~!~@תאומות על אותו בחור@~!~ הודעה חשובה!

וואי , מושללם !
המששך ..

מדהיםם [:
המשך .

מדהים!

המששך ?

פרק 21:
הלימודים נגמרו ואני ובן הלכנו אל אולם הספורט שבו יתקיימו האודישנים. הלכנו שותקים עד שבן שאל אותי
בן:"אז מה קרה עם אחותי?" הוא שאל את השאלה שקיוויתי שלא ישאל
התחלתי לגמגם כל מני שטויות עד שבן עצר אותי
בן:"עזוב לא משנה... רק שמור עליה שמעת?"
אני:" כן אחי אל תדאג" אמרתי בהקלה
ידעתי שאור לא רוצה שבן ידע מה קורה בניינו למרות שידעתי שהוא יודע טוב מאוד. הוא היה מסוג האחים שיודעים מה האחיות הקטנות שלהם חושבת.
בן:"אחי אין לי מושג מה אני עושה פה ואיך אור שכנע אותי לבוא לפה" הוא אמר למרות שלא הייתי בטוח שהוא באמת מכוון לזה... נראה לי שהוא דווקא כן רצה לעשות את האודישן ואור סתם נתנה לו דחיפה קטנה ותרוץ. כמובן שלא אמרתי לו את זה, כל מה שאמרתי היה
אני:"אין לי מושג"
הגענו לאולם הספורט ובשניה שפתחנו את הדלת הרגשתי שמשהיא קופצת עלי
----
ישבתי וחיקיתי בעולם הספורט עם שירה ועדן שבן ואלעד יגיעו. לאחר מספר דקות הם הגיעו ואני קמתי ממקומי כדי לשאול מה שלומם. לפני שהגעתי אליהם דניאל כבר הספיקה לקפוץ על אלעד לחבק אותו ולהחליף איתו נוזלים כאילו הוא אינפוזיה. אני נעמדתי במקום ולא ידעתי מה לעשות. הרגשתי צביטה של כאב בלב. לא הכרתי את התחושה הזאת. קנאתי בדניאל (כמו תמיד) על כמה שהיא מושלמת וכמה כולם אוהבים אותה ומכירים אותה. הרגשתי שאלעד לא אוהב אותי, שהוא אוהב אותה ומתוך רחמים כלפי הוא היה איתי... אני הרי לא מקובלת כמו דניאל או יפה כמוה (למרות שאני דומה לה) ואני בטוח גם לא מנשקת טוב כמוה (יש לה הרבה יותר ניסיון) ויש בא גם משהוא כזה שאני לא מסוגלת להסביר... מין ביטחון כזה שגורם לכולם ללכת אחריה...
הרגשתי נחותה ועייני התמלאו בדמעות. ניסיתי להתגבר אליהם, לא רציתי שהוא יראה אותי בוכה, לא רציתי שהוא יראה אותי ברגע של חולשה. 'למה שהוא יסתכל בכלל לכיוון שלי? הוא עסוק מדי עם דניאל' חשבתי ומעיניי התחילו לגלוש להן דמעות. נשארתי עומדת במקומי מסתכלת עליהם ובוכה בשקט 'מגיע לך לסבול על זה שחשבת שהוא יכול לאהוב אותך' אמרתי לעצמי
----
ישבתי ליד עדן ואור באולם הספורט. אני ואור רצינו לראות את בן ואלעד באודישן (את עדן סתם סחבנו איתנו. ברגע שבן ואלעד נכנסו אור קמה והלכה לכיוונם, אך לפני שהספיקה להגיע אליהם דניאל קפצה על אלעד חיבקה אותו ונישקה אותו. אור נעמדה במקום וראיתי שעיניה התמלאו בדמעות. קמתי ממקומי והלכתי עליה. בזמן האחרון היא הייתה מאוד מאושרת (אפילו יותר מהרגיל). נעצרתי והסתכלתי עליה. אור הסתכלה על הנשיקה של אלעד ודנאיל ונראתה שבורה. הסתכלתי עליה עוד שניה והבנתי למה היא נהייתה פתאום כל כך עצובה, היא דלוקה על אלעד!! (אולי אפילו יותר מדלוקה?). הלכתי עליה ונגעתי בכתפה. היא הסתובבה לכיווני
אני:"לכי עליהם ותגידי לבן שלום... תתנהגי כאילו לא אכפת לך" לחשתי באוזנה
היא נגבה את הדמעות אמרה לי "תודה" בשקט והלכה אליהם
----
החלטתי ששירה צודקת! אסור לי להראות לו שאני נשברת בגללו!
ניגבתי את הדמעות אמרתי לשירה "תודה" בקל חלש והלכתי אליהם.
אני:"היי" אמרתי וחייכתי לבן
בן:"היי" הוא אמר שמעתי לפי הקול שלו שהוא מתרגש (למרות שהוא ניסה להישמע רגיל הוא לא יכול לעבוד עלי)
אני:"מתרגש?" שאלתי אותו והתעלמתי מאלעד שבינתיים התנתק מהאינפוזיה שלו (זאת אומרת דניאל)
בן:"אני? מה בפתאום" הוא אמר בביטול
אני:"משתגיד" אמרתי וחייכתי את החיוך הכי מתוק שיכולתי לחייך באותו הרגע
אלעד:"היי" הוא אמר לי אבל אני התעלמתי ממנו ואמרתי לבן
אני:"אני הולכת לשבת ליד שירה ועדן... אני יסתכל עליך משם" אמרתי והצבעתי לכיוון המקום שעדן ישב בו "ו... אל תעשה בושות" אמתי לו (כמובן שבצחוק)
בן:"אני ישתדל" הוא אמר וניסה לצחוק אבל לא יצא לו ממש
תקעתי באלעד מבט חסר הבא והלכתי משם
הספקתי לשמוע את דניאל אומרת
דניאל:"אני ישב בשורה הראשונה באמצע! בהצלחה" היא אמרה בקול מתוק "למרות שאני בטוחה שלא תצטרך אותה"
-----
עמדתי שם ולא ידעתי מה קרה... למה אור לא מדבר איתי? היא כועסת עלי? למה? מה עשיתי?
אני:"בנות לך תבין אותן" אמרתי חצי לעצמי חצי לבן
-----
עמדתי שם והסתכלתי על כל מה שקרה. ידעתי שמשהו כזה יקרה... זה כל כך ברור שאור תסבול בגלל הקשר של דניאל ואלעד! מעניין מה דניאל הייתה חושבת על מה שקורה בין אלעד אור? אני די בטוח שהיא הייתה כועסת...
הייתי די לחוץ מהאודישן (אם להגיד את האמת מאוד לחוץ) כשנכנסו לאולם חשבתי על כל כך הרבה דברים אחרים ששכחתי את הלחץ (טוב נו רק את רובו).
אני ואלעד הלכנו "לבמה" שבא היה צריך להיות האודישן ונעצרנו לצידה. הסתכלתי על כל מי שבא לראות את האודישן. סקרתי במהירות את הראשים של כולם. עייני קלטו את שירה ונשארו עליה. היא הייתה מאוד חמודה. היה לה שער חום ועיניים ירוקות. היו לה משקפים (שלדעתי מאוד החמיאו לה- היא נראתה מעוד חמודה איתן). תמיד חיבבתי אותה (אולי קצת יותר ממה שהייתי צריך) אבל תמיד העלמתי את המחשבה הזאת מראשי ברגע שהופיע שם. היא הרי חברה של אחותי הקטנה!!! אסור לי לנסות להתקרב אליה נכון?!?!? חוץ מזה יש לי את רונית (החברה שלי)... ואניח אוהב אותה. פתאום לא הייתי כל כך בטוח מה אני מרגיש כלפי רונית אבל מיד ניסיתי לסלק את המחשבה הזו מראשי 'מה השתגעתי לגמרי? ברור שאני אוהב אותה' אמרתי לעצמי אך לא יכולתי שלא להוסיף את השאלה 'נכון?'
-----
האודישנים התחילו. רוב התלמידים של שכבת יב' היו שם. בהתחלה נתנו לכולם לקרא את אותו הקטע ולעט לעט מינו את כולם לשלוש קבוצות. בקבוצה אחת היו בערך 40 ילדים, בקבוצה השנייה היו 60 בקבוצה השלישית היו 30 תלמידים (נכון יש להם שכבה ממש קטנה?). בן ואלעד היו בקבוצה של ה-30 תלמידים. אני חייבת לציין ששניהם היו טובים מאוד.השתדלתי שאלעד לא יראה שאני מסתכלת עליו כשהוא קרא את הקטע שנתנו לו לקרוא כי הרגשתי מושפלת בגלל איך שהוא התנהג אלי (זאת אומרת התעלם ממני) כשהוא התנשק עם דניאל.
בן בכלל הפתיע אותי! הוא היה ממש טוב! לא ידעתי שהוא יודע לשחק ככה. ממש שמחתי שהוא הלך אל האודישן!
ה"שופטים" (המורה לדרמה ועוד כמה מורים) אמרו לכל מי שהיה בקבוצה של ה-70 תלמידים "תודה רבה אבל אתם לא תשתתפו בקטעי המשחק אבל כמובן תוכלו להשתתף במאחורי הקלעים".
בחנו שוב את הקבוצה עם ה-40 תלמידים ולאחר מכאן אמרו ל-20 תלמידים מתוכם "אנחנו נורא מצטערים אבל אין לנו מספיק תפקידים בשביל כולכם ולכן אתם גם לא תוכלו להשתתף בקטעי המשחק אבל תוכלו לעזור מאחורי הקלעים- זה גם מאוד חשוב" לשאר התלמידים שנשארו בקבוצה הזו אמרו שהם התקבלו למחזה "אתם תשחקו תפקידים משניים שכמובן שגם הם מאוד חשובים לא פחות מהתפקידים הראשים"
ולקבוצה של אלעד ובן אמרו לבוא להיבחן שוב מחר.
לא ממש ידעתי מה יקרה אחר כך וגם לא היה איכפת לי.... שמחתי שבן הלך לאודישן. נראה שגם הוא שמח 😊
כשכולם התחילו להתפזר אני קמתי מהמקום ועדן ושירה הלכו בעקבותיי. הלכתי אל בן (שעמד ליד אלעד מחויך כולו) ובלי להעיף אפילו מבט אחד קפצתי על בן בחיבוק
בן:"הופה נראה שמישהי פה מתרגשת יותר ממני"
אני:"אתה הייתה פשוט גדול! איך לא אמרת לי אך פעם שאתה טוב במשחק?"
כתשובה בן רק חייך אלי חיוך מאושר. העפתי מבט קטן אל אלעד וראיתי שהוא מסתכל אלי. הזזתי במהירות את ראשי ולא אמרתי לו כלום. לא היה לי כוח אליו (או אל דניאל שבאותה שנייה קפצה אליו והם התחילו להחליף נוזלים כאילו אין לידם אף אחד)
הסתכלתי על בן במבט עצוב אבל הוא לא שם לב אלי, הוא הסתכל על שירה! היה לו מבט חולמני בעיניים וחיוך מתופש על הפנים, פרצוף שראיתי אותו פעם מסתכל על אילת (האקסית שלו). הוא ממש אהב אותה אבל הם נפרדו בגלל שהיא עברה לארצות הברית. הסתכלתי על שירה, מבטה היה מופנה לרצפה.
בן:"אז איך הייתי?" הוא שאל את שירה בלי להסיר ממנה את המבט
שירה הסתכלה על בן (שעדין לא הוריד ממנה את המבט) ונהייתה אדומה. היא התחילה לגמגם משהוא לא ברור.
ובן כתגובה לגמגום הלא ברור שלה חייך אליה חיוך גדול יותר כאילו אלוהים בכבודו ובעצמו ירד מהשמים ואמר לו שהוא השחקן הכי טוב בכל העולם.
הלכתי לכיוון בן ולחשתי לו באוזן "תוריד אותו"
בן:" את מה?" הוא שאל עדין מחייך לשירה
אני:"את החיוך הענק הזה... עוד יכנס לך זבוב" אמרתי וצחקקתי
הוא הפסיק לחייך
-----
אור התקרבה אלי ולחשה לי באוזן: תוריד אותו"
אני:"את מה?" שאלתי אותה
אור:"את החיוך הענק הזה עוד יכנס לך זבוב" היא אמרה וציחקקה
פתאום שמתי לב שאני באמת מחייך חיוך ענק ותפשי וסגרתי אותו מיד. נהייתי אדום לגמרי! 'מה קרה לי לכל הרוחות?'
-----
ראיתי אותה לוחשת משהוא באוזן למישהו ומצחקקת. קמתי מיד ממקומי והלכתי לעברה 'איך הוא מאז לפלרטט איתה?'
אני:"היי" אמרתי לה
אור:"היי! מה אתה עושה פה?" היא שאלה והסתכלה עלי עם העיניים היפות שלה
אני:"סתם באתי לראות את האודישנים" אמרתי וחייכתי 'זאת אומרת באתי להסתכל עליך ואת הלכת לראות את האודישנים אז גם אני הלכתי' – כמובן שאת זה לא אמרתי
אני:"מי אלה?" שאלתי
אור:"זה אח שלי" היא הצביע על הבחור שהיא לחשה לו משהוא באוזן. הרגשתי הקלה עצומה! 'הוא רק אח שלה' חשבתי וחייכתי "וזאת שירה חברה שלי" היא הצביע על הילדה שעמדה לידה. היא לא הייתה יפה במיוחד. היא הייתה סתם עוד משהיא... (והיו לה גם משקופים) "זאת אחותי התאומה דניאל" היא הצביע על משהיא שהתנשקה עם אלעד. היא התרחקה ממנו (כנראה שהיא שמע שמשהוא אמר את השם שלה) ושאלה
דניאל:"את תמיד חייבת להפריע אור? את לא רואה שאני עסוקה?" היא אמרה בסנוביות והמשיכה להתנשק עם אלעד
די הופתעתי מהתגובה שלה... היא נראתה לי ההפך המושלם מאור... (משהיא קלה להסגה שהייתי נהנה לזיין)
אור:"וזה אלעד חבר של אחותי" הפעם אלעד התרחק מדניאל והסתכל על אור במבט עצוב ופגוע
אני:"אותו אני מכיר" אמרתי לעצמי
אור:"אמרת משהו?"
אני:"לא..."
אור:"בא לך ללכת מכאן?" היא שאלה
אני:"בסדר" אמרתי וחייכתי
-----
לא יכולתי לראות את דניאל ואלעד מתנשקים יותר אז שאלתי את לידור
אני:"בא לך ללכת מכאן?"
לידור:"בסדר" הוא אמר וחייך
הלכנו קצת בשתיקה עד שהגענו לבניין של שכבת יב'. לידור נעצר והסתכל עלי. הייתי מדוכאת בגלל אלעד וכנראה שהוא ראה שמשהו קרה
לידור:"מה קרה?"
אני:"כלום... סתם יום מעצבן"
לידור:"בבוקר נראת לי דווקא בסדר" הוא אמר בקול מרגיע
אני:"כן אה?" אמרתי לא היה לי משהוא יותר טוב להגיד...
לידור:"אני יכול לעזור לך איך שהוא" הוא שאל
אני:"אתה יכול להיות פה איתי ולתת לי חיבוק" אמרתי בקול קצת מבויש
כל התקופה האחרונה הייתה קשה לי... גם מה שקרה ביני לבין אלעד הציק לי מעוד וגם כל העומס של הריקוד והלימודים (למרות שעכשיו רק תחילת השנה). למרות שכולם ניסו לעזור לי הרגשתי כאילו הכוחות נשאבים ממני במהירות הייתי צריכה להטעין אותם איך שהוא. חשבתי שחיבוק מידיד חדש יכול לעזור לי.
לידור חיבק אותי חיבוק נעים. הרגשתי מושפלת בגלל מה שקרה לי עם אלעד והחיבוק הזה עזר לי מאוד
לידור:"ואיך עכשיו? יותר טוב?" הוא לחש באוזני ונתן לי נשיקה חמה בלחי
אני:"כן... תודה" אמרתי בקול חלש. היה לו משהוא בקול שגרם לי להיות רגוע 'איך יכולתי לשנוא אותו?' חשבתי
הסתכלנו אחד לשני בעיניים. ראיתי בו רק בתור ידיד וחשבתי שהוא גם רואה בי ידידה. שמחתי שיש לי ידיד כזה שיהיה שם בשבילי כשאני צריכה אותו ושמחתי שהוא יכול להרגיע אותי (למרות שהיה לי את עדן שהוא גם כמובן היה יכול להרגיע אותי אבל הוא היה שונה מלידור. וחוץ מזה היה לו גם את מורן.... הוא חשב עליה הרבה ונפגש איתה ממש ממש הרבה אז הידידות שלנו מעט השתנתה אבל קיבלתי את זה כי הוא היה מאושר עם מורן ומורן הייתה מאושרת איתו)
לפתע שמענו קול ענף נשבר. הסתכלנו למקום שממנו שמענו את הקול וראינו אותו
.....:"הייתי מצפה יותר משניכם" הוא אמר בקול עצוב
====
שבת שלום לכולן וקריאה מהנה

יפהייפה 😉

יאווו מאמי פרק מהממם ,
באמת ((((: .
המשך -
בדחיפוווווות ! 😛 חיחי

מושלממממממיקקק 😊
מחכה להמשך ..
שבווע טוב 😊

מושלם(:
הממממשך .

בנות אני ממש מצטערת שאני לא שמה פרק... עוברת עלי תקופה קשה (מאוד) ולחוצה...
בנוסף לכל יש לי גם הופעה ויש לי המון חזרות... כבר כמה ימים שלא יצא לי לגעת במחשב...
אני ממש מצטערת...

אני מחכה להמשך ..

^ גם אני (:

^ חח יותר מדיי זמןD:

בנות אני כל כך מצטערת שלא שמתי פרק כל כך הרבה זמן!!! אני פשוט בתקופה מטורפת של חזרות והופעות ואין לי זמן לנשום שלא לדבר על לגעת במחשב...

פרק 22:
וכשיצאתי מהבניין חיכה לי לידור. כשהוא ראה אותי יוצאת הוא התקרב אלי
'מה הוא עושה כאן?' חשבתי
לידור:"היי"
אני:"היי" אמרתי קצת מופתעת "מה אתה עושה כאן בשעה כזאת?" (השעה הייתה 22:10)
לידור:"אני בדיוק חזרתי מחדר הכושר..." הוא אמר למרות שהוא ממש לא נראה כאילו הוא חזר מחדר הכושר... הוא היה נראה רענן ונקי (ממש לא כמו משהוא שחזר מחדר הכושר)
לידור הסתכל עלי במבט מוזר כזה כאילו הוא חושב על משהוא אחר. נופפתי את ידי מול הפרצוף שלו ואמרתי
אני:"כדור הארץ ללידור יש משהוא בבית?" במקום לענות לי תשובה נורמאלית הוא אמר בשקט כשהוא עדין בוהה בי (בלי שום קשר לעולם)
לידור:"את יודעת שאת רוקדת מקסים?"
אני:"מה?" חשבתי שלא שמעתי מה שהוא אמר. למרות שהוא הראה לי שהוא שונה ממה שחשבתי שהוא בהתחלה הוא אף פעם לא החמיא לי (בלי קול מתגרה)
לידור:"מה? אה כלום לא משנה" הוא אמר
נראה שהוא חזר לפוקוס 'מה עבר עליו?' חשבתי
אני:"איך אתה הולך הביתה?"
לידור:"אממ... נראה לי באוטובוס... אבל בא לי לאוכל קודם..."
אני:"אם להגיד את האמת גם אני די רעבה" אמרתי
לידור:"אז יאללה בואי נלך לאכול באיזה מסעדה... אני מזמין!"
אני:"לא!" אמרתי בהחלטיות
לידור:"למה לא?" הוא שאל מאט פגוע
אני:"אני לא מוכנה שתשלם עלי! אני יחזיר לך אחר כך" אמרתי וחייכתי
לידור:"אוקי אם את מתעקשת" הוא אמר וחייך
אני:"אני רק מתקשרת הביתה להגיד שאני הולכת לאוכל בחוץ ושאני יחזור קצץ יותר מאוחר"
-----
באתי עם אור בכוונה. לא באמת התכוונתי ללכת היום לחדר הכושר.... רציתי לראות איפה היא גרה.
אחרי שהוא ירדה הלכתי אל רוני 'זה הזמן לגלות איפה החוג של אור ו... אולי גם להנות קצת' חשבתי וחייכתי
אני:"אמא תיקחי אותי אל הבית של רוני"
אמא:"אתה לא רוצה ללכת לחדר הכושר?"
אני:"לא"
אמא:"אוקי"
אמא הסיע אותי אל רוני ותוך כדי נסיע התקשרתי שלכתי לה אס.סמ.אס
אני:"אני אצלך עוד 20 דקות... אני מתגעגע!"
רוני:"בואו נשמה שלי אני מחכה לך!!"
אני:"אני מקווה שיש לך מצב רוח טוב בא לי ליהנות קצת😉 "
רוני:"אין בעיה מאמי! אתה יודע שאני שלך תמיד"
אני:"יש לך משהו בבית?"
רוני:"לא הבית רק שלי ושלך!"
הגעתי אל הבית של רוני ודפקתי בדלת. רוני פתחה לי את הדלת. התנפלתי עליה בנשיקה ענקית ולחשתי לה באוזן
אני:"התגעגעתי" ידעתי שזה מחרמן אותה והייתי צריך אותה כמה שיותר חרמנית
התנשקנו כל הדרך עד לחדר שלה ותוך כדי חירמונים מטורפים שאלתי אותה
אני:"אז מה שלומך מאמי?"
רוני:"איתך? מעולה"
אני:"איך קראו לחברה הזאת שלך?"
רוני:"על איזה חברה אתה מדבר?"
אני:"נו זאתי מהים"
רוני:"אה אור?"
אני:"כן"
רוני:"מה אתה נזכר בזונה הזאת עכשיו?"
אני:"סתם שמעתי שהיא רוקדת..."
רוני:"כן. בבית הספר למחול שבחיפה.... הוא לא רחוק מפה כל כך. אבל תפסיק לדבר על זונזונת הזאת ותתרכז בי!"
אני:"בסדר מאמי" אמתי וחייכתי עליה 'אני טוב או מה? עכשיו אני יודע איפה היא למודת ריקוד'
אחרי שהייתי אצל רוני עוד שעה בערך הלכתי להתקלח ולהתלבש יפה והלכתי לתחנת האוטובוס כדי לנסוע אל המקום שאור רוקדת. כשהגעתי לשם ראיתי מהחלון את אור רוקדת. היא הייתה כל כך יפה שם כל כך מאושרת. בגד הגוף ושחור שהיה מהודק לגוף שלה והטייץ הלבן התאימו לה מאוד. גם הגולגול שהיה מהודק לראשה בקפידה ובמקצועניות התאם לה. היא רקדה כל כך יפה! היה לה משהו בריקוד שלא יכולתי להסביר משהו שגרם לי לרצות לראות אותה רוקדת, שהיא לא תפסיק.לא יכולתי להסביר את התחושה הזאת אבל הייתי מהופנט מהריקוד שלה. אחרי איזה 30 שעה החוג נגמר. חיכיתי שהיא תצא והלכתי עליה
----
אכלנו באיזה בית קפה נחמד שהיה שם בסביבה. היה לי לא כל כך נעים כי הייתי די מסריחה מהריקוד אבל ניסיתי להתעלם מזה. דיברנו צחקנו ונהנו. היה לי כיף איתו... הוא היה נחמד מאוד וחיבבתי אותו (כמובן שרק בתור ידיד).
לידור:"אז?"
אני:"אז מה?"
לידור:"אז המצב רוח הרע עבר?"
אני:"דאגת לי? איזה חמוד! תודה"
לידור:"אז הוא אמר?" הוא שאל (נראה שהוא היה קצת נבוך מהתשובה שלי- מצב שלא היה אופייני לו מהזמן שהייתי איתו)
אני:"כן הרבה יותר טוב והכל בזכותך!" אמרתי
לידור:"בזכותי?" הוא אמר (משהו שגם לא היה אופייני לו להגיד כל כך...)
אני:"כן בזכותך! הייתה איתי בבית הספר שהייתי מדוכאת ועזרתה לי. ועכשיו אתה איתי ודואג לי וזה עוזר מאוד! נחמד לדעת שאתה דואג לי" אמרתי וחייכתי 'נחמד שיש ידידים שעוזרים כשצריך אותם' חשבתי
-----
אור:"כן בזכותך! הייתה איתי בבית הספר שהייתי מדוכאת ועזרתה לי. ועכשיו אתה איתי ודואג לי וזה עוזר מאוד! נחמד לדעת שאתה דואג לי" היא אמרה וחייכה
'לנשק אותה או לא?' חשבתי 'לא... לא לנשק אותה... זה יהרוס את הרגע... בינתיים אני רק שמח שהיא מרגישה טוב יותר'

סוווווווווף סוףףףףףףףףף (:
מדהים !
המשךךךךךךך(: