~!~@תאומות על אותו בחור@~!~ הודעה חשובה!

מדהים המשך ..

QUOTE (דושינקה @ 25/04/2008) QUOTE (עמייתוש @ 25/04/2008) אחד הפרקים היפים ..
מי זה שי ? :|
המשך המשך המשך
אוהבת המווני,
שבת שלום בובי . (:
תודה רבה מאמי! 😁

איפה כתוב שי?
אופסי טעות שלי מאמי D:
חחחח
המשךך ! 😛

מדהים , המשך ..

תודה רבה בנות על כל התגובות!

פרק 14:
כשהצלצול לשיעור האחרון נשמע הלכתי לשער של הבצפר וחיקיתי לבן. לאחר כמה דקות הוא הופיע עם חבר חדש.

החבר החדש שלו היה אלעד! פשוט לא האמנתי!!!
בן:"מה קורה אחות קטנה?" הוא שאל והביא לי חיבוק
אני:"הכל טוב" אמרתי בלי להוריד את העינים מאלעד
בן:"תכירי את אלעד" הוא אמר
אני:"אני מכירה" אמרתי
בן:"אלעד זוכר שסיפרתי לך על אחותי הקטנה וה.. רגע מה אמרת? את מכירה אותו?"
אני:"כן... נתקלתי בו בים פעם..." אמרתי ותקעתי בבן מבט מלאה משמעות.
הוא הסתכל עלי במבט של 'זה האלעד שסיפרת לי עליו' ואני רק עשיתי כן קטן עם הראש
אלעד:"איזה עולם קטן..." הוא אמר וחייך "אנחנו לומדים באותו בית ספר!"
אני:"כן עולם קטן" אמרתי
הייתה לי הרגשה שהוא ידע שאנחנו הולכים ללמוד באותו ביבת ספר אבל לא אמרתי את זה.
בן:"הוא בא אלי היום... אנחנו הולכים להתחיל לכתוב חלק מהמחזה לסוף השנה!" הוא אמר בגאווה
אני:"אתה הולך לכתוב את המחזה??? קשה לי לאמין!" אמרתי וחייכתי
בן:"כן אני הולך לכתוב את המחזה! ואת עוד תראי שהוא יהיה מדהים!!"
~~~~~
למי שלא יודעת כל שנה שכבת יב' עושה מחזה ענק ומדהים. כל תלמידי יב' משתפים בו, חלקם כותבים, חלקם משחקים, חלקם שרים וחלקם רוקדים וחלקם עושים את התפאורה
~~~~~
הלכנו לאוטו של בן
בן:"אלעד תשב ליד אור מאחורה... המושב הקדמי מלאה בג'נק" אמר בן וחייך אלי
אלעד:"סבבה" הוא אמר והתיישב לידי"
התחלנו ליסוע
אני:"תראה את המערכת שעות שלך בן אני רוצה לבדוק עם יש לנו הפסקות משותפות"
אלעד:"תכחי את שלי.. יש לי ולבן כמעט אותה מערכת שעות"
הסתכלתי על המערכת ואמרתי
אני:"ביום שראשון אין לנו הפסקות ביחד... ביום שני יש לנו שני הפסקות גדולות גם ביום שלישי ורביעי וביום חמישי יש לנו הפסקה קטנה ביחד" אמרתי לעצמי
אלעד:"מגניב!" הוא אמר בחיוך
'אור' אמרתי לעצמי 'תזכרי אתם ידידים כמו שסיכמתם לא יותר מזה!!'
אני:"אז איך היה היום הראשון בבצפר?"
אלעד:"בסדר"
אני:"בן על מה הולך להיות המחזה??"
בן:"המחזה הוא רומאו ויוליה"
אני:" אבל בן רומאו ויוליה הוא מחזה של שיקספיר.."
בן:"אנחנו הולכים לכתוב משהוא דומה... זה לא יהיה ממש רומאו ויוליה... זה יהיה בתקופת זמנינו והמשפחות של שניהם לא יהיו אויבות..."
