המשך: (תודה שחיכיתם..אין לי כל כך חשק לכתוב עקב בעיות אישיות..אני מקווה שהחשק יחזור..אוהבת אתכם)
"מה קרה לרכב?".היא נבהלה ויצאה.אריאל יצא מהרכב בסערה והביט על הגלגלים."אחי יש לנו פנצ'ר".מלמל דן....................
"איך אתה יודע שזה פנצ'ר?".אריאל שעט מתוך הרכב.מעיין הרימה את ראשה בעייפות והייתה אדישה למצב."אני לא מאמינה!".רטנה ליאת ואחזה את רקותיה בידה.מעיין הבינה שזה הסימן שלה לצאת ולתמוך."מה הסיכוי שאתם יודעים להחליף גלגל?".ביררה מעיין ובנתיים אחזה את ידה של ליאת המבוהלת.אריאל קיווה בתוכו שהוא יצליח להחליף גלגל ולא יכשל במבחן גבריותו."ננסה".התנצל דן והציל את אריאל מן המבוכה של הבטחות חסרות שחר."חכו רגע אני אעשה טלפון לאחי עמית שיבוא".עצר אריאל את הכל והלך הצידה כדי לחייג."במה בדיוק עמית יוכל לעזור לנו?".התעניינה מעיין ופנתה אל דן.
"לא יודע,זה עם השטויות שלו עכשיו".התעצבן דן ובדק את שאר הגלגלים.
מעיין הרגישה איך הערב הקסום שלה הולך ומתמוטט והבינה שהסיכוי שתבלה עוד זמן ביחידות עם אריאל היה קלוש.
ברגע שאריאל סיים את השיחה,עצר רכב שחור חדש מאחורי הרכב של ליאת,ומתוכו יצאו 3 בחורים חסונים."אריאל שוב אתה עושה בלאגן?!".שאל אחד מהם והחליק 'כאפה' איתו.
"מה נעשה?,הכביש הזה!".האשים אריאל את המהמורות בכביש.3 הבחורים נופפו למעיין ולליאת לשלום.מעיין חייכה חיוך קטן וליאת שלא הייתה רגועה התעלמה קליל.
"מה את אומרת אני אתקשר לאחי?".פניה של ליאת היו חיוורות.מעיין הרגיעה אותה וניחמה אותה והבטיחה שהכל יהיה בסדר.כעבור כמה דקות עצר עוד רכב אחרי הרכב של 3 הבחורים והפך את צד הכביש לשיירה מעניינת שהעוברים והשבים לא הפסיקו להביט בה.
"עמית!".צחקק דן למראה אחיו של אריאל שיצא מן הרכב.עמית היה דומה מאוד לאריאל,רק שיערו היה ארוך אסוף בגומייה והוא היה יותר גבוה.מעיין ציינה לעצמה שהוא הורס וניסתה להתעמק בליאת ולא בבחורים."היי בנות מה שלומכן?".ניגש עמית לומר שלום אפילו שלא הכיר את הזרות שעמדו מולו."מצויין,אתה המושיע שלנו?".שאלה מעיין ועמית חייך.
עמית ו-3 הבחורים התעמקו ברכב,חיפשו ציוד ודיברו בינהם.מעיין הרגיעה את ליאת וחיבקה אותה,ואריאל הסתובב כמו סביבון בין כל המתרחש.מדי פעם הגיע כדי להרגיע את הרוחות אצל הבנות ומדי פעם הלך לשחרר טסטוסטרון בעזרת הגברים.
'מעניין מה מעיין חושבת על המאמץ שלי ועל זה שהבאתי מלא חברים לעזור'-חשב לעצמו אריאל וקיווה שהיא לפחות מעריכה את מעשיו.
מעיין חשבה בדיוק את אותו הדבר ואפילו אמרה זאת לליאת:"אל תילחצי תראי מה אריאל עשה בשבילך כדי שתירגעי-הוא הביא לפה את כל הארלם!".מעיין שיחררה בדיחה לאוויר שהייתה אמורה להתמקד בצבע עורם השחום של אריאל וחבריו עקב מוצאם.הבדיחה עבדה-ליאת צחקקה ומרחוק שתיהן חייכו אל הבחורים ועודדו אותם במבטים מצועפים.
אחרי נסיונות כושלים שאיכזבו את ליאת-הבינו הבחורים שמכיוון שהגלגלים חדשים צריך ציוד קצת יותר מקצועי ממש שהיה ברשותם."ביי בנתיים אריאל ועמית".נפרדו 3 הבחורים לשלום,חייכו אל הבנות חיוך מתנצל ונעלמו עם הרכב אל תוך הלילה הקרב.
"תשמעי מה האופציות".התקרב עמית והביט בליאת."תסעו עם הרכב עד תחנת הדלק הקרובה,אני אסע אחריכם-אם יש להם ציוד יותר מקצועי אנחנו נחליף את הגלגל,ואם לא אנחנו נבדוק תוך כדי אם אפשר להסתדר עם הגלגל כמות שהוא עד מקום מגוריכם".הסביר עמית בידע רב.ליאת המותשת קיבלה את ההסבר והניעה את הרכב.
ברכב הייתה דממה,כל אחד התעסק בענייניו. ורק מעיין החליטה לעשות מחווה קטנה משלה."אריאלי,תודה שעזרת לנו והרגעת אותה!".הודתה מעיין ואריאל הביט בה במבט משמעותי לוחץ את ידה בחוזקה."אין בעד מה".הוא לחש.
עמית נסע אחרי ליאת במשך כל הדרך עד לתחנת הדלק הקרובה.הרכב של ליאת לא נסע בצורה הטובה ביותר-אבל כמו שאמר אריאל 'הרכב סחב'.
בתחנת הדלק נעשו מאמצים כבירים להחליף את הגלגל.אריאל ועמית נגעו בגלגלים,התלכלכו,שאלו את העוברים והשבים שאלות,ביקשו מרכבים עזרה ורק ליאת הייתה מכונסת בתוך עצמה והחליטה להתקשר לאחיה."מה אני אגיד לו?..הגלגלים חדשים ואני דפקתי אותם".ליאת עמדה להתייפח.
"ליאת תקשיבי לי,זו לא אשמתך,הכביש לא תקין את ראית בעצמך,לא נסעת מהר-זו לא אשמתך!".הרגיעה אותה מעיין וליאת הלכה הצידה כדי לדבר.
"תשמעו אני חייב ללכת".מלמל דן."יש לי מחר בסיס".תירץ כשכל המבטים הופנו אליו.
"אני מצטער,שיהיה לכם לילה טוב-נהניתי".הוא הוסיף,נישק את מעיין וליאת ונעלם מעבר לכביש.
מעיין ישבה ברכב לצד אריאל,ליאת השפילה את מבטה ונכנסה לרכב."מה הוא אמר?".שאלה מעיין."הוא יבוא לפה עכשיו,אבל הוא לא מרוצה בכלל".ענתה בחוסר חשק והטמינה את פניה בחלון.עמית פתח את הדלת בצד שבו ישבה מעיין ועידכן את החבורה במתרחש."אני לא מצליח לפרק את הגלגל,יש מישהו שיכול לבוא לאסוף אתכם מפה או שאתן צריכות טרמפ?".עמית שאל."אחי יבוא,אבל לא ניתן לסוע עם הרכב לפחות עד העיר?".קיוותה ליאת."את יכולה לסוע איתו עד העיר,אבל אז אני עלול לאבד אח ושתי חברות".חייך עמית והחיוך שלו המיס את ליבה של מעיין-כמה הוא ואריאל דומים.היא חשבה לעצמה.שניהם עשו לה משהו בלב.
ליאת חייכה גם היא מתוך פניה העצובות והמתינה."אריאל אני נוסע אתה תבוא איתי?".שאל עמית והתכוון ללכת."מה פתאום אני לא משאיר אותן לבד".ענה אריאל באבירות."אנחנו לא לבד-אח שלה עוד מעט יגיע וחבל שלא יהיה לך איך לחזור,תחזור עם עמית".התעקשה מעיין."אני לא מפקיר נו!".התעקש אריאל ועמית נפרד מהבנות לשלום.מעיין הודתה לעמית-והוא נסע.
"היית צריך לסוע איתו".מלמלה מעיין ודאגה לו.דאגתה חיממה את ליבו אבל עם כמה שהיא הייתה עקשנית הוא היה יותר.פשוט לפעמים היופי המיוחד שלה גרם לו להתבלבל.היא לא הייתה יפהפייה מהממת,ולא דוגמנית אבל היה בה משהו כובש שגרם לו להימשך בכל פעם עוד קצת.
"אני לא משאיר אתכן לבד..".אריאל חזר שוב על דבריו והניח את ידו על של מעיין.
הקור שבחוץ היה מקפיא ורק ידיו של אריאל חיממו את מעיין.היא לא רצתה שהוא יפסיק-שימשיך ללטף בעדינות את ידיה,אבל המצב אילץ אותו להפסיק.
אחיה ואביה של ליאת הגיעו ברכב שלהם ועצרו."אם הם שואלים אתה לא היית איתנו".הורתה ליאת ויצאה מן הרכב."שלום מה שלומכם?".שאל אריאל וניגש אל משפחתה של ליאת להציג את עצמו ואת המצב.מעיין הביטה במתרחש מהצד וראתה שאריאל משתלב יופי עם שני הגברים.הוא התרוצץ סביב הרכב עוזר בכל מה שהם ביקשו,מנסה לספר בדיחות כדי לשפר את המצב-מעיין הרגישה שהיא גאה בו,ולא רק זה,הוא לא וויתר לרגע-והיא ידעה שהתכונה הזו שלו עושה לה משהו שהיא לא ידעה שקיים בה.
אריאל נפרד מן הבנות לשלום בהבטחה שחברים כבר מגיעים לקחת אותו ושהכל יהיה בסדר.מעיין נשקה על לחיו ונסעה עם ליאת ואחיה...
מדהים בכל פעם מחדש[:
המשך .
כל כך יפה מאמי,
תמשיכי הכי מהר שתוכלי(:
QUOTE (-Fly- @ 05/06/2008) כל כך יפה מאמי,
תמשיכי הכי מהר שתוכלי(:
אוהבת3>
QUOTE (-Heli- @ 04/06/2008) איזה סיפור מדהים 😊
😉 😉
עכשיו קראתי הכל !
סיפור ממש יפפפה.. !!
המשך: (מצטערת שחיכיתם..החיים שלי עוברים טלטלה רצינית עכשיו ואני רק מחפשת לברוח..אבל את הסיפור אני לא אנטוש..כי אלה בעצם החיים שלי)
החיים המשיכו במסלולם,אריאל ושחר המשיכו להיפגש מתחת לאפה של מעיין,לא שהם היו חייבים לספר לה-אבל אריאל ידע שאם מעיין תדע על פגישותיו החפוזות עם שחר,היא תעשה משהו בנידון.מעיין לא הייתה עוברת על זה בשתיקה-אלא מנסה לגונן על שחר שלא הפסיקה לדבר על אריאל ולהתאהב בו.
מעיין המשיכה בחייה עם אדיר.הפגישות שלהם הפכו קצרות יותר ויבשות יותר ומעיין הסתובבה עם תחושת מועקה שזה עומד להיגמר.היא הרשתה לעצמה לפלרטט עם בחורים ומדי פעם אפילו להתחבק מעט עם גברים שהיו זרים לה,אבל לא יותר מזה-היא מעולם לא בגדה.
**
"מעיין סבתא בבית חולים,אני אקפוץ לבקר אותה אחרי הצהריים את רוצה לבוא איתי?".שאלה אימה של מעיין."בטח".מלמלה מעיין והתעצבה בליבה על סבתה.
היא בדיוק חזרה מבית הספר,חזרה מיום שלם שבו רק שמעה על אריאל ומיום שלם שליבה נצבט.שחר לא הפסיקה לדבר עליו ולו לרגע-שיבחה אותו וקבעה להיפגש איתו."הלילה אני אגיד לו".מלמלה שחר ועיניה ברקו."מה תגידי?".שאלה מעיין מבלי להבין."אני אגיד לו שאני אוהבת אותו ורוצה אותו".ענתה שחר ועיניה חלמו רחוק.
"אני חייבת לעצור את זה"-חשבה מעיין ותכננה לדבר עם אריאל ברגע שתגיע לביתה.
"אריאל מה קורה?".שאלה מעיין באסרטיביות את אריאל שנשמע ישנוני."אני מצויין ואת כפרה?".הוא שוב ניסה להמיס אותה בכינוי חיבה."בסדר,מה אתה עושה מה חדש?".מעיין ניסתה ליצור שיחת חולין."האמת שאני לבד בבית ומשעמם לי-רוצה לקפוץ?".הוא פלרטט ומעיין התכחשה בליבה."לא הזמנת אלייך את שחר?".היא שלפה את הקלף מהשרוול.
"הזמנתי,אבל את יודעת שאת תמיד בעדיפות ראשונה".הוא צחקק."פשש אתה רוצה שתיים הא?".מעיין ניסתה לגרום לו להרגשה נוחה לשיחה."את מכירה אותי מעייני,אני כל הזמן עם בחורות אני לא יכול להיות עם אחת ובטח שלא עם אחת שלא נותנת לי".הוא מלמל וצחק.'שחר הולכת לאכול אותה'-מעיין מלמלה בליבה וחשבה שאחרי ששחר תידחה על ידי אריאל היות והיא מעולם לא הייתה עם גבר בשום סיטואציה-היא תרד ממנו.
מעיין סיימה את השיחה עם אריאל והתקשרה לשחר כדי להזהיר אותה.שחר לא רצתה להקשיב ומעיין נסעה עם אימה לסבתה.
**
במשך כל הנסיעה המפרכת במונית השירות אל אריאל שחר לא הפסיקה לחשוב.הלב שלה פעם ללא הפסקה והיא רצתה את תשומת ליבו לעצמה.
אריאל התייחס אליה כמובן מאליו אבל היא הייתה עיוורת מאהבה,אהבה ראשונה-משכרת סוחפת חושים.היא פסעה אל תוך הרחוב הלא מוכר וחיכתה כבר לראות את אריאל.
היא צלצלה בדלת וכל אותה העת חשבה לעצמה מדוע הוא אינו מגיע לקחת אותה?,אם מעיין הייתה מבקשת ממנו לבוא לקחת אותה הוא היה מגיע אפילו שהיא גרה רחוק יותר משחר.כל המחשבות המטרידות עזבו אותה ברגע שאריאל קיבל את פניה בחיבוק-כן היה לו את זה,להבריח ממוחה כל מחשבה מפחידה בחיוך או נגיעה קלה.
היא התיישבה על המיטה בחדרו וניסתה להקשיב למה שסיפר לה על לימודי נהיגה.היא הקשיבה בחצי אוזן וכל מחשבותיה היו נתונות לוידוי הקרב ובא.
ברגע מסוים אחד פניה היו קרובות לשלו והיא החליטה לזנק על ההזדמנות כמו בחורה שלא ידעה גבר בחייה.הוא ניסה להתקרב אליה מבין את הרמז,רכן לנשק אותה ואז היא נרתעה."אני לא התנשקתי מעולם".מלמלה והשפילה את מבטה."שטויות לא נורא".הוא חייך ורכן שוב לנשק אותה.היא לא התנגדה-ושפתיו עטפו את שפתיה המהוססות.
"אז עכשיו אני יכולה לספר לכולם שאנחנו חברים?".היא התלהבה והביטה במבטו המתחמק...
**
אריאל ישב מול שחר ותהה מה לעשות.הוא יכול להיות מניאק ולהגיד לה שהוא לא רוצה חברה ובטח שלא אותה בתור חברה,אך מצד שני הוא יוכל איכשהו להתנקם במעיין שדחתה את חיזוריו בכך שיצא עם חברתה הטובה.וכמו ראש של כל גבר בריא ההגיון עובד הפוך."בסדר".הוא מלמל מול שחר ועיניה ברקו.הוא לא חיפש חברה כרגע אבל לא יכל לחכות להזדמנות שבה כבר יספר למעיין עליו ועל שחר.וההזדמנות לא איחרה לבוא.
**
מעיין ביקרה את סבתה בבית החולים וכל אותו הזמן השתוקקה לדעת מה קורה עם שחר ואריאל.ממש לפני שיצאה מבית החולים היא ראתה שאריאל חייג אליה פעמיים.לא הייתה לה מספיק בטריה ולכן היא הסכימה עם עצמה שתחזור אליו כשתגיע לביתה.
וכך היה.היא נכנסה במהירות,חיברה את הפלאפון למטען וחייגה אליו."שלום".הוא נשמע חיובי."מה קורה?".היא שאלה מותשת ושכבה במיטתה מתרגלת לחושך המרדים."אני מצויין מה איתך?".הוא התעניין בקול נעים."אני בסדר..באלי לצאת האמת".היא ניסתה לגשש ולבדוק האם הוא ידבר על שחר לפניה."וואלה איך היה מתאים לך לבוא לים איתי עכשיו?".הוא שאל."לא לים אני רוצה לדפוק את הראש".היא ניסתה לגרום לו לדבר."נו נביא אלכוהול".הוא צחקק."אלכוהול לא דופק לי את הראש-רק שוקו".היא מלמלה והוא צחק."אז נהיה את ואני לבד בים עם הרבה שוקו".הוא קבע ושתק."את מסתירה משהו".הוא הוסיף לפתע."מה אני מסתירה?".היא הבינה שהוא נקלט לידיה והחלה משתעשעת איתו."לא יודע,לא סיפרו לך משו עליי?".הוא רצה לדעת אם שחר הספיקה לספר לה."סיפרו אבל זה לא נקרא להסתיר לא?".היא נזכרה בשיחה עם שחר וענתה בכל הכוח."מה סיפרו?".הוא התעניין ובליבו רצה לדעת שהיא מקנאה."כל מיני,בוא תספר לי אתה".היא ניסתה לגרום לו לענות."אני ושחר ביחד".הוא מלמל וחיכה לתגובה."אחלה,אבל חשבתי שאתה לא רוצה חברה ולא יכול בלי סקס".מעיין זרקה פצצה לאוויר וחיכתה לבום."מה קשור בלי סקס?".הוא התבלבל."חמוד שלי-שחר בתולה אם היא לא התנשקה מעולם נראלך שהיא שכבה עם מישהו?".היא הסבירה במתק שפתיים.
"לא נורא..".הוא ניסה לעודד את עצמו והניסיון כשל."תגידי את האמת מעיין,אם לא היה לך חבר היית באה איתי לים?,היית איתי?".הוא שאל בשקט."לא אריאל-יש לך חברה".היא עקצה אותו והרגישה מנצחת."ואם לא הייתה לי חברה?".הוא התעקש."אז מי יודע?"הכל היה יכול לקרות..אבל יש לך".היא שוב ענתה ועקצה אותו....
