~!~@תאומות על אותו בחור@~!~ הודעה חשובה!

מקסיים המשךךך

תמשיכיייייי

אני ממש מצטערת שזה לקח הרבה זמן... נעלמה לי המוזה... מקווה שהפרק יפצה על הזמן הארוך שלא פרסמתי...

פרק 31:
יום למחרת המסיבה התעוררתי מאוחר, כי הייתי עייפה מאוד מכל השבוע העמוס. היה לי בלגן שלם בראש. אתמול בערב היה כל כך הגיוני לנסות ולהרפות מאלעד אבל עכשיו? עכשיו זה נראה כמו טעות גמורה. וגם הנשיקה עם נדב נראת ממש לא במקום.
נכנסתי למקלחת והסתכלתי בגועל על עצמי במראה 'מתי הפכתי לכזאת? בחודש 1 התנשקתי עם 4 בנים, שלושה מהם הכרתי רק עכשיו, הרביעי היה עושה עלי בייביסיטר בגיל 8 ולא הייתי חברה של אף אחד מהם (חוץ מאחד שהייתי בערך חברה שלו-למרות שהוא היה חבר של אחותי התאומה). מה קורה איתי לעזאזל? ממתי הפכתי לכזאת?
מלאתי לי אמבטיה עם מים חמים ונכנסתי לתוכה. ניסיתי לשטוף את כל הזוהמה שהרגשתי שהצטברה בתוכי אבל לא הצלחתי. המצפון הציק לי ממש ולא ידעתי מה לעשות:' עם לידור אני לא יכולה להיות- אני לא בעניין של סטוצים.... עם רן זה גם לא ילך- הוא היה הבייביסיטר שלי בגיל 8! לאלעד אסור לי להתקרב יותר' החלטתי 'כל פעם שניסינו להתקרב משהו השתבש' חשבתי ונאנחתי 'אז נשארו לי שתי אפשרויות, או להתנזר מהנעות החיים או ללכת על נדב שהוא נראה כמו בחור מאוד נחמד, יש בנינו משיכה ונראה כאילו יש סיכוי סביר בהחלט שאני יכולה להתאהב בו' חשבתי 'טוב... האפשרות של להתנזר לא באה בחשבון אז נראה כאילו אני הולכת על האפשרות של נדב' יצאתי מהאמבטיה והסתכלתי על המים, הם נראו לי די נקים למרות שציפיתי לראות את המים מלוכלכים מאוד- הרגשתי שהתנקו ממני 25 טון של לכלוך. התלבשתי והלכתי לחדר שלי 'מעכשיו אני חושבת רק נדב' אמרתי לעצמי בשקט "נתקדם לאט ואני בטוחה שאני אצליח לאהוב אותו אפילו יותר מאת אלעד". "אלעד כבר לא נמצא בראש שלי' אמרתי -כנראה בקול רם מדי כי באותו הרגע דניאל נכנסה לחדר שלי ומבט כועס על פניה
דניאל:"אלעד לא נמצא יותר בראש שלך? למה מתי הוא היה שם?"
אני:"אמ.. אה דניאל" התחלתי לגמגם "לא אמרתי שאלעד לא נמצא בראש שלי יותר! אמרתי שהוא לא נמצא בחדר שלי יותר! חשבתי שהוא בא אל בן והוא בחדר שלי" כמה שאני שונאת לשקר! אוף! ועוד לדניאל (למרות שאנחנו לא מסתדרות). דניאל הסתכלה עלי במבט לא מאמין אבל אמרה
דניאל:"אה אוקי" היא הלכה לעבר הדלת נעצרה והסתובבה אלי "באתי כדי להגיד שנדב התקשר"
אני:"אה אוקי תודה" אמרתי וחיכיתי שהיא תצא אבל היא לא יצאה והסתכלה עלי
דניאל:"את לא מתכוונת לשאול מה הוא רצה?"
אני:"מה הוא רצה?" שאלתי
דניאל:"הוא רצה שתתקשרי אליו למספר הזה" היא הושיטה לי חתיכת ניר קטנה ועליה מספר טלפון "הוא אמר משהו על זה שתתקשרי אליו כי הוא צריך לדבר איתך או משהו כזה.."
אני:"אוקי" אמרתי ולקחתי את המספר מידה והיא יצאה מהחדר 'אני יתקשר אליו מאוחר יותר... אני עייפה מידי עכשיו' חשבתי ונכנסתי למיטה 'אני חייבת לאכול טוב יותר כדי שיהיה לי יותר כוח' אמרתי לעצמי בלחש שנייה לפני שנרדמתי
----
פקחתי את עיניי ומצאתי את עצמי יושבת כשגבי נשען על עץ 'כנראה שנרדמתי' חשבתי בישנוניות כשאני משפשפת את עיניי. כשהסתכלתי סביבי ראיתי משטח ירוק כשבקצה שלו היה אגם גדול וכחול. זה היה מראה ביליתי יאומן! המים היו יפים ושקטים. 'נראה שזה מקום שיד אדם עדין לא הרסה' חשבתי והתקדמתי לעבר האגם. בקצה השני של האגם היו עצים גדולים ויפים, עצים שבחיים שלי לא ראיתי הארץ. כשהגעתי ממש לספת האגם ראיתי את אלעד עומד ומתבונן עליו. הלכתי אליו וכששמע שאני מתקרבת עליו הוא הפנה את מבטו אלי בחיוך ושאל
אלעד:"התעוררת סוף סוף?"
אני:"איפה אנחנו?"
אלעד:"נכון שהמקום הזה יפה?" הוא הסתכל על האגם ואז חזר והביט בי "כמעט כמוך" הוא אמר מתקרב אלי
אני:"אלעד" אמרתי בקול מיוסר כשהוא ליטף את לחיי "אלעד כבר אמרתי לך שאי אפשר.." אמרתי אך אלעד קטע אותי כשהוא נעמד קרוב קרוב אלי כשצבעו מונחת על שפתי
אלעד:"עוד לא הבנת את זה? לא הבנת שאני אוהב אותך ורק אותך?לא הבנת שאני יעשה הכל בשבילך וכדי שנהיה ביחד?" הוא אמר ונישק אותי על השפתיים
-----
כשפתחתי את עייני בפעם השנייה מצאתי את עצמי במיטה שלי. 'זה היה רק חלום' חשבתי ומיששתי את השפתיים שלי. 'זה היה טוב מדי בשביל להיות אמיתי' חשבתי בעצב וקיפלתי את עצמי לכדור.
-----
אלעד פתח את דלת חדרה של אור בשקט וסגר אותה אחריו. הוא הסתכל עליה שוכבת במיטה. היא נראתה כל כך שלווה בעיניו, כל כך יפה וחיננית. הוא התקדם עליה בשקט והתיישב לידה. הוא הושיט את ידו לעבר לחייה וליטף אותה בעדינות. היא הייתה כל כך עדינה ושברירית בעיניו. הוא רצה לשמור עליה ולדאוג שלא יקרה לה שום דבר רע והכי הוא רצה להיות לצידה ולאהוב אותה כמו שמגיע לה. 'רק נשיקה אחת קטנה ודי' הוא חשב. הוא התקרב אליה באיטיות עד ששפתיהם נפגשו. למשך כמה שניות הוא רצה להמשיך ולהיות קרוב אליה ככה לנצח אבל הוא ידע שזה לא יכול לקרות, לפחות לא עכשיו. "אני אוהב אותך ואני לא מתכוון לוותר עליך" הוא לחש לה ויצא מחדרה שנייה לפני שפקחה את עיניה.
-----
בן:"איפה הייתה?" הוא שאל כשאלעד חזר לחדר שלו
אלעד:"הלכתי לשירותים אמרתי לך את זה לפני שהלכתי..."
בן:"השירותים נמצאים בכיוון השני" הוא אמר והסתכל על אלעד במבט בוחן
אלעד הסתכל לרצפה ולא אמר דבר
בן:"מה עשית אצלה בחדר כל כך הרבה זמן? היא ישנה לא?" בן ידע שאלעד היה אצל אור גם בלי שהוא אמר לו
אלעד:"כן היא באמת ישנה" הוא אמר
בן:"אחי אתה חייב להחליט... או שאתה עם אור או עם דניאל..."
אלעד:"אני יודע אבל"
בן:"בלי אבל. אתה אוהב רק אחת מהן נכון? תהיה רק עם זאת שאתה אוהב כי ככה אתה פוגע בשתיהן"
אלעד:"זה לא כזה פשוט"
בן:"זה מאוד פשוט!!"
אלעד:"אנלא יכול להיפרד מדניאל כי היא לא נותנת לי להיפרד ממנה"
בן:"תקשיב אני מכיר אותה טוב.. כדי שלא תפגע באה אתה צריך לגמור איתה כשרק היא ואתה תהיו ביחד בלי אף אחד אחר... אולי היא לא תעשה מזה כזה סיפור ככה..."
-----
התקשרתי לשירה. 'כמה זמן עד שהיא עונה?!' חשבתי בזמן שחיכיתי שהיא תועיל בטובה לענות
שירה:"הלו?"
אני:"שירה!"
שירה:"היי אור מה שלומך?"
אני:"בסדר. מה עושה היום?"
שירה:"באה אליך?"
אני:"בדיוק מה שבאתי להציעה!"
שירה:"אין אני קוראת מחשבות אני!"
אני:"יאללה בואי"
אחרי בערך 30 שעה היא הייתה אצלי
אני:"מה חדש?"
שירה:"כלום"
אני:"ומה עם אח שלי?"
שירה:"הוא כזה מדהים!!!"
אני:"ברורר! הוא אח שלי זוכרת?"
שירה:"תפסיקי לזקוף כל דבר לזכותך ירעה אחת!"
אני:"אבל זאת אשמתי שגידלתי אח גדול כזה מושלם?"
שירה:"ואולי זה הוא שגידל אחות קטנה קרצייה ומעצבנת שלוקחת את כל הקרדיט לעצמה?"
אני:"אני?????? לוקחת את כל הקרדיט לעצמי???? איזה בן אדם יעשה דבר שכזה?" אמרתי בהגזמה תוך כדי ניפוף מוגזם עם הידיים.
שירה:"כן את" היא אמרה תוך כדי שהיא חוזרת אחרי תנועות הידיים שלי
אני:"טוב בואי נפסיק אנחנו נראות כמו שתי מפגרות..."
שירה:"תסלחי לי?! אני אף פעם לא נראת מפגרת" היא אמרה ושיגרה יש לראש שלי כרית
אני:"זאת הייתה הכרזת מלחמה!" צעקתי וזרקתי עליה את הקרית שהייתה על המיטה שלי
אחרי 10 דקות של צעקות כמו "אחחח!! את עוד תצטערי על זה" או "פסק זמן" או "את התחלת ואני זאת שתסיים" נפלנו שתינו על הרצפה גמורות מעיפות אך צוחקות
שירה:"זה היה טוב...."
אני:"כן אה" אמרתי וחייכתי אליה
שירה:"מזמן לא הינו ככה רק אני ואת.... בלי בנים ובלי לחץ של זמן בגלל כל החוגים שלך או החזרות למופע..."
אני:"אוי שיט!!!" אמרתי
שירה:"מה?" היא אמרה והחיוך שהיה על פניה שנייה קודם לכן נעלם
אני:"שחכתי שיש לי עוד שעה חזרות!!!"
שירה:"את רואה? אני כבר לא רואה אותך!" היא הסתכלה עלי בפרצוף עצוב
אני:"צוחקים איתך!"
שירה:"אני ירביץ לך" היא אמרה ונתנה לי מכה בכלל לא עדינה על הגב
אני:"תירגעי! כמה את לחוצה!"
שירה:"בסדר מה שתגידי" היא אמרה בכעס
אני:"רוצה לראות סרט?" שאלתי כדי לפיס אותה
שירה:"איזה?" היא שאלה ועיניה נצצו
אני:"את כזאת שירה! רק מדברים על סרטים והעיניים שלך נוצצות..."
שירה:"נו איזה?"
אני:"אמממ... בא לך סינדרלה?"
שירה:"סינדרלה?."
אני:"הסרט המצויר הזה שאהבנו לראות כשהיינו קטנות... זוכרת?"
שירה:"וויאי כמה זמן לא ראיתי את הסרט הזה!!! מאז גיל 11 אני חושבת!יש לך גם את סינדרלה 2?" היא שאלה וקרצה
אני:"ברור! כל כך אהבתי אותו!"
שירה:"זוכרת שהינו רואות אותו אלפי פעמים ביום?" היא שאלה אותי תוך כדי שחיממתי פופקורן
אני:" אלה היו החיים הטובים!" אמרתי והוצאתי את הפופקורן מהמיקרוגל "יאללה בואי נתחיל" אמרתי לה והלכנו לסלון להתחיל את הסרט. בקטע שהנסיך רדף אחרי סינדרלה בנשף כשהוא מחזיק את נעל הזכוכית שלה שאלתי שירה
אני:"מתי מישהו ירדוף אחרי עם נעל זכוכית כדי לדעת מה השם לי אה?"
שירה:"אבל מישהו עשה את זה... בערך" היא אמרה
אני:"באמת? מי?" שאלתי מופתעת
שירה:"אלעד..." היא אמרה והמשיכה "מאז הפגש שלכם בים הוא חיפש אחריך וניסה להסיג את המספר שלך- ובסרט הנסיך מנסה לברר את השם של סינדרלה. בסרט הוא מחפש את סינדרלה בעזרת נעל הזכוכית ואצלך הוא מנסה לחפש אותך דרך דניאל"
אני:"זה ממש לא אותו הדבר! הנסיך לא נהיה חבר של אחת האחיות החורגות של סינדרלה כדי למצוא אותה!"
שירה:"את כזאת עקשנית!!! למה את לא נותנת לו הזדמנות?"
אני:"נתתי לו והוא פספס אותה... עכשיו אני מתכוונת לתת לניר הזדמנות"
שירה:"באמת?"
אני:"כן למה לא? הוא נראה ממש נחמד..."
שירה:"כן אבל את אוהבת את"
אני:"זה לא משנה" קטעתי אותה "אני חושבת שאני אוכל לאהוב גם את ניר"
שירה:"איך שאת חושבת" היא אמרה והמשכנו לראות את הסרט

**** מקסים ******


"תודה על הפיצוי" 😂



המשך בקרובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

חחח
דובשנית5 איך את בטוחה בעצמך..
חח
המשך ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש יפה
מחכה להמשך..

חחחחח 😁
המשך ..
פשוט מקסים

הפסקתן להגיב אה? : (

^
לא לא הפסקנו להגיב😊

חח.. אני נבנסת לפה כל יום ומחכה להמשך😊 ......

^גם אני!

^^ גמאני

חחח אוקי אני שמה עכשיו עוד פרק.. יצא קצר הפעם... מצטערת


פרק 32:
איך שהוא בין החלום למפגש עם שירה שכחתי לגמרי מנדב שהתקשר.
בבוקר יום ראשון קמתי מלאת כוחות לקראת שבוע מפרך נוסף. התארגני והלכתי לתחנת האוטובוס הקרובה (לבן הייתה שעת אפס היום). נכנסתי לכיתה והלכתי לשולחן שלי כדי לשים את התיק במקום. על השולחן היה מונח ורד לבן ולידו פתק 'ורד אדום מסמל תשוקה ורד לבן מסמל אהבה' היסתכלתי בפליאה בפתק ואז על הורד 'מעניין ממי זה...'.
נשמע הצלצול וכל התלמידים נכנסו. הכנסתי את הורד והפתק לתיק שלי והתיישבתי במקום שלי ליד עדן.
עדן:"לאן נעלמת ביום שישי?" הוא שאל כשנורית (המחנכת למי שלא זוכרת) נכנסה לכיתה
אני:"אממ... אני... הייתי צריכה ללכת"
עדן:"את בטוחה שלא קרה לך כלום?" הוא שאל וסקר אותי מלמעלה למטה 'הוא תמיד יודע שאני משקרת' חשבתי
אני:"כן"
נורית:"שלום לכולם" היא אמרה וכולם השתתקו (אם הזמן כולנו למדו לכבד אותה. היא באמת הייתה מחנכת נפלאה ובאמת היה אכפת לה מאיתנו) "לפני נתחיל בשיער" היא המשיכה "אני רוצה להציג בפניכם תלמיד חדש שחזר רק בזמן האחרון לארץ מארצות הברית נדב" היא אמרה ונדב נכנס לכיתה "אם הבנתי נכון" נורית אמרה " הוא גם בן הדוד של עדן נכון?" היא הסתכלה על עדן כאילו מחכה לאישור שלו
עדן:"כן"
כשראיתי את נדב עלתה בי מחשבה שאולי זה הוא ששם לי את הורד. מיד עלה על פני חיוך רחב
נורית:"נדב תתיישב ליד עדן ואור תעברי ליד לידור" הפעם לא ביקשתי להישאר לשבת ליד עדן כי לא הפריע לי לשבת ליד לידור
נדב:"היי" הוא אמר וחייך אלי כשהוא הלך לשבת במקום שהיה שלי
אני:"היי" אמרתי לו וחייכתי בחזה
נדב:"למה לא חזרת אלי בשבת?" הוא לחש
אני:"אוי אני כל כך מצטערת! שחכתי מזה לגמרי!!!!!"
נדב:"זה בסדר" הוא אמר "אבל אני דורש פיצוי!"
אני:"איזה מין פיצוי?" שאלתי אותו
נדב:"אממ..." הוא חשב "ללכת איתי לסרט. אני מזמין"
אני:"אוקי" אמרתי "אבל רק בתנאי אחד" אמרתי בתקיפות
נדב:"כן?"
אני:"שאני משלמת על עצמי"
נדב:"אין בעיה" הוא אמר וחייך אלי
עדן:"אם לא אכפת לכם דברו על זה אחר כך" הוא אמר לי ולנדב
אחרי בערך 10 דקות בערך לידור שאל אותי
לידור:"מה קרה בינך לבין נדב?"
אני:"אני לא יודעת... למה?"
לידור:"סתם... את רוצה שיהיה משהוא?"
אני:"אמממ... כן שווה לנסות., אני חושבת... לא?"
לידור:"כן הוא נראה אממ נחמד"
אני:"מה זה היה האממממ הזה?"
לידור:"הוא נראה נחמד והכל אבל לא כל כך בשבילך..."
אני:"לא בשבילי?"
לידור:"כן" הוא אמר בטוח בעצמו
אני:"למה?"
לידור:"הוא נראה... טיפוס של סטוצים"
אני:"באמת? הוא דווקא לא נראה לי אחד כזה"
לידור:"אני אומר לך אני מזה בחורים כאלה ממטרים"
אני:"אני... אני יברר את זה" אמרתי ולא הוצאתי מילה עד סוף השיעור
בשיעורים הבאים הייתי די שקטה.. חשבתי על נדב וחשבתי גם על אלעד (נכון שאמרתי שאני לא יחשוב עליו יותר ובאמת שניסיתי אבל... יותר קשה לעשות
אשר להגיד). חשבתי גם על הורד שקיבלתי היום בבוקר. הייתי די בטוחה שזה מנדב. אבל המשפט שלידור אמר לי עדין הידהד בראשי והפריעה לי לחשוב על נדב בתור דמות חיובית "הוא נראה... טיפוס של סטוצים". אני לא אוהבת סטוצים... אני חושבת שבנים רוצים סטוצים רק בשביל לזיין ואני לגמרי לא מישהי שמזינים וזורקים.
'למה כל מה שאומרים לי משפיע עלי ככה? למה אני לא יכולה להיות בטוחה בבחירות שלי אה?'

..

מקסיים המשךךך

מדהים ..
המשך 😛

פרק 33:
השיעורים עברו להם לאט כשכול דקה נראתה לי כמו שעה, אבל בסופו של דבר נגמרו כל השיעורים להיום ואני הלכתי לאולם הספורט שם נערכו החזרות למחזה.
[שחכתי לספר שאלעד קיבל את התפקיד הראשי (בגלל שאני מנסה לא לחשוב עליו) ובן קיבל את התפקיד של חבר של אלעד (שזה גם תפקיד מאוד ראשי). בזמן שאנחנו לומדים את הריקודים הם לומדים את קטעי המשחק ולפעמים הם גם רוקדים איתנו. בגלל (או אפשר להגיד בזכות) שאני לא משחקת את הדמות הראשית במחזה לא יצא לי בינתיים לרקוד עם אלעד (הדמות הראשית שמחשקת לצידו זו איזה מישהי מיב'... אני לא ממש מכירה אותה). בקיצור היום השחקנים הצטרפו עלינו]
אלעד:"היי" הוא אמר לי כשנכנסו
אני:"היי" אמרתי לו בלי ליחס לזה חשיבות גדולה (למרות שהלב שלי פעם 200 פעימות בדקה) והלכתי משם
אלעד:"אז" הוא אמר והלך אחרי "אנחנו גם רוקדים היום"
אני:"יופי" אמרתי ביובש והמשכתי ללכת. הלב שלי התקבץ אבל בכל זאת המשכתי ללכת כשהוא אחרי
אלעד:"נו אור!" הוא אמר
אני:"מה?" נעצרתי ושאלתי
אלעד:"ככה זה הולך להיות עכשיו?"
אני:"אלעד..." אמרתי ועדין לא הסתובבתי אליו
אלעד:"תסתכלי עלי לפחות" הוא התחנן. הסתובבתי אליו אבל לא הסתכלתי לו בעיניים "התכוונתי" הוא המשיך "שתסתכלי לי בעיניים" הוא אמר והרים את ראשי בעדינות בעזרת ידו "ככה יותר טוב" הוא אמר והסתכל לי בעיניים
אני:"אלעד כבר דיברנו על זה. הסברתי לך שאני לא רוצה שיהיה בנינו משהו"
אלעד:"נכון אבל גם אמרנו שאת נותנת לי להוכיח לך שאת טועה"
אני:"ואמרנו שאתה מתרחק ממני לזמן הקרוב"
אלעד:"נכון" הוא אמר "באמת התרחקתי! לא התקרבתי אליך כל היום בבית הספר. את יודעת איזה עינוי זה היה?" הוא אמר ברצינות
אני:"כמה שאתה מצחיק!"
אלעד:"ביקשת שאני יתרחק ממך לזמן הקרוב... והזמן הקרוב הזה נגמר"
אני:"אלעד תפסיק להתחכם"
אלעד:"בסדר בסדר" הוא אמר והמשיך "אני לא יכול להתרחק ממך בזמן החזרה... זאת לא אשמתי" הוא אמר ולא הוריד את מבטו ממני
אני:"בסדר אבל בשאר היום אתה טופס מרחק"
אלעד:"אוקי" הוא אמר "אני יניח לך" והמשיך "אבל רק בתנאי אחד"
אני:"כן?"שאלתי
אלעד:"שתתני לי לעשות את זה" הוא אמר ושפתיו פגשו את שפתי. תחושה נעימה התמלאה בכל גופי 'למה הוא חייב לשגע אותי אה?' חשבתי
אני:"אלעד!" אמרתי והסתכלתי לכל הכיוונים "מישהו עוד יכל לראות אותנו"
אלעד:"אז מה? הרי אין בינינו כלום נכון?" הוא אמר וקרץ לי
אני:"תוכל להסביר את זה לאחת החברות של דניאל שמסתובבות כאן אם הן ראו אותנו עכשיו!" דחפתי אותו ואמרתי
אלעד:"אז מה? אני אוהב אותך ולא אכפת לי שהם יראו אותנו ביחד!" הוא אמר וקירב אותי אליו
אני:"אבל זה העניין אנחנו לא ביחד!" דחפתי אותו ממני
השיחה שלנו נקטע כשפתי ז'ון מולנה ומישל ז'ון מולנה נכנסו לאולם הספורט. כולם השתתקו וחיכו שאחד מהם יתחיל לדבר
פתי ז'ון מולנה:"כמו שהיה כתוב במערכת שעות בלוח המודעות היום גם אלה שמשחקים ירקדו" הוא אמר באנגלית (ואולי פה זה המקום להגיד שהאנגלית שלי די השתפרה בזכות החזרות עם מישל ז'ון מולנה) "מישל ז'ון מולנה תלמד את כולם היום כמה קטעי ריקוד" הוא אמר והמשיך "ובניהם יהיו כמה ריקודי זוגות. בשונה מהפעמים הקודמות שרקדנו כולם ביחד הפעם גם רקדנים וגם שחקנים יוכלו לרקוד כזוג"
מישל ז'ון מולנה:"אני יחלק אותם לזוגות שאני ופתי ז'ון מולנה בנינו כבר קודם" היא אמרה והוציא מתוך הכיס של מכנסייה חתיכת ניר "אני יקרא את הזוגות וזוג שאני קוראת בשמו יעמד אחד ליד השני" היא הסתכלה עלינו והתחילה לקרוא "רון וגלי, שיר ודן, דנה ונתאי" מישל ז'ון מולנה קראה את השמות במבטה צרפתי "אור ואלעד" הרגשתי כאילו מישהו שם לי רגל באמצע הליכה כדי שאני ייפול 'למה מכל האנשים שנמצאים בחדר הזה אני צריכה לרקוד עם אלעד???' חשבתי בשעה שהתקדמתי אל אלעד
אלעד:"את לא רואה?" הוא לחש לי כשנעמדתי לידו "הגורל שלנו זה להיות ביחד"
אני:"הגורל שלך הוא להיות עם דניאל" אמרתי לו "אז תפסיק לדבר שטויות "וחוץ מזה." אמרתי לו "זה סה"כ ריקוד"
כשמישל ז'ון מולנה גמרה לקרוא את הזוגות היא אמרה "הריקוד הראשון שנלמד יהיה ריקוד טנגו בנשף מסכות" היא אמרה והתחילה ללמד את הצעדים. אני קלטתי אותם די מהר אבל אלעד קצת התקשה. ניסיתי לעזור לו ללמוד אותם וזה די הצליח למרות שהיה לי די קשה ללמד אותו כשהוא כל הזמן נגע בי (הוא היה אמור לגעת בי כי אנחנו רוקדים ביחד) כל נגיעה שלו הוציא אותי מריכוז וגרמה ללב שלי להגיע לאשקלון. באמצע שניסיתי ללמד אותו את התנועות הוא אמר
אלעד:"עד מתי תמשיכי להתכחש למה שקורה בנינו?"
אני:"אני לא מתכחשת לכלום" אמרתי "מה שהיה בנינו נגמר. אני המשכתי הלאה. הסיבוב לצד ימין ולא שמאל"
אלעד:"כן?" הוא אמר וקירב אותי אליו (זה היה חלק מהריקוד). בשלב הזה הלב שלי כבר הספיק להגיע לאילת
אני:"כן! ו.. אל תצמיד אותי עליך כל כך חזק"
אלעד:"אוף סליחה" הוא אמר ושיחרר אותי קצת
אני:"ימין, שמאל, שמאל, סיבובבב" אמרתי את התנועות " שמאל, שמאל, שמאל, הרמה הורדה" הפסקנו לרקוד מתנשפים "אני חושבת שתפסת את זה" אמרתי לו
אלעד:"כן נראה לי"
אחרי כמה דקות מישל ז'ון מולנה אמרה לכולם להפסיק לרקוד
מישל ז'ון מולנה:"ועכשיו" היא אמרה "כל זוג יראה לנו מה הוא למד. הזוגות לא חייבות לרקוד דווקא את הקטע שלימדתי עכשיו, הוא יכול גם לאלתר. נתחיל אם אלעד ואור" היא אמרה וכולם פינו לנו מקום כדי שנוכל לרקוד. מישל ז'ון מולנה הפעילה את המוזיקה ואנחנו התחלנו לרקוד
אלעד:"את לא יכולה לרקוד טנגו כשאת לא מסתכלת בעיניים לבן הזוג שאיתו את רוקדת" הוא אמר כששם לב לזה שאני לא מסתכלת לו בעיניים. הסתכלתי לו בעיניים ומיד הרגשתי איזה משיכה כזאת. כמה פעמים באמצע הריקוד הינו קרובים מדי לנשיקה אבל ברגע האחרון ברחתי באיזה סיבוב או משהו כזה
אלעד:"את בורחת ממני"
אני:"לא נכון" אמרתי והתקרבי אליו. התקרבתי כל כך קרוב שיכולתי להרגיש את נשימותיו על פני. הוא קירב את שפתיו לעבר שפתי ואני בתנועה אלגנטית ברחתי. הוא קירב אותי אליו שוב ולחש לי
אלעד:"את משגעת אותי!"
אני:"זה יכול להיות" אמרתי וברחתי ממנו שוב
הפעם אלעד במקום לקרב אותי אליו אלעד הרים אותי באוויר והחזיק בי במותנים. המוזיקה בדיוק נעצרה נשמעו גל של מחיאות כפים ואת כשמישל ז'ון מולנה אומרת
כשמישל ז'ון מולנה:"כל הכבוד! זו דוגמה מצוינת לאיך שצריך להיות ריקוד טנגו!" היא אמרה בהתרגשות "ראו בריקוד תשוקה, משיכה ועוצמה! כל הכבוד לכם אור ואלעד! זה היה פשוט מעולה!" היא אמרה אך אני ואלעד לא הקשבנו לה. אלעד הוריד אותי ונעמד קרוב אלי
אלעד:"אני לא ייתן לך לברוח לי!" הוא בא לנשק אותי אבל אני הלכתי אחורנית ואמרתי
אני:"אלעד תזכור הבטחת! די עם הנשיקות, החיבוקים והמילים היפות. תגיד אותן לאחותי היא תשמח לשמוע אותן" כל מילה שהוצאתי הכאיבה לי יותר אבל הייתי חייבת להיגד את זה, בשביל דניאל ובשביל עצמי.
אלעד:"על תגידי לי שלא הרגשת את זה" הוא אמר בקול חלש
אני:"אלעד..." אמרתי והסתכלתי עליו. ראיתי שהוא באמת עצוב ופגוע, שכל מילה שאני יגיד יכולה להרוס אותו ולא יכולתי. תפסתי בידו והוצאתי אותו מהאולם. התרחקתי קצת מהאולם ונעצרתי. הסתובבתי אל אלעד שהלך מאחורי ובלי להגיד מילה נישקתי אותו נשיקה ארוכה ואז מיד כשהיא נגמרה הלכתי.
-----
כשניגמר הריקוד הורדתי את אור והקרבתי אותה אלי
אני:"אני לא ייתן לך לברוח לי!" אמרתי וניסיתי לנשק אותה אבל היא הלכה אחורנית. הרגשתי פגוע, פגוע מאוד
אור: אלעד תזכור הבטחת! די עם הנשיקות, החיבוקים והמילים היפות. תגיד אותן לאחותי היא תשמח לשמוע אותן" היא אמרה ואני הרגשתי כאילו מישהו הביא לי אגרוף חזק בבטן
אני:"אל תגידי לי שלא הרגשת את זה" אמרתי בקול חלש
אור:"אלעד..." היא אמרה והסתכלה עלי. הייתי כל כך עצוב והרגשתי שאני תלוי לגמרי במה שאור עומד להגיד לי. אך במקום להמשיך את המשפט היא תפסה ביד ומשכה אותי למחוץ האולם. כשנעצרנו קצת יותר רחוק מהאולם היא הסתובבה אלי ונישקה אותי נשיקה ארוכה וחמימה, נשיקה שמילאה אותי בתקווה. כשנפרדנו מהנשיקה היא לא אמרה מילה והלכה 'מה זה אמור להביעה?' חשבתי
-----
אחרי שיצאתי באמצע החזרה עם אלעד חזרתי הביתה. נשאר לי בערך עוד שעה עד שאני הייתי צריכה להתחיל להתארגן לחוג. כשנכנסתי הביתה אמא קראה לי למטבחי מיד שאלה מה אני עושה בבית בשעה כזאת ואם אין לי חזרה.
אני:"אמא" אמרתי "היה היום חזרה אבל אה... לא יכולתי להישאר..."
אמא:"את לא מרגישה טוב חמודה?" היא שאלה מיד (כמו אמא פולניה למופת)
אני:"לא אמא אני לגמרי בסדר פשוט... יש לי בוחן באנגלית מחר ו.. אני חייבת ללמוד אליו" אוף כמה שאני שנואת לשקר! איך זה שבזמן האחרון אני משקרת כל כך הרבה אה? מה קורה לי?
אמא הסתכלה אלי במבט לא מאמין ואמא
אמא:"לא קרה שום דבר בבית הספר נכון?"
אני:"לא" שיקרתי לה במצח נחושה
ואז בדיוק צלצל הטלפון המושיע ואמא הלכה לענות בסלון.
באמת שהתכוונתי ללכת לחדר שלי ולהתחיל להתכונן לחוג. באמת! תאמינו לי. אבל לא יכולתי שלא לשמע את השחייה של אמא עם דודה שלי ניצה (אחות של אמא). טובבב אולי כן יכולתי לא לשמוע את השיחה.
בהתחלה הם דבירו סתם דיבורים כמו 'מה שלומך' וכאלה אבל אז הוזכר השם של סבתא שלי (אמא שלהן).
אמא :"גם את ראית את זה?" שמעתי את אמא אומרת כשהתקרבתי יותר כדי לשמוע את השיחה. אמא דיברה מאוד חלש. זה נראה לי חשוד, ממתי אמא שלי מדברת חלש?הצצתי עליה מהמקום בו עמדתי וראיתי על פניה הבעה מודאגת, מודאגת מאוד.
כל זה גרם לי ללכת לחדר שלי, להרים את הטלפון שהיה בחדר שלי ולשמוע את השיחה שלהן. בשלב מסוים בשיחה לא יכולתי לעמוד בזה יותר, סגרתי את הטלפון ונפלתי על מיטה כשאני בוכה כמו שבחיים שלי לא בכיתי. זה בהחלט היה יותר מדי בשבילי.
====
למה אתן לא מגיבות?? זה קשור לסיפור?