריאל,ושתק.הכאיב לו שהיא סירבה בטענה שיש לה חבר,אך אין לה בעיה לשבת ולפלרטט במעשים עם חברו הטוב ביותר.'מה יש בו שאין בי?,מדוע כל הבנות שאנחנו מכירים נמשכות בצורה אוטומטית אליו?!'-התעצבן דן בליבו.הוא ערך השוואה קצרצה,גופו היה מפותח יותר משל אריאל,פניו היו חלקות יותר,עיניו היו בהירות יותר,הוא היה גבוה יותר,מצחיק יותר,ושתקן יותר.וזו הייתה הבעיה שלו,הוא ידע להצחיק,ידע להקסים אך לא ידע לומר את מה שבליבו-או אולי לא רצה.
**
שחר נחה במיטתה,צפתה בטלוויזיה ולא יכלה אפילו לדמיין מה חברתה הטובה ביותר עושה בשעה כזו.אם הייתה יודעת-ליבה היה נחמץ.היא ניסתה לדמיין מה מעיין עושה בזמן הזה של הלילה,אולי היא ישנה ושיערה המדהים ביופיו נח על הכרית?,אולי היא נמצאת עם החבר שלה בזמן אינטימי?,ואולי,רק אולי היא עושה דברים אחרים ששחר רצתה לעשות בעצמה-אך מעולם לא היה בה אומץ?.
היא החליטה להפסיק ולדוש בחייה של חברתה ואולי להתחיל לחיות את חייה,החלטה נבונה שבאה אחרי 17 ומשו שנים.'אני צעירה,מעיין צודקת אני לא חיה את החיים-איך מתחילים לחיות אחרי שכל מה שאת מכירה זה בית ומשפחה?',רחשי ליבה של שחר המו בה.'אני רוצה לחיות,לחיות!' היא מלמלה לעצמה אפילו בשנתה,והיא החליטה שמעכשיו היא הולכת בדרכה של מעיין-היא רק לא התחילה להבין כמה הדרך ארוכה וקשה.

**
מעיין לא רצתה ללכת.ראשו של אריאל שנח עליה גרם לה לרצות להישאר לעוד כמה דקות גנובות עם הבחור שלא נתנה לו הגדרה.היא נזכרה בפעם הראשונה שפגשה אותו,בפעם הראשונה שחייך אליה,בפעם הראשונה שנגע בה-והצטמררה.
היא הציצה בשעונה וראתה שמאוחר,דניאלה ליהגה וצחקקה עם שני חבריו של אריאל,אך מעיין לא יכלה שלא לשים לב שעיניו של דן מחפשות אותה מדי פעם.עיניו זהרו מתוך החשכה ומתוך פנים דואגות הופיע החיוך שלו,שהיה אפילו יותר מקסים מהחיוך של אריאל.'מה קורה לי?'-מעיין התבלבלה ובהחלטה פזיזה הזיזה את ראשו של אריאל מעליה."מה קרה?".הוא נבהל ופקח את עיניו העייפות."אנחנו צריכות ללכת,מאוחר".היא מלמלה לא מיישרת מבט אליו."כבר?".הוא לא יכל להתאפק ואחז בסנטרה בעדינות מפנה את מבטה אליו."מספיק..".היא ענתה וחייכה את החיוך השובה שלה."דן נקפל את הנרגילה?".שאל אריאל והצביע על הנרגילה שעמדה על הדשא."כן".דן מלמל ולא הביט בו."פעם אחרונה נעשה ל'חיים',ואז נלך".הציע אריאל והרים את כוס הפלסטיק עם הוודקה ומשקה האנרגיה."לחיי החיים".חייך אריאל."לחיי האהבה".מלמלה דניאלה."לחיי האמת".אמר דן בקול אסרטיבי ונעץ את מבטו באריאל."לחיי ההנאות".מעיין קלטה את מבטיהם של החברים וניסתה למזג את האווירה.
כולם השיקו כוסות ושתו את הנוזל המעורבב.מעיין שתתה אותו בלגימה אחת ונהנתה מהחום שהתפשט בגרונה.דניאלה עיוותה את פניה וחייכה חיוך מתנצל ואילו שני הבחורים התחרו בינם לבין עצמם מי לא מגיב לאלכוהול.
"יאאלה נזוז?".שאל אריאל וזירז את כולם להיכנס לרכב."תורידו אותנו פה".ביקשה דניאלה.מעיין הייחה שקועה בלשחזר את מגע עורו של אריאל.כולו היה מחוספס,האופי,היופי ואולי זה מה שהדליק אותה."ביי חמודים".מלמלה מעיין ונשקה לכולם.אריאל היה היחיד שחיבק אותה ולחש באוזנה:"דברי איתי ".
דניאלה נפרדה לשלום מכולם ושתיהן הלכו מאושרות אל ביתה של מעיין.הן התיישבו במיטה והיה ברור שהולכת להתחיל שיחת בנות רצינית.הן החליפו רשמים,דניאלה סיפרה על השיחות עם חבריו של אריאל ורק מעיין שתקה."מה איתך? ספרי משהו!".הפצירה בה."אין לי מה לספר".שיקרה מעיין ולא רצתה לספר על הפלרטוטים שלה עם אריאל כדי לא לשמוע הטפות מוסר."מה דיברת עם אריאל?".שאלה."סתם על מלא דברים,הוא ממש חמוד-הוא אמר לי לא לחשוב על מה שקרה עם הורי,ולנסות להיות מאושרת בכל זאת".הסבירה.ובתוך תוכה חשבה שאם הייתה מנשקת אותו אולי האושר היה מתפרץ אצלה,אבל שוב הלב עצר אותה.
"הנייד שלך מצלצל".הצביעה דניאלה על הנייד של מעיין."זה הודעה".אישרה מעיין ואחזה את הנייד."מאריאל?".התעניינה."כן".אישרה מעיין."תקריאי!".התלהבה דניאלה."מאמי,היה לי ממש כיף איתך-מחכה כבר לראות אותך שוב,מת עליך לילה טוב".הקריאה מעיין ותוך כדי ליבה נמס.
"וואי מעייני נראה לי שהוא נדלק עליך".מלמלה דניאלה והביטה במעיין."לא נראה לי".מעיין השפילה את מבטה נבוכה."אנחנו ידידים".חשה צורך להתנצל ולשקר."זה לא נראה ככה".ביטלה דניאלה וסובבה את ראשה כדי להירדם.
**
"מעיין נראת טוב".ציין שי והביט באריאל דרך המראה ברכב."כן הא?".חייך לעצמו והביט בחלון."רק חבל שהיא לא תשים עליך".צחקק דן."למה לא?".שאל שי ושניהם הביטו באריאל."תרדו מזה אנחנו ידידים".ביטל אריאל וחזר להביט בחלון מקווה שהם לא ימשיכו להעיק עליו.הוא כל כך רצה להתפאר בכך שהוא הניח את ראשו על כתפה ובכך שהיא ליטפה את גבו-אבל כל הרגעים הקטנים האלה היו כלום בהשוואה לדברים אחרים ששיתף בהם את חבריו והוא ידע שלומר את זה יישמע גרוע ולכן העדיף לשתוק ולהכחיש.
"אבל אתה נמשך אליה..".עקץ דן.אריאל חשב וניסה לגבש לעצמו תשובה טובה לדבריו של דן הוא ניסה להיזכר במאורעות של דן בעבר ולבסוף ענה:"ואתה לא נמשך אליה?".בקול ארסי ובעיניים נעוצות..........דן השפיל את מבטו והבין שאריאל ידע על הניסיון שלו להתחיל עם מעיין.ברכב שררה דממה ורק קולות ליבו ההולם של דן נשמעו...

כ"כ יפה

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח זה לא סיפור לגיל שלי D:
אבל ממה שהספקתי לקרוא.. אחד הסיפורים היפים ביותר [ :

מדהים 😊

מקסיים תמשיכיי

מוווווווושלם !! מווושלם !!
הממשך ?

המשךך ..

מושלם.... 😊

מדהים ,
מחכה להמשך ... 😊

מדההייים

המשךך