בנות אני עושה הפסקה קצרה בכתיבה....
אני רוצה שיהיו לי כמה פרקים מוכנים ואז אני אמשיך.....
סורי...
היי בנות!!!
אני ממש מצטערת על ההפסקה הארוכה...
מקווה שתאהבו את הפרק ותגיבו
תגובות ארוכות יותר מ'יפה' או 'מדהים' יתקבלו בברכה 😉
======
פרק 9:
הקול שלו נשמע לי מוכר. הרמתי את הראש וראיתי את....
מי שניסיתי לברוח ממנו במשך כל השבוע, ראיתי את אלעד.
ושוב אני מרגישה את אותה תחושה מוזרה, את ההתרגשות, ואת הכעס על אותו יום במועדון
אני:"צודק זאת באמת הייתה אשמתך" אמרתי
איך יכול להיות שהצלחתי להתחמק ממנו בהמשך כל השבוע אבל דווקא כשלא ניסיתי להתחמק ממנו נתקלתי בו בטעות?
הרגשתי את אותו מחנק בגרון מאותו יום במועדון. לא רציתי שאלעד יראה את זה אז התחלתי ללכת אבל אלעד תפס לי את היד
אלעד:"חכי רגע" הוא אמר בקול חלש
אני:"עזוב אותי!" צעקתי לעברו מנסה לעצור את הדמעות שעמדו לפרוץ
הוא עזב לי את היד ושאל
אלעד:"למה לא ראיתי אותך במשך כל השבוע?"
אני:"כי...." ניסיתי לחשוב על תשובה
אלעד:כי?" הוא חזר אחרי
אלעד:"כי הייתי אצל מורן " אמרתי
'איזה תשובה מפגרת' חשבתי 'הוא בטוח לא יקנה את זה...'
אלעד:" במשך כל השבוע?"
אני:"כן.." אמרתי בקול חושש
'אוי בבקשה שיקנה את זה!!!!' חשבתי
למזלי הוא לא המשיך ללחוץ ושאל
אלעד:"לאן את כל כך ממהרת?"
נזכרתי בתוכנית שתכננתי וחשבתי 'אם תוכנית א' לא עבדה אז נעבור לתוכנית ב'- להחליף כל רגש טוב ברע'
אני:"זה לא עינייך!" אמרתי
אלעד:"אולי בכל זאת??" הוא שאל בקול המדהים שלו
אני:" אם זה כל כך מעניין אותך אני הולכת הביתה"
'למה אמרתי לו את זה???? למה נשברתי????'
אלעד:"יופי, כי גם אני הולך לשם! בואי נלך ביחד!" הוא אמר
חיפשתי את עדן ומורן בתקווה שהם יעזרו לי אבל לא מצאתי אותם 'לאן הם נעלמו שאני צריכה אותם?' חשבתי בעצבים
אני:"לא הייתה בדרך לקניון?"
אלעד:"לא..."
אני:"הייתה בדרך לבית שלי?"
אלעד:"כן.."
אני:"אתה בטוח? כי הלכת לכיוון הקניון שנתקלתי בך והבית שלי בצד השני..."
אלעד:"באמת?" הוא אמר מבולבל
חשבתי על התוכנית שתכננתי והבנתי שהיא הייתה פשוט מטומטמת! 'על מי אני מנסה לעבוד? ברור שהתוכנית המפגרת הזאת לא תוכל לעזור לי'
אני:"לא משנה..." הייתה שתיקה מביכה
אני:"ראית את עדן ומורן?"
אלעד:" לא..."
הוצאתי את הפלאפון והתקשרתי למורן
אני:"מורן?"
מורן:"היי מאמי! מה קרה? איך עם אלעד?"
החלטתי להתעלם מהשאלות שלה ושאלתי
אני:"איפה את ועדן? לאן נעלמתם?"
מורן:"אני ועדן החלטנו שאת צריכה להיות קצת זמן לבד עם אלעד.... אז הלכנו לבית שלי..."
אני:"איזה מין חברה את? איך את עושה לי את זה?" אמרתי בציניות
מורן:"את עוד תודי לי על זה!"
התרחקתי קצת מאלעד
אני:"את יודעת שאני לא אוהבת אותו! דיברנו על זה בבית שלי! זוכרת?" אמרתי בלחש כדי שאלעד לא ישמע
מורן:" אחרי שגמרנו לדבר חשבתי על זה ושיניתי את דעתי.... אני חושבת שאת כן אוהבת אותו... אמרת לי שאת לא אוהבת אותו בגלל שהוא חבר של דניאל וזה כאילו ואני מדגישה את הכאילו לא בסדר"
אני:"תפסיקי לדבר שטויות!"
מורן:"יש לי כמה דברים להגיד לך.... אחד, את יכולה להגיד שאת לא אוהבת אותו אבל זה לא ישנה את מה שאני חושבת! ושתים, אם את חושבת שבגלל שהוא חבר של דניאל את לא יכולה להיות איתו אז את טועה בגדול! את הרי מכירה את אחותך! היא לא אוהבת אותו! הוא עוד אחד מהבחורים שהיא משחקת וזורקת! ואני די בטוחה שזה לא יפגע בה עם הוא יהיה חבר שלך ולא שלה! אתן בכל זאת אחיות.... וחוץ מזה יש לה את כל הבנים מהבצפר שילכו אחריה! זה לא יהיה נוראה אם אחד מהבנים בעולם לא יהיה בכיס הקטן שלה..."
התרחקתי עוד מאלעד ואז אמרתי בלחש
אני:" זה לא משנה אם היא אוהבת אותו או לא!! הוא חבר של אחותי!!!!!"
מורן:"אז את לא מכחישה שאת אוהבת אותו?" היא שאלה בקול מרוצה
אני:"תעבי את זה עכשיו!" אמרתי
אני:" הוא פה לידי ואני לא יודעת מה לעשות.... הוא אמר שהוא בדרך לבית שלי... הוא רוצה שנלך ביחד... מה לעשות?" אמרתי בלחץ
מורן:"ברור שתסכימי!"
'כן היא צודקת... זה לא שאני יוצאת איתו או משהו אנחנו סתם נלך ביחד לבית שלי...'
אני:"טוב אני הולכת נדבר אחר כך..."
מורן:"ביי מאמי ובהצלחה!"
ניתקתי את הפלאפון והסתכלתי על אלעד
אלעד:"מה קרה?
אני:"כלום... מורן ועדן היו אמורים לחזור איתי הביתה אבל הם החליטו להעלם לי...."
אלעד:"אז זה אומר שאת תקועה איתי?" הוא שאל בקול ממזרי
אני:"מתברר שכן"
הלכנו לתחנת האוטובוס בשתיקה. הגענו לתחנה התיישבנו ואלעד שאל
אלעד:"עכשיו את מוכנה לתת לי להסביר לך מה קרה במועדון?"
אני:"אלעד עזוב את זה אוקי? אין לי כוח להתעסק עם זה עכשיו..." אמרתי בקול עצוב
אלעד:"אבל את לא מבינה! נפגשתי עם אחותך בגלל..."
קטעתי אותו באמצע ואמרתי
אני:"בגלל שאתה אוהב אותה?" אמרתי בעצב
אני:"כן כן כבר שמעתי את כל הבולשיט הזה כבר מכמה בנים אחרים..."
אלעד:"לא, לא ממש.... האמת... התקשרתי עליה באותו יום בבוקר כי רציתי את המספר שלך... כשנפגשנו בים היא נתנה לי רק את מספר הפלאפון שלה ולא את הטלפון בבית... איך שהוא יצא שהיא הציעה שנלך ביחד למועדון ואני הסכמתי... חשבתי שאולי אז אני אוכל לקבל את המספר של הבית שלך... בתחילת הערב ניסיתי לרמוז לה שאני רוצה את המספר שלה בבית, כדי שאני אוכל לדבר איתך אבל היא לא הבינה את זה. רקדנו קצת ואז היא אמרה שהיא צריכה לשירותים. בינתיים אני הלכתי לצד ואז ראיתי אותך"
אני:"בטח חשבת 'למרות שאחותה התאומה נמצאת קיר ליד למה שלא נלך להתחיל איתה? הרי אני יכול להשיג כל בחורה שאני רוצה' נכון?" שאלתי בקול מזלזל
אלעד:"את יודעת שלא!"
אני:"לא אני לא יודעת! אני בקושי מכירה אותך!!!" אמרתי מעוצבנת
'למה הוא חושב שאני מכירה אותו? פגשתי אותו פקינג לפני שבועיים! ונפגשתי איתו מאז רק עוד פעם אחת'
אלעד:"אז אולי הגיע הזמן שנכיר" הוא אמר בחיוך
אלעד:" קוראים לי אלעד כהן אני בן 17 ואני עולה לכיתה יב'... " הוא הושיט לי את ידו ואני לחצתי אותה
אני:"נעים לי מאוד. קוראים לי אור ישראלי אני בת 15 ואני עולה לכיתה י" אמרתי בקול מורתי
שנינו התחלנו להתפקע מצחוק. אחרי 2 דקות של צחוק היסתרי נרגענו קצת ואלעד המשיך
אלעד:"אני משחק כדורסל כמעט כל יום ואני אוהב את רוב סוגי המוזיקה הייתה לי חברה לפני חודש ועכשיו אחותך חברה שלי... בלית בררה "
אני:"למה בלית בררה?" הסתכלתי עליו כלא מבינה
אלעד:"אם אני המשיך בסיפור תוכלי להבין למה....רוצה לשמוע?"
אני:"כן.."
אלעד:"איפה הייתי?? אה כן שראיתי אותך... ראיתי אותך רוקדת ופשוט לא יכולתי להוריד ממך את העיניים... את ההמשך את זוכרת שנגשתי עליך והכל?"
אני:"כן"
אלעד:"אחרי שגמרנו לרקוד נזכרתי שבאתי עם אחותך... לא יכולתי להגיד לך שהיא באה איתי ושאני הולך לחפש אותה אז אמרתי לך שאני הולך להביא לנו משהו לשתות. התחלתי לחפש אותה ומצאתי אותה ליד השירותים... היא אמרה לי שהיא חיפשה אותי בקול מקום ועוד כל מיני שטויות כאלה... היא התחילה להתחרמן עלי ולנשק אותי ואז את באת... אחרי שהלכת אל הבית שלך חזרתי לתוך המועדון ואחותך המשיכה להתחרמן עלי... לא היה לי כוח להעיף אותה ממני... הייתי יותר מדי מדוכא וככה בעצם נהיינו חברים... בהתחלה התבאסתי מזה שאני חבר שלה אבל אז הבנתי שזה יתן לי הרבה הזדמנויות לפגוש אותך,כי בכל זאת אתן גרות באותו בית 😊 אבל כל פעם שבאתי את לא היית בבית..." אלעד גמר לדבר והסתכל עלי מחכה שאני יגיב
אני:"יש רק דבר אחד שלא הבנתי בכל הסיפור שלך...."
אלעד:"מה?"
אני:"למה רצית לראות אותי??... הרי אחותי הייתה איתך אז למה הייתה צריך אותי??"
אלעד:"כי... כי נדלקתי עליך..." הוא אמר בקול חלש
הסתכלתי עליו ולא האמנתי למשמע אוזני!!! הוא דלוק עלי?!? עלי?!???!!!?? ולא על דניאל??!?!?!?!?!??!
הייתי בשוק תוטלי ולא ידעתי מה להרגיש ובטח שלא ידעתי מה לענות
אלעד הסתכל עלי ואמר
אלעד:"תגידי משהו! כל דבר!" הוא כמעט התחנן
אלעד:"תתני לי סטירה או נשיקה או משהו!!רק תגיבי בבקשה!"
אני:"תקשיב... זה ממש לא משנה מה אני מרגישה כלפיך..."
אני:"אתה חבר של אחותי... "
אני:"אני ממש מצטערת" אמרתי בעצב
אלעד נראה עצוב אבל לא יכולתי לעשות כלום. הוא חבר של אחותי ואין לי מה לעשות עם זה.
אני:"אבל נוכל להיות ידידים.." אמרתי מקווה שהוא יסכים
אלעד:"בטח" אמר בקול חלש
האוטובוס הגיעה, עלינו עליו התיישבנו אחד ליד השני ולא דיברנו כל הדרך, קול אחד שקוע במחשבות שלו.
מ-ד-ה-י-ם!
אל תנשטי שוב..
😊
משהיא בכלל קוראת את הסיפור? 😢 😕 😢
אתר האהבה הישראלי