וואי מאמי ,
סיפוור מדהים !
יאללה תמשיכי כבר ((: .
אוווהבת 🙄
תודה רבה על כל התגובות!!! זה באמת ממש חשוב לי!
מחר אני יוסיף עוד פרק...
לילה טוב לכולן!
😊
פרק 10:
3 ימים עברו מאז... את אלעד ראיתי רק עוד פעם אחד והשתדלתי לא להתייחס עליו יותר מדי. מזל שהיה לי עם מה להעסיק את הראש, בן(אח שלי) חוזר!!!!!!! אחרי חודש שלא ראיתי אותו!!!! אני התגעגעתי עליו כל כך!!!!!!
אני צריכה ללכת לקנות בלוני הליום,שוקולדים ו....זהו אני חושבת...
אוף המתח והצפייה הורגים אותי שיגיע כבר!!!!! השעה הייתה 11:00 בבוקר ואני מתתי מצפייה. אני לא רגילה לא לראות אותו במשך כל כך הרבה זמן... למרות שהוא מבוגר ממני (הוא בן 17) אני מאוד קשורה עליו. אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליו בכל מצב ובכל זמן.
בדרך כלל אנחנו מבלים המון ביחד בחופש הגדול אבל השנה הוא החליט שהוא רוצה להפתיע את חברה שלו בטיול בלונדון/פריז... איזה חמוד!!!! אני מקווה שהם נהנו הוא תכנן את הטיול הזה במשך מלאה זמן וחסר לזה כסף במשך כמעט שנה!!!
צלצול טלפון קטע את המחשבות שלי. חיכיתי בערך 10 שניות ואף אחד לא ענה 'למה שמישהו יענה בבית הזה חוץ ממני?' חשבתי והלכתי לענות
אני:"הלו?"
...:"היי מאמי"
אני:"בן!!!" צרחתי
בן:"מה את צורחת יפרה?"
אני:"אסור לשמוח?" והמשכתי "לא שמעתי ממך כבר כמעט שבועים! נורא דאגתי" אמתי בקול אימהי וצחקתי
בן:"מה קורה בבית?"
אני:"מה כבר יכול לקרות עם אבא שבקושי בבית אמא פולניה שעושה כל היום קניות ואחות שמחליפה חברים כמו גרבים?"
בן:"אז הכל כרגיל?"
אני:"כן בערך..."
בן:"מה בערך? הוא שאל בהתעניינות חביבה שמאוד אופיינית לו (כבר אמרתי שאני אוהבת אותו בטרוף??? אם לא אז הינה אני אומרת את זה אני אוהבת אותו בטרוף!!!)
אני:"בערך זה בערך! אני יספר לך את הסיפור כשתגיע..."
בן:"בשביל מה יש טלפון אם לא בשביל לשמוע סיפורים מעניינים מאחיות קטנות?"
אני:"אם אני לא יספר זה יבטיח שתחזור הביתה ולא תתחרט ותישאר שמה עם רונית (חברה שלו) כי אתה פשוט חייב לדעת הכל!" אמרתי בציניות
בן:"נראה לך שאני יישאר פה?" הוא שאל ברצינות
אני:"ציניות!!! מכיר את המילה?"
בן:"נו אז ילה שפכי! מה קרה?"
אני:"לא משהו כל כך רציני... אבל בכל זאת לא לטלפון... כשתגיע אני יספר לך..."
בן:"את כזאת עקשנית את יודעת?"
אני:"כזאת אני.. תתמודד!"
בן:"ממי ירשת את זה אה?"
אני:"באמת מעניין מ-מ-י?" שאלתי מדגישה כל אות ב'ממי'
בן:"את מנסה לרמוז משהו?" הוא שאל
אני:" אני לא רומזת אני אומרת. אתה עקשן בטרוף!"
בן:"טוב אין לי כוח להתווכח איתך את הרי אלופה בזה" הוא עקץ והמשיך "התקשרתי כדי להרגיע את אמא... תגידי לה שהגעתי בשלום לנמל התעופה ושאני בסדר"
אני:"בסדר חכה שנייה..." אמרתי וצרחתי (אמא הייתה בקומה השניה ואני בקומה הראשונה) "אמא!! בן בטלפון הוא מוסר שהוא הגיעה לנמל התעופה בשלום ושהוא בסדר"
אמא:"או תודה לאל!" היא אמרה בהקלה וירדה בריצה כדי לדבר עם בן
אני:"לפני שאמא הורגת אותי כדי לקחת את הטלפון קח אותה" והושטתי לאמא את השפופרת. במשך כל ה-20 דקות שאמא דיברה איתו היא רק אמרה לו להיזהר מאוד ולספור את מס' הכיסאות מיציאות החרום ואת כל השטויות האלה (מה שכך כך אופייני לאופי הפולני שלה)
את המשך השעות ביליתי בעיקר סגורה בחדר שלי מחכה שהזמן יעבור. כשהגיע הזמן לנסוע לנמל התעופה כל כך שמחתי והתרגשתי עד שלא יכולתי לסתום את הפה. כל הדרך דיברתי ודיברתי
אני:"אתם יודעים כמה אני שמחה?" שאלתי את אמא אבא ודניאל
דניאל:"כן אנחנו יודעים! כבר אמרת לנו את זה יותר ממאה פעם! תסתמי כבר!" היא אמרה בעצבנות
אני:"אוי תירגעי יעצבנית" אמרתי בשמחה
דניאל:"מעניין למה? כל הדרך שמעתי כמה את שמחה ומתרגשת לראות את בן שוב! אם תגידי את זה עוד פעם אחת אני אשתגע!"
אני:"אני ממש שמחה ומתרגשת!" אמרתי כדי לעצבן אותה והוצאתי לה לשון
דניאל תפסה את הראש שלה בידיה ואמרה
דניאל:"אוי שמישהו יגרום לדבר הזה שנקרא אחותי התאומה לסתום! או שאני ישתגע" דניאל צרחה
אבא:" בנות בנות די לריב! תראו הגענו לשדה התעופה"
קפצתי מהאוטו במהירות שיא והלכתי לבגש של האוטו כדי להוציא 3 בלוני ההליום (בצורת לב) ואת השוקולדים שקניתי.
דינאל:"את חייבת להגיע עם הבלונים! זה לא חבר שלך זה אח שלך!"
אני:"כן מה שתגידי" פשוט לא היה לי כוח לריב איתה... הייתי במצב רוח טוב מדי בשביל שאני אתן לה להרוס אותו.
הלכנו למקום שמחכים לאנשים שיורדים המטיסות. חיכינו שעה, שעתים, שלוש והם לא ירדו!!!! אני ואמא שלי נכנסו להיסטריה
אמא:"אולי קרה משהו למטוס שלהם?"
אני:"אולי חטפו להם את המטוס?" הוספתי
אבא:"אתן מגזימות לחלוטין! אז המטוס שלהם מתעכב קצת אז מה?"
אני:"קצת? לזה אתה קורה קצת? הם היו אמורים להיות פה לפני שלוש שעות!" אמרתי בהיסטריה
דניאל:"תירגעו י'שתי פולניות"
אמא:"איך את רוצה שאני ירגע? המטוס של הבן המקסים שלי התינוק שלי נחטף ואת אומרת לי להירגע?"
דניאל:"תפסיקי לדבר שטויות! למה את כל כך דואגת?" היא אמרה בזילזול
אבא:"אם אתן כל כך דואגות" הוא אמר לי ולאמא "אני לברר אם הטיסה שלו מתעקבת... אוקי?"
אבא הלך לברר ואני ניסיתי להרגיע את עצמי ואת אמא
אני:"אולי באמת הגזמנו? הרי למה שיחטפו להם את המטוס?"
אמא:"אולי את צודקת..." היא אמרה
דניאל פשוט עמדה בצד וצחקה
אני:"את לא ממש עוזרת לי!"
דניאל:"אני גם לא מנסה" היא אמרה בפרחיות
אחרי כמה דקות של ויכוחים עם דניאל על כמה שהיא מרגיזה ולא עוזרת אבא חזר ואמר
אמא:"נו מה קרה?" היא שאלה בחשש
אבא:"מותק המטוס התעכב קצת בגלל מזג האוויר... אל תדאגי" הוא אמר מנסה להרגיע אותה
חיקינו עוד חצי שעה ואז שוב אנשים התחילו להגיע. אני ממש קיוויתי שהוא יהיה בין אלה שיורדים. אנשים עברו ועברו אבל אותו לא ראיתי. חשבתי שזה עוד פעם לא המטוס שלו שירד אבל הפעם טעיתי. ראיתי אותו יורד ולא יכולתי להתאפק
אני:"בן!!!!!" צרחתי בשמחה
בן שכנראה שמע אותי צורחת( מי לא שמע?) הסתכל לכיווני וחיוך התפשט על פניו. הוא התקדם לעברנו ואני התנפלתי עליו בחיבוק ענק!
בן:"את מוחצת אותי ישמנה!"
אני:"שמנה תקרא לדודה שך!" אמרתי עם חיוך
בן השתחרר מהחיבוק שלי שאל
בן:"אז מה קורה אחות הקטנה? התגעגעת אלי?"
אני:"נראה לך?" שאלתי בציניות
בן:"ואני חשבתי שהתגעגעת אלי" הוא עשה פרצוף נעלב
אני:"ברור שהתגעגעתי! יטיפש!" אמרתי וחיבקתי אותו שוב
בן:"יאללה זוזי זוזי תני לי להגיד שלום לאבא אמא ודניאל" הוא אמר
הוא אמר לכולם שלום נתן חיבוקים נשיקות והלכנו לאוטו. בדרך הוא שאל אותי
בן:"את זוכרת שאת צריכה לספר לי משהו?"
אני:"אני? באמת? אני לא זוכרת..." אמרתי עושה עצמי לא מבינה
בן:"נו!!!"
אני:"בסדר בסדר אני יודעת... נדבר בבית אוקי?"
בן:"אוקי אבל את חייבת לספר ברור?"
אני:"בסדר בסדר מה אתה לחוץ?" שאלתי
כשהגענו לאוטו נזכרתי ברונית. לפי מה שאני הבנתי היא הייתה אמורה לחזור איתו
אני:"איפה רונית? היא לא הייתה אמורה להיות איתך?"
בן:"היא נשארה אצל דודים שלה לעוד שבוע..."
הנסיעה עברה די בשקט חוץ מכמה ריבים ביני לבין דניאל (אי אפשר לשים אותנו באותו חדר ובמקרה הזה באותו אוטו בלי שנריב).
בן ישב לידי. רוב הדרך הוא ישן.... הוא בטח לא ישן כל הטיסה כמו שאני מכירה אותו...
אני:"רוצה שאני יעזור לך לפרוק את המזוודות?"
בן:"כן"
נכנסו לחדר שלו (יש לו חדר ממש גדול) והתחלנו לפרוק את המזוודות
בן:"את מתכוונות להתחיל?"
אני:"להתחיל מה?"
בן:"לספר לי!"
אני:"אוקי אז ככה...." סיפרתי לו מה קרה עם אלעד ודניאל
בן:"ואו... הפסדתי הרבה כשלא הייתי פה!" הוא אמר נדהם
אני:"כה וזה עוד לא הכל..." סיפרתי לו על מה שקרה עם רוני באותו היום בים וגם על היום שראיתי אותה בקניון
בן:"את בטוחה שאנחנו מדברים על אותו הרוני?"
אני:"כן"
בן:"רוני החברה הכי טובה שלך? הרוני הזאת?" הוא שאל כלא מאמין
אני:"כן"
בן:"בזמן שאני ביליתי לי עם חברתי המקסימה בלונדון חברה שלך הפכה לשרמוטה..." הוא אמר מנסה לעכל את מה שסיפרתי לו
אני:"אם מדברים על זה שלא הייתה פה איך היה שם?"
בן:"היה מדהים! את חייבת ללכת לשם!"
אני:" הייתי בלונדון/פריז אם אתה לא זוכר!"
בן:"באמת מתי? הוא שאל מנסה להיזכר
אני:"טסתי לשם הפתעה לבת מצווה זוכר?"
בן:"אה כן נכון"
גמרנו לסדר את המזוודה הראשונה( המזוודה עם כל הבגדים שלו) והתיישבנו על המיטה שלו
אני:"אז ספר איך היה עם רונית?"שאלתי
בן:"היה ממש כיף! היא פשוט מדהימה! היא חכמה ומתוקה ומקסימה ויפה! בקיצור מושלמת!!!!"
אני:"נהניתם?" שאלתי וחייכתי
בן:"כן כבר אמרתי לך נהננו מאוד"
אני:"התכונתי אם נהניתם במובן אחר" אמרתי וקרצתי. נראה שבן הבין סוף סוף למה התכוונתי ואמר
בן:"יש לך ראש כחול אה?!"
אני:"אז כן או לא?"
בן:"זה ממש לא ענייניך!"
אני:"נו ספר ספר"
בן:"נראה לך?"
אני:"ספר או שאני יקפוץ עליך"
בן:"נראה אותך!"
חצי שנייה אחר כך אני ישבתי עליו
אני:"נכנע?"
בן:"נראה לך? את שוקלת כלום! תוך שניה אני מרים אותך" ובאמת הוא הרים אותי ולקח אותי אל מחוץ לחדר שלו בזמן שאני מנסה לגרום לו להפיל אותי
אני:"תוריד אותי!!!!!!" אמרתי
הוא הוריד אותי
בן:"תודה שעזרת לי לסדר את המזוודה" אמר וסגר את הדלת
'איזה חצוף' חשבתי
אני:"מה עם המתנות שלי??" דפקתי לו על הדלת בחוזקה "בשביל מה סידרתי לך את המזוודה אם אני לא מקבלת אותן?"
בן:"הן במזוודה השניה שלא סידרנו" הוא אמר בלי לפתווח את הדלת "אני יביא לך אותם מחר אני מת לישון"
חמודדדייייםםםםםםםם!!!!!
פרק יפה מאמי...
תמשיכייייי....
מדהים , כמו תמיד ;]
בוביי המשך דחוף (((: .
אוהבת
כנראה שבזמן החופשה אני לא יוכל להוסיף עוד פרקים סורי בנות....
אני שמה עכשיו עוד פרק...
פרק 11:
בן:"אור קומי" הוא ניער אותי קלות
אני:"לא רוצה" אמרתי והתכרבלתי בסמיכה
בן:"אם לא תקומי עשיו אני לא יכח אותך לבית הספר ואת תאחרי ביום הראשון!"
אני:"בסדר בסדר אני קמה..."אמרתי בישנוניות. נשארתי עוד חמש דקות במיטה והתחלתי להתארגן לבית הספר. היו כאלה שראו בחזרה לבית הספר אירע שמצריך להתלבש בצורה חגיגית או כל מיני שטויות כאלה. אני לא חשבתי ככה. אהבתי לראות את החברות והחברים שם אבל שנאתי את הלימודים ואת המורים!!! הלימודים תמיד גרמו לי ללחץ שהייתי מוותרת עליו בקלות. בגלל זה לא לבשתי משהו מיוחד... לבשתי מכנס תניג וחולצת בצפר, סידרתי את עצמי קצת ותוך חצי שעה הייתי די מוכנה (אבל לא ערה במיוחד). ירדתי אל המטבח וראיתי את אמא שלי עושה לי סנוויץ (היא פשוט האמא הכי טובה בעולם!!!)
אני:בוקר טוב!" אמרתי שמחה לראות אותה
אמא:"בוקר טוב מתוקה" היא אמרה "מישהי מתרגשת לקראת היום הראשון של כיתה י'?"
אני:"אני?? כן בטח" אמרתי וצחקתי
אמא:"אפילו לא קצת?"
אני:"אפילו לא קצת"
אמא:"את אף פעם לא משתנה"
אני:"נכון מאוד!" אמרתי בגאווה
אמא:"רוצה לאוכל משהו?"
אני:"אה... לא תודה"
השיחה עם אמא מעט עוררה אותי וכשבן נכנס למטבח הייתי כבר עירנית לגמרה עם מצב רוח טוב
בן:"בוקר טוב... אני רואה שהצלחת לקום בסוף!"
אני:"כן..."
בן עשה לעצמו קפה (אני ממש שונאת קפה אני פשוט לא מסוגלת להריח את הרח שלו..) ופתאום קלטתי שדניאל לא נמצאת
אני:"איפה דניאל עדין לא התעוררה?"
בן:"היא התעוררה אבל את יודעת שלוקח לה מאה שנה להתארגן... היום עוד היום הראשון ללימודים אז בכלל"
אני:"צודק, איך שכחתי את זה?" דניאל חייבת להיראות כמו מיליון דולר בכל יום ובמיוחד ביום הראשון
אני:"מחכים לה או שהיא תצטרך לכחת אוטובוס?"
בן:"הבנתי שהיא נוסעת עם מישהי או משהו כזה..."
אני:"אז יאללה בוא נצא" אמרתי ולקחתי את הסנוויץ שאמא הכינה לי
בעברנו את הדרך בשמיעת רדיו ושיחה קלילה. הגענו לבית הספר ונפרדתי ממנו
אני:"מתי אתה גומר היום?"
בן:"ב-15:05 יש לי היום שביעית שמינית"
אני:"אני גומרת ב-13:10... אני יצטרך ליסועה באוטובוס 😢"
בן:"מה את בוכה? כאילו שעד לפני שנה לא היית נוסעת כל יום באוטובוס!"
אני:"כן אבל התרגלתי..." אמרתי בקול מתוק ומתפנק
בן:"חבל מאוד!" נתתי לא מכה עם המרפק
אני:"טוב זזתי... אני לא רוצה לאחר גם ביום הראשון..."
בן:"ביי שמנה 😊"
אני:"ביי שמן 😊"
הלכתי לכיתה ובדרך פגשתי את עדן.
אני:"מה קורה?"
עדן:"יכול להיות יותר טוב..."
אני:"למה מה קרה?"
עדן:"החברה המכסימה המתוקה שלי"
אני:"שבמקרה גם בת דודה שלי"המשכתי אותו כדי שיפסיק לדבר כל כך בדביקות
עדן:"לא לומדת איתנו בבצפר ומעכשיו אני לא יוכל לראות אותה בבוקר"
אני:"אוי באמת.. תתגבר על זה" אמרתי עם חיוך שמחתי שהוא אוהב אותה.
המשכנו לדבר עד שהגענו לכיתה. נכנסנו עליה וראיתי את כל החברים שבקושי ראיתי בחופש (רוב הזמן הייתי עם עדן ורוני)
אני:"בוקר טוב לכולם!!" אמרתי בשמחה
כל החברים הטובים שלי שהיו בכיתה (דן,נעמהן,שירה,ליאור,מור,אייל ותומר) סובבו את ראשם לעברי ולעבר עדן
שירה:"היי מאמי!!!!!" שירה קפצה עלי בחיבוק (שירה היא ילדה מדהימה!! היא חברה טובה שלי אבל בכל זאת לא נפגשנו הרבה במהלך החופש... כל פעם שאני יכולתי להיפגש היא לא יכלה וכל פעם שהיא יכלה להיפגש אני לא יכולתי...)
אני:"היי!!! איך היה חודשים שלמים לא לראות אותי? 😉"
שירה:"היה נפלאה! את יודעת איזה כיף זה לא לראות אותך במשך חודשים?"
עשיתי פרצוף נעלב ואז היא אמרה "סתם!!!" וקפצה עלי בחיבוק
דיברתי קצת עם כולם ולפתה מורן פתאום אמרה
נעמה:"ראיתם את רוני?"
אני:"לא..." אמרתי והסתכלתי על עדן
נעמה:"אז זהו שאני ראיתי אותה... אתם יודעים עם מי?"
תומר:"עם מי?"
נעמה:"עם דינאל וחברותיה!"
כולנו:"מה????" אמרנו לא מאמינם
נעמה:"מה ששמעתם! נשבעת!" היא אמרה ושמה את ידה הימינית על הלב
אני ועדן החלפנו מבטים ומורן המשיכה לספר
נעמה:"נכנסתי לבצפר ואז ראיתי אותה איתן...הלכתי עליה לשאול איך היה החופש והיא אפילו לא אמרה לי שלום!! היא התעלמה ממני לגמרי!" היא הפסיקה לדבר והסתכלה עלינו. חוץ ממני ומעדן כל השאר היו מופתעים לגמרי. כולנו אהבנו מאוד את רוני!
נעמה:"היא התנהגה כמו פוסטמה! שלא נדבר על מה שהיא לבשה! מכנסים שבקושי בעובי של החגורה שלי!!!!"
אני:"אני לא מופתעת" אמרתי בשקט לעצמי
נעמה:"אמרת משהו?"
אני:"לא..."
הצילצול קטע את השיחה וכולם התיישבו במקומות. אני ישבתי ליד עדן מאחורה ליד החלון. המורה נכנסה ואמרה
המורה:"שלום לכולם קוראים לי נורית ואני אהיה המחנכת שלכם השנה" נורית היתה די צעירה יחסית לכל המורות בבית הספר
נורית:"אני חדשה פה בבית הספר ואני באמת מקווה שנסתדר יפה... אם תהיה לכם בעיה כל שהיא אני אשמח לעזור גם אם היא לא קשורה לבית הספר. אם תרצו תוכלו להתקשר אלי גם אחרי שעות הלימודים בכל שעה ביום"
אני:"רואים שהיא מורה חדשה" לחשתי לעדן
נורית:"בגלל שאני חדשה ולא מכירה אתכם הייתי רוצה שנעשה הכרות... אבל לפני זה אני רוצה להציג בפניכם תלמיד חדש שיצטרף לכיתה" היא אמרה ופתחה את הדלת. לכיתה נכנס לא אחר מ...
-----
חג שמח לכולן!!! 😊
ואאאייי, מדהים😊
פשוט פרק יפיפה..
מחכה להמשך ארוך ומהררררר3>
אתר האהבה הישראלי