פשוט ההווררססס
כמו תמיד :]
תמשיכי 😁
יאא עצווב ] =
תמשיכי ממי..
שבת שלום!
מוווווווושלללםם : ]
מחחכה להממשךך (:
מכוורה לסיפווווור הזהה !
2 פרקים ממש יפייםםם!! תמשיכי
איזה כיף לקרוא את התגובות שלכן!
תודה, תודה, ותודה(:
אני יודעת שהרבה זמן לא שמתי פרק. עכשיו יש לי יותר חופש. אז אני ישים יותר פרקים, מבטיחה!
אז קבלו המשך! -
=אשליות של בת איכר=
פרק10:
אפילו פחדתי שיגיע הרגע של האודישן שלי, פחדתי להתנשק עם עמית. רציתי להסתלק משם. הבטתי בהם מחויכים, ואני כמעט דמעתי.
"בא לך לענות?" טל כמעט צרחה לי באוזן.
"נו מה? עזבי אותי" השבתי והשפלתי מבטי, לא רציתי שהדמעות יפרצו כמו ים סוער אל פניי...
האודישן של אוריין ועמית הסתיים, הם החליפו ביניהם מבטים מדברים בלי סוף. בערתי בתוכי.
השופטים קראו לשאר המתמודדות לתואר התפקיד המבוקש 'יוליה'.
שלוש הנערות שהיו לפניי, (טל, מוריה וסהר) לא נתבקשו להתנשק עם עמית אלא רק להציג מעט מההצגה השופטים אמרו שאין בכך צורך וזה רק הלחיץ אותי עוד יותר, אני אפילו לא מבינה למה.
"טל קושניר, מוריה שמואל וסהר רם, שלושתיכן לא התקבלתם, אתן מוזמנות לפנות בבקשה את חדר האודישנים"
רוברטה ביקשה, בקול קר וחסר רחמים, הבעות פניהם של השלושה התעצבו, ואני לא הבנתי מדוע עוד לא מתקיים האודישן שלי.
השלושה עזבו את החדר, ונותרנו מן הנבחנות רק אני ואוריין, הידיים שלי רעדו והזיעו.
"כמו שאתן בטח מבינות, מביניכן נבחר את יוליה, עמית וטופז תעלו לבמה לאודישן" מאיר הודיע ואני ועמית עשינו כך. "אקשן" נשמע קולו החמוד של מיקו ואני שכבר הכרתי את המילים בע"פ הבטתי בעמית, הוא פתח.
- יוליה, אני אוהב אותך, אני רוצה להיות איתך - עמית הגה את המילים והביט לתוך עיניי, עיניי תרו סביב פניו, מתרכזות בשפתיו, השפתיים שעד לפני מספר דקות התענגו על של אוריין, המחשבה הטרידה אותי, אך פקדתי על עצמי להתרכז באודישן, שכן אני צריכה לשכוח מעמית.
-אבל רומיאו , המשפחות שלנו יתנגדו לקשר שלנו , הו רומיאו שלי - המילים בקעו מעמקי ליבי.
- יוליה , מחשבות משפחותינו לא מדאיגות אותי, רצוני הוא בך, אני חושק רק בך, הו יוליה -
- רומיאו - עמית התקרב אליי אט אט וכרך את ידיו סביב צווארי, שלחתי ידיי בעדינות אל מותניו.
פניו פילסו דרך לפניי, ובתנועה עדינה ורכה הוא קרב את שפתיו לשפתיי, הלב שלי קפץ והשתולל במורד גופי.
תוך שניות לשונו מילאה את פי בהרגשה ממכרת וסוחפת, הרגשתי מסוחררת, בהחלט שמהצד שלי יש כימיה בינינו!
הוא חיבק אותי וגופו התרפק בעונג על גופי, המגע מצא חן בעיניי כל כך, יכולתי להשאר כך לנצח ...
"קאאאאט" אמר מיקו וגרם לשנינו להתרחק ולהפסיק.
עמית התרחק ממני ופנינו התנתקו.
"זה היה מוצלח, אבל אנחנו עוד לא סגורים על עצמינו" אמר מאיר.
"אנחנו ננסה משהו קצת שונה, אני רוצה ששלושתיכם תעלו לבמה, ואת השורות של יוליה, תגידו את ואוריין כל אחת בתורה" רוברטה הסבירה. "מובן?" שאלה, הנהנתי בראשי, עמית ואוריין פלטו 'כן' קטן.
עשינו כדבריה, וזה היה מאוד מוזר, הרגשתי כמו במשחק הכיסאות המוסיקלים.
נגמרו התפקידים והשופטים דיברו ביניהם. אני עמדתי ליד עמית, ואוריין בצידו השני. "איך את מרגישה אחרי אתמול?" הרגשