~!~@תאומות על אותו בחור@~!~ הודעה חשובה!

המשך😊

פרק 18:
כבר יום למחרת ראיתי שהתפרסמה מודע על לוח המודעות של שכבות י' יא' ו-יב':

תלמידי י' יא' ו-יב' שלום
אנו צוות ההנהלה רוצים להודיעה בשמחה רבה שנבחר הרעיון למחזה של שכבות יב'
המחזה הנבחר הוא של בן ואלעד.
כל תלמיד משכבה יב' שרוצה לקבל תפקיד במחזה צריך לבוא לאודישן ביום רביעי וביום חמשי לאחר שעות הלימודים.
מכיוון שבמחזה יש מס' ריקודים ואין מספיק רקדנים אנו מאפשרים גם לשכבות יא' ו-י' להשתתף ולנסות להתקבל לריקודים. אך אנו מזהירים מראש שהריקודים הם ברמה גבוה ואותם מחברת הכוריאוגרפית מישל ז'ון מולנה. מישל היא כוריאוגרפית מקצועית וידועה והריקודים שלה קשים ודורשים ניסיון קודם בריקוד (רק הבנות צריכות ניסיון קודם). האודישנים לריקודים יתקיימו ביום חמישי בזמן הלימודים וגם לאחריהם ( אין צורך להכין קטע ריקוד)
אנו מקווים לשיתוף פעולה מכל התלמידים ולנוכחות גבוה
בברכה צוות ההנהלה

שירה:"את חייבת ללכת לאודישן"
אני:"אני אלך אבל לא נראה לי שאני יתקבל... כתוב פה שהוא קשה ולא נראה לי בכלל שבנות מכיתה י' יתקבלו..."
שירה:"מה את עושה צחוק? את יותר טובה מכל הבנות שם גם מהיודבתניקיות"
אני:"תודה מאמי אבל בכל זאת לא נראה לי שאני יתקבל..."
שירה:"את פשוט מעצבנת! תקלטי את זה את טובה!! את רוקדת פשוט מדהים ואת חייבת שיהיה לך ביטחון עצמי!"
אני:"טוב מה שתגידי... בואי נעבור נושא..."
המשכנו לדבר עד שהיה צלצול ונכנסנו לכיתה (היא להקבצה שלה באנגלית ואני לשלי). כשנכנסתי לכיתה הופתעתי לראות את לידור יושב במקום. התיישבתי גם אני והוא אמר לי
לידור:"בוקר טוב" הוא אמר לי וחייך
אני:"בוקר טוב?" כמעט שאלתי
הייתי כל כך מופתעת שהוא אמר לי בוקר טוב ולא ניסע להציק לי עד שלא ממש ידעתי מה להגיד
לידור:"מה שלומך?" הוא שאל ועדין לא בקול מתגרה
'מוזר' חשבתי 'ממתי אכפת לו מה שלומי?'
אני:"בסדר.."
חיכיתי שלידור ינסה להעליב אותי או משהו כזה אבל זה לא קרה! הוא אפילו לא נעצב בי מבטים! הוא התנהג מאוד מוזר! הוא היה כמעט... כמעט נחמד. 'אני לא מאמינה שחשבתי על אפשרות כזאת! ועוד על לידור! יכול להיות שאני משתגעת?'
כנשמע הצלצול לידור התחיל לאסוף את חפציו וכשגמר אמר לי
לידור:"להתראות, נתראה בשיעור הבא" הוא התחיל ללכת
זה כבר היה מוזר מדי! הייתי בטוחה שהוא חולה או משהו כזה אז אמרתי
אני:"לידור מה קרה?"
הוא הסתובב אלי ואמר
לידור:"מה קרה?" הוא שאל לא מבין למה אני מתכוונת
אני:"אתה מתנהג מוזר..."
לידור:"באמת?"
אני:"כן... אתה כאילו מנסה להיות נחמד או משהו כזה"
לידור:"וזה לא בסדר כי...?"
אני:"זה... זה לא שזה לא בסדר... זה פשוט לא אתה..."
לידור:"הבנתי שהתנהגתי כמו אידיוט" הוא אמר
אני:"מה שנכון נכון"
לידור:"וגם פגשת אותי בסיטואציה לא משהו... וזה לא תרם למה שאת חושבת עלי אז..." הוא נעצר והסתכל עלי
אני:"אז?" שאלתי
לידור:"אז אני מנסה לשנות את הרושם שיצרתי כי אני לא כזה..." הוא אמר את זה בקול תמים כזה
אני:"באמת?" שאלתי כלא מאמינה
לידור:"באמת" הוא אמר ולא הסיר את עיניו מעיניי ושאל "תגידי... יש לך חבר??"
אני:"לא..." אמרתי בקול חלש יותר 'תכנית באמת אין לי עדין חבר... החבר לעתיד שלי צריך להיפרד קודם מדניאל ורק נוכל להיות ביחד' לידור המשיך להסתכל לי בעיניים 'יש לו משהו מוכר בעיניים' חשבתי
לידור:"אז יש לי עוד סיכוי?" הוא שאל ואני שהייתי שקוע במחשבות לא ממש שמתי לב למה שלידור אמר ולעובדה שהוא היה ממש קרוב אלי פתאום ואמרתי בקול קטן
אני:""כן"
הוא כנראה חשב שיש לו סיכוי להיות חבר שלי או משהו כזה למרות שאני ממש לא התכוונתי לזה! הוא התקרב כדי לנשק אותי ואני בשניה האחרונה שמתי לב לזה והלכתי אחורה
אני:"לידור.." אמרתי בקול חלש "אני מצטערת אבל לא לזה התכוונתי... התכוונתי לזה שיש סיכוי שנהיה ידידים..." אמרתי והמשכתי "וחוץ מזה בלי להעליב אבל לא ממש סבלתי אותך קודם... אין מצב שאני אהיה חברה שלך עכשיו..."
הוא השפיל את הראש שלו לרצפה ואני אמרתי
אני:"לידור.. באמת סליחה" אמרתי כאילו מתנצלת על משהו והמשכתי "אבל נוכל להיות ידידים" אמרתי לו בקול מתוק
לידור:"טוב... אם זה מה שאת רוצה" הוא אמר
אני:"אז נתראה" אמרתי לו
לידור:"רגע.. לפני שאת הולכת אפשר אולי חיבוק?" הבאתי לו חיבוק ואמרתי
אני:"להתראות"
לידור:"ביי"
התחלתי ללכת לעבר הדלת 'הכל מתחיל להסתדר ל" חשבתי י 'אני לא רבה עם לידור והאמת? הוא יכול להיות די בסדר.. יכול להיות שאני שפטתי אותו מוקדם מדי?' יצאתי מהבניין של שכבות י' והלכתי בלי מתרה ברורה 'הכי הכי טוב זה שאני ואלעד נהיה עוד מעט ביחד' מיד עלה על פני חיוך ופתאום שמעתי קול מוכר
-----
אני:"ביי" הוא אמר לה
היא הלכה והוא חייכתי חיוך גדול ובעיניו הופיעה ניצוץ 'בסוף היא עוד תהיה שלי! כולן רוצות אותי טוב כמעט כולן. כולן היו רוצות אותי אם הוא לא היה! אני לא הולך להפסיד לו שוב! פשוט אין מצב! חוץ מזה רואים שהיא אוהבת אותי היא רק משחקת אותה' חשב לידור בביטחון עצמי גמור 'אם אני ימשיך לשחק אותה נחמד היא בסוף תיכנס איתי למיטה' לידור חשב וחייך 'ואולי עוד בהתחלה'
-----

...:"את חושבת עלי נכון?" הוא שאל ואני ידעתי ישר מי זה
אני:"אלעד!!" צעקתי בשמחה והתנפלתי עליו בחיבוק
אלעד:"מה שלומך מאמי שלי יקרה שלי?" הוא שאל ונישק אותי
אני:"אל תנשק אותי כאן... משהוא עוד יראה" אמרתי בשקט והסתכלתי לכל הצדדים
אלעד:"אמרה מי שקפצה עלי בחיבוק כזה" הוא אמר וקירב אותי לנשיקה נוספת וכשהתנתקנו ממנה אמרתי
אני:"לא ראיתי אף אחד" אמרתי ונישקתי אותו עוד נשיקה גדולה. הלשון שלו נגע בלשוני ואני הרגשתי בעננים
אלעד:"שמשהוא לא יראה אותנו" הוא אמר והתנתק ממני
אני:"ירשע אחד!! אתה יודע שאין פה אף אחד!"
אלעד:"אני מחזיר לך" הוא אמר והתקרב אלי שוב לנשיקה נוספת. אחרי שהתנתקנו ממנה שאלתי אותו
אני:"מה עם המחזה?:
אלעד:"הוא מתקדם טוב... אבל בסוף אני ובן לא נווים אותו... איזה במאי יעשה את זה"
אני:"באמת? זה לא מבאס?" שאלתי אותו וחיבקתי אותו
אלעד:"לא ממש... כי אז אני ובן נוכל להשתתף גם בהופעה ולא נצטרך להיות רק מאחורי הקלעים"
אני:"אני בטוחה שאתה טוב גם במשחק"
אלעד:"בואי נגיד שאני לא רע בזה...." הוא אמר , בואי נפסיק לדבר עלי.. בואי נדבר קצת עליך..." הוא אמר ונישק אותי נשיקה קטנה על השפתיים
אני:"מה כבר אני יכולה להגיד?"
תוך כדי כך שאלעד מנשק אותי נשיקות קטנות הוא אמר
אלעד:"את -נשיקה- יכולה –נשיקה- להגיד –נשיקה- לי –נשיקה- שאת –נשיקה- הולכת –נשיקה- לאודישן" הוא הסתכל עלי והפסיק לנשק אותי
אני:"איזה אודישן?" אמרתי כמו מטומטמת
אלעד:"נו את יודעת... זה של הריקודים למחזה"
אני:"כן... אנמי חושבת שאני ינסה... אבל על תתלה בזה תקוות שב כי לא בטוח שאני יתקבל..."
אלעד:"אני בטוח שתתקבלי" הוא אמר ונישק אותי נשיקה נוספת. הלכתי מעט אחורה והוא שאל
אלעד:"מה קרה?"
אני:"אני מאוד אוהבת שאתה מנשק אותי אבל... אנחנו נהפוך לזוג דביק מדי לפני שהפכנו לזוג..."
אלעד:"מה זאת אומרת לפני שהפכנו לזוג?" הוא שאל
אני:"אתה עדין חבר של דניאל זוכר?"
אלעד:"אה כן, נכון"
אני:"ואם כבר הגענו לנושא הזה.. דיברת כבר עם דניאל?"
אלעד:"עדין לא אבל... אני ידבר איתה מחר"
אני:"אין בעיה" אמרתי
הצלצול נשמע ואני אמרתי
אני:"אוף נו! הצלצול הזה צריך להרוס הכול!"
אלעד:"אז אולי לא נכנס לשיעור?" הוא שאל בקול המתוק והמקסים שלו
אני:"הייתי ממש ממש ממש רוצה אבל יש לי עכשיו מתמטיקה... אני חייבת להיכנס לשיעור"
אלעד:"בסדר נסיכה שלי" הוא אמר וחייך
הסתובבתי ללכת אבל אלעד תפס בידיי ואמר
אלעד:"לא מגיע לי נשיקה אחת אחרונה?" הוא שאל
אני:"תן לי לחשוב על זה? ממ.... בסדר אבל רק אחת קטנה" נתתי לו נשיקה קטנה אבל הוא תפס אותי במותנים ומשך אותי לנשיקה ארוכה הרבה יותר ממש שתכננתי. אחרי 5 דקות התנתקתי ממנו בחוסר רצון ואמרתי לו
אני:"עכשיו אני באמת חייבת ללכת" אמרתי בחוסר רצון
אלעד:"אני יראה אותך היום?"
אני:"מתי אתה גומר?"
אלעד:"בשעה שישית ואת?"
אני:"גם.. אז נתראה בסוף הלימודים פה" אמרתי לו והלכתי
הסתכלתי על השעון וראיתי שאני מאחרת ב-10 דקות 'שיט לינה (המורה למתמטיקה) תהרוג אותי' התחלתי לרוץ והגעתי לכיתה באיחור של 15 דקות. פתחתי את הדלת בתנופה לינה הסתכלה עלי במבט כועס
לינה:"אור??? למה את לאחר?? את יודעת שלאחר אסור! זאת הקבצת מצוינות!" היא כמעט צעקה במבטה רוסי כבד
אני:"סליחה לא שמעתי את הצלצול" אמרתי חסרת נשימה מהריצה שרצתי
לינה:"תשבי את במקום שלך ואל לאחר את יותר"(תשבי במקום שלך ואל תאחרי יותר) התיישבתי במקום שלי בקצה הכיתה ליד שירה
שירה:"אז איפה היית?"
אני:"אמרתי כבר... לא שמעתי את הצלצול" אמרתי והשפלתי את מבטי לרצפה
שירה:"נו באמת אור... אני יודעת שאת שמעת טוב מאוד את הצלצול! חוץ מזה ראיתי אותך מתנשפת כשנכנסת לכיתה..." היא אמרה כמו בלשית מקצועית "אני מוכנה לחתום לך שהיית איפה שהוא ליד הבניין של יב' ופגשת שם משהו!"היא הייתה כל כך טובה בזה! היו לה את הניחושים הכי פרועים שיש אבל איך שהוא היא תמיד צדקה
אני:"נו באמת את מדברת שטויות.. סה"כ לא שמעתי את הצלצול והייתי קצת רחוקה וכשראיתי שאין אף אחד הבנתי שהיה צלצול ורצתי לפה מהר" אמרתי והסמכתי מעט. לא היה לי נעים לשקר לה... אבל לא יכולתי לספר לה את האמת
שירה:"חבל... זה היה נחמד אם היה לך מאהב סודי או משהוא כזה"
-----

אני:"לא מגיע לי נשיקה אחת אחרונה?"
אור:"תן לי לחשוב על זה? ממ.... בסדר אבל רק אחת קטנה" היא התקרבה ונתנה לי נשיקה קטנה אבל אני תפס אותי במותנים ומשכתי אותה אלי לנשיקה ארוכה ונעימה. היא הייתה כל כך מקסימה ואני כל כך אהבתי אותה! אהבתי אותה כמו שלא אהבתי אף אחת בחיים!!! אחרי 5 דקות של נשיקה מדהימה היא התנתקה ממני ואמרה
אור:"עכשיו אני באמת חייבת ללכת"
אני:"אני יראה אותך היום?"
אור::"מתי אתה גומר?"
אני:"בשעה שישית ואת?"
אור:"גם.. אז נתראה בסוף הלימודים פה" כשהיא הלכה חשבתי על מה שהיא אמרה לי
אור:"ואם כבר הגענו לנושא הזה.. דיברת כבר עם דניאל?"
אני:"עדין לא אבל... אני ידבר איתה מחר"
אור:"אין בעיה"
'איך לעזאזל אני הולך לדבר עם דניאל???' חשבתי 'אני פשוט ילך ויגיד לה שמעי התאהבתי באחותך התאומה ואני רוצה להיות איתה ולא איתך?' פתאום נהיה לי כאב ראש ולא היה לי כוח להיכנס לשיעור אז נשארתי בחוץ וחשבתי איך להיפרד מדניאל.
====
מקווה שאהבתן

מהמם מאמי...
תמשיכי....

מ ו ש ל ם !!!!!!!!
המשך(:

QUOTE (ייללדדדההה @ 13/05/2008) מהמם מאמי...
תמשיכי....
😉

פרק 19:
שלחתי לבן אס.אמ.אס
אני: "אתה לא צריך לכחת אותי היום... שי לי טרמפ הביתה..."
אחרי דקה וחצי הוא שלח לי הודעה
בן:"למה מי לוקח אותך?"
אני:"מה אכפת לך?"
בן:"את אחותי הקטנה"
אני:"אחותה הקטנה כבר לא כל כך קטנה... כדי לך להתרגל לזה"
בן:"אההה.... אני מבין את נוסעת עם אלעד!?!?!!!"
לא החזרתי לו תשובה. לא רציתי שהוא ידע מה קורה ביני לבין אלעד... אני יגיד לו שמה שקרה ביני לבין אלעד כשהם באו להגיד לי שהמחזה שלהם זכה היה כלום ושאני התרגשתי מאוד בשבילים. 'אני עוד פעם הולכת לשקר? מתי הפכתי לשקרנית כזאת?' חשבתי והכנסתי את הפלאפון לתיק. 'רק עוד 2 שיעורים ואז אני יפגוש את אלעד שוב' חשבתי

הזמן עבר לעט אבל בסוף שני השיעורים נגמרו ואני יצאתי כמעט בריצה מהכיתה למקום המפגש שלי ושל אלעד. למרות שראיתי אותו בבוקר התגעגעתי אליו מאוד.
כשהגעתי אלעד כבר חיכה לי שם
אלעד:"היי מאמי" הוא אמר והביא לי נשיקה קטנה על השפתים
אני:"היי 😊"
אלעד:"אז מה, את באה לפה הרבה?" הוא שאל בקול מצחיק
אני:"לפעמים אתה יודע.. כדי לצוד חתיכים ;]"
אלעד:"אבל המקום די מת... אין פה אף אחד חוץ ממני וממך"
אני:"אני רואה פה חתיך אחת והוא מספיק לי" אמרתי והתקרבתי אליו
הפנים שלנו היו קרובים מאוד ויכולתי להרגיש את הנשימות שלו. הוא קירב את פניו לעט ואני שני לפני ששפתיו נגעו בשפתי הזזתי את פרצופי
אלעד:"מה קרה?"
אני:"כלום" אמרתי בקול מתוק
אלעד:"את פשוט משגעת אותי את יודעת?" הוא אמר והתקרב שוב
אני:"זאת בדיוק המטרה" אמרתי לו ונשקתי אותו
אלעד:"איך את עושה את זה?" הוא שאל אחרי שהנשיקה הסתימה
אני:"עושה מה?"
אלעד:"מטריפה אותי ככה..." הוא אמר
השפלתי את מבאתי לרצפה. הייתי מאוד מובכת! אף פעם לא דיברו אלי ככה! נהייתי אדומה ולא ידעתי מה להגיד (ולי יש מה להגיד על כל נושא)
אלעד:"מה את מסתכלת לרצפה? יש שם משהו מעניין?"
רציתי לשנות נושא אז שאלתי
אני:"מה עם המחזה? אתה תילך לאודישנים?"
אלעד:"אני חושב שכן... אני אוהב לשחק"
אני:"באמת? אתה לא נראה משהוא שאוהב לשחק..." אמרתי כעט לעצמי
אלעד:"באמת באמת! את יודעת שהייתי השחקן הראשי בהצגה של בית הספר שלי בכיתה ט'?"
אני:"ברור לך שאני באה לראות אותך?!?!?"
אלעד:"איפה?"
אני:"באודישן!"
אלעד:"אם את רוצה... אבל את לא יכולה להגיד שאת באה לראות אותי... את יודעת בגלל דניאל..."
אני:"אז אני יגיד שאני באה לראות את בן למרות שהסיכוי קלוש שהוא ילך בכלל לאודישן..."
אלעד:"אני ינסה לשכנע אותו... נסי גם את"
אני:"בסדר..."
אלעד:"רוצה שנלך מכאן או שבא לך להישאר בבית הספר?"
אני:"ברור שללכת..."
אלעד:"רוצה לבוא אלי? הבטחת שתבואי אלי פעם... זוכרת?"
אני:"בטח שזוכרת אבל אתה שכחת שיש לי היום חוג בארבע ואני צריכה להתארגן?.." ראיתי שאלעד נתאכזב ומיד אמרתי "אני מצטערת... באמת! אני מבטיחה שבפעם אחרת אני יבוא"
אלעד:"לא נוראה אני מבין" הוא אמר
אלעד לסיעה אותי הביתה אבל עצר כמה רחובות לפני הבית שלי (לא רצינו שדניאל תראה).
כשנכנסתי הביתה הדבר הראשון שרציתי הוא לדבר עם בן ולשכנע אותו שילך לאודישנים
אני:"בן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"צעקתי כשנכנסתי הביתה"
בן:"מה??" הוא צעק בחזרה
אני:"איפה אתה?" שאלתי
בן:"בחדר שלי"
הלכתי אל החדר של בן והתישבתי על המיטה שלו
אני:"בן?"
בן:"מה?" הוא שאל תוך כדי שהוא רושם משהו במחברת
אני:"אתה יכול לעשות לי טובה?"
בן:"מה?"
אני:"אתה יכול ללכת לאודישנים ולנסות להתקבל למחזה?"
בן:"לא!"
אני:"למה לא?"
בן:"כי ככה" הוא אמר ולפי נימת קולו יכולתי לדעת שהוא מתחיל להתעצבן
אני:"בבקשה" אמרתי מתחננת "בשביל אחותך הקטנה" הוא הפסיק לרשום במחברת והסתכל עלי
בן:"לפי ההודעה ששלחת לי את כבר לא קטנה.. זוכרת?"
'שיט שחכתי!'
אני:"נו תסלח לי בבקשה! לא רציתי לפגוע בך... פשוט אני לא צריכה לספר לך לאן אני הולכת ועם מי... אתה זוכר שאמא ואבא היו חוקרים אותך כל הזמן ואתה הייתה מתעצבן עליהם?" שאלתי מנסה לפייסו
בן:"כן אני זוכר... וזה היה מזמן!!!" הוא אמר וקול רגוע יותר
אני:"אז מה אתה אומר? תילך לאודישן? זה יכול להיות תרוץ ממש טוב בשבילך בגלל שאתה מתבייש ללכת לאודישן כזה אתה יכול להגיד שאחותך הקטנה הציקה לך והכריחה אותך ללכת" אמרתי לו וקרצתי
בן:"בסדר בסדר אני ילך" הוא אמר "אבל רק בשביל" וקרץ
אני:"אז בהצלחה מחר! ו.... אתה תקפיץ אותי לחוג או שאני יצטרך ללכת ברגל בחום הזה?" אם כבר מנצלים את האח הגדול למה לא לנצל אותו עד הסוף?
בן:"אני צריך לצאת עוד 10 דקות... אם תספיקי להתארגן עד אז תבואי איתי"

יפה =]

- קוראת חדשה -
את ?
כותבבבת מממש מדהיים !
זה נראה כאילוו זה ממש מציאותתי !
מחכה להמששך 😊

מאמייי השלמתיי [:
מדהים מדהים מדהים !
המשך

המששכי ?

המשךךךך😊


את כותבת כ"כ מקסים .

מה עם המששך ? = \

פרק 20:
יום שלישי עבר עם הרבה ציפייה ליום רביעי (יום האודישן) ובלי אירועים מיוחדים.
ביום רביעי הלימודים לא נגמרו!! בשיעור הראשון היה לי היסטוריה והיה ממש ממש ממש ממש משעמם! לא הקשבתי למילה ממה שהמורה אמרה (דיברתי עם שירה). בשיעור השני והשלישי היה לי ביולוגיה וכמובן שגם זה היה משעמם ביותר. בשיעור הרביעי היה שיפור קל- היה שיעור ספורט- רצנו סביב המגרש שבו הבנים שיחקו כדורסל(גם הם בשיעור ספורט). קלטתי את לידור קולע לסל שלשה וחייכתי 'הוא דווקא בסדר...' נראה שלידור קלט שהסתכלתי עליו חייך אלי וקלע עוד שלשה אבל הפעם זאת הייתה חתיכת שלשה!!! הוא הסתכל לכיווני כדי לבדוק אם אני מסתכלת עליו ואני מיד הזזתי את ראשי. בשיעור החמישי היה לנו ספרות. אני די טובה מספרות בגלל שלמדתי איך המורה אוהבת שעונים לה על שאלות במבחנים, על כל מילה שאתה רוצה לכתוב תכתוב 5 מילים ותקבל 100 בטוח, בקיצור תחפור. בשיעור השישי היה אנגלית. הלכתי לכיתה והתיישבתי במקום שלי בקצה הכיתה. לידור נכנס מיד לאחר שהתיישבתי והתיישב לידי
לידור:"אז מה קורה?" הוא שאל
אני:"אתה יודע... אני די משועממת"
לידור:"כן אה? היום היה אחד הימים המשעממים... חוץ משיעור ספורט כמובן, הוא אמר וקרץ
אני:"נכון! אם לא היה היום ספורט הייתי משתגעת!!" אמרתי מתעלמת מהקריצה שלו
לידור:"אז איך הייתי?"
אני:"הייתה מה?"
לידור:"את יודעת במשחק כדורסל"
אני:"הייתה טוב מאוד! לא ידעתי שאתה יודע לשחק כדורסל!" אמרתי 'אין מה לעשות מה שנכון נכון... הוא באמת היה טוב... חוץ מזה לא נורא אם אני יחמי לו מדי פעם. הוא באמת הראה לי שהוא לא משחשבתי שהוא בתחילת השנה ומי יודע אולי נוכל להיות ידידים?' חשבתי אבל כל מה שאמרתי היה "אולי פעם תוכל ללמד אותי"
לידור:"בטח למה לא" הוא אמר וחייך
את המשך היום העברתי במחשבות על אלעד בן (ואני חייבת להודות שגם על לידור). חיכיתי בקוצר רוח לאודישנים שהיו אמורים להיות לאחר סיום הלימודים. רציתי לראות איך אלעד ישחק (וכמובן שרציתי לצחוק על בן-איזה מרושעת אני חחח....)
-----
כוח להיכנס לשלוש שיעורים הראשונים (תנ"ך לשון והיסטוריה) לא היה לי... אז ישבתי על הדשא בבית הספר והסתכלתי על השמים ובדמיוני הופיעו פניה של אור. 'היא כל כך יפה ומתוקה' חשבתי
מצאתי את עצמי חושב עליה הרבה בזמן האחרון. חשבתי מה היא עושה ומה היא חושבת. אף פעם לא חשבתי על בחורה כל כך הרבה. בדרך כלל כל מה שעניין אותי היה אם היא כוסית לא. בהתחלה כשרק ראיתי את אור בים זה באמת מה שעניין אותי. היא הייתה אחת הבנות הכוסיות שפגשתי. כשהבנתי שהיא מכירה את רוני החלטתי לא לזכור אותה מיד לאחר שאני ישתעשע איתה
(מה שהייתי עושה עם כל הבנות). אני טיפוס של פוזה. הייתי אחד הילדים הכי מקובלים בבית הספר הקודם. תמיד אני ואלעד התחרנו על זה (על מי יהיה הכי מקובל). טוב לפחות אני התחרתי איתו למרות שלא נראה כאילו הוא רוצה להיות יותר מקובל ממני או בכלל מקובל. אני הייתי ההפך הגמור ממנו. הוא היה נשאר עם בנות בקשר רציני וארוך ואני? הייתי אחד שמזיין וזורק (וכמובן שאני עדין כזה). לא הפריע לי ששברתי לבבות של בנות. ההפך, נהנתי מזה. כל הבנות 'שיצאתי' איתן היו כל כך פתטיות! למה הן חשבו אני אוהב דווקא אותן? כשהייתי זורק משהיא והיא הייתה בוכה ומבקשת ניסיון נוסף הייתי צוחק לה בפרצוף. הרי כל מה שרציתי זה סקס טוב וזהו. לא היו לי רגשות לאף אחת מהן וזה לגמרי לא הפריע לי.
הסיבה היחידה שאת רוני לא זרקתי ככה היא שרציתי להכיר את אור ולהנות גם איתה (כמו שהייתי נהנה עם כל הבנות שהייתי יוצא איתן וגם אלה שלא). אבל לעט לעט איך שהוא שכחתי ממנה. ותאמינו לי שאין לי מושג איך שחכתי פרצוף כל כך יפה כמו שלה.
כשהגעתי לבית הספר הזה כל הבנות הסתכלו עלי (מה שלגמרי לא הפתיע אותי אני חתיך בטורף!). כולן חוץ מאור. ניסיתי לעצבן אותה כדי שתשים לב אלי וזה די עבד אבל נראה כאילו היא שונאה אותי... אף פעם לא קרה לי כזה דבר עם בחורה וזה סיקרן אותי. הייתי מסתכל אליה כשהיא לא הייתה רואה. בדרך כלל ראיתי אותה מחייכת. אהבתי את החיוך שלה אבל היא אף פעם לא חייכה אלי. ואז פעם אחת אלעד נכנס לכיתה וקרא לה. ראיתי שהיא חייכה אליו וזה הדהים אותי, איך זה יכול להיות שהיא מחייכת אליו ולא אלי? מאותו הרגע ניסיתי להיות הכי נחמד שאני יכול, הייתי יושב בבית וחושב מה אני יגיד לה יום למחרת בבית הספר. הייתי מוצא את עצמי באמצע חירמונים מטורפים עם רוני עדין חושב עליה וזה הפחיד אותי מעט אבל לא ייחסתי לזה חשיבות גדולה מדי הרי היא סתם כוסית אחת שבא לי לזיין נכון?
הצלצול לשיעור השלישי נשמע ואני הסתכלתי על השעון שהיה על ידי
'חשבתי עליה במשך 3 שיעורים?' חשבתי בדאגה 'מה קורה לי?' ישבתי שם עוד קצת ואז הלכתי לשיעור ספורט. 'אולי כשאני יוציא קצת אנרגיה אני לא יחשוב עליה' חשבתי
בשיעור ספורט שחקנו כדורסל במגרש (אני ממש טוב בזה) והבנות רצו מסביב המגרש. הן התחילו לרוץ אחרי שהתחלנו לשחק והדבר הראשון שעשיתי כשראיתי את הבנות מתקרבות הוא לחפש את אור. ראיתי אותה רצה בין הראשונות בראש מורם ובעמידה זקופה. הזזתי את עייני ממנה ואמרתי לעצמי 'תתרכז במשחק לא באור תתרכז במשחק'. קלעתי שלשה וקיוויתי שאור ראתה את זה הסתכלתי כדי לראות וראיתי אותה מסתכלת עלי, חייכתי אליה חטפתי את הכדור ממשהו מהקבוצה היריבה וכששלושה אנשים שמרו עלי קלעתי שלשה. קיוויתי שהיא ראתה את זה וכשהסתכלתי עליה היא מיד הזיזה את ראשה 'יופי היא ראתה' חשבתי וחייכתי
את בהמשך המשחק הייתי במצב רוח טוב ושחקתי אפילו יותר טוב מהרגיל וכשהשיעור נגמר חיכיתי בקוצר רוח לשיעור אנגלית (מי היה מאמין??? אני מחכה לשיעור אנגלית) וכשהוא הגיע נכנסתי לכיתה וראיתי את אור יושבת במקום שלה. התיישבתי לידה ושאלתי
אני:"אז מה קורה?" שאלתי
אור:"אתה יודע... אני די משועממת" היא אמרה
אני:"כן אה? היום היה אחד הימים המשעממים... חוץ משיעור ספורט כמובן" אמרתי לה וקרצתי
אור:"נכון! אם לא היה היום ספורט הייתי משתגעת!!" היא אמרה
אני:"אז איך הייתי?" שאלתי בודק אם היא תודה שהיא הסתכלה עלי
אור:"הייתה מה?" היא שאלה ונראה שהיא באמת לא הבינה למה התכוונתי
אני:"את יודעת במשחק כדורסל"
אור:"הייתה טוב מאוד! לא ידעתי שאתה יודע לשחק כדורסל!" היא אמרה בכנות שהפתיע אותי והמשיכה "אולי פעם תוכל ללמד אותי"
אני:"בטח למה לא" אמרתי לה וחייכתי
היא הייתה כל כך ישרה ואמיתית! לא הייתי רגיל לזה... בדרך כלל בנות היו משחקות אותה קשות להשגה אבל היא הייתה פשוט אמיתית בלי פוזה. היא פשוט הייתה היא ולא נתנה לאף אחד לשנות את זה. מהזמן שהסתכלתי עליה ראיתי שלא אכפת למה מה חושבים עליה. היא פשוט היא וזהו.
ואני הייתי כל כך שונה ממנה! 'אני פשוט כולי פוזה' חשבתי ופתאום בפעם הראשונה בחיי לא הייתי בטוח בעצמי
====
קריאה מהנה ושיהיה לכן יום נפלא!

מדהייייים [:
המשך מאמי

QUOTE (עמייתוש @ 20/05/2008) מדהייייים [:
המשך מאמי
:]