~!~@תאומות על אותו בחור@~!~ הודעה חשובה!

וואי וואי יפה :]
תמשיכי דחוף


היא התכוונה שכל פעם שמישהו מתחיל לדבר תרדי שורה...שיהיה יותר מסודר..

פרק 6:
אני:"איזה בן זונה!!!!!!!!!!!!!" צעקתי לעברו הכי חזק שיכולתי
הוא הסתובב מופתע. נראה שהוא לא ציפה לראות אותי כאן. הבעת פניו הייתה אומללה אבל לא היה אכפת לי.באותו רקע אני הייתי האומללה לא הוא. לא רציתי לשמוע על אוד אחד מהשקרים שלו. ידעתי שאם לא היה לו בעיה לשחק כאילו אכפת לו ממני וכאילו הוא מחבב אותי לא תהיה לו בעיה להראות אומלל.
אני:"איך יכולתה להגיד לי את כל מה שאמרת לפני כמה דקות???" צרחתי
הוא לא ענה
אני:"אתה יודע מה גרמת לי לעשות? גרמת לי לבגוד באחותי התאומה!!" המשכתי לצרוח
דניאל נראתה כלא מבניה על מה אני מדברת
דניאל:"על מה את מדברת אה??? מה הוא גרם לך לעשות?" היא שאלה בכעס
אני:"אני יגיד לך בבית... אין לי כוח עכשיו!"לא היה לי מספיק כוח כדי להתמודד גם איתה. הסתובבתי והסתכלתי על אלעד והמשכתי לצרוח עליו
אני:" אני חשבתי שאתה שונה! נראתה לי שונה! אבל כנראה שטעיתי! שוב!"
הוא ניסה להגיד משהו ואני קטעתי אותו
אני:"אל תנסה אפילו להצתדק כי אין לך איך!" צרחתי עליו והלכתי משם מהר. ראיתי מזווית העין שאלעד מנסה ללכת אחרי אז הגברתי את הקצב. לא יכולתי לעצור את הדמעות לעוד הרבה זמן ולא רציתי שהוא יראה אותי בוכה אז התחלתי לרוץ. יצאתי וראיתי את עדן ומורן מחובקים. ידעתי שאני יפריע להם אם אני יבוא ויתחיל לבכות להם שם אז זזתי מעט הצידה, התיישבתי על המדרכה ובכיתי. אחרי 5 דקות של רחמים עצמים הרגשתי שמישהו מתיישב לידי ומניח את היד שלו על הכתף שלי. ניגבתי מהר את הדמעות. אני לא אוהבת שרואים אותי בוכה, אני לא אוהבת שרואים אותי ברגע של חולשה...הסתכלתי על מי שהתיישב לידי ומיד קפצתי על הרגליים
אני:"איך אתה מעז להראות את הפרצוף שלך לידי?!?"צרחתי והסתובבתי ללכת. אלעד תפס את ידי ואמר
אלעד:"את מוכנה לתת לי לנסות להסביר לך מה קרה שם?"
אני:"לא! אני לא מוכנה!" צרחתי. לא הסתכלתי לו בעיניים ידעתי שברגע שאני יסתכל אני יסלח לו מיד, אבל היה אסור לי לסלוח! אז פשוט המשכתי לצורח עליו בלי להסתכל לו בעיניים.
אני:"אתה יודע מה גרמת לי לעשות?? אתה יודע שבגללך אני התנשקתי עם חבר של אחותי זאת אומרת אתה ואפילו לא ידעתי את זה??" זאת לא הייתה הסיבה האמיתית שכעסתי עליו. לא כעסתי עליו בגלל כל הקטע שהתנשקתי עם החבר של אחותי( נכון שזה לא היה בסדר שהתנשקתי עם החבר של דניאל [זאת אומרת אלעד] אבל זאת לא הייתה הסיבה שכעסתי עליו כל כך). הסיבה האמיתית הייתה שהוא פגע בי מאוד!
אלעד:"אבל אני לא" קטעתי אותו. לא יכולתי להמשיך לשמוע אותו .
אני:"לא אכפת לי מה אתה לא!! לא אכפת לי ממך! מצידי אתה יכול להידרס!" נראה שמה שאמרתי פגע בו מאוד. אף פעם לא אמרתי למישהו שיידרס. אבל הייתי כל כך פגוע ולא יכולתי לשלוט בעצמי.
אני:"רק תתרחק ממני טוב? אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלך יותר בחיים שלי!!"
אלעד:"זאת תהיה קצת בעיה..." הוא אמר בקול מתחכם.
לא רציתי לשמוע את המשך המשפט. לא רציתי לשמוע על זה שהוא הולך לבוא אלינו הרבה הביתה בגלל שהוא החבר של אחותי אז הלכתי משם. כל הדמעות שעצרתי כדי שאלעד לא יראה פרצו החוצה. הלכתי בוכה עד שהגעתי אל עדן ומורן
אני:"בוא נלך הביתה אני לא יכולה להיות פה יותר!!" אמרתי בבכי
מורן:"מה קרה נשמה?" היא חיבקה אותי
עדן:"למה את בוכה מאמי?"
אני:"בואו הביתה!" אמרתי בבכי.באותו הרגע לא יכולתי לספר להם מה קרה, פשוט לא הייתי מסוגלת. כל מה שרציתי היה ללכת מהמקום הנורא הזה. אחרי מספר דקות נוספות שלא הסכמתי להגיד להם מה קרה לי הם השתכנעו והזמינו מונית.
כשהגעתנו הביתה (אני ומורן, עדן ירד בבית שלו שהיה ממש קרוב לבית שלי) אמא שאלה
אמא:"איך היה?" לא היה לי כוח לדבר איתה אז לא עניתי. הלכנו אני ומורן לחדר התיישבנו ליד על המיטה שלי וסיפרתי לה(תוך כדי בכי ) מה קרה.
מורן:"ואני חשבתי שהוא מושלם" היא אמרה
אני:"כן גם אני" אמרתי בעצב
מורן:"לא נורא... את עוד תמצאי משהו אחר! את הרי הכוסית היפה והמדהימה ביותר שאני מכירה לא תהיה לך בעיה למצאו לך מישהו!!"
אני:" אחד; אני נראת כמו דניאל והיא אפילו יותר יפה ממני" אמרתי "ושתים; אני לא יכולה להסיג כל מי שאני רוצה... דניאל כן"
מורן:"את הרי לא היית רצינית באף קשר שהיה לך נכון?"
אני:" את מתכוונת לפעם שהייתי חברה של דורון? את יודעת שהייתי חברה שלו רק בגלל שהוא היה ממש חמוד ולא היה נעים לי להגיד לו לא?!"
מורן:" הקטע עם אלעד הוא אותו הדבר... נכון?"
אני:"כן" אמרתי בקול חלש. לא הייתי בטוחה למה שהרגשתי כלפיו. מצד אחד רציתי כל כך לראות אותו אבל מצד שני כעסתי אליו כל כך. 'את לא אוהבת אותו! אמרתי לעצמי 'אסור לך לאהוב מישהו כמהו!!הוא שיקר לך ואת הרי תמיד שנאת שקרנים' שכנעתי את עצמי.
נרגעתי קצת והתחברנו (אני ומורן) למסנג'ר. עדן היה מחובר
עדן:"היי נשמה(כפול שתיים) חחח..."
אני ומורן:"היי"
עדן:"מה שלומכן נשמות?"
אני:"אני חרא..."
מורן תקע בי מרפק ואמרה
מורן:"תכתבי לו שאני אוהבת אותו טוב?!"
אני:"מורן מוסרת לך שהיא אוהבת אותך"
הסתכלתי על מה שכתבתי ואחר כך על מורן ושאלתי
אני:"אהה??? משהוא קרה היום בערב ואני לא יודעת עליו?"שאלתי בחיוך
הייתי כל כך מרוכזת בעצמי עד ששכחתי לשאול איך היה לה עם עדן.
מורן:"כן... אני והוא ביחד" היא אמרה בחיוך
אני:"מזל טוב מאמי!!" קפצתי עליה בחיבוק
אני:"את רואה! אני שדכנית מספר 1 בארץ!"
מורן:"נכון מאוד!"
'לפחות לאחת מאיתנו מצליח עם בנים..' חשבתי
עדן:" גם אני!!! מת עליך!!!"
אני:"מזל טוב!!)"
עדן:"תודה נשמה"
עדן:"את מוכנה להסביר לי למה בכית כל כך במסיבה? את יודעת שהדאגת אותי?"
אני פשוט חולה על הבן אדם הזה!! הוא כמו אח גדול (למרות שיש לי אח גדול... קוראים לו בן. הוא יעלה לכיתה יב' ואני אוהבת אותו מאוד. הוא נמצא עכשיו בלונדון/פריז. הוא מטיל שם עם חברה שלו. הוא ממש חסר לי!!!)
כתבתי לעדן מה קרה עם אלעד
עדן:"את רוצה שאני ירביץ לו???"
אני:אתה יודע שלא..."
עדן:"כן אני יודע אבל תמיד שווה לנסות (את יודעת למקרה שתשני את דעתך) חחח...."
אני:"אתה יודע שזה לא יקרה!"
עדן:" מאמי אל תהיי עצובה בגללו יבוא מישהו אחר"
אני:" אני מקווה"
עדן:"אף בחור לא יכול לעמוד בקסם שלך!!(טוב חוץ ממני... הלב שלי תפוס)"
מורן:"חולה עליך!"
עדן:"גם אני!"
אני ומורן:"טוב אנחנו מתות מעיפות...זזנו לישון.."
עדן:"ביי מורן חולה עליך!!! לילה טוב נשמה!"
אני:"יש לך חברה ואתה כבר שוכח אותי😢 ? "
עדן:"אולי קצת, חחח... לילה טוב גם לך"
יצאנו מהמסנג'ר.
פתאום שמענו צעקה: "אאווווורררררררררררר!!!!!!!!!!"

מדהים 😊

תמשיכי

מדהיםםםםם !
המשך דחופ

מדההים!:]
המשששך...

אחלה סיפור (:
מחכה להמשך ...

איזוו מסכנה ..
סיפר יפה[:

מחכה להמשךך

QUOTE (קורלוש_14 @ 04/03/2008) מדההים!:]
המשששך...
😎

המשךךךךךךךךך

חחחחח נחמד המשךך

סיפור יפה(:
המשךך(:

בנות תודה רבה רבה על כל התגובות 😊
זה ממש ממש חשוב לי!

פרק 7:

פתאום שמענו צעקה: "אאווווורררררררררררר!!!!!!!!!!"
אני ומורן קפצו לגובה של 2 מטר, כל כך נבהלנו!!!!
מורן:"את מחכה למישהו?"היא שאלה בפחד
אני:"לא..."
שמענו שוב מישהו צועק יותר קרוב ויותר חזק:"אאאאאאאווווווווווווווורררררר!!!!!!!!"
מורן:"אימא'לה!" אמרה לי בלחש
מורן:"אולי זה פרוץ?"
הסתכלתי עליה והבעת פניה הייתה מפוחדת
אני:"פורץ שצועק את השם שלי? לא נראה לי..."
פתאום דלת החדר שלי נפתחה במהירות ודניאל עמדה בפתח.
עכשיו היה תורי לפחד. לא ידעתי מה להגיד לה או איך להגיד לה.
אני:"העדפתי את הרעיון שזה פורץ או משהו כזה" אמרתי למורן בלחש.
דניאל תקע בי מבד כועס ומפחיד
דניאל:"את מוכנה להגיד לי מה הוא גרם לך לעשות???" היא כמעט צרחה
השפלתי את מבטי לרצפה. לא יכולתי להסתכל לה בעיניים. כל כך התביישתי למרות שבדוגרי לא ידעתי שאלעד חבר שלה... לא הייתי עושה לה את זה עם הייתי יודעת שהוא חבר שלה! אני נשבעת!!!!!
דניאל:"הוא לא הסכים להגיד לי מה קרה כל הערב!! וכששאלתי אותו מה קרה בינך לבינו הוא אמר שמבחינתו לא היה כלום!"
מה שדניאל סיפרה הכאיב לי. 'מה שקרה היה כלום בשבילו' חשבתי בעצב 'למרות שבשבילי זה היה הדבר הכי גדול וטוב שיכל לקרות'. כשהבנתי איך אני מרגישה כלפי אלעד הבנתי שהסתבכתי בגדול 'שיט!!! אני התאהבתי בחבר של אחותי!'.
הרמתי את מבטי מהרצפה אל דניאל והבושה אכלה אותי 'איך יכולתי לעשות לה את זה??? נכון לא ידעתי שהם ביחד אבל בכל זאת...' חשבתי (אני והיא לא ביחסים כל כך טובים.... טוב אפשר להגיד אפילו רעים אבל אני יודעת שהיא לא הייתה מתאהבת בחבר שלי או יותר גרועה מתנשקת איתו [אני מקווה]!)
החלטתי לספר לה מה קרה לי עם אלעד (ולהוריד את הקטע שהתאהבתי בו או את הקטע שהוא אמר לי שהיא לא חשובה לו).
אני:"נפגשתי עם אלעד בים הוא התבלבל בינינו והוא נישק אותי... אמרתי לו שאני לא את, הוא ביקש סליחה ונגמר הסיפור!
הערב ראיתי אותו במסיבה דיברנו קצת רקדנו קצת ואז התנשקנו בקטנה... אני חושבת שהוא התבלבל בינינו שוב... אמרתי לו שהוא שוב התבלבל הוא ביקש סליחה שוב וזהו...כנראה בגלל זה הוא אמר שמבחינתו לא היה כלום"
דניאל:"אז למה צרחת עליו ככה?"
אני:"אני לא ידעתי שאתם ביחד ו..."הסתכלתי על דניאל ואז המשכתי
אני:"כשהבנתי שעוד פעם התנשקתי עם חבר של אחותי כעסתי עליו מאוד!"
דניאל:"זה הכל??" היא שאלה בקול לגלגני
אני:"כן..." אמרתי בלחש
אני:"את צריכה ללמד את החבר שלך להבדיל בינינו!"ניסיתי לצחוק (אבל לא כל כך הצלחתי)
דניאל:"ואני עוד חשבתי ששכבתם או משהו כזה..." היא אמרה וצחקה.
בלי שלום בלי כלום היא יצאה מהחדר ותרקע אחריה את הדלת. 'כל כך מתאים לה להישאר אדישה כל כך'
צנחתי על המיטה וחשבתי על כל מה שאמרתי לה ועל כל מה שהיא אמרה לי. איך יכול להיות שאלעד שיחק בי ככה?? איך הוא יכול להגיד שבשבילי הנשיקה הייתה חסרת משמעות?
מורן:"אור??"
הסתכלתי על מורן במבט אומללת
מורן:"אור מה קרה?"
אני:"לא... לא קרה כלום"
אני:"אני מתה מעיפות... בואי נלך לישון"
מורן:"טוב... לילה טוב" היא אמרה, נכנסה למיטה ונרדמה מיד
התעטפתי בשמיכה ולא הצלחתי להירדם.על מה שקרה היום הטריד אותי. הטריד אותי
שלא סיפרתי למורן על איך שאני מרגישה כלפי אלעד, הרגשתי כאילו אני משקרת לה... אבל לא יכולתי לספר לה כי התביישתי מאוד (הוא הרי החבר של דניאל). החלטתי שאני ידחיק כל רגש טוב שיש לי עליו, ואנסה לשכוח ממנו. ידעתי שזה מה שאני צריכה לעשות. אבל זה כל כך קשה!! הכרתי אותו רק לפני שבוע בערך ולא הפסקתי לחשוב עליו מאז!!
איך אני ישכח אותו??? 'אוקי אור' אמרתי לעצמי 'אל תלחצי... פשוט תנסי לא לפגוש אותו'. אבל כמובן שמשהו בתוכי היה חייב לא להסכים 'איך אני לא אראה אותו??? הוא חבר של אחותי??'
אחרי עוד 10 דקות של ויכוחים עצמים קשים נרדמתי

מקסים :]

QUOTE (נווופרי @ 07/03/2008) מקסים :]
😉

מהמם!!!! 😁