~!~@תאומות על אותו בחור@~!~ הודעה חשובה!

למרות שכמעט אף אחת לא הגיבה על הפרק הקודם אני שמה פרק כדי לפצות אותכן שלא שמתי פרק ממש מזמן..


פרק 23:
האודישן לריקוד אמור להיות היום ואני כל כך עייפה בגלל שאכלתי עד מאוחר עם לידור!! במצב העיפות שלי אין מצב אבל פשוט אין מצב שאני עוברת את האודישן! אוףףףףףף!!!
הלכתי לכיתה ושמתי את התיק שלי במקום
עדן:"היי"
אני:"היי" אמרתי בעייפות
עדן:"משהיא נשמעת עייפה יום" הוא אמר
אני:"משהוא צודק היום" החזרתי לו בעייפות
שירה:"היי מאמי!" היא התקרבה עלינו ואמרה "ושלום גם לך" היא אמרה לעדן
עדן:"היי" הוא מאר לה
שירה:"מתרגשת?"
אני:"יותר עייפה..." אמרתי והתיישבתי במקום שלי בעייפות
שירה:"למה הלכת לישון אתמול מאוחר?" היא שאלה
אני:"כן... אכלתי עם לידור" אמרתי בלי לחשוב (משהו שכל כך אופייני לי כשאני עייפה! אני אף פעם לא חושבת כשאני עייפה). כמובן שמיד לאחר שאמרתי את זה הצטערתי מאוד. עדן ושירה נעצו בי מבטים
עדן:"את עשית מה?" הוא שאל קצת בכעס
אני:"הוא חזר מחדר כושר ואני בדיוק גמרתי את החוג ושנינו הינו מאוד רעבים אז הלכנו לאכול באיזה בית קפה קטן..."
עדן:"הלכתם לאכול באיזה בית קפה קטן??? מה קרה לך?? את זוכרת על מי את מדברת?"
אני:"כן" אמרתי בשקט
עדן:"את זוכרת מה הוא עשה לרוני?"
אני:"איך אתה יכול להיות כל כך בטוח שהוא גרם לה להשתנות ככה? אתה יודע? הוא נחמד כשמנסים להכיר אותו והוא בכלל לא מי שחשבתי שהוא! ניסית להכיר אותו בכלל?"
עדן:"אני לא צריך לנסות להכיר אותו! אני יודע שהוא גרם לרוני להיות כזאת!" הוא צרח וכל הילדים שהיו בכיתה הסתכלו עלינו
אני:"עדן... אני לא רוצה שנריב בגלל שטות כזאת ובטח שלא כאן" אמרתי לו בשקט
עדן הסתכל עלי כמה דקות ואז אמר בקול רגוע הרבה יותר
עדן:"צודקת... אני מצטער.. פשוט אני... את יודע בגלל כל העניין של רוני והכל קצת השתגעתי" הוא אמר
אני:"ברור אני מבינה" אמרתי וחייכתי "אבל הוא באמת לא גרוע כל כך הוא אפילו ידיד טוב... הוא עזר לי מאוד אתמול..."
שירה:"אתמול?"
אני:"כן... כשאת היית מהופנטת מאח שלי" אמרתי וחייכתי עליה
היא נהייתה אדומה מעט ואני המשכתי "וכשאתה חשבתה על מורן או משהוא כזה" אמרתי והסתכלתי על עדן "אני הייתי חייבת ללכת מהאולם ספורט כי.... כי קרה משהו ו.... ולא יכולתי להישאר שם יותר" אמרתי בגמגום קל
שניהם הסתכלו עלי כאילו מנסים לקרוא את מחשבותיי. נראה היה ששירה הבינה מה קרה שם. היא התקרבה אלי וחיבקה אותי
שירה:"אני מצטערת" היא אמרה
אני:"זה בסדר... אני יתרגל לעובדה ש... ששום דבר לא יקרה בינינו" אמרתי בעצב
שירה:"לא התכוונותי לזה... התכוונתי לזה שלא הייתי שם בשבילך כשהיית צריכה אותי..."
אני:"עזבי שטויות! מותר שגם לך יהיו חיי אהבה" אמרתי וקרצתי לה
עדן הסתכל על שתינו לא מבין מה קרה. אני ושירה הסתכלנו עליו והתחלנו לצחוק
אני:"אתה צריך לראות את הפנים שלך" אמרתי תוך כדי צחוק
עדן:"אתן מוכנות להסביר לי מה קורה?" הוא שאל
לא ענינו לו והמשכנו לצחוק.
עדן:"אתן מוכנות להגיד לי מה מצחיק כל כך?" הוא שאל בעצבנות ואנחנו רק הגברנו את צחוקינו. הוא הסתכל עלינו ותוך כמה שניות נדבק גם הוא בצחוק.
עדן:"אתן פשוט משוגעות לגמרי" הוא אמר תוך כדי צחוק
אני:" ובגלל זה אתה אוהב אותנו נכון?"
עדן:"נכון" הוא אמר
הצלצול נשמע וכל התלמידים התיישבו במקומם. לידור התיישב במקום שלו לפני ואמר לי
לידור:"בוקר טוב"
אני:"בוקר טוב"
עדן הסתכל עלינו כמה שניות ואחר כך הזיז את ראשו. נורית נכנסה לכיתה ואמרה
נורית:"בוקר טוב תלמידים!"
כולם:"בוקר טוב" אמרנו כולנו ביחד (נורית בקשה מאיתנו לברוך אותה בבוקר טוב כשהיא נכנסת ובגלל שאהבנו אותה אף אחד לא התנגד והתווכח)
נורית:" היום אנחנו נדון ב..." אך היא לא הספיקה להשלים את המשפט כי צלצול של הודע נשמע מהרמקול שהיה בכיתה
כולם השתתקו וחיכו לשמוע את ההודעה.
...."כל תלמידי כיתות י' יא' יב' שרוצים להיבחן לקטעי הריקוד של המחזה צריכים להתייצב באלם הספורט. תלמידי כיתת יב שהתבקשו אתמול להיבחן שוב צריכים גם הם להתייצב באולם הספורט"
קמתי ממקומי ושמעתי את עדן, שירה ולידור לוחשים "בהצלחה" חייכתי לעברם והלכתי לכיוון הדלת
נורית:"בהצלחה אור" היא אמרה
אני הסתובבתי לעברה וחייכתי אליה חייך קטן. הסתובבתי בחזרה לכיוון הדלת ויצאתי מהכיתה.
כשהגעתי לאולם הספורט כל תלמידי יב' היו שם וביניהם גם אלעד ובן. כשבן ראה אותי הוא התקרב אלי וחייך
בן:"בהצלחה" הוא אמר
אני:"בהצלחה גם לך" אמרתי וחייכתי גם אני
הסתכלתי מעבר לכתפו של בן וחיפשתי את אלעד. ראיתי אותו מסתכל עלינו. מיד הפנתי את מבטי לבן. הוא הסתכל עלי ואמר
בן:"נו באמת אור... תפסיקי עם השטויות"
אני:"על מה את מדבר?" שאלתי
בן:"אני מדבר על... לא משנה עזבי"
אני:"עזבתי"
בן:"לחוצה?"
אני:"עכשיו? קצת..." אמרתי "ואתה?"
בן:"את האמת? אני גם" הוא אמר וחייך אלי מין חיוך לחוץ כזה
המשכתי לדבר עוד כזאת עם בן ואז שמענו משהו מבקש שקט כל הפרצופים הסתובבו אל "הבמה" (שבעצם הייתה כמה קופסאות עץ גדולות מחוברות.). על "הבמה" עמדו המורה לדרמה (מי שבקש שקט), עוד משהוא לא מוכר וגם... 'אני פשוט לא מאמינה שאני רואה אותה במציאות!!!' חשבתי בהתרגשות והחזרתי חזק חזק את ידו של בן. והוא כתגובה הסתכל עלי במבט בוחן
בן:"מה קרה?"
אני:"אני לא מאמינה!! זה פשוט... אתה יודע מי זאת?? אני פשוט לא מאמינה!!!" אמרתי בהתרגשות
בן:"מה את לא מאמינה מי זה מי?" הוא שאל מבולבל
אני:"זאת!" הצבעתי על האישה שעמדה על הבמה
בן:"מה איתה?" הוא שאל
אני:"זאת... זאת מישל ז'ון מולנה" אמרתי בהתרגשות
בן:"זאת מישל ג'ון מה?" הוא שאל לא מבין על מה כל ההתרגשות
אני:" מישל ז'ון מולנה"" תיקנתי אותו "היא כוריאוגרפית ידוע מאוד!!! היא פשוט מעולה!!!!" אמרתי בהתרגשות "תמיד חלמתי להשתתף בריקוד שלה"
בן:"אז עכשיו יש לך הזדמנות" הוא אמר וחייך
אני:"אם אני יעבוד את האודישן" אמרתי בספקנות
בן:"את מתכוונת כש את תעברי את האודישן"
אני:"תודה בן... אני באמת צריכה את העידוד הזה..."
המורה לדרמה ביקש עוד 3 פעמים שקט עד שכל העולם השתתק לחלוטין
המורה לדרמה:"ברוכים הבאים לכל התלמידים שהגיעו לכאן היום" הוא אמר והמשיך "אני רוצה להציג לפניכם דמות שאני באופן אישי מעריץ מעוד מישל ז'ון מולנה" כל מי שידע מי זאת מחא כפים בהתלהבות רבה (למרות שזה היה קומץ קטן של בנות- כנראה גם רקדניות)
מישל ז'ון מולנה:"שלום לכולם" היא אמרה באנגלית עם מבט צרפתי "אני שמחה מעוד להיות כאן" היא אמרה וחייכה
מהבנות שמחאו כפים מקודם מחאו כפים שוב בהתלהבות גדולה (כמובן שגם אני הייתי ביניהן)
מישל ז'ון מולנה:"אני הולכת לחבר לכם ריקודים למחזה. זאת הולכת להיות הזדמנות חד פעמית מבחינתכם! ולא כיד לאף אחד להחמיץ אותה! אני מציעה שתעשו את מיטב יכולתכם!" היא אמרה
הפעם גם מי שלא הכיר אותה מחא כפים בהתלהבות. מישל ז'ון מולנה חזרה אחורנית והמורה לדרמה הלך שוב לקדמת הבמה
המורה לדרמה:"אני רוצה להציג לפניכם את פתי ז'ון מולנה. הוא בעלה של מישל ז'ון מולנה והוא יהיה הבמאי של המחזה" מחיאות כפים סוערות נשמעו מכל תלמידי יב' שהיו נרגשים מעוד לקרת המחזה שלהם. גם אלה שלא עברו את האודישנים היו נרגשים מאוד. פתי ז'ון מולנה התקדם לקדמת הבמה ואמר
פתי ז'ון מולנה:"אני מקווה שנצליח לעבוד ביחד. כמובן שאני מצפע שתעבדו קשה כדי להתקבל למחזה! זה לא הולך להיות קל" הוא אמר באנגלית עם מבט צרפתי כבד
הוא הלך אחורנית והמורה לדרמה התקדם שוב לקדמת הבמה ואמר
המורה לדרמה:"ועכשיו שכולם מכירים את כולם אפשר להתחיל... נתחיל עם האודישנים למשחק... כל אלה שהתבקשו אתמול להיבחן היום שוב שיעלו לבמה" הוא אמר וכל אלה שהיו צריכים לעלות לבמה עלו (כמובן שגם בן ואלעד עלו-ראיתי ששניהם התרגשו)
המורה לדרמה:"אתם תקבלו כל אחד דף שבוא יש מילים לשיר עדכני מימינו... הבנים יקבלו שיר של רן דנקר אם אני לא טועה קוראים לו 'בואי נעזוב' הבנות יקבלו שיר של שירי מימון 'יותר טוב לסלוח'. אני רוצה שממש תרגישו את המילים כאילו אתם כתבתם אותם וכאילו הרגשות שמובאים בשיר הם הרגשות שלכם" הוא אמר והסתכל על הקבוצה שעמדה מלפניו "אני נותן לכם 20 צדקות להתאמן ואז תצטרכו לבצעה את השיר" הוא חילק לכולם את המילים לשירים "ודרך אגב אני וכל שאר השופטים נעבור ביניכם כשאתם מתאמנים". הלכתי עליו וביקשתי ממנו ג דף של מילים. למרות שאני לא הולכת להיבחן לזה רציתי את המילים של השיר... אני אוהבת את השיר הזה אבל אני לא זוכרת את המילים בעל פה...
הלכתי לפינה באולם כשאני מחזיקה את הדף בידי והתחלתי לשיר בשקט
תמה עוד תקופה
עוד סיפור נסגר
קחי הרבה אוויר
שיהיה לך למחר

לא נורא גם אם
זה נגמר ומר
אהבה כמו הגלים
באים הולכים וככה הלאה

המילים של השיר ביטאו בדיוק את מה שעברתי עם אלעד 'התקופה שלי עם אלעד הסתימה ואני צריכה להתרגל לזה ולהמשיך הלאה'

יותר טוב לסלוח,
לוותר על הכאב
שטורף את המוח
ואוכל לך את הלב
ולא נותן לגל הבא לבוא
ולאהוב אותך
את לא נותנת לו..

'לסלוח? הרי הוא לא אוהב אותי... אין לי בכלל על מה לכעוס עליו! זאת זכותו לא? לותר על הכאב? איך אני יכולה לעשות כזה דבר? כל כך כואב לי לראות אותם מתנשקים כל כך כואב לי לדעת שהוא לא אוהב אותי! אני לא נותנת לו לאהוב אותי? זה לא נכון! הרי הוא אוהב את דניאל! ולי אין מה לעשות עם זה...'

אם תרצי אם לא
זה לא יעזור לך
די עם הדמעות
זה גומר לך את הכוח...

הוא שכח אותך
את לא מצליחה לשכוח
זה רודף אותך
ככה אי אפשר לשמוח

'הוא שכח אותי... ו... ואני לא יכולה לשכוח אותו' עצמתי עיניים והמשכתי לשיר

יותר טוב לסלוח,
לוותר על הכאב
שטורף את המוח
ואוכל לך את הלב
ולא נותן לגל הבא לבוא
ולאהוב אותך
את לא נותנת לו..

כי גם ללב שלך יש גבול
והוא זועק לנוח
כמה הוא יכול לסבול
ומה עם קצת לשמוח
כל מה שעושה לך טוב
מחזיר לך את הכוח
קחי לך כמה שצריך כדי לסלוח

יותר טוב לסלוח,
לוותר על הכאב
שטורף את המוח
ואוכל לך את הלב
ולא נותן לגל הבא לבוא
ולאהוב אותך
את לא נותנת לו..

אחרי שגמרתי לשיר שמעתי הרבה מחיאות כפים. פתחתי עיניים לאט לאט וראיתי שכל מי שהיה באולם כלל המורה לדרמה, מישל ז'ון מולנה ופתי ז'ון מולנה מסתכלים עלי ומוחאים לי כפים. הרגשתי שאני מתחילה להיות אדומה. הייתי כל כך נבוכה 'כנראה ששרתי חזק יותר ממה שחשבתי'
הסתכלתי על כולם סביבי כאילו חיפשתי שמשהוא יציל אותי. התפללתי לאלוהים שהאדמה תיבלה אותי. הורדתי את מבטי לרצפה בצפייה שאולי אלוהים הקשיב לבקשה שלי והאדמה באמת תיבלה אותי. אבל כמובן שהיא לא עשתה כך. אני נשארתי מעל פני הקרקע מובכת כולי עם פנים לרצפה.
ופתי ז'ון מולנה:"זה היה נהדר גברת צעירה" הוא אמר באנגלית
לא עניתי לו והמשכתי להסתכל על הרצפה גם כי הייתי מאוד מובכת וגם לא ידעתי איך לענות לו (כמו שכבר אמרתי מקודם אני גרוע באנגלית ובקושי להבין אני יכולה...)
המורה לדרמה:"לא ידעתי שאת יכולה לשיר ככה" הוא אמר בהתפעלות
אני:"גם אני לא" אמרתי בקול הכי חלש שיכולתי
פתי ז'ון מולנה:"כולם! זאת דוגמה לאיך שצריך לשיר שיר במחזה! אתם צריכים להרגיש את המילים כמו שהגברת הצעירה הזאת הרגישה" הוא אמר והסתכל עלי "איך קוראים לך?" הוא שאל
אני:"אור" אמרתי בקול חלש (מזל שהבנתי מה הוא שאל)
פתי ז'ון מולנה:"עברת! אני בטוח שגם המשחק שלך מעולה!" הוא אמר
לא ידעתי איך להגיד לו שאני לא בכיתה יב' ואני לא משתתפת בקטעי המשחק (בגלל האנגלית הדפוקה שלי). המורה לדרמה ראה את מצוקתי ואמר במקומי
המורה לדרמה:"תסלח לי פתי ז'ון מולנה אבל אור לא תוכל להשתתף בקטעי המשחק..."
פתי ז'ון מולנה:"למה?" הוא שאל "היא הייתה נפלאה!"
המורה לדרמה:"אבל היא לא בכיתה יב'... והמחזה הוא של תלמידי כיתות יב'... היא לא תוכל להשתתף בקטעי המשחק...." הוא הסביר
פתי ז'ון מולנה:"אם ככה... למה היא כאן?" הוא שאל
בן שידע שאני גרוע לחלוטין באנגלית בא לעזרתי ואמר (באנגלית כמובן)
בן:"היא רוצה לנסות להתקבל לריקוד שבמחזה... בגלל שאין מספיק רקדניות בשכבת יב' איפשרו גם לתלמידים משכבות נמוכות יותר לנסות להתקבל"
פתי ז'ון מולנה:"ומי אתה בחור צעיר?"
בן:"אני אח שלה"
פתי ז'ון מולנה:"ובאיזה כיתה אתה?"
בן:"יב'"
פתי ז'ון מולנה:"ואתה מנסה להתקבל למחזה?"
בן:"כן"
פתי ז'ון מולנה:"אז יופי! אתה תוכל להיות הראשון שנשמע" הוא אמר
בן נראה קצת מתוח אבל בכל זאת אמר
בן:"בסדר"
פתי ז'ון מולנה:"אני אתן עוד 5 דקות בשביל כולם ואז נתחיל" הוא אמר
כמובן שאחרי התקרית המביכה (מאוד) לא שרתי שוב.
אחרי 5 דקות בן עלה אל הבמה ושר. אני חייבת להגיד שהוא שר מקסים!!! (הרבה יותר טוב ממש שהוא שר במקלחת!)
אחרי שהוא גמר לשיר פתי ז'ון מולנה חייך אליו ואמר לו לעמוד בצד ימין ליד "הבמה". אחר כך שרו כל שאר וכל לפעם פתי ז'ון מולנה אמר להם לאן ללכת לצד ימין של הבמה או לצד שמאל. אלעד היה אחרון ששר
חשבת אם את אוהבת
חשבת אם את רוצה
אמרת שאת דואגת
שמשהו קרה
היום הולכים להצגה שנייה

הוא שר כל כך יפה! הוא היה מדהים! והוא הסתכל עלי

אמרת שדי, נמאס לך
והמצב קשה
שנים את כבר לומדת
ומה יצא מזה
צוחקת שנגמר לנו הזמן
משהו קושר אותי לכאן

הרגשתי הרגשה מוזרה כזאת כאילו .... כאילו הוא שר לי

בואי נעזוב כי מחשיך עוד מעט
ולשנינו השמש לא קמה
וללכת, ללכת כמה שאפשר
יש מי שדואג לנו שמה
יש מי שדואג לנו שמה

כשהוא שר את הבית הזה רק אני הוא היינו באולם הספורט הרגשתי שכל האנשים שמסביב נעלמים

סיפרת שלא נשאר לך
כסף לבגדים
על כמה שקשה לך
שככה לא חיים
רוצה דירה ממש ליד הים

אמרת שאת אוהבת
אמרת שאת רוצה
עכשיו כבר לא דואגת
שמשהו קרה
אז נתחבק ולא נאמר מילה
בלב שלי כבר שטה לה תפילה

בשלב הזה כבר התחילו לרדת לי דמעות. בכיתי בשקט. בכיתי כי ידעתי שהוא לא שר את זה לי . 'הוא שר את זה לדניאל... אני רק נראת כמוה... בגלל זה הוא מסתכל עלי'. ואם הוא שר את זה "לי" הוא פשוט שחקן טוב וזה הכל. כי הוא פשוט לא אוהב אותי. אם הוא היה אוהב אותי הוא לא היה מכאיב לי כל כך! הוא לא היה מתנשק עם דניאל!"

בואי נעזוב כי מחשיך עוד מעט...

אחרי שהוא גמר לשיר כולם מחאו לו כפים. כולם מלבדי.
פתי ז'ון מולנה שם אוות בקבוצה של בן (היו בא בערך 6 אנשים)
פתי ז'ון מולנה:"אתם בטח תוהים מה החילוק הזה אומר..." הוא אמר " כל מי שנמצא בצד ימין של הבמה ישחק תפקיד ראשי במחזה" נשמעו מחיאות כפים מכל עבר. הפעם גם אני מחאתי כפים (בכל זאת גם בן נמצא בקבוצה הזאת). אחרי שהמחיאות כפים נרגעו פתי ז'ון מולנה המשיך
פתי ז'ון מולנה:"וכל אלה שבצד שמאל ישתתפו בהצגה אבל לא בתפקידים ראשים" וגם הפעם נשמעו מחיאות כפים.
המורה לדרמה:"ועכשיו נעבור לריקודים... כל מי שרוצה להיבחן לריקודים שיעלה על הבמה"
עכשיו היה תורי לעלות. עליתי עם עוד הרבה בנות ועוד כמה בנים.
מישל ז'ון מולנה:"אוקי האודישן יהיה כזה, אני ירקוד ואתן תצטרכו לקלוט את התנועות כמה שיותר מהר ולרקוד אותן כמה שיותר טוב ברור?" לא ממש הבנתי מה היא אמרה אבל קיוויתי שאני יבין. מישל ז'ון מולנה וכול הבנות ירדו מהבמה ואני אחריהן. מישל ז'ון מולנה הדליקה את המוזיקה והתחילה לרקוד. הבנות ניסו לחקות אותה. התחלתי להבין מה שצריך לעשות אבל לא ניסיתי לחקות אותה, רק הסתכלתי עליה רוקדת ניסיתי לקלוט את התנועות שלה (שהיו מדהימות ודי קשות לעשייה). אחרי 30 דקה התחלתי לרקוד את התנועות שהיא עשתה. 'נראה לי שקלטתי' חשבתי בשמחה והפסקתי להסתכל על מישל ז'ון מולנה (היא רקדה את אותו הקטע והיה נראה לי שקלטתי אותו). אחרי 5 דקות מישל ז'ון מולנה הפסיקה לרקוד ואת הבנות והבנים שלא קלטו את התנועות היא הזיזה הצידה. אחר כך היא התחילה להוציא אנשים שקלטו את התנועות אבל לא רקדו טוב או משהוא כזה.
גם הפעם כמו בכל פעם שאני רוקדת שחכתי שיש עוד אנשים מסבבי, שכחתי בשביל מה אני רוקדת. פשוט רקדתי.
נהנתי מזה. הריקוד היה קשה יחסית ונהנתי מהאתגר. אחרי בערך 10 דקות היא הפסיקה את המוזיקה כשיש בערך 40 אנשים שרוקדים (היו בהתחלה בערך 200). חלק הפסיקו לרקוד כשמישל ז'ון מולנה סגרה את המוסיקה. היא הוציא אותם מיד ואמרה
מישל ז'ון מולנה:"אמרתי להפסיק לרקוד? רק סגרתי את המוזיקה!"
אני לא שמתי לב למה שקרה סביבי לא לזה שהפסיקו את המוזיקה ולא לזה שמישל ז'ון מולנה נזפה בכמה רקדנים. הייתי שקוע מדי בריקוד. אחרי זמן מה מישל ז'ון מולנה מחאה כפים ואמרה להפסיק לרקוד. איך שהוא שמתי לב לכך שיהא אמרה להפסיק לרקוד והפסקתי. התנשפתי מהמאמץ והסתכלתי איפה אני נמצאת (כן כן כשאני רוקדת אני מעופפת מעוד ונוטע לשכוח איפה אני נמצאת... נכון אני כישרון?) ראיתי שנשארנו בערך 35 רקדנים וראיתי שכולם מוחאים לנו כפים בהתלהבות. הסתכלתי על מישל ז'ון מולנה בחיוך רחב. הייתי מרוצה מעצמי אפילו מרוצה מעוד!
מישל ז'ון מולנה:"אני אתן לכם הפסקה של 45 דקות כדי שתאגרו כוחות. כל מי שלא הוצאתי שיחזור לכאן אחרי ההפסקה ואם יש משהוא שרוצה להמשיך לראות יכול להישאר לחזור לפה עוד 45 דקות גם" כולם מחאו כפים והתחילו להתפזר. אני נשארתי באולם. לא היה לי כוח ללכת לשום מקום. התיישבתי בפינה קטנה והסתכלתי בשעון שהיה עלי ידי 'השעה כבר 18:00??? איך זה יכול להיות??' חשבתי בפליאה 'טוב לא משנה... אני ילך לישון קצת עד שיתחיל השלב השני של האודישן' שמתי לעצמי שעון מעורר לעוד 40 דקות ונרדמתי.
-----
ראיתי אותה רוקדת. היא רקדה כל כך יפה! עם כל כך הרבה חן ואופי! היא הייתה כל כך יפה ונראתה מאושרת! כל כך רציתי אותה! כל כך אהבתי אותה! אבל... היא כועסת עלי ואת האמת? אני אפילו לא יודע למה... אני רק יודע שלידור מנסה להתחיל איתה ולגנוב אותה ממני. אני לא אתן לזה לקרות!!
אחרי שהאודישן הראשון נגמר מישל ז'ון מולנה נתנה הפסקה לכל הרקדנים כולם יצאו החוצה וחשבתי שגם היא 'אני חייב לדבר איתה! פשוט חייב!' חשבתי והתחלתי לחפש אותה. אחרי 10 דקות של חיפושים בחוץ הגעתי למסקנה שהיא לא יצאה. נכנסתי לאולם וראיתי אותה. היא שכבה בפינה ונראתה רגוע ושלבה כל כך. היא נראתה כמו מלאך! ידעתי שהיא עייפה ולא רציתי להעיר אותה 'אני ידבר איתה ופעם אחרת' חשבתי.
התיישבתי לידה וליטפתי אותה בעדינות שלא תעורר.
הסתכלתי עליה ונזכרתי איך היא שרה ורקדה היום. זה היה פשוט מדהים! היא שרה כמו... כמו אלה! ורקדה כמו נסיכה!
כשהמחשבות עליה ממלאות את מוחי נרדמתי גם אני.
====
חג שמח לכולן
אוהבת 😊

אתמול קראתתתי .
פרק יפפפפפפה כ"כ .
מחכה להמשך .

פרק יפהה
תמשיכי
מחכהה😊

יאו -
2 פרקים מדהימים [:
המשך מאמי .

מקסייים המשךךך 😊

פרק 24:
התעוררתי בבהלה מהשעון מעורר ששמתי. כשקלטתי אחרי מספר דקות (אין מה לעשות הקליטה שלי איטים כשאני קמה) איפה אני נרגעתי אבל תוך שנייה נבהלתי מחדש כשראיתי שאלעד ישן לידי. 'מה הוא עושה כאן?' חשבתי 'ואיך הוא לא קם מהשעון המעורר שלי?' חשבתי וחייכתי לעצמי מהבדיחה של עצמי (נכון אני ילדה מושפלת מה אני צוחקת מהבדיחות של עצמי????)
נגעתי בכתפו בעדינות (למרות שאני ממש כועסת עליו- הוא בכל זאת ישן). אחרי כמה נדנודים (מצידי) וכמה קריאות כמו "אמא עוד 5 דקות" (מצידו) הוא קם. כשהוא הבין שלא אמא שלו מעירה אותו אלה אני הוא אמר
אלעד:"אור אני.." הוא אמר אבל אני לא נתתי לו להמשיך אותו
אני:"אתה מה?" שאלתי בעצבנות
אלעד:"אני רוצה להגיד לך שאני..."
אני:"שאתה מה? דבר כבר אין לי את כל היום!"
אלעד:"שאני מצטער... למרות שאני לא יודע על מה..."
אני:"אתה לא יודע על מה????"
אלעד:"אין לי שמץ של מושג..."
אני:"איך אתה יכול להיות כל כך עיוור וחסר רגישות?" שאלתי והדמעות אימו לפרוץ מעיניי
קמתי ממקומי ובאתי לצאת החוצה
אלעד:"אור אל תלכי" הוא אמר ואני חשבתי שאולי הוא הבין מה הוא עשה לא בסדר (זאת אומרת התנשק עם דניאל מול הפרצוף שלי פעמים וכעס עלי שאני מתחבקת חיבוק תמים וידידותי עם ידיד שלי).אבל זה ממש לא מה שהוא בא להגיד. כל מה שהוא אמר זה
אלעד:"יש לך עכשיו את האודישן!"
כל כך כעשתי עליו באותה שנייה! למה הוא כזה אידיוט?? מה אכפת לי עכשיו מהאודישן??
הסתובבתי והלכתי לקצה השני של האולם מפנה את גבי לאלעד. באותו הרגע התחילו להיכנס בחזה כל הילדים וגם מישל ז'ון מולנה וכשהסתובבתי שוב כדי לבדוק אם הוא עדין עומד שם לא ראיתי אותו, היו שם יותר מדי ילדים. אבל את מי שכן ראיתי זה עדן שירה וגם אתתתת מורן! כן את מורן! לא האמנתי שהיא באה מהבית ספר שלה כדי לראות אותי! רציתי ללכת אליהן אבל אז בדיוק מישל ז'ון מולנה קראה לכל הרקדנים ואני הסתפקתי בנפנוף שלום ומהיר. הלכתי אל מישל ז'ון מולנה והיא התחילה להגיד שהיא צריכה רק 30 רקדנים ואנחנו 35. הפעלתי את הראש המתמטי שלי והגעתי למסקנה שחמשה מאיתנו לא יוכלו לרקוד. הייתי נחושה בדעתי שאני לא יהיה ביניהם. מישל ז'ון מולנה הראתה לנו ריקוד הרבה יותר קשה. הפעם היא גם הראתה לנו אותו רק 3 פעמים. אני ניסיתי להיות הכי טובה שיכולתי. הוצאתי את כל הכעס שלי על אלעד בריקוד ואת השמחה על כך שמורן באה לראות אותי. אחרי כמה דקות מישל ז'ון מולנה ביקשה מאיתנו להפסיק לרקוד והסתכלה עלינו.
מישל ז'ון מולנה:"בנות... הגעתי להחלטה" היא אמרה "כל מי שאני מצביעה עליה שתלך לצד ימין" היא הצביעה על חמישה בנות ואני הבנתי (בעזרת המוח המבריק שלי חחח...) שאלה הבנות שלא עברו
מישל ז'ון מולנה:"אני מצטערת בנות אבל אתן לא תוכלו לרקוד בריקודים שלי" היא אמרה וילדה אחת (אני חושבת מיא' התחילה לבכות). מורן ושירה קפצו עלי בשמחה
שירה:"זה היה כזה ברור שתתקבלי!!"
מורן:"מזל טוב"
אני:"תודה" אמרתי לשתיהן שעל פני מרוח חיוך ענקי
אחרי שהתנתקנו מהחיבוק המשולש הפנתי את ראשי וחיפשתי אותו
שירה:"מחפשת משהוא?" היא שאלה
אני:"לא" אמרתי והסתכלתי עליה 'בסוף הוא הלך' חשבתי
....:"את בטוח לא מחכה לאף אחד?" שמעתי קול מאחורי הסתובבתי וראיתי את לידור
אני:"לידור! היית כאן?"
לידור:"נראה לך שאני יפסיד דבר שכזה?"
אני:"תפסיד אותי רוקדת? אין מצב" אמרתי בצחוק
שירה:"אני מצטערת להפריע לכם אבל אנחנו צריכות לקחת אותך..."
לידור:"אז נדבר" הוא אמר בהבנה
אני:"ביי"
אני מורן ושירה התחלנו ללכת
אני:"לאן?" שאלתי
מורן:"אילך לחגוג" היא אמרה בביטחון
נסענו באוטובוס אלי הביתה וכשהגענו שאלתי אותן
אני:"אז איך חוגגים?"
מורן:"מזמינים פיצה!!" מורן צעקה
אני:"את מזמינה?" שאלתי וחייכתי
מורן:"לא... את מזמינה" היא אמרה והצביע עלי
אני:"איזה חצופה! אבל בכל זאת בסדר..." אמרתי "שירה מאיזה פיצרייה נזמין??"
שירה:"אני מכירה אחת ממש טובה! תתני לי טלפון ואני יתקשר" היא אמרה
הבאתי לה טלפון והיא התקשרה
שירה:"שלום אני רוצה להזמין פיצה" היא אמרה "בנות עם מה אתן רוצות את הפיצה?"
מורן:"לא משנה לי עם מה העיקר לא עם תירס"
אני:"אני עם גמבה ופטריות וזיתים ו.. ושהבצק יהיה עבה ו..." חשבתי עוד שנייה ואז אמרתי "יודעת מה? תתני לי את הטלפון" אמרתי ובלי לחקות לתשובה חטפתי לה את הטלפון מהיד. למרות שאני לא אוהבת לדבר עם פיצריות ודברים גאלה להייתה בררה. דיברתי איתו בערך 10 דקות והוא היה מאוד סבלתי (משהוא שלא אופייני לאנשים שעובדים בפצריה).
האיש מהפיצרייה:"את יכולה להביא לי את המתכון?"
אני:"את המתכון למה?" שאלתי לא מבינה למה הוא מתכוון
האיש מהפיצרייה:"לבצק של הפיצה... הכתבת לי הכל חוץ מזה..." הוא אמר ויכולתי להרגיש שהוא מחייך
אני:"באמת?"
האיש מהפיצרייה:"כן תשמעי- פיצה עבה, שלא תהיה שרופה, עם הרבה רוטב וגבינה, להוסיף גמבה פטריות וזיתים שחורים, שיהיו שטופים ותרים להדביק אותם ממש בטוח הגבינה ולא רק להניח. לא אמרת לי באיזה חום לעפות לך את הפיצה" הוא אמר
הקשבתי לו מובכת כולי 'איך לא שמתי לב לזה שדברתי כל כך הרבה?'
האיש מהפיצרייה:"את שמעת כמו בחורה שיודעת מה היא רוצה" הוא אמר
אני:"אם כן בערך ביי" אמרתי וניתקתי
מורן:"מה קרה? מה הוא אמר" היא שאלה כשסגרתי את השיחה
אמרתי להן מה הוא אמר
שירה:"מה את סתומה?? הוא התחיל איתך ואת ניתקת לו בפרצוף!!!"
מורן:"את פשוט סתומה!!! הוא נשמה כזה חמוד!!!"
אני:"אתן לא צריכות להתעצבן כל כך... אני לא צריכה חבר כל הזמן בשביל להיות מרוצה מהחיים"
שירה:"אור באמת!" היא אמרה "לא אמרת לו לאיפה להביא את הפיצה!" היא הסתכלה עלי במין מבט כזה שיש לה כשיש לה רעיון טוב "את חייבת להתקשר שוב ולהביא לו את הכתובת ואולי גם את המספר שלך ו... עוד כמה דברים כאלה" היא אמרה וחייכה
אני:"אני מתקשרת אבל רק כדי להביא לו את הכתובת"
התקשרתי לפיצרייה שוב והוא ענה
אני:"היי"
האיש מהפיצרייה:"זאת הבחורה שיודעת מה היא רוצה?""
אני:"האחת והיחידה"
האיש מהפיצרייה:"שמת לב לזה ששכחת להביא לי את הכתובת שלך?
אני:"כן" אמרתי ונתתי לו אותה
האיש מהפיצרייה:"אז איך קוראים לך?"
אני:"אמ... קוראים לי אור..."
האיש מהפיצרייה:"לי קוראים רן... רוצה להיפגש?"
אני:"אמ... אתה יודע.... אני...." התחלתי לגמגם ולבסוף אמרתי "טוב לא משנה ביי"
שירה:"את לסבית או מה?" היא שאלה אותי
מורן:"למה ניתקת לו שוב???"
אחרי עוד בערך 5 דקות שבהן מורן ושירה הסבירו לי בפרוט רב למה אני מטומטמת הצטערתי שניתקתי לו 'מה כבר היה יכול לקרות עם הייתי נפגשת איתו? למה אני תמיד כזאת מטומטמת??'
מורן:"טוב אבל אין מה לעשות..."
לאחר כמה זמן ששקעתי ברחמים עצמאים נשמע דפיקה בדלת 'זה בטח הפיצה' חשבתי 'או אולי יותר טוב אולי זה רן שמביא את הפיצה' קפצתי מיד ופתחתי את הדלת. זה אכן היה שליח הפיצה אבל לא רן... זאת הייתה שליחה...
חזרתי מאוכזבת ושמתי את הפיצה מול מורן ושירה מרוב דיבורים על פיצה כבר לא הייתי רעבה.
שירה:"אור תסתכלי!" היא אמרה והצביעה על הפיצה
אני:"מה קרה? יש ג'וק על הפיצה או משהו כזה?"
מורן:"פשוט בואי ותסתכלי על זה"
הסתכלתי על הפיצה ולא האמנתי למראה עיניי על הפיצה היה כתוב אור (מגבות,זיתים שחורים ופטריות)!!!
ניסיתי להסתיר את ההתרגשות שאחזה בי אבל לא הצלחתי לעצור את החיוך באורך ארבע מטר שנמתח על פני.
הסתכלתי על שירה ומורן וחיכיתי שיגידו לי להתקשר אליו. אבל הן לא אמרו כלום.
אני:"בסדר בסדר אני מתקשרת אליו" אמרתי
....:"יש!!!" הן צעקו ביחד וקפצו עלי בחיבוק
התקשרתי לפיצרייה שוב והפעם שמתי את הטלפון על סטיקר
אני:"רן?" שאלתי
רן:"אור? זאת את?"
אני:"כן.. תודה על הפיצה! זה היה אחד הדברים הנפלאים ביותר שעשו בשבילי"
רן:"בבקשה" הוא אמר ויכולתי להרגיש שהוא מחייך "אז רוצה להיפגש?"
הסתכלתי על מורן ושירה ושתיהן עשו "כן" עם הראש
אני:"בסדר"
רן:"אני מסים את המשמרת ב-10...אז נפגש מחוץ לפיצרייה בשעה 10?"
אני:"בסדר... אז... ביי"
רן:"רקע איך אני יזהה אותך?"
אני:"ממ... הגובה שלי די ממוצע, יש לי עיניים ירוקות וסער חום מתולתל שאני באופן אישי לא סובלת" יריתי "ואיך אני יזהה אותך?
רן:"אני ישב על הספסל שליד הפיצרייה...
אני:אוקי... אז ביי"
רן:"ביי"
כשסגרתי את השיחה שירה קפצה עלי
שירה:"יעלה קדימה להתחיל להתארגן" היא אמרה וחייכה "מה את מתכוונת ללבוש?? אולי את החולצה הלבנה היפה הזאת שלבשת פעם לאיזה מסיבה" נראה שהיא התלהבה הרבה יותר ממני למרות שאי אפשר להגיד שאני גם לא התלהבתי קצת... הבנתי שאני צריכה לשכוח את אלעד ורן הזה נשמע לי כמו משהו שיכול לעזור לי בזה (בכל זאת הוא כתב את השם שלי מגמבות, זיתים שחורים ופטריות). שירה המשיכה להתלהב אבל מורן ישבה ולא זזה
אני:"מה קרה?" שאלתי "את לא שמחה בשבילי?"
מורן:"בטח שאני שמחה בשבילך" היא אמרה בכל מהסס "זה פשוט... מה עם אלעד?"
אני:"אלעד הוא היסטוריה" אמרתי מנסה לשמור על קול רגיל
מורן:"באמת?? מה קרה" היא שאלה בפליאה
אני:"עזבי סיפור ארוך..." אמרתי "אולי נתמקד בדייט שלי?"
שירה:"רקע רקע" היא אמרה אחרי שהיא נרגע מהתקף ההתהבות שהייתה לה "מה זאת אומרת היסטוריה? ראיתי שאת קצת דלוקה עליו אבל לא ידעתי שהיה ביניכם משהו!!! ספרי ומיד" היא אמרה והושיבה אותי על המיטה של עצמי
אני:"בקצרה? פגשתי אותו בים הוא נישק אותי על השנייה הראשונה שהוא ראה אותי, אחר כך התברר שהוא חשב שאני דניאל. ראיתי אותו עוד פעם במסיבה והוא שוב פעם התחיל איתי ואז נישק אותי, אחר כך הוא נעלם אז התחלתי לחפש אותו ותפסתי אותו מתנשק עם דניאל, הוא אמר לי שהוא באה איתה למועדון כדי להשיג את המספר טלפון שלי ואני אמרתי לו שזה מאוחר מדי כי הוא עם דניאל. אחר כך גיליתי שהוא איתנו בבית הספר והוא התחבר עם בן. הם כתבו ביחד את המחזה והם זכו. כל כך שמחתי שבטעות נישקתי אותו. ואז כמובן שביקשתי סליחה אבל הוא נישק אותי שוב. החלטנו שהוא ייפרד מדניאל ואז נהיה ביחד רשמית. הוא לקח אותי למין מקום כזה עם מלאה פרחים יפים התנשקנו לנו עד שנזכרתי שיש לי חוג ואני צריכה ללכת. אני ואלעד נפגשנו בבית הספר באיזה פינה שאף אחד לא הולך אליה והינו שם רק שנינו" אמרתי ושירה אמרה
שירה:"זאת הייתה הפעם שאיחרת לשיעור מתמטיקה? ידעתי שהיית עם מישהו!!" היא אמרה בשמחה ואני בלי לענות לה המשכתי
אני:"הוא כל הזמן אמר לי שהוא יספר לדניאל מחר ואני האמנתי לו בעיניים עצומות וחשבתי כשיתאים לו והוא יחשוב שזה הזמן הנכון הוא יספר לה, לא פקפקתי בו לשנייה. באותו הזמן גם התחברתי ללידור וגיליתי שהוא לא כזה נורא כמו שחשבנו שהוא.
שכנעתי את בן שילך לאודישן כדי שאני יוכל להגיד שאני באה לראות אותו. לא יכולתי להגיד שאני באה לראות את אלעד... בקיצור הלכתי לאודישן וחיכיתי לאלעד בשנייה שהוא נכנס דניאל קפצה עליו והם התנשקו מול הפנים שלי. לי זה היה נראה כאילו הוא ממש לא הולך להגיד לה שהוא נפרק ממנה ושהוא סתם משחק איתי. התרגזתי ונעלבתי מאוד ואז את אמרת לי להראות לו שלא אכפת לי. אין לי מושג איך שמת לב לזה אבל את תמיד שמה לב שאני עצובה ותמיד אומרת את הדבר הנכון. את השיחה כשלידור בא את יודעת... או שבעצם היית שקוע יותר מדי באח שלי" הפסקתי לדבר והסתכלתי עליה לשנייה. היא נהפכה לאדומה לגמרי וחייכה חיוך קטן ואני המשכתי "דניאל ואלעד שוב התנשקו מול הפנים שלי וזה ממש עצבן אותי אז הלכתי עם לידור. הלכנו ודיברנו. ושוב פעם לידור הוכיח את עצמו בתור ידיד טוב ותומך. הוא עזר לי ונתן לי חיבוק שממש שיפר לי את המצב רוח.למרות שאני לא חושבת שהוא ידע למה אני מדוכאת הוא פשוט היה שם בשבילי בלי לשאול יותר מדי שאלות. אבל בדיוק אז אלעד נזכר בקיומי ובא לראות מה קורה איתי וראה אותי ואת לידור מחובקים. הוא עשה סצנות וזה ממש ממש עצבן אותי והתחלתי לצעוק עליו שהוא מתנשק עם דניאל מול הפרצוף פעמים. שם זה בערך ניגמר" שירה ומורן ישבו פעורות פה
מורן:"לא סיפרת לי את כל זה!"
שירה:"תתנחמי בזה שלך היא סיפרה משהו! אני הייתי צריכה לנחש לבד!"
אני:"חקו יש עוד. היום באודישן לריקוד אלעד בא אלי בהפסקה וביקש סליחה. שאלתי אותו על מה הוא מבקש סליחה והוא אמר שהוא לא יודע. באתי ללכת משם ואז הוא אמר לי לא ללכת. אתן יודעות בשביל מה?"
מורן:"כי הוא אוהב אותך ולא רוצה שתלכי?" היא שאלה עם חיוך קטן
שירה:"והוא רוצה להתחתן איתך ולעשות איתך ילדים?"
אני:"קרוב אבל לא" אמרתי בציניות "הוא אמר לי לא ללכת בגלל שההפסקה עומדת להיגמר!"
מורן:"באמת? זה מה שהוא אמר לך??"
אני:"כן..." אמרתי ונאנחתי
מורן:"את יודעת אור... אלעד הוא בן... הוא לא יכול להבין את המוח הנשי... אולי הוא לא שם לב לזה שהוא בפגע בך?
אני:"את חושבת שאם אני הייתי מתנשקת מול הפרצוף שלו הוא לא היה נפגע? (גם אם הייתי מתנשקת עם חבר שלי שאני עומדת לעזוב בגללו)"
מורן:"יש בזה משהו אבל בכל זאת אולי הוא לא רואה את זה? כמו שכבר אמרתי הוא בן"
אני:"באיזה צד את בכלל?"
מורן:"ברור ששלך אבל..."
שירה:"טוב בואו נשנה נוסה יש לך דייט עוד מעט!"
אני:"אבל... אני אוהבת את אלעד... הוא שבר אותי לגמרי"
שירה:" כמו שאני תמיד אומרת אין דרך טובה יותר מאשר לתקן לב שגבר שבר על ידי בניה מחדש של גבר אחר" היא אמרה וחייכה
אני:"את אף פעם לא אמרת דבר כזה!"
שירה:"תמיד יש פעם ראשונה" היא אמרה והתחילה לצחוק
בינתיים מורן הספיקה להוציא את כל הארון שלי ולהודיע חגיגית שאין לי מה ללבוש ולפי דבריה "יוצאים לשופינג!"
למרות שאני חשבתי שהבגדים שלי בסדר גמור הסכמתי איתה (הרי היא המבינה באופנה מבין שתינו).
תוך בערך 5 דקות כבר היינו 3 בדרך לתחנת האוטובוס שבכיס המכנס שלי היה הכרטיס אשרי של אמא שלי. נכון בדרך כלל אמא שלי לא מרשה לי לקחת לה את הכרטיס אשרי אבל הפעם (לפי דבריה של מורן) "זה מקרה דחוף".
כשחיקינו לאוטובוס התקשרתי לאמא וביקשתי ממנה רשות לקחת לה את הכרטיס אשרי (למרות שכבר לקחתי אותו).
אחרי שכנועים רבים אמא הסכימה ואני, מורן ושירה הינו מאושרות.
במהירות שיא נכנסו לחנויות בגדים בקניון. הפעם אני לא בחרתי לי את הבגדים, מורן בחרה. אני חייבת לציין שאני בחיים לא הייתי קונה בגדים כאלה. הם היו צמודים מדי וחושפניים מדי (אבל כמו שכבר אמרתי לא הייתה לי זכות בחירה מורן ושירה בחרו לי את כל הבגדים). תוך שעה יצאנו מהקניון שבידינו הרבה שקיות בגדים (שלי). חזרנו אל הבית שלי ושירה אמרה לי
שירה:"לכי להתקלח ואנחנו נבחר לך בינתיים את הבגדים וכל השאר"
נכנסתי להתקלח ומילאתי לי אמבטיה עם הרבה מים חמים. 'למה אני הולכת בכלל?" חשבתי 'נכון הוא נשמע חמוד אבל... הוא לא אלעד'
אחרי כמה דקות של מחשבות דומות אמרתי לעצמי 'אור! תיראי איך את מרחמת על עצמך! תצאי ותיהני! אולי תגלי שהוא בחור חמוד? אולי אפילו יותר מאלעד?'
יצאתי מהמקלחת, התעטפתי במגבת והלכתי אל החדר שלי
אני:"אז מה אני לובשת?" שאלתי אותן
מורן:"את זה" היא אמרה והציגה לפני חולצה שממש לא זכרתי שקנינו וג'ינס צמודים
שירה:"זה בגדים יפים אבל לא יפים מדי, חושפנית אבל לא חושפנית מדי, חמודים אבל לא חמודים מדי בקיצור הם ממש מתאימים לאירוע!" היא אמרה בגאווה
מורן:"הי אני אמרתי את זה" היא אמרה
שירה:"זה היה משפט חכם מאוד אז אמצתי אותי לעצמי" היא אמרה
אני:"אתן עוזרות לי להתארגן או מה?"
מורן:"אנחנו מחכות שתלכי להתלבש"
אני:"אז תביאי לי את הבגדים!" אמרתי לה והצבעתי על הבגדים שהיא החזיקה בידה
מורן:"אה אוף סליחה" היא אמרה ונתנה לי אותם
תוך5 דקות הייתי כבר לבושה וחזרתי אליהן
אני:"טוב אני מוכנה... שנלך?"
שירה:"מה פתאום מוכנה? לא התאפרת ולא כלום!"
אני:"אני יודעת... אני שנואת להתאפר ואת יודעת את זה!!"
שירה:"אז מה! בואי הנה!" היא אמרה והושיבה אותי על הכיסא
שירה:"מורן את תסדרי לך את השער ואני יאפר אותה"
מורן:"אוקי" היא אמרה ושתיהן התחילו בעבודה אחרי שעה בערך הן שיחררו אותי ואני הסתכלתי על המראה שהייתה בחדר שלי
אני:"זאת אני? " הצבעתי על הדמות שהשתקפה במראה
שירה:"כן" היא אמרה בגאווה
הסתכלתי על שירה ואז שוב על עצמי 'לא משנה מי זאת? זאת בטוח לא אני!' חשבתי
הייתי מלאה איפור (כולל כמה שכבות של מייק אפ+ צללית ירוקה+ עיפרון שחור+ סומק+ גלוס
אני:"שירה אני ממש מצטערת אבל... זה יותר מדי. אני מרגישה כאילו יש לי 20 שכבות על הפנים" אמרתי ולקחתי מגבון מסיר איפור
שירה:"אבל עבדתי על זה ממש קשה!"היא אמרה בקול נעלב
אני:"אני ממש מצטערת אבל אני לא יכולה ללכת ככה. הבגדים זה גם מעל ומעבר... עם האיפור אני מרגישה לא אני... וזה יותר מדי בשבילי..."
שירה:"זה בסדר... אני ידעתי שאת לא אוהבת איפור אבל... חשבתי שאולי הפעם תרצי לעשות שינוי..."
הורדתי את האיפור ששירה שמה לי ונעמדתי מול המראה שוב. 'עכשיו אני קצת יותר דומה לעצמי...'
הסתכלתי על שירה ומורן ואמרתי
אני:"טוב שנזוז?" אמרתי
מורן:"מה פתאום שנזוז? את תזוזי... אנחנו נשארות כאן..."
שירה:"אבל כל כך רציתי.." היא לא גמרה את המשפט כי מורן נתנה לה מרפק חלש בצלעות "זאת אומרת בהצלחה" היא אמרה וחייכה עלי
אני:"אתן לא באות אתי?"
מורן:"לא" היא אמרה בהחלטיות
אני:"אבל אין מצב שאני יצליח לבד..."
מורן:"בטח שתצליחי! עכשיו לכי!" היא אמרה ודחפה אותי
התחלתי ללכת וכשהגעתי לדלת שירה צעקה לעברי
שירה:"בהצלחה!!"
אני:"אני באמת צריכה אותה..." מלמלתי ויצאתי לדרך
נסעתי באוטובוס וכל הדרך חשבתי על איך הוא נראה, אם הוא יאהב איך שאני נראת, הוא נחמד? הוא חמוד? 'ברור שהוא נחמד וחמוד' הרגעתי את עצמי 'איך מישהו לא חמוד יכול לכתוב את השם שלך מגמבות, זיתים שחורים ופטריות על פיצה משפחתית??'
אחרי כמה דקות של נסיעה הגעתי לתחנה שהייתי צריכה להגיעה עליה. מהתחנה הלכתי עוד בערך 10 דקות והגעתי לפיצרייה 5 דקות לפני. למרות שהקדמתי קצת ראיתי מישהו יושב על הספסל 'זה רן?' הסתכלתי על מי שישב על הספסל 'הוא נראה לי מוכר...' התקדמתי עוד קצת ואז מי שישב על הספסל ראה אותי והתקרב עלי. כשהיינו קרובים אחד לשני וראינו את הפרצופים אחד של השני הוא התחיל לצחוק, אבל לא סתם לצחוק אלה ממש להתפקע מצחוק!

מדהים מדהים מדהים !
ההמשךךךךךך

WOW
איזה יאפההה
אהבתי תמשיכי

מה קורה פה???
תמשיכי מהר אני במתחחח

ואאאייי,מדהים!!!!!!

המשךךך..

אממממממממממממממממממממממא
איזה יפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפה!!!!!!!

תמשיכי : )
*מיד*

יפה (:

יש עד פרק 29 באתר 4 גירלס-פורומים -הסיפור שאינו נגמר : )

QUOTE (אאללממווגגX @ 16/06/2008) יש עד פרק 29 באתר 4 גירלס-פורומים -הסיפור שאינו נגמר : )
נכון.... אבל שם אני מוסיפה הרבה פחות כי אין לי פרקים מוכנים...
חוץ מזה כאן יש לי הרבה יותר קוראות ויותר נחמד 😊
מקווה שתמשיכו לקראו פה...

תמשיכייייי !