=אשליות של בת איכר=

איך אפשר לא לאההווובבב?!
וואאייי מדההיייםםם!!!!
אבל אפשר להציע לך משהו?!
דבר ראשון.. תעשי את זה מודגש..
דבר שני... כל משפט שאומרים אותו תפרידי... שזה יצא נגיד ככה (בלי ההדגשה )
"חעחיחי"
"לחע"
"חיעחיכחחיחית" בלה בלה בלה בלה...."לחעחיעחיה"-המשפט האחרון הוא נגיד יהיה המשך של מה שהיא\הוא אומר\ת
מבינה?!
לפי דעתי ככה זה יותר יפה.. אבל איך שבא לך :]
פשו מדהים 33>

ווווואי אורין הזו זו**

מקסים כתמיד.

אהבה(:

דיייייי מסכננננננננננה =[
מווווווושלם !!
תמשיכייי

יפהייפה כל כך.

מקסים

יפה...... המשך

מדהים

QUOTE (שלומיתי144 @ 25/01/2008) מדהים
😉

יפיפהה : ]

QUOTE (אאללממווגגX @ 24/01/2008) איך אפשר לא לאההווובבב?!
וואאייי מדההיייםםם!!!!
אבל אפשר להציע לך משהו?!
דבר ראשון.. תעשי את זה מודגש..
דבר שני... כל משפט שאומרים אותו תפרידי... שזה יצא נגיד ככה (בלי ההדגשה )
"חעחיחי"
"לחע"
"חיעחיכחחיחית" בלה בלה בלה בלה...."לחעחיעחיה"-המשפט האחרון הוא נגיד יהיה המשך של מה שהיא\הוא אומר\ת
מבינה?!
לפי דעתי ככה זה יותר יפה.. אבל איך שבא לך :]
פשו מדהים 33>
תודה לכולכן! 😂

ולא, לא כל כך הבנתי... תסבירי לי(:
המשך - היום בערב!

המשך 😊

איזה יפההה!! תמשכי מהרר בבקשה.. אוףף איזה כלבה האורין הזאת..

תודה יפות.
הנה ההמשך!

=אשליות של בת איכר=
פרק11:


הייתי בשוק, בהלם, הייתי המומה.
איך היא יכולה להמציא דברים כאלו? דרך כל היופי הזה מאיפה יוצא לה כל הרוע?
לא ידעתי מה לעשות. הייתי אובדת עצות.
מצד אחד, יש המחזה הזה, שהוא הדבר הכי חשוב לי להצליח בו לעת עתה.
מצד שני, אני לא יכולה שעמית יחשוב עליי דברים כאלו, אני הרי... א..ו..ה..ב..ת אותו כל כך.
מצד שלישי, איך היא בכלל יכולה לשקר ולזייף דברים כאלו? הרי זה קלישאות מהשרוול.
היו בי כל כך הרבה דעות וצדדים. הייתי כל כך מבולבלת. זה נחת עליי כמו ברק ביום בהיר.

הגעתי אל הכיתה. ולא יכולתי להתרכז. לא חדלתי מלחשוב על דבריה המזעזעים של אוריין שהדהדו לי בראש אינספור פעמים.
"טופז, חבל עלייך מותק..." היא הפחידה אותי.
"אוי באמת? מה תעשי לי? תשברי לי את הצפורניים? אני ממש מפחדת!" הייתי צינית. אך רצינית.
"בואי אני יסביר לך מה יקרה לך אם לא תוותרי. עמית? זה שאת מתה על התחת שלו, הוא ידע כל מיני דברים עלייך, כמו זה שאת שכבת בכיתה ט' עם תומר גבע... ועוד כמה דברים על זה שאת לא הגונה כמו שאת מציגה את עצמך!" היא הגתה כל מילה בבטחון עצמי מופרז. הרגשתי שאני מתחממת מרוב העצבים. התחשק לי לחנוק אותה.
"אבל זה לא נכון!" הייתי מבועתת מההמצאות שלה.

מה אני יעשה!?

"טופז... תמשיכי בבקשה לקרוא מכאן" המורה קראה מעליי עם ספר היסטוריה פתוח בידה. הבנתי שהיא מנסה להוכיח אותי, על שלא הקשבתי.
"מה? אה?" לא הבנתי מה רצונה.
"מזה מה? תתרכזי בשיעור! תפתחי מייד עמ' 121, ותקשיבי!" צרחה עליי, עיניה כעסו.
"סליחה..." מלמלתי בשקט ועשיתי כדבריה. פתחתי בספר.

בהפסקה, מוחי הבריק ברעיון מוצלח. אני ילך לעמית, ויאמר לו את כל זממיה של אוריין, וכך הוא לא יאמין לה. ואני אנצל. כמו שאומרים: "אני אקדים תרופה למכה"
עברתי במסדרון בית הספר. המשכתי אל הקפיטריה. מחפשת בעמית, ואכן הוא היה שם. אך הוא היה מלווה באוריין. היא קלטה אותי. הייתי מיואשת.
אני הרי לא יכולה לומר לו שום דבר כשאנחנו נמצאים בסביבתה של אוריין. הסתובבתי והתקדמתי חזרה לעבר הכיתה.
יד אחזה בכוח בכתפי וסובבה אותי. אוריין נגלתה למולי "נו מה עוד פעם?" הבטתי בה בייאוש. שתעזוב אותי. שתצא לי מהחיים.
"קודם תרגעי אל תעני לי ככה..." אמרה בטון גבוה והתכוונה להמשיך "למה מה את אמא שלי?" קטעתי אותה וחייכתי חיוך מרוצה.
"טוב אין לי כוח אלייך עכשיו, תקשיבי טוב טוב אני לא הולכת לעזוב את עמית כל היום, אז אל תנסי בכלל להזרים אליו איזה מילה על העניין. ולא... אני לא צריכה להזכיר לך מה יקרה... פשוט תלכי היום לשופטים, והכול יסתדר, מקווה שהבנת!"
היא דיברה כל כך מהר, ומיד הסתלקה. עמית בדיוק עבר היא הסתובבה,וקפצה עליו. "חתיך שלי, חכה!" קראה לו בקולה הצפצפני. והם הלכו משם.
"חתיך שלי... חכה!" חיקיתי אותה, וצחקתי לעצמי. אך בפנים הייתי מתוסכלת.
"כן, כן, גם אני מתעבת אותה" קול נשמע מאחוריי.
"מה?" הסתובבתי ואחת התלמידות בבית הספר, מהפחות מקובלות, שחר, עמדה מולי.
"שגם אני שונאת את האוריין הסנובית הזאת, חושבת שהיא מלכה. מרגישה שהעולם שלה" היא רטנה והתלוננה בפניי, הרגשתי שאני חולקת איתה את אותה הרגשה.
"כן... אוף" השבתי בייאוש.
"מה היא עשתה לך?" שחר התעניינה.
"עדיף שלא תשאלי" צחקתי לעצמי.
"אני שואלת בכל זאת, מה קרה?" חזרה על שאלתה וחייכה אליי חיוך מבין. הרגשתי שאני צריכה לפרוק את האבן שעומדת על ליבי. והיא? ילדה נחמדה. נראית אחת שאפשר לסמוך עליה.קפצתי על ההזדמנות.
"סיפור ארוך..." התרפקתי על הקיר שליד המסדרון.
"יש לי זמן ... בואי ... " צחקה ומשכה אותי, רצנו לכיוון הדשא שמאחורי בית הספר.
"לאן? לא, שחר, מה פתאום! יש שיעור" אמרתי צוחקת.
"לא נורא, אז תפסידי קצת מהזיבולי שכל של המורה נעמה. סתם חופרת" אמרה לי, ושוב מצאתי משהו במשותף איתה.
"חחחח, לגמרי" הסכמתי איתה. והתיישבנו על הדשא.
"נו... שפכי" דרשה, ועיניה נראו בורקות.
"אפשר לסמוך עלייך?" ביררתי את העניין, האם היא אשת אמון.
"בטח, אני כמו קבר, זה לא ייצא ממני, דברי כבר" הפצירה בי.
צחקתי בקול, לא התמהמתי, והתחלתי לספר לה את ה כ ו ל... משחקת בידיי עם הדשא, וכשהייתי מזכירה את שמה של אוריין הייתי תולשת בחוזקה עשבי דשא, הילדה הזו פשוט הרתיחה לי את הדם, שחר הקשיבה בהבנה ומידי פעם זרקה מחמאות, מילות עידוד ואני נהניתי בחברתה.
"רגע, עמית עמית? החדש כן?" התעניינה.
"yes" עניתי לה במבטא אמריקאי. היא צחקה לשניה ואז ענתה. "יפה לך, הסתדרת... החתיך הזה, רק הגיע וכולן קופצות עליו" היא החמיאה ואני הסמקתי.
"אני יחזיק לך אצבעות שתתקבלי ליוליה, ובקשר לאוריין? תנפנפי, היא מדברת הרבה, אבל עושה מעט" היא ניחמה אותי מעט, אך ידעתי שאלו רק דברי עידוד. אוריין מקיימת את כל מה שהיא אומרת. המחשבה הרתיעה אותי. הרהרתי לשנייה.
"מה נכנסת למחשבות?" היא נדנדה אותי בידה, וקטעה את חוט מחשבותיי.
"סתם... אני פשוט באמת מפחדת שהיא תספר לעמית את כל הדברים האלו" שיתפתי אותה.
"אם עמית באמת טוב ואמיתי כמו שאת מספרת, הוא לא יאמין לה, הוא ידע שהיא נחש" היא עודדה אותי. ואני קיוויתי שזה יקרה.
היא נשכבה לרגע על הדשא.
"אני כבר מתארת לעצמי אותו אומר לך. 'טופז בואי נלמד את הטקסטים בלילה, ואולי נעשה עוד כמה חזרות על הנשיקה' " היא אמרה וגרמה לי להתגלגל על הדשא מרוב צחוק.
"יואו את מצחיקה" החמאתי לה. ונשכבתי כמוה על הדשא.
כשנרגעתי ממתקפת הצחוק אמרתי לה "שחר, אני מקווה שאת באמת כמו קבר" ווידאתי.
"אל תדאגי, זה לא ייצא ממני" אישרה את בקשתי.
"תודה" הודיתי לה בחיוך.
"נראה לי שאני ואת, נסתדר" היא אמרה מהרהרת.
"חחחח, כן גם לי, את ממש חמודה" מעט התחנפתי.
"תודה, גם את!" השיבה לי. ושוב צחקנו שתינו.

את האווירה החברותית, קטע תומר גבע, בליווי חברו שי.
"יש שיעור י'מופרעות" הוא הקניט אותנו, ואני הסטתי מבטי ממנו. עיצבן אותי רק המראה שלו, מה הוא בכלל עושה פה. אידיוט.
"מי שמדבר" שחר השיבה לו בהקנטה דומה, הביטה בי, וצחקנו. הרמתי ראשי אליו וחייכתי חיוך מנצח. הוא הביט בי גם.
"אז מה... טופז... כניראה ששכבנו בכיתה ט'... איזה כיף לי הא?" אמר בציניות, צוחק. החיוך שלי נמחק, והלב שלי פשוט קפץ לתחתונים 😮.
"מההההה? אוריין סיפרה לך?" התרוממתי מהדשא, ושאלתי אותו בתדהמה גמורה.
הרגשה כל כך מדכאת ומתסכלת נפלה עליי פתאום.
הרגשתי שאני נוחתת היישר אל ידי השטן. אל ידי אוריין.
הרגשתי כל כך חסרת אונים. לא עיכלתי איך היא יכולה כל כך מרשעת ונוכלת.
ומכאן ואילך, החיים שלי הסתבכו.

מדהיםם.!
המשךךךךךך דחוףףף!!

ואיייייייייי המשךךךךךךךךךך 😨