אני:"אז מה כן יהיה דומה למחזה רומאו ויוליה?"
אלעד:"האהבה" הוא אמר וחייך. חיכתי עליו בחזרה ואמרתי
אני:"ברור לך שברגע שיש לכם קטע כתוב או משהו כזה אתה מיד בא ומראה לי אותו?!?"
בן:"כן המפקד" הוא אמר והצדיעה
המשך הנסיעה עברה די מהר עם הרבה חיוכים וצחוקים.
כשירדנו מהאוטו שאלתי את בן
אני:"אתה לוקח אותי לריקוד היום?"
בן:"אני חייב?"
אני:"לא אבל אני אהיה ממש שמחה אם תיקח אותי" אמרתי וחייכתי חיוך מתוק ומתכנן
בן:"בסדר בסדר אני ייקח אותך" הוא אמר נחנה
אני:"יש!!!!!" צעקתי וקפצתי עליו בחיבוק
אלעד:"מה לי לא מגיע?" הוא שאל
אני:"לא מגיע מה?" שאלתי לא מבינה
אלעד:"חיבוק"
לא היה לי נעים אז הבאתי לו חיבוק. ברגע שנגעתי בו הבטן שלי התמלאה במיליוני פרפרים. מגע גופו היה חם ונעים כל כך. לא רציתי שהחיבוק הזה יגמר אבל כמובן שהוא היה חייב להיגמר. התנתקנו מהחיבוק והפנים שלנו היו קרובים מאוד. הזזתי את ראש שלי לצד השני. ידעתי שאם אני ימשיך להסתכל על העיניים שלו אני אנשק אותו..
אני:"תיקח אותי ב-4?"
בן:"בסדר" הוא אמר ואני עלתי לחדרי בריצה 'זה היה קרוב.. קרוב מדי...' חשבתי
-----
אור:"אתה לוקח אותי לריקוד היום?" היא שאלה את בן בקול המתוק שלה
בן:"אני חייב?"
אור:"לא אבל אני אהיה ממש שמחה אם תיקח אותי" היא אמרה חייכה חיוך מושלם ומדהים שגרם גם לי לחייך מיד
בן:"בסדר בסדר אני ייקח אותך" הוא אמר נחנה
אור:"יש!!!!!" היא צעקה וקפצתה עליו בחיבוק
אני:"מה לי לא מגיע?"
אור:"לא מגיע מה?"
אני:"חיבוק"
היא חיבקה אותי ואני הרגשתי תחושה שלא הרגשתי אף פעם עם אף אחת. לאחר כמה שניות התנתקנו מהחיבוק והפנים שלנו היו קרובים מאוד. ושוב אני מרגיש את אותה הרגשה מוזרה אבל הפעם לא חיבקתי אותה אלה רק הסתכלתי לה בעיינים. הם היו כל כך יפות כל כך משכרות התחלתי להישאב לתוכם. באותו רגע כל מה שרציתי הוא לנשק אותה ולהרגיש אתה אבל היא הזיזה את ראש 'תזכור, סיכמתם שתהיו רק ידידים' אמרתי לעצמי
אור:"תיקח אותי ב-4?" היא אמרה לבן
בן:"בסדר" הוא אמר היא עלתה למעלה
אני:"אוף!!!" צעקתי
בן:"אוף מה?"
אני:"כלום עזוב.."
בן:"אז מה אחי? נדלקת על אחותי?" הוא שאל
לא רציתי שהוא יכעס עלי.הוא נראה אחלה בן אדם
אני:"נראה לך? היא מזה קטנה" שיקרתי
בן:"נכון היא קטנה אבל גם מאוד יפה ומחמדה ומקסימה"
אני:"ומושלמת" המשכתי אותו. 'איזה מפגר אני!!! למה אמרתי את זה' חשבתי
בן:"רואה?!? אמרתי לך! אתה דלוק על אחותי הקטנה!"
אני:"זה כל כך ברור?" שאלתי מקווה שהוא לא כועס
בן:"לא... אבל אני מרגיש דברים כאלה" הוא אמר
'הוא לא נשמע כועס... איזה מזל!'
אני:"הבעיה היא שאני חבר של דניאל..."
בן:"זאת באמת בעיה... אולי דניאל ואור נראות אותו הדבר אבל האופי שלהן שונה לגמרה"
אני:"כן... את זה כבר קלטתי בעצמי"
בן:"תקשיב... אם אתה הולך לפגוע באור או בדניאל אני ממש יכעס ברור?!?" כשהוא אמר את זה לא הרגשתי כעס בקולו אלה רק דאגה
אני:"ברור אחי אל תדאג... חוץ מזה אור אמרה לי שהיא רוצה אותי רק בתור ידיד"
בן:"תראה אור בחיים אבל בחיים לא תתעסק עם מישהו שיש לו חברה אם החברה שלו היא דניאל... יכול להיות שהיא אמרה את זה בגלל זה אבל יכול להיות שהיא באמת רוצה אותך רק בתור ידיד..." הוא אמר.
לאחר שתיקה קצרה אמרתי
אני:"טוב יאללה בו נלך לחדר שלך ונתחיל לחשוב על רעיון למחזה לפני שתצטרך לקחת את אור לחוג שלה..."
~~~~~
בנות סורי שיצא מעט מטומטם...

לא יצא בכלל מטומטם!
יצא מדהים 😊

^מסכימה :]

QUOTE (נווופרי @ 28/04/2008) לא יצא בכלל מטומטם!
יצא מדהים 😊
😊 😊 😊

ממש לא מטומטם..דווקא ממש יפה...

מחכה להמשךךך מאמי..

תפסיקי כבר !!
יצא לך מ ד ה י ם - ברור לך ? יופי (:
אוווווווהבת
אה ו... המשך D:

לכל הבנות שהגיבו עד עכשיו ממש תודה!!!
כשאני קוראת את התגובות שלכן עולה לי חיוך ענק!!!!
אין לכן מושג כמה זה חשוב לי שאתן מגיבות!!!!
אם למשהיא יש הערות היא יכולה לכתוב אותן... גם זה בסדר

תודה רבה רבה לכולכן!!
אני ימשיך מאוחר יותר

QUOTE (דושינקה @ 29/04/2008) לכל הבנות שהגיבו עד עכשיו ממש תודה!!!
כשאני קוראת את התגובות שלכן עולה לי חיוך ענק!!!!
אין לכן מושג כמה זה חשוב לי שאתן מגיבות!!!!
אם למשהיא יש הערות היא יכולה לכתוב אותן... גם זה בסדר

תודה רבה רבה לכולכן!!
אני ימשיך מאוחר יותר
אין על מה מאמי !
הכל מה- לב 😁
ואין הערות את פשווט מוכשרת
וכל פרק יוצא לך יותר מדהים מהשני ((: .
המשך מאמי ,
אוהבת 😛 😛

אין על מה מאמי .. בכיף (:

ישלך סיפור מדהים , באמת ! [:

המשךךךךךךךךך ..
אוהבת

פרק 15:
אני פשוט לא מאמינה!!!!! שמו אותי בקבוצה 10!!!!! זאת הקבוצה הכי טובה בבצפר למחול!!!!! רוב הבנות שם בכיתה יב', יש בערך 2 ילדות בכיתה יא' ואני היחידה מכיתה י'!!!! אני כל כך מתרגשת!!!!!! כשראיתי את המערכת כמעט מתתי:
ביום ראשון- משעה 16:00 עד שעה 21:45
ביום שני- משעה 16:00 ע שעה 21:45
ביום שלישי- משעה 17:30 עד שעה 22:00
ביום שלישי- משעה 17:00 עד שעה 22:00
ביום רביעי משעה 16:00 עד שעה 22:00
ביום חמישי- משעה 19:00 עד שעה 20:30
בחיים לא הייתה לי מערכת כל כך עמוסה! פחדתי שאני לא יוכל להחזיק מעמד אבל אמרתי לעצמי 'אור, זה לא כול כך נוראה.... את תצליחי לעמוד בזה!'
הייתי כל כל געה שאני בקבוצה הזאת עד שהסכמתי לכחת את כל השיעורים.
כשבן בא לכחת אותי הראתי לו בגאווה את המערכת
בן:"זאת המערכת שלך?" הוא שאל בפליעה
אני:"כן" אמרתי עם חייך ענק
חשבתי שהוא ישמח ויתגע בי אבל במקום זה הוא התחיל לצעוק עלי
בן:"מה את משוגעת??? את חושבת שתוכלי לעמוד בזה???" הוא צעק
אני:"כן... למה לא?"אמרתי בקול חלש
בן:"הגוף שלך חלש מדי! את לא תוכלי לעמוד בזה!!!"
אני:"למה אתה צועק עלי?" שאלתי והרגשתי שעוד שניה אני מתחילה לבכות
בן:"ואני רוצה להזכיר לך שיש לך בגריות השנה! את חושבת שתוכלי ללמוד אם סדר יום כזה?" הוא אמר מתעלם ממה שאמרתי
אני:"למה את צועק עלי?? חשבתי שתשמח בשבילי!" אמרתי והתחלתי לבכות
בן לא יכל לראות אותי בוכה. הוא אף פעם לא יכל לעמוד בזה גם כשהינו ילדים קטנים (למרות שלא הייתי בוכה לעיתים קרובות).
בן:"אל תבכי! בבקשה" הוא אמר בקול רך וחיבק אותי "אני רק רוצה לשמור עליך זה הכל, את יודעת את זה... נכון?"
אני:"כן"
בן:"אני חושב שצריך לשאול את אמא מה דעתה... אם היא תסכים אז זה בסדר מבחינתי, טוב?"
אני:"אוקי" אמרתי
את שאר הדרך עברנו בשתיקה. כשהגענו הביתה הדבר הראשון שרציתי הוא לדבר עם אמא. היא חיבת להסכים לי! היא יודעת עד כמה חשוב לי! הלכתי למטבח וראיתי את אמא
אני:"אמא?"
אמא:"כן?"
אני:"תנחשי לאיזה קבוצה שיבצו אותי???"
אמא:"מממ.... אני לא יודעת"
אני:"לקבוצה 10!" אמרתי בשמחה
אמא חיבקה אותי ואמרה
אמא:"כל הכבוד ילדה שלי!!! כל הכבוד!!"
אני:זאת מערכת השעות שלנו..." אמרתי והבאתי לה את הדף
היא הסתכלה עליו ואז עלי ואמרה
אמא:"את לא חושבת שזה עמוס מדי?"
אני:"אולי קצת... אבל אני יוכל להתמודד עם זה" אמרתי בנחישות
אמא הסתכלה עלי ואז שוב על הדף ושאלה
אמא:"את בטוחה? את יודעת יש לך השנה גם מבחני בגרות... את תוכלי להתמודד עם כל העומס הזה?"
אני:"כן... למה לא?" אמרתי בפשטות למרות שבתוך תוכי לא ידעתי אם אני יוכל להתמודד עם זה
אמא:"בסדר" היא אמרה ואני קפצתי עליה בחיבוק ענקי "אבל רק בשני תנאים"
אני:"כן?"
אמא:"את חייבת להתחיל לאכול בשר ואסור לך להידרדר בלימודים"
חשבתי קצת על מה שאמא אמרה. עם הלימודים לא הייתה לי בעיה, אני גם לא רציתי להידרדר בלימודים. הייתה לי בעיה רק בקשר לבשר. אני ממש שונאת בשר! לא רק שהורגים חיות בשביל שאני יוכל אותם יש לזה טעם פשוט מזעזע (לדעתי).
לאחר כמה שניות של מחשבה אמרתי
אני:"בסדר" היא נתנה לי חיבוק נוסף ונשיקה על הלחי ואמרה
אמא:"אני מאוד גאה בך"
יצאתי מהמטבח ועליתי לחדר שלי. התישבתי ליד המחשב ופתחתי את המסנג'ר. משהוא הוסיף אותי... מעניין מי זה... רגע אני יודעת מי זה! זה אלעד!!! איזה כיף לי!!! הוספתי אותו גם אבל הוא לא היה מחובר 'מעניין מאיפה היה לו את המסנג'ר שלי' חשבתי.
שמעתי דפיקה בדלת
אני:"מי זה?"
....:"זה בן"
אני:"פתוח" אמרתי והוא נכנס
בן:"מה היא אמרה?"
אני:"מי אמר מה?" שאלתי לא מבינה. הייתי די מעופפת בגלל שגיליתי שאלעד הוסיף אותי למסנג'ר
בן:"מה אמא אמרה???"
אני:"מה אמא אמרה בקשר למה?" שאלתי עדיין לא מבינה
בן:"לריקוד!!!" הוא אמר/כמעט צעק
אני:"אהה.. היא אמרה שאם אני יתחיל לאכול בשר ושאני לא ירד בלימודים אז זה בסדר" אמרתי עם חיוך
בן:"מה קרה?"
אני:"כלום, למה ישקרה משהו?"
בן:"אני לא יודע... את די מעופפת פתאום..."
אני:"אני?? ממש לא"
בן:"בסדר מה שתגידי" הייתה שתיקה קצרה ואז בן אמר "רוצה לראות מה אני ואלעד כתבנו?"
אני:"ברור!" הוא הושיט לי דף ואני קראתי. כשגמרתי לקרוא הייתי מופתעת לגמרי! הסיפור היה ממש יפה!
אני:"הסיפור ממש טוב ומעניין!! לא ידעתי שאתה כזה מוכשר!!"
בן:"אני לא... אלעד חשב על הרעיון הכללי אני רק סגננתי..."
אני:"הסגנון ממש טוב! גם לזה צריך כישרון" אמרתי בהתרגשות
בן:"תודה" הוא אמר וחייך "אבל ברור לך שזה רק טיוטה, צריך לעשות פה עוד מלאה שינוים וגם לא בטוח שהרעיון שלנו יבח... יש עוד זוגות שכותבים רעיונות. הרעיון הכי טוב יבחר ומי שכתב אותו יכתוב את כל המחזה"
אני:"אני בטוחה שהרעיון שלכם יבחר!!!"אמרתי עם חיוך ענקי
בן:"אני מקווה..." הוא אמר כאילו לעצמו
אני:"יש במחזה ריקודים?" שאלתי שאלה שכל כך אופיינית לי. לא משנה מה יקרה במחזה, גם אם יעופו אנשים באוויר הדבר היחידי שיעניין אותי הוא אם יהיו ריקודים. כן כן כזאת אני...
בן:"יהיו בערך חמישה... אם כבר מדברים על הריקודים במופע..." הוא אמר והמשיך "אני רוצה לספר לך משהו בקשר לזה..." הוא אמר ומסתכל עלי, מנסה למתוח אותי כמה שיותר
אני:" נו ספר כבר!!!" אמרתי בהתרגשות (כל דבר שקשור לריקוד מלהיב אותי)
בן:"כנראה שיהיו חסרים רקדנים לריקודים ואנחנו נצטרך לבקש מילדים משכבה יא' שישתתפו בריקודים"
אני:"רק ילדים מכיתות יא'?" שאלתי מאוכזבת
בן:"בעיקרון כן... אבל עם הרעיון שלי ושל אלעד יבחר אני אולי יוכל לסדר שגם ילדים מכיתות י' יוכלו להשתתף" הוא אמר כשעל פניו חיוך קטן
אני:"אין כמוך!!!" אמרתי אחרי שקפצתי עליו בחיבוק גדול
בן:"תשחררי אותי!" הוא אמר שעל פניו חיוך גדול יותר ממקודם "לא בטוח שהרעיון שלי ושל אלעד יבחר" שחררתי אותו ואמרתי
אני:"נראה לך?!? אני בטוחה שהוא יבחר!!!"
צליל של הודעה מהמסנג'ר מנע מבן להשיב. התישבתי שוב ליד המחשב ובדקתי מי שלח לי הודעה ולא האמנתי למראה עייני! אלעד שלח לי הודעה!!!
כל כך שמחתי!! לא יכולתי שלא לחייך וכנראה בן ראה את זה
בן:"מה את מחייכת? מי שלח לך הודעה?" הוא שאל והסתכל על המסך
אני:"מה אכפת לך?"
בן:"בטח שאכפת לי! אני רוצה לדעת מי גורם לאחותי הקטנה לחייך!"
אני:"אז לך לאחותך הקטנה השניה ותשאל אותה!" אמרתי ותחפתי אותו מחוץ לחדר שלי.
התיישבתי ליד המחשב והסתכלתי על ההודעה שאלעד שלך לי
אלעד:"פה?"
'לענות לו או לא לענות לו? לענות או לא לענות?? מה לעשות??'
לא ידעתי מה לעשות אז שלחתי הודעה למורן (שבמקרה גם הייתה מחוברת)
אני:"פה? צריכה אותך דחוף!"
מורן:"כן מאמי מה קרה?
אני:"אלעד שלך לי הודעה... לענות לו?
מורן:"איך יש לו את המסנג'ר שלך?"
אני:"אין לי מושג... לענות לו או לא לענות לו?"
מורן:"בטח שלענות ימפגרת!"
אני:"בטוחה?"
מורן:" בטוחה!"
אני:"תודה מאמי ממש עזרת לי!"
מורן:"אין בעד מה! ברור לך שאת מספרת לי מה הוא אמר, כן?"
אני:"ברור ברור"
שלחתי אל אלעד הודעה
אני:"כה"
אלעד:"כמעט שהלכתי מהמחשב... כמה זמן לוקח לך לענות?"
אני:"בן היה פה בחדר... הוא הציק לי"
אלעד:"אם הוא עוד פעם יציק לך תתקשרי אלי 😊"
אני:"תודה! =]"
אלעד:"בן נתן לך לקרוא את מה שכתבנו?"
אני:"כן..."
אלעד:"איך יצאה?"
אני:"תקשיב אני לא רוצה לפגוע בך אבל..." כתבתי וחייכתי
אלעד:"אבל יצא נורא?"
אני:"לא אידיוט! זה אחד המחזות היפים ביותר שקראתי!!"
אלעד:"אני כבר חשבתי שאת הולכת להגיד שזה יצא גרוע..."
אני:"נראה לך? אני בטוחה שהמחזה שלכם יבחר!"
אלעד:"תודה 😉"
אני:"אין בעד מה..."
אני:"אתה יודע? אני לא יודעת מאיפה היה לך הרעיון הזה..."
אלעד:"איזה רעיון?"
אני:"הרעיון הכללי של הסיפור..."
לאחר 2 דקות אלעד שלך לי תשובה
אלעד:"הייתה לי השראה"
לא ידעתי מה לכתוב לו... אז שלחתי למורן את השיחה
מורן:"ו..??"
אני:"ו... מה?"
מורן:"לא הבנתי מה הבעיה פה... חוץ מהעובדה שהוא חמוד בטרוף..."
אני:" אני חושבת שאלעד התכוון לדניאל כשהוא כתב 'הייתה לי השראה' "
מורן:"מה את סתומה?!? ברור שהוא התכוון עליך!"
אני:"לי דווקא לא נראה..."
מורן:"מה אני יעשה איתך בסוף? איך את כל כך עיוורת?"
אני:"אני לא עיוורת.. אני פשוט מנסה לא להשלות את עצמי"
מורן:"את סתם מענה את עצמך! זה כל כך ברור שהוא חולה לך על התחת!"
אני:"אולי הוא אהב אותי פעם.. אבל היום אני בטוחה שלא..."
מורן:"למה את חושבת ככה?"
אני:"זוכרת שהשארת אותי לבד עם אלעד בקניון?"
מורן:"כן?"
אני:"אז אמרתי לו שאני רוצה שנהיה ידידים ולא יותר מזה"
מורן:"מה???????????????????? למה עשית דבר כזה???? ולמה אני שומעת את זה רק עכשיו???"
אני:"עשיתי את זה בגלל דניאל..."
מורן:"למה את דואגת לה כל הזמן ולא לעצמך?"
אני:"כי היא אחותי התאומה!!"
מורן:"מה אני יעשה איתך?"
אני:" אני לא יודעת... חחח...."
מורן:"טוב נדבר אחר כך מאמי... ו.. יהיה בסדר"
אני:"ביי"
חזרתי לשיחה עם אלעד וכתבתי לו
אני:"אלעד אני חייבת ללכת... סורי"
אלעד:"נדבר מחר מאמי..."
אני:"ביי"
אלעד:"ביי"
-----
ישבתי בחדר שלי מול המחשב. כבר עברו בערך 7 דקות מאז ששלחתי לאור את ההודעה 'הייתה לי השראה'. למה אני כזה מטומום??? למה שלחתי לה את ההודעה הזאת? הרי היא אמרה לי בפרוש שהיא רוצה שנישאר רק ידידים.
אור שולחת לי עודד הודעה... מעניין מה היא כותבת
אור:"אלעד אני חייבת ללכת... סורי" זה בדיוק מה שהתכוונתי עליו! אסור לי לנסות להתחיל איתה! פשוט אסור לי! אחרת אני יעבד אותה גם בתור ידידה
אני:"נדבר מחר מאמי..."
אור:"ביי"
אני:"ביי"
אני:"אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!!!!!!" צעקתי
הייתי מבולבל לגמרי.
וכמובן כמו כל פעם שאני צריך לעשות החלטה הופיעו מלאך ושטן כל אחד עף ליד כתף אחרת שלי
השטן:"מה אתה מתלבט? תהיה עם דניאל! היא כל מה שגבר יכול לבקש... היא כוסית, חרמנית אש ונותנת בקלות! נצל אותה, תהנה מסטוץ ומכסימום תהיה אחר כך עם אור אחותה"
הסתכלתי על השטן ואמרתי
אני:"אולי אתה צודק" אמרתי
מלאך:"מה פתאום? זה כל כך לא מוסרי! תיפרד מדניאל ותחזר אחרי אור"
אני:"אבל היא אמרה שהיא רוצה אותי רק בתור ידיד..."
שטן:"צודק!!! לך תזיין את דניאל! תהנה קצת"
מלאך:"אם תעשה את זה אור לעולם לא תסלח לך ותאבד אותה לנצח" הוא אמר והסתכל על השטן
שטן:"היא גם ככה לא רוצה אותך!" הוא צעק לעבר המלאך
אני:"שקט!!!" צעקתי "אני יישאר עם דניאל"
שטן:"בחירה טובה" הוא אמר בחייך
מלאך:"אתה עושה טעות"
אני:"אני לא אנצל אותה... אני רק אנסה לשכוח בעזרתה את אור..."
שטן:"למה לא לנצל אותה? אתה תהנה, היא תהנה כולכם תהנו" הוא אמר בקול ממזרי
אני:"ככה אמרתי! אני לא אנצל אותה וזהו!"
מלאך:"אני חושב שאתה עושה טעות כשאתה נשאר עם דניאל אבל זאת בחירה שלך..." הוא אמר ונעלם ואחריו גם השטן

אהבתי [: יפה.

במילה אחת -
מ ו ש ל ם ! ((: .
מאמי המשךךך .
אוהבת