"ככה באו לי צרות טובות,שתיים הן ולא יודעות"

המשך...
בבקשה? 😕

המשך...

QUOTE (סתםילדדהה @ 06/05/2008) המשך...
😕

המשך .. 😕

אוווףף תמשיכיי..!!!

כל סיפור שנאי מתחילה מפסיקים אותו באמצע....!! 😊

QUOTE (עדידושטויטו @ 08/05/2008) אוווףף תמשיכיי..!!!

כל סיפור שנאי מתחילה מפסיקים אותו באמצע....!! 😊
😉

אהבתי את הפרק..
אבל חלאס מה יש לשחר הזאת.. מה היא צריכה להרזות זאתי?

המשךך (:

אל תדאגו אני לא נוטשת סיפורים באמצע כי רובם הם מה שקורה לי בחיים אז אני אוהבת לספר על זה..
אני פשוט בתקופה לחוצה כמו כולנו,הלימודים והכל אבל אני אשתדל לשחרר פרק ארוך ביום שני בע"ה.

בהצלחה מאמי ......
אני מחכה !

שבווע טוב 3>

בהצלחה... ואנחנו מחכים חיחי

המשך: (תודה שחיכיתם אני אוהבת אתכםםםם)

"אני עם שחר".ענה אריאל.............
מעיין הרגישה שהדם אוזל מלחייה."מה?".היא ניסתה להחביא את הבלבול."אני פה עם שחר".חזר אריאל על דבריו והפעם הייתה תוספת קטנה למשפט,צחוקה של שחר."תביא לי אותה רגע".מעיין שמעה את קולה של שחר ברקע,ואת קולו הנעים של אריאל.
"מעיין כפרהה,התגעגעתי אלייך!".צווחה שחר וקולה היה מלא אושר."גם אני".שיקרה מעיין וניסתה לבלוע את הגלולה המרה.שחר דיברה ודיברה,ומעיין שקעה ברגשותיה,מנסה להבין מה היא חשה.היא התאכזבה מאוד,אך האם זהו הרגש היחיד שבה?.
"תקשיבו אני צריכה להתארגן,אני אדבר איתכם כבר".אמרה מעיין והשתוקקה לנתק כבר את השיחה,לא לשמוע אותם צוחקים יחד שוב."אני אדבר איתך כשאגיע לבית".הבטיח אריאל ומעיין ידעה בדיוק ל-מה שוות ההבטחות שלו.
"בסדר".אמרה מעיין בציניות וניתקה את השיחה יודעת שהוא אינו שם לב אפילו שהתייחסה לדבריו בציניות.במהירות האור היא הרימה את הנייד שוב וחייגה אל ליאת.
ליאת הייתה חברה שהכירה גם כן בעבודה,רק שליאת הייתה מבוגרת ממנה ב-4 שנים,אך התנהגה בדיוק כמו בת גילה של מעיין.
"מעייני איפה את?".התלהבה ליאת."בבית,אולי נעשה משהו היום-אני חייבת לצאת מהבית אחרי השבת הזו".הציעה מעיין."וואי מתאים לי בדיוק אחי השאיר לי את הרכב,מתי את רוצה שאבוא לקחת אותך?".קבעה בספונטניות."תני לי רבע שעה".מלמלה מעיין שהייתה ידועה בכושר ההתארגנות המהיר שלה."אחלה".ניתקה ליאת את השיחה ומעיין התחילה להתארגן.
מעיין שמה על עצמה מכנס חום צמוד,חולצה חומה צמודה ולקחה ז'קט פרווה צמוד למקרה שהכפור של הלילה יגיע במהרה.בזמן שהתאפרה קלות הנייד שלה צלצל,ומי שחייג אליה היה לא אחר מאשר אריאל שבאורח פלא קיים את הבטחתו.מעיין החליטה להיות קרירה.
"מעייני מה קורה?".אריאל נשמע מאושר."מצויין".ענתה מעיין מבלי לשאול לשלומו שכן אחריי הפגישה עם שחר הוא נשמע אכן מאושר."מה את עושה?".התעניין."מתארגנת ויוצאת עם חברה".ענתה מעיין בגאווה."וואלה,לאן אתן יוצאות?".התלהב אריאל ומעיין כבר יכלה לנחש מה הולך במוחו.
"אני עוד לא יודעת,למה?".מעיין כיוונה את חיציה למטרה-למוחו של אריאל."סתם אולי תקפצו אליי?".הציע."לא יודעת חברה שלי בעניין של לצאת,אתה מוזמן להצטרף או סתם לבוא להגיד שלום,אנחנו בטח נישאר באיזור".הסבירה מעיין."אז תקשיבי מה נעשה,תעשי לי טלפון כשאת יוצאת מהבית כפרה".ביקש אריאל ומעיין הסכימה.ברגע שבו הרגישה את הניצחון היא ידעה,אמנם שחר נפגשה איתו מתחת לאף שלה ולא טרחה לספר לה-אבל היא נפגשת איתו בלילה מבלי ששחר תדע גם כן.
מעיין תחבה שטרות מגולגלים לכיסה וחיכתה לליאת.
**
שחר חזרה לביתה מאושרת מתמיד.הפגישה עם אריאל שהיה בחור בדיוק לטעמה-השאירה אותה עם טעם של עוד.ברגע הראשון שראתה אותו היא הרגישה את הלב שלה מנתר לשמיים.היא מעולם לא הרגישה הרגשה כזו-אך נהנתה מכל רגע.היא נזכרה ברגע שחיבק אותה והציג את עצמו,ברגע שנצמדה לגופו אפילו אם זה היה לשניות אחדות,וברגעים שהצחיק אותה ושהחיוך לא מש מפניה.היא פסעה בשקט אל תוך ביתה הקטן ונזהרה לא לעורר תשומת לב מיותרת."איפה היית?".היא שמעה את קולו של אביה וזה היה מאוחר מדיי לברוח."אצל חברה".היא שיקרה במצח נחושה ונמלטה לחדרה.
היא נשכבה על המיטה והרגישה עדיין את הפרפרים בבטנה,מסרבים לעזוב.עיניו של אריאל עלו בזיכרונה והיא השתוקקה לראותו שוב.היא התלבטה האם להתקשר אליו ולדבר איתו,ונזכרה שבאחת השיחות שלה עם מעיין-היא הסבירה לה שזה לא בריא "לרדוף" אחרי בחורים,כך הייתה קוראת להתעניינות מוגזמת.שחר ידעה שמעיין בחורה חכמה ומבינה בתחום ולכן החליטה להקשיב לעצתה הישנה.
**
אריאל התארגן במהירות הבזק.הוא הרגיש בעננים,להיפגש עם שתי בחורות באותו יום בהפרשים קצרים ועוד שתיהן חברות טובות.
הוא נהנה בחברתה של שחר,היא הייתה צחקנית מדיי וביישנית מדיי-אבל חוץ מזה הוא הרגיש מאוד בנוח איתה,ובשלב מסוים הפסיק לחשוב איך מעיין תרגיש אם תדע שהיו ביחד(מה שהיה מטרתו מההתחלה),והתחיל להנות בחברתה של שחר.
הוא נזכר בקולה של מעיין כשסיפר לה שהוא עם שחר,הוא יכל להישבע שקולה רעד בטלפון.הוא כל כך רצה לדעת מה מעיין תחשוב על כך והאם זה יגרום לה להרגיש משהו שונה?.
בזמן ששאל את עצמו את כל השאלות האלה הוא זרק על עצמו ג'ינס משופשף בהיר,חולצה בצבע אוופוויט וזרק על עצמו מעיל פרווה בצבעי בז'.בדיוק כשסיים להתארגן קיבל שיחה ממעיין."יצאנו בדיוק,איפה תחכה לנו?".היא הייתה עניינית לחלוטין.
"ליד תחנת הדלק שם,אני כבר יוצא".הוא הסביר וניתק את השיחה.
**
"את מי אמרת שהולכים לפגוש?".שאלה ליאת וסדרה את שיערה השחור במראה.
"את אריאל,זה שסיפרתי לך עליו מהעבודה".הסבירה מעיין ובדקה גם את עצמה במראה.
"אני מכירה אותו?".שאלה ליאת והפעילה איתות לכיוון תחנת הדלק."לא,את עזבת את העבודה לפני שהוא הגיע".ענתה מעיין והפעילה את הרדיו על מוזיקה מקפיצה.
"למה לא התאפרת?!,אם היו לי עיניים ירוקות כמו שלך לא הייתי יוצאת מהבית מבלי להדגיש אותן!".רטנה מעיין ופשפשה בתיקה לחפש עיפרון שחור."אין לי כוח".ביטלה ליאת שלא אהבה כל כך להתאפר."שימי מיד!".ציוותה מעיין לקול צחוקה של ליאת.
הן היו חברות טובות,בעצם מעיין הרגישה הכי בנוח לדבר עם ליאת על כל נושא שבעולם,ליאת ידעה להקשיב ובמידת הצורך גם לבקש את עצתה של מעיין-וזו נתנה אותה באהבה.
"נו איפה הוא?".ליאת ניסתה לעצבן את מעיין שגם ככה הייתה מספיק מתוחה כדי להעיף עליה משהו."אני אתן לך ביס תיזהרי!".הזהירה מעיין בחיוך וחייגה אל אריאל."אני עוד דקה מגיע".הוא ענה ומעיין ניתקה."ומזה המעיל הזה?,הרגת צ'ינצ'ילות ולא סיפרת לי?!".ליאת צחקקה והצביעה על הז'קט שמעיין לבשה."אם השכל שלך היה בגדול נורמלי ולא בגודל של ציפור היית מבינה שזה דמוי פרווה ושהוא מחמם מאוד".מעיין הייתה מרוצה מההסבר המתנשא שלה,הביטה בליאת ושתיהן צחקו עד שדמעות של שמחה ירדו מעיניהן.
"זה הוא נראה לי".אמרה מעיין כשזיהתה את הרכב של אריאל עוצר מלפניהן.
אריאל יצא מן הרכב,נעל אותו והתקדם אל הרכב של ליאת כשלא אחרת מסיגריה דלוקה בין שפתיו."חתיך".ליאת הספיקה לומר כשהוא חייך אליהן והתקרב."אני יודעת".מעיין אמרה כמעט ללא צורך בתזוזה בשפתיה.
"מה המצב?".החיוך של אריאל האיר את הרכב האפלולי,ועשן הסיגריה שלו העיר את ראותיה העדינות של מעיין."הכל יהיה בסדר אם תזרוק את זה".היא ענתה והצביעה על הסיגריה שלו."בשבילך הכל כפרה".הוא ענה,שאף עוד נשיפה ומעך את הסיגריה.
"תכיר זו ליאת,ליאת זה אריאל".היא ערכה היכרות בינהם ואריאל היה מרשים בהחלט.
"לאן בא לכן לצאת?".הוא שאל ושתיהן לא ענו."חכו שנייה יש לי רעיון".הוא סגר את דלת הרכב,נעמד על המדרכה וחייג מספר כלשהו בנייד שלו.
"הוא חמוד".צחקקה ליאת."רוצה שאני אכיר לך אותו?".מעיין הקניטה אותה."לא תודה הוא קטן עליי".ענתה ליאת ושתיהן הביטו באריאל מדבר בנייד.
"תשמעו בנות יש אפשרות כזו,אפשר לקפוץ לדן,לשבת אצלו קצת ואחר כך נצא ארבעתינו לאיזה פאב באיזור כי גם ככה עכשיו מוקדם מדיי לפאבים,מה אתן אומרות?".שאל אריאל."מי זה דן?".שאלה ליאת."זה חבר שלו,בחור חמוד".הסבירה מעיין וקלטה את המבט שנתן בה אריאל כשאמרה את המילים "בחור חמוד".
"יאאלה בואו,רק אני לא יודעת איך להגיע".סיכמה ליאת."תסעי אחרי אני אחנה ליד הבית שלו יהיה בסדר".הבטיח אריאל וחזר לרכב שלו.
מעיין הפעילה שוב את המוזיקה ומצאה את עצמה מספרת לליאת על המהלך שביצע דן כשהכיר אותה."הוא ניסה להתחיל איתי,אבל אמרתי לו שיש לי חבר".הסבירה.
"אפרופו חבר,מה עם אדיר באמת?".התעניינה ליאת."בטח ישן".ביטלה מעיין והמשיכה לחשוב על אריאל.
הדרך הייתה מעט מסובכת וליאת התבלבלה לפעמים אך אריאל שמר איתן על קשר בנייד והסביר להן הכל אפילו שהיה מלפניהן.
"של מי הרכב?".שאל אריאל כשליאת יצאה מן הרכב שחנתה ליד ביתו של דן.
"שלי,נכון יפה?".שיקרה ליאת וחייכה למעיין."די באמת?".אריאל האמין לרגע.
"סתם נו,של אחי".ליאת צחקה וחיבקה את מעיין ושלושתם פסעו בשקט אל ביתו של דן.
מבחוץ ביתו של דן היה עוצר נשימה,וילה יפהפייה בפני עצמה ומעיין שהעריכה עיצור עם טעם השתוקקה לראותו מבפנים.
"שלום מה קורה?".בירך אריאל כשנכנס לביתו של דן."היי".ליאת ומעיין פיזרו חיוכים לכל עבר כשהביטו שזוג מבוגרים והניחו שאלה הוריו של דן."מה קורה בנות?".שאל אדם מבוגר בעל שיער מאפיר ונמוך קומה."מצויין".הן ענו ומעיין ניחשה שזה אביו של דן ושהוא מאושר מכך שבחורות מגיעות לביתם.'זה אומר משהו על דן'-מעיין חייכה בתוכה.
אריאל היה נרעש מתשומת הלב שהורעפה עליו כשפסע בבית עם שתי בחורות מאחוריו.הוא הרגיש מלך.
"מה המצב?".חייך דן ופניו קרנו."אחלה".אריאל התעלם ממנו וירד לחדרו."היי מעיין".חייך דן והעניק למעיין חיבוק לבבי."תכיר זו ליאת חברה שלי".היא ערכה עוד הכרה ודן קיבל את כולם בחיוך.
הם נכנסו לחדרו של דן ואימו כפי הנראה הפעילה את המחשב."רוצים משהו לשתות?,חם קר?".הציע דן."אני לא תודה".מלמלה מעיין וליאת שהרגישה כמו בבית זרמה עם דן וביקשה תה."את אשכנזיה?".שאל דן."לא למה?".צחקקה ליאת שהייתה בעלת מראה ממוצא אשכנזי כיאה לפניה הלבנות."את יודעת מזה חוואיג'?,לשים לה בתה?".חייך דן."כן שים".הפתיעה ליאת שהתחברה לדן במהירות.
אריאל ישב ליד מעיין וחייך."שחר אחלה בחורה".הוא אמר לפתע."כן היא נשמה טובה".הסכימה מעיין ומבפנים רצתה להרוג את שניהם.
אחרי שבילו זמן מסוים בביתו של דן,הם החליטו לצאת."שנייה אני אחליף חולצה".מלמל דן ונעלם בחדר הכביסה.מעיין תהתה רק לשנייה איך נראה גופו ללא חולצה-אך סילקה מיד את המחשבה הזו ממוחה.
"אתם יושבים מאחורה!".קבעה מעיין וחייכה אל שני הבחורים שבלת ברירה נכנסו למושב האחורי."אתם רגילים מאחורה לא?".שאלה ליאת והביטה בהם מהמראה.אחרי שנייה הרכב התמלא בצחוק של 4 חבר'ה שהבינו בדיחה גסה.
מעיין הדליקה שוב את המוזיקה וידעה שזה ימנע מכולם לדבר.וזה מה שהיא רצתה-שקט.
"תכוון אותי".ליאת ביקשה מאריאל שהתנדב לסייע לה.
ממש לפני שמעיין התכוונה לצאת מתוך הרכב הנייד שלה צלצל,היא קיוותה שזו שחר-קיוותה שתוכל לספר לה מה היא עושה עכשיו,ועם מי..
אך למרבה אכזבתה זו לא הייתה שחר,זה היה אדיר.........

מדהים

QUOTE (lidorushit @ 12/05/2008) מדהים
שחבל על הזמן 3>

מושלם...

מדהים, מדהים מדהייייים! =]
מחכה להמשך!