באמת איתך סופה ..
איפה נעלמתתת !?
QUOTE (eliya_s @ 08/09/2008) ממממ...
איפה את?
סוווופה .. 😉
אני ממש מצטערת..עוברים עליי דברים..כל הפרידה..הבחורים החדשים הלחץ בלימודים אבל אני נאמנה לכם ולא אנטוש ביום חמישי אני כותבת פרק ארוך..תחכו ליי עוד קצת
המשך: (היי אני מצטערת על הכל באמת שלא קל לי בחודשיים האחרונים..קבלו פרק פיצוי מבטיחה לא לשכוח ממכם)
"מעיין מה קורה?".שאל קולו של דן."הכל מצויין דןדן מה איתך?".מעיין שמחה לשמוע קול ידידותי ושמחה להכאיב לאריאל שבוודאי נמצא שם ושומע את שיחתם.
"מעולה מה איתך?,התגעגעתי".הוא דיבר כמתוכנן."הכל טוב מתי רואים אותך?".היא שאלה כבדרך אגב,רק לא ידעה שדן הוא בחור רציני."מחר את פנויה?".הוא חיכה למענה.
"אממ מחר?".היא מלמלה בהתרגשות מביטה באוריה דרך המראה ומסמנת לה מה לומר בעיניה.
"כן".דן התעקש."מחר זה סבבה,דבר איתי בערב".מעיין התעשתה ושיחקה אותה קול.
"מה עשית?!".התרגשה אוריה ועיניה נצצו כשמעיין כיבתה את הנייד."קבעתי עם דן..הבחור שסיפרתי לך עליו,חבר של אריאל שניסה להתחיל איתי לא מזמן..".מעיין התיישבה על מיטתה ועיכלה את מעשיה.
"אבל יש לך חבר".אמרה אוריה במבט ספקני."נכון אבל מי אמר שאסור שיהיו לי ידידים?".שאלה מעיין במתק שפתיים."את באמת חושבת שדן רוצה אותך בתור ידידה?".שאלה אוריה."אני מקווה".ענתה מעיין ודיברנה את אוריה לחזור לדיאלוג שלהן.
**
ביום שחלף,כל מחשבותיה של מעיין נדדו לפגישתה בערב עם דן.
דן התקשר במשך היום ושאל את מעיין מה היא רוצה לעשות בערב."בוא סתם נשב באיזה מקום".היא קבעה כדי שדן לא יחשוב שהפגישה בינהם היא רשמית.
"בכייף מתוקה מה שתרצי".הוא ענה וסגר את השיחה.
"אמא אני צריכה שתקפיצי אותי לאוריה לעבוד על הדיאלוג".ביקשה מעיין כשאימה חזרה מהעבודה."מתי תחזרי?".התעניינה אימה."לא יודעת אבל זו לא בעיה אחותה של אוריה תחזיר אותי".מעיין שיקרה במצח נחושה.
"אוקיי תתארגני ואני אקח אותך".הסכימה אימה ומעיין פסעה בהתרגשות אל חדרה.
המקלחת הייתה יחסית קצרה אך מלווה בהתרגשות יתר.
חצי מהארון של מעיין היה מונח על מיטתה והיא ניסתה לבחור בגדים הולמים את האירוע אך לא יותר מדיי מושכי תשומת לב.
מעיין בחרה בג'ינס סקיני שחור ובחולצה שחורה צמודה שהייתה רכישה חדשה.
מעיין התאפרה קלות ואפילו שמה כמה אביזרי איפור בתיק קטן למקרה הצורך.
**
שחר התארגנה גם היא,אך מסיבה אחרת לגמרי.אריאל היה צריך לבוא לאסוף אותה והיא לא הפסיקה להילחץ.
"אני מתארגן ובא".אריאל הבטיח,אך כמו ששחר למדה להכיר אותו הוא תמיד היה מאחר לה.היא תהתה האם הוא היה קובע עם מעיין ומאחר גם לה.אבל היא האמינה שכל הקטע של אריאל ומעיין היה נחלת העבר.
שחר הביטה במראה והרגישה עליונות מסוימת.כבר יומיים שהיא לא הלכה לבית הספר סתם כי לא התחשק לה.היא הרגישה שהיא מאוהבת ורוצה לבלות את כל זמנה עם אריאל,הבעיה היחידה הייתה שדווקא הוא זה שתמיד הרגיש חנוק והיה צריך לבלות בחברת אנשים אחרים,אך שחר כמות שהיא חלשת אופי לא הייתה מסוגלת למחות כנגד הבילויים המאוחרים שלו עם אנשים שהיא לא הכירה.
**
"דן איפה אתה?".שאל אריאל את דן כשענה ישר לשיחה ממנו.
"אני בבית מתארגן".מלמל דן."רוצה לבוא איתי ועם שחר?,אין לי כוח להיות איתה לבד".ביקש אריאל בתחינה גלויה."מצטער אחי אני נפגש עם מעיין".ענה דן בגאווה.
"סליחה?".מלמל אריאל והיה בטוח שלא שמע טוב."אני הולך לקחת את מעיין ואנחנו יוצאים".דן חזר על המשפט בשמחה.
"יוצאים?,יש לה חבר לא?".סינן אריאל בכעס."מה הקשר?אנחנו יוצאים כידידים".דן ניסה להבטיח דבר לא ידע אם יצליח לעמוד בו,אבל היה לו כבוד אל מעיין ולכן הוא הבטיח לעצמו להשתדל.
"מעיין זו בחורה שלא קל להיות ידיד שלה".אריאל ניסה לשכנע את דן שהיה נעול על הפגישה."למה לא?".דן נגרר לשיחה שהוציאה אותו עם ביטחון עצמי אפילו יותר גבוה.
"כי היא מושכת כזאת,בחורים לא רוצים להיות ידידים שלה".הסביר אריאל ותהה כמה זה נכון לגביו.
"אתה ההוכחה החיה לכך שאפשר להיות ידידים שלה,לא?".דן נכנס באריאל בכל הכוח ואריאל נאלץ להסכים...בעל כורחו.
"תהנו".איחל אריאל וכמעט נחנק,חוזר לעיסוקיו ומקווה שהערב יעבור לו מהר.
**
דן הביט במראה על פלג גופו העליון שהיה עירום.הוא ניסה להתאים חולצה לג'ינס הבהיר שלבש.הוא בחר בחולצת וי שחורה שתבליט את שרירי החזה שלו ובנעליים שחורות.
הוא הביט בשעון וגילה שיש לו לפחות שעה עד שיראה את מעיין,הוא ניסה להעביר את הזמן והתיישב במחשב כדי לראות סטאנד-אפ באינטרנט.
**
"מעיין מה את עושה?!".רטנה אוריה כשראתה את מעיין מפשפשת במחשב.
"אני חייבת להראות לך את הסטאנד-אפ החדש שראיתי אתמול".התלהבה מעיין ובכלל מצב הרוח שלה היה בעננים."די כבר את עם הסטאנד-אפ שלך,בואי נעבוד הבגרות יותר חשובה!!!".ניסתה אוריה לדרבן אותה.
"טוב קרציה".מעיין מלמלה וקמה מן הכיסא.
הן התחילו את הדיאלוג ומיד מעיין נעצרה."מה הבעיה?".התבלבלה אוריה.
"את לא מספיק אמיתית,אני לא מאמינה לך תזרמי עם הפעולה שלך,את חייבת להכניס מעט דרמה בשתי השורות הראשונות אחרת אין את המתח שאנחנו מנסות ליצור".ביימה מעיין את אוריה."את הורגת אותי מעיין,איך את מצליחה לביים גם את התפקיד שלי?".חייכה אוריה ומעיין קיבלה את מחמאתה בחיוך מבויש.
"הנייד שלך מצלצל".הצביעה אוריה על הנייד של מעיין שהיה מונח על המיטה.מעיין ענתה לשיחה בחיוך גלוי ואוריה חשבה בליבה שהייתה עושה הכל כדי להתחלף עם מעיין ולו לרגע קט-להרגיש איך זה להיות נאהבת,מבוקשת,נערצת...
"אוקיי אני מוכנה".מעיין מלמלה בחיוך וסגרה את השיחה.
"מה עכשיו?".חייכה אוריה.
"הוא בא לקחת אותי..".ענתה ועיניה נצצו
"דווקא עכשיו כשאנחנו בשוונג?!".רטנה אוריה.
"די נו תני לי לכייף קצת את מעדיפה אותי אנרגטית לא?,אני צריכה לבלות מדי פעם".מעיין הסבירה לה בחן וניגשה למראה לתקן את האיפור שלה."כמה דברים הבאת?!".נדהמה אוריה כשראתה את מעיין שולפת מתיקה כלי איפור והופכת את השידה של אוריה למערכת איפור מאולתרת ומגווונת.
"אני בחוץ".התקשר דן כדי להודיע לאוריה והיא יצאה נושקת נמהרות לאוריה.
"היי מאמי".מעיין פתחה את הדלת והתיישבה ליד דן שנראה המום במקצת.
"הכל בסדר?".היא שאלה.
"כן".הוא התעשת והתקרב לנשק את לחיה.העיניים הבהירות שלו זהרו מתוך פניו השחומים וכשהוא קרב לחבק אותה היא קיבלה מבט חטוף בשרירי החזה שלו שבלטו מן חולצת הוי השחורה שלבש.הוא היה נראה טוב.
"מה חדש?".הוא התעניין ומעיין סיפרה לו על העבודה הקשה לבגרות בתיאטרון.
"באיזה מחזה בחרתן?".דן הביע התעניינות שלא נראתה כמותה.מעיין ייחלה שמדי פעם אדיר ישאל לשלומה והנה היא יושבת ליד בחור שמכיר אותה מעט אך מתעניין בה הרבה יותר מאשר החבר שלה במשך השנה וחצי האחרונות.
"בחרנו במחזה שנקרא ליסיסטרטה".הסבירה מעיין.
"לא מכיר,על מה הוא?".שאל דן בחיוך."המחזה מדבר על אישתו של גנרל ספרטני ביוון העתיקה,שנמאס לה מכל המלחמות שבעלה ושאר היוונים נשלחים אליהם ולכן היא מחליטה לשים סוף לכל המלחמות האלה ונעזרת בגיבורת תיאטרון מחתרתי לנשים".הסבירה מעיין וכשדיברה עיניה נצצו היא כל כך אהבה את המשחק והבמה.
"אז איך הן שמות סוף למלחמות?,לא היה לנשים ביוון העתיקה יותר מדי כוח".דן הפגין ידע ומעיין הרגישה כל כך בנוח לדבר עם אדם שמבין אותה ושמתעניין.
"הן משתמשות בנשק היחיד שלהן,שביתת מין".מלמלה מעיין במתק שפתיים ושלחה אל דן המופתע מבט כובש.
"מתוחכם ביותר".הוא מלמל ושניהם צחקו.
"בואי נשב כאן?".שאל דן והצביע על הפאב בו ישבו באותו היום עם אריאל.
"בכייף".היא מלמלה ופסעה אחריו אל תוך הפאב.אוטומטית רוב המבטים הופנו אליהם ומכיוון שרוב הפאב היו גברים-אז המבטים גם לא הוסרו במהירה.
דן חש בתשומת הלב שמופנת אל מעיין ובמקום מסוים הוא הרגיש שזו מחמאה בשבילו להיות לצד בחורה שהרבה גברים מביטים בה.היא לא הייתה יפהפייה הורסת,היא נראתה די טוב ואפילו מושכת מאוד.הוא הרגיש מן קסם כשישב לצידה ודיבר איתה ללא הפסק.
החיוך שלה,המבטים שהפנתה אליו.הפנים שלה כשלא הייתה מרוצה,או כשנהנתה מחברתו-היא פשוט משכה אותו.הוא הרגיש שהוא כל כך רוצה לנשק אותה או לפחות לחבק את כתפה,אבל הדבר היחיד שיכל להרשות לעצמו היה ללטף את ידה מעל הבר הצרפתי.
מעיין חייכה אליו ובליבה הרגישה ניתור קל.הנה היא יושבת בפאב זר עם בחור מסקרן ומושך אך היא אינה יכולה לפעול כי היא כבולה מבחינה רגשית.או שאולי פיזית?
היא לא ידעה מדוע היא נשארת עם אדיר,וככל שהתעמקה בדן,במילותיו,בבדיחותיו,בשפתיו שנעו ללא הפסק-היא עוד יותר התבלבלה והרגישה שהיא בסופת רגשות.
"מאמי אני ממש צריכה לחזור כבר".מלמלה והביטה בשעון שהורה חצות.
"אין בעיה".הוא מלמל וביקש חשבון.הריב הקבוע על מי ישלם קרה גם באותו הרגע כשדן יצא מנצח ולא רצה לשמוע על העניין שמעיין תשלם.אפילו לא מחצית מהסכום.
הם התיישבו ברכב החדיש,ומעיין הביטה בעצמה במראה."את בובה את יודעת?".שאל דן מביט במעיין מבלי להרפות.
"חח אני מה?".צחקקה מעיין."יש לך יופי של בובה".הוא ענה,התעמק בה לעוד רגע והחל בנסיעה."תודה".מעיין חייכה אליו ומדי פעם הגניבה אליו מבטים קטנים.
"אני חייב לעשות לך סיור בעקבות סיפור מתישהו".מלמל דן.
"לעשות לי מה?!".התבלבלה מעיין ועל פניה עלה חיוך.
"סיור בעקבות סיפור זה טיול ברכב,שאני אעשה איתך בהזדמנות בעיר שלי כדי לספר לך סיפורים מעניינים שקרו לי בה".הוא הסביר ושלח את ידו ללטף את ידה.
"בכייף אני אשמח".הסכימה מעיין והוא חייך אליה.
"היה לי ממש כיף דןדן,תודה".מעיין הודתה לו כשעצר ליד ביתה.
"גם לי,מתי אני אראה אותך שוב?".שאל דן."מתי אתה חוזר מהבסיס?".היא התעניינה וציפתה לתשובה מהירה.
"בחמישי".ענה דן ולא הרפה מידה.
"בחמישי אני עובדת".היא ענתה.
"ואחרי העבודה?".הוא התעקש.
"נניח שאני אסיים ב12 לעבוד,זה לא יהיה מאוחר בשבילך?".היא הופתעה.
"ממש לא מאמי מתי שתסיימי אני אבוא לקחת אותך אם תרצי".הוא הציע וחיבק אותה קלות."לילה טוב מאמי".היא איחלה לו.
"לילה טוב נסיכה".הוא נשאר עוד דקה כדי לצפות בה נכנסת אל ביתה,ונסע...
חחח לא בא לי שהיא תהיה עם דן..
ושתפרד מאדיר הקוץ הזה כבר..
המששך
QUOTE (koka15 @ 16/09/2008) סופה תעדכני כבר .
😊
המשך😢סורי על העיכוב לא שכחתי אתכם)
הימים שעברו על מעיין בזמן שלא ראתה את דן,היו עמוסים.
רק מדי פעם היא הרגישה בחסרונו,רק כשהייתה עם אדיר היא הייתה מבינה כמה דן חסר לה.השיחות איתו,חוש ההומור שלו,העניין שלו בה.אדיר כבר איבד את כל אילו וזה צרם למעיין כל כך.
"אני צריך ללכת מוקדם היום".מלמל אדיר אחרי שמעיין חיבקה אותו קלות בביתה.
"למה?,רק באת לפני שעתיים".רטנה מעיין.'הנה שוב הוא בורח ממני מוקדם'-היא חשבה לעצמה בעצב.
"קבעתי עם חבר".זרק אדיר מבלי להביט בה אפילו.
"איזה חבר?".מעיין הקשתה עליו אך הוא לא ויתר
"עם מושיקו".מלמל אדיר."עוד פעם הוא? אמרתי לך שאני לא אוהבת שאתה נפגש איתו הוא מהווה השפעה רעה עליך".מעיין ניסתה להסביר לו.
מושיקו היה חבר דיי מפוקפק,היה מעשן ושותה יותר מדיי,מתחיל עם בחורות בזמן שהייתה לו חברה.מעיין לא אהבה שאדיר היה מסתובב איתו.
"מעיין את לא אמא שלי את לא תגידי לי מה לעשות".התעצבן אדיר.
מעיין כבר הייתה רגילה לדיבור שלו בזמן האחרון,הוא כלל לא כיבד אותה.היא הרגישה כה חסרת אונים-מה היא הייתה יכולה לעשות?.
"תעשה מה שאתה רוצה".מלמלה מעיין באדישות והלכה לפינת המחשב.
אדיר אפילו לא בא אחריה.היא רצתה לבכות אבל כבר לא נשארו לה דמעות.
"בואי תגידי לי שלום אני זז".הודיע אדיר בשאט נפש."ביי".מעיין חיבקה אותו.הוא נשק לה קלות כדי לצאת ידי חובה ויצא מפתח ביתה.
מעיין הרגישה מלוכלכת כל כך.היא לקחה מגבת לבנה ונכנסה למקלחת.רק שם אף אחד לא היה שומע את קול בכיה.האומללות הכתה בה.כבר לא נותר מה לעשות.
**
גם על שחר השתלטו רגשות אומללות כשישבה עם אריאל בחצר ביתו.
הוא שמע מוזיקה,הסתכל על השמיים והיא הרגישה כמו קישוט לידו.'תהיי יפה ותשתקי'-עבר לה משפט שהוא אמר לה פעם כשהיה שתוי.היא לא ייחסה לזה חשיבות היא הייתה רגילה שגברים דורכים עליה.החל באביה,אחיה ולאחרונה גם החבר שלה.
"רוצה לצאת בערב?".שחר שאלה את אריאל.יציאות ובילויים היו הדבר היחיד שהעיר אותו לכן היא ידעה שהוא יענה בחיוב.
"כן,עם מי נלך?".הוא ניצת מיד."רק אתה ואני מי עוד צריך?!".התבלבלה שחר
"לא יודע אולי את רוצה להגיד למעיין לבוא או משהו".הוא מלמל ולא הצליח להסתיר."מה יש לך ממנה?".רטנה שחר."כלום מה יש לי ממנה?!".אריאל צעק
"כלום עזוב!".גם שחר צעקה לא מביטה בעיניו.
**
מעיין יצאה מן המקלחת.עיניה אדומות במקצת וליבה שבור.היא פסעה לחדרה וצלצול הנייד שלה בקע ממנו.היא התפללה שזה הוא.
היא הביטה במספר על הצג שלא שמרה כדי שאדיר לא יגלה שהיא מדברת עם בחורים וענתה.
"היי בובה".מעיין שמעה את קולו של דן ומיד עלה חיוך על פניה.
"היי מאמי".היא מלמלה והוא ישר הרגיש בעצבות שלה.
"מה קרה הכל בסדר?".שאל בדאגה.
היא יכלה לספר לו מה מעיק עליה,אבל מכיוון שהייתה לה משיכה אליו היא השתדלה שלא לדבר על אדיר איתו כדי לא להרוס את הרגעים הגנובים והמדהימים שהיו להם ביחד
"סתם יום ארוך..".אמרה מעיין בחיוך קטן."מה איתך מה חדש?".היא התעניינה והוא סיפר לה על החיים כלוחם משמר הגבול בעיר הבירה.
"התגעגעתי".הוא מלמל והיא צחקקה בפעם הראשונה מאז שחזר לבסיס.
"אל תדאג אתה רואה אותי בחמישי אמרנו נכון?".קיוותה מעיין."ברור!,אל תשכחי להודיע לבוס שלך שאת עוזבת מוקדם כן?".הוא זכר היטב.היא חשבה לעצמה.
השיחה נמשכה עוד מספר דקות שאחריהן מעיין הרגישה בעננים,והייתה כל כך בטוחה בעצמה שמיד חייגה אל הבוס שלה.
"כן מעיין?".הוא ענה נדמה היה שמיהר."אני צריכה לבקש ממך טובה".היא דיברה בבטיחות ובמתק שפתיים."מה שתרצי".הוא היה נעים לשיחה."אני רוצה לצאת ביום חמישי בשעה 12".היא ביקשה וקיוותה שלא יסרב לה.
"אממ יום חמישי זה יום חזק זו קצת בעיה".הוא הרהר לעצמו."חד פעמי מבטיחה".
היא ביקשה שוב הפעם בתחינה קטנה.
"אוקיי חמודה רק תזכירי לי באותו היום כשאת מגיעה כדי שאשבץ אותך בצורה שונה הפעם".הוא הסכים ומעיין הייתה מאושרת."תודה רבה!".
**
יום לפני הפגישה עם דן,אדיר התקשר אל מעיין באמצע היום."מה קורה?".שאלה מעיין מבולבלת.היא הייתה רגילה לדבר איתו כשהייתה מסיימת את הלימודים.
"לא הלכתי לעבודה..איפה את?".הוא מלמל."אני בבית הספר,למה לא הלכת?!".מעיין התעצבנה והחלה להרגיש שהיום הזה יהיה מרגיז."לא יודע קמתי והרגשתי לא הכי טוב".הוא תירץ.
מעיין כבר הכירה את השטויות שלו מדי פעם הוא היה מבריז מהעבודה וזו הסיבה שהוא גם החליף עבודות בקצב מסחרר.הוא לא יכל להתמודד עם שומדבר.מיום ליום הכבוד שהיה למעיין אליו-פחת.
"תלך לרופא".היא קבעה."לא צריך אני מרגיש טוב".הוא ויתר."אז תלך לעבודה".היא החליטה להתעקש איתו."בשביל מה כבר הפסדתי שלוש שעות".הוא החל להתרגז."ונשארו עוד 6,לא מספיק לך? תעבוד לפחות חצי יום".היא ניסתה לדרבן אותו אבל היא ידעה שהקרב הזה אבוד.
"לא עזבי נראלי שאני אבוא אלייך כבר".הוא קבע מבלי לשאול אם זה מסתדר לה.
"יש לי מבחן מחר".מעיין מיהרה לומר לו."מה את לא רוצה לראות אותי?".הוא ניסה להפוך את הויכוח לאישי."אני תמיד רוצה אבל חשבתי שאשב ללמוד היום".היא ניסתה להסביר לו.לא היה לה כוח לריב איתו שוב.
"לפעמים את לומדת גם כשאני אצלך מה שונה היום?".הוא בירר בטון מאיים.
"כלום עזוב תבוא".היא נכנעה."מה את עושה לי טובות לא רוצה לבוא!".הוא צעק וניתק את השיחה.זה היה קורה לו הרבה בתקופה האחרונה וכבר לא היה בה רגש לרדוף אחריו ולדבר אל רגשותיו."תענה לי".היא שלחה לו הודעה כתובה כשלא ענה לשיחתה.אחרי שנתן לה לרדוף אחריו קצת ונהנה מזה הוא החליט לענות.
"מה?".הוא שאל מיתמם."כלום אני רוצה שתבוא,תבוא אני אהיה איתך ואלמד בלילה".היא הרגישה שהוא כופה עליה את הפגישה,אבל לא הייתה לה ברירה.
"טוב אני בדרך,את באה מוקדם?".הוא שאל וההתלהבות חזרה לקולו."לא אני אגיע ב3".מעיין ענתה והתעניינה לראות מה הוא יגיב על זה."חשבתי שאת חוזרת מוקדם".הוא מלמל בתמימות מזויפת מחכה שהיא תשאל אותו אם הוא רוצה שהיא תבריז מהלימודים."אין מה לעשות".היא אמרה והשיחה נותקה.
מעיין ישבה בכיתה ובהתה בתקרה.תהתה לעצמה למה הוא כל כך התלהב כשאמרה לו שיבוא.'הוא בטח חרמן' היא חשבה לעצמה והמחשבה על כך עוררה בה בחילה.
מעיין הרגישה רטט בכיסה והוציאה את הנייד בתנועות הסוואה.הודעה מדן.היא חייכה לפתע והסתקרנה."אפשר לצאת לשירותים?".מעיין שאלה את המורה למתמטיקה שלא סבלה אותה."תחזרי מהר".רטנה המורה והמשיכה ללמד.
מעיין כמעט קיפצה כשיצאה מהכיתה,ונמלטה אל מקום מבודד רק כדי לקרוא את ההודעה ששלח לה.המקום המבודד הזה היה ממש כמו הלב שלה.רחוק מהכל.
"היי בובה,התגעגעתי מחכה כבר למחר.דברי איתי כשיהיה לך זמן.".-היא קראה את ההודעה ונמלאה באושר.
**
מעיין ירדה מן האוטובוס לכיוון ביתה.אדיר כבר בטח מחכה לה על המיטה.היא חשבה לעצמה ופתחה את הדלת."היי מאמי".קולו של אדיר נשמע שמח.
"מה קורה?".היא נשקה לו קצרות והורידה את התיק."הכל טוב מה איתך?,התגעגעתי".הוא מיהר לומר ומעיין ידעה בדיוק ל-מה הוא התגעגע.
"בואי לפה לאן את בורחת?".הוא שאל בקול מפתה כשהתחמקה מידיו."עכשיו באתי אני עייפה".היא מלמלה בפינוק והתיישבה על המיטה.
אדיר לא ויתר.הוא התיישב על המיטה לידה מחבק אותי ומנסה ללטף את גופה.
"דיי נו תני לי קצת קשה לי בלעדייך".הוא התחנן כשהתחמקה שוב.פעם הקול החמוד המתחנף היה ממיס אותה,היום הקול הזה עורר בה תחושה לא טובה.תחושה של ניצול כלשהו.
"קשה לך בלעדי הגוף שלי".היא מלמלה וציפתה לראות מה יאמר."גם,מן הסתם לא?".הוא צחקק ולא הבין את המשמעות של המשפט.אך מעיין נשארה בשלה.
כשהערב ירד אביה של מעיין הציע לה ולאדיר לבוא איתו ליריד בעיר הקרובה.
"מה יהיה שם?".שאלה מעיין בחוסר חשק כדי לבדוק האם שווה לה להתלבש.
"דוכנים,אוכל,הופעות,תבואו תצאו קצת מהבית".אביה ניסה לדרבן אותם.אדיר שלא יכל להישאר בבית יותר משעתיים כבר נעל את נעליו."אני צריכה ללמוד למבחן לא?".היא הביטה באדיר במבט לא מבין."תלמדי כשנחזור בואי נצא קצת".הוא התעקש והיא התלבשה מבינה שלמבחן מחר היא תגיע ללא כל ידע.
היריד היה מעייף ושיעמם את מעיין.אדיר קיבל מדי פעם טלפונים והתרחק הצידה.
"את שומעת,מושיקו רוצה שנצא היום".אמר אדיר כשחזר אל המקום שבו מעיין חיכתה לו."אני לא יכולה יש לי מחר בית ספר או שאולי שכחת?".היא התעצבנה
"נו בסדר הוא דיבר עליו ועליי,הוא יבוא לקחת אותי עוד חצי שעה".קבע אדיר ומעיין לא האמינה למשמע אוזניה."תגיד לי אתה רציני?!".היא כעסה.
"מה הבעיה?!".הוא לא הבין."אני לא לומדת למבחן בגללך,יוצאת ליריד שלא רציתי לצאת אליו בגללך ואתה בשנייה מעדיף חבר על פני כל מה שויתרתי עליו היום בשביל להיות איתך?!".לא יכלה לעצור את שטף דיבורה.
"מה הבעיה גם ככה את צריכה ללמוד נו אז זה בסדר שאני הולך".הוא מלמל מצדיק את עצמו כלל לא מקשיב לרגשותיה."תלך,אין לי כוח כבר לכלום".היא שוב נכנעה לו בריב והשפילה את מבטה.
"מעיין אני חושב שאנחנו צריכים קצת הפסקה מהכל".הוא מלמל לפתע באמצע שומקום...
סופסוף.. אבל הם צריכים להפרד.. לא הפסקה
כי מה היא מפגרת מה היא נשארת איתו כל כל הרבה זמן..
המשך
אתר האהבה הישראלי