"ככה באו לי צרות טובות,שתיים הן ולא יודעות"

אני מקווה שיהיה בסדר מאמי..!!
😊

מקווה שזה יהיה בסדר...

מקווה שיהיה בסדר מאמי ..

המשך: (בנות תודה רבה על התמיכה-אני מעריכה את זה..כתבתי לכם פרק חם ישר מהתנור)

מעיין חשבה על אריאל ולא הבינה מדוע היא אינה מצליחה להירדם..אולי בגלל..רק בגלל,היא ניסתה לתרץ לעצמה וגם בליבה כשאיש לא שומע היא רצתה להודות שאולי היא קצת נדלקה עליו........

**
הלילה חלף למרות שמעיין ישנה בצורה הגרועה ביותר בחייה."ישנתי 4 שעות בקושי-אני גמורה".התלוננה דניאלה בבוקר."מה אני אגיד? לא הצלחתי להירדם!".רטנה מעיין וניסתה לגנוב עוד כמה דקות תחת השמיכה
דניאלה זירזה את מעיין,אספה שתי שקיות שוקו מן המקרר ויצאה מן הקראוון כשמעיין בעקבותיה.
מעיין כמעט ונרדמה בהסעה לבית הספר,וכל הזמן הריצה בראשה את הפגישה של אמש.על מה צחקה,עם מי צחקה ועל המבטים של אריאל.
לקראת שעת הצהריים כשמעיין ניסתה לנמנם על השולחן בשיעור אנגלית,היא הרגישה את הנייד שלה רוטט בכיסה.המספר שחייג אליה היה מספר לא מוכר.היא לא ענתה ורק שלחה הודעה:"מי זה?".
מעיין הייתה סקרנית לגלות מי חיפש אותה,אך כנשלחה אליה הודעת חזרה.היא לא שמחה במיוחד:"מעיין,זה דן חבר של אריאל..מה שלומך?".מעיין נדהמה ומבלי לחשוב יותר מדי החזירה הודעה:"אני מצויין,רצית משהו?".דן לא נסוג ושאל:"רציתי לדעת אם אוכל לראותך בסוף השבוע".מעיין התפעלה מהשפה הגבוהה שבה הוא השתמש לכתיבת ההודעה אך לא ענתה לו.היא חיכתה עד שנשמע הצלצול ומיד חייגה אל אריאל ושטפה אותו על מעשיו."למה נתת לו את המספר שלי?! זה יכול לעשות לי מזה בלאגן עם החבר!".כעסה."אני מצטער מאמי הוא ביקש כדי לשאול אותך משהו..אני אדבר איתו אל דאגה".תירץ אריאל ומעיין נרגעה.
**
שחר צפתה במעיין הכעוסה מן כיתתה,וניגשה לראות מה קרה.מעיין סיפרה לשחר את הסיפור-ושחר לא האמינה למשמע אוזניה,הקשיבה בשקיקה לכל מילה שיצאה משפתיה היפות של מעיין.שחר הנהנה מדיי פעם רק כדי שמעיין תמשיך לספר,היא צפתה בה בערגה וחשה כאילו היא חווה את כל החוויות שמעיין תמיד סיפרה עליהן.
**
אריאל חייג במהירות אל דן.דן לא ענה ואריאל הסיק שהוא כנראה בפעולה מסוימת בצבא ולכן לא יכול לענות.
הוא התיישב על הספה בביתו וחיכה שדן יחזור אליו.הוא הבין שכנראה דן ניסה לפתח משהו עם מעיין והמחשבה הזו גרמה לו עצבנות קלה.הרגל הסוררת שלו נעה ללא הפסק והוא הביט בנייד שלו בכל שתי דקות.
לבסוף דן התקשר."אה אחי?".שאל בקול נעים."תשמע אל תתקשר אל מעיין יותר".אריאל ניגש לעניין."למה?".נרתע דן."כי יש לה חבר והיא לא מעוניינת".הסביר אריאל."אוקיי,בסדר".ענה דן ואריאל נרגע והשיב את הסדר אל כנו.הוא מצא את עצמו יושב וחושב האם מעיין הייתה נענית לדן אילו הייתה פנויה.
והאם היא הייתה נענית לו אם הייתה פנויה?.
**
מעיין הרגישה לא טוב עם עצמה היות וידעה שדניאלה נדלקה קלות על דן.היא חיפשה אותה ולבסוף מצאה."היי מאמי".שמחה לקראתה."את לא מבינה מה קרה עכשיו".סקרנה מעיין בדרמטיות."דברי".עיניה של דניאלה נדלקו כשמעיין לא הגיבה אלא הראתה לדניאלה את הודעות הטקסט ששלח אליה דן.
"אני לא מאמינה".צחקקה דניאלה והחזירה למעיין את הנייד."מה אני עושה עכשיו?!".נבהלה מעיין ודניאלה הרגיעה אותה."חכי שנייה".ביקשה מעיין כשראתה שאריאל מחייג אליה."הלו?".ענתה במהירות."שומעת כפרה?,דיברתי איתו-הוא לא יטריד אותך יותר".הסביר אריאל בנימה מגוננת מאוד."הוא לא מטריד,פשוט לא רציתי שזה יגרום לבעיות עם החבר שלי".הסבירה מעיין והרגישה שאריאל לא מאושר מן העובדה שדן התעניין בה.
"מתי אני רואה אותך שוב?".אריאל העביר נושא וגרם למעיין לשקוע בהזיות."לא יודעת".היא ענתה ובליבה רק רצתה לצעוק שיבוא.'משחקת אותה קשוחה להשגה'-חשב לעצמו אריאל וענה:"מתי את פנויה?".
"אולי בסופשבוע?".הציעה וקיוותה שיאמר 'כן'."אני אודיע לך".ענה אריאל וחזר לעמדת הכח.
**
שחר ישבה לבדה בדשא ונהנתה מן השמש החורפית."אוף החיים שלי הם סרט".רטנה מעיין והתיישבה לידה נוגסת בסנדביץ'."הלוואי שהיו לי את החיים שלך".מלמלה שחר והביטה בה במבט מוזר."את לא אוכלת?".התעלמה מעיין והצביעה על שחר."לא,אני לא רעבה".תירצה שחר למרות שלו קיבתה יכלה לדבר-היא הייתה מוחה."מתי את כן אוכלת?!".מתחה ביקורת והביטה לכיוון אחר.
**
סוף השבוע הגיע במהירות.מעיין רק חיכתה לראות כבר את אריאל.אפילו כשהחבר שלה הגיע אליה כרגיל ביום שישי,היא לא התרגשה כמו שהייתה מתרגשת אם אריאל היה זה שמגיע.אבל היא אהבה את החבר שלה ולכן השתדלה להתנהג כרגיל ולבלות איתו כל דקה פנויה."התגעגעתי אלייך".לחש לה כשחיבקה אותו."גם אני אליך".הודתה והביטה בעיניו הטובות.הם ישנו חבוקים עד הערב,וכשאביה של מעיין חזר מבית הכנסת הם עברו לסלון.מעיין לא זכרה אפילו אם כולם הגיעו לדבר על נושא שמירת השבת שהיה חשוב כל כך להוריה ובמיוחד לאביה-אבל היא בהחלט זכרה את התוצאה של הריב-היא מצאה את עצמה בוכה מחוץ לביתה בלילה הקריר כשכולם נשארו בסלון אחרי ויכוח בלהט הרגע.אדיר ניסה לנחם אותה וביקש ממנה שלא להיכנס לעוד ויכוחים עם אביה בטרם תעזוב את הבית."אתה קולט שהוא אמר שאני לא הבת שלו?,שאני יכולה לעזוב את הבית אם מתחשק לי?!".התייפחה מעיין כשנזכרה במילים הכואבות שנאמרו על ידי אביה היחיד ופילחו את ליבה."הדת חשובה לו יותר ממני".מלמלה מעיין ואדיר ליטף את שיערה והרגיע אותה.
לקראת השעות המאוחרות של הלילה מעיין חזרה לביתה.אביה לא הביט בה ואימה הביטה בה בדאגה מנסה לדבר איתה.מעיין ביטלה אותה,נפרדה לשלום מאדיר וקברה את עצמה במיטתה חושבת על דרך מקורית לצאת מן הדיכאון.לפתע היא חשבה על אריאל,והחליטה לחייג אליו."מה המצב מאמי?".שאל בשמחה כשענתה.
"לא הכי טוב".היא מלמלה חונקת את דמעותיה."מה קרה?!".הוא נלחץ ומעיין סיפרה לו על הריב עם אביה.
"מאמי קחי הכל בקלות,אל תהיי בדיכאון מחר אני בא בערב אליכם אני אשמח אותך".הבטיח אריאל ורק אז מעיין נרגעה...
**
אריאל רצה שהזמן יעבור.הוא חיכה למוצאי השבת כדי להיפגש עם מעיין.הקול הרועד שלה בשיחה כמעט ושבר אותו,הוא הרגיש שהוא דואג לה,ולכן התקשר לדן אפילו כשלא רצה שילווה אותו וביקש ממנו לבוא איתו.דן בתמימותו שמח על ההצעה כשחשב שגם לו יהיה חלק בעידוד של מעיין אך התוכניות של אריאל לא התקרבו לזה אפילו...

פרק מדהיםםם משגע

מעלף 😊

מסכן חבר של מעיין :\
איזה מגעילה היא!

-מדהים-

מדהיים !

המשךךךךךךך

מקסים ..
המשך 😊

חג פסח שמח...

מקסיים תמשיכייי000000

תמשיכיי ? 😊

יפה ( :
מחכה להמשך ...

מממדדהההייםםם!!!!

רק שחבר שלי היה הורג אותי אם היה לי איזה אריאל ואיזה דן כאלה מהצד.. 😁 😛

מדדהייםם ביותתרר!!!

מחכה להמשששךךךךך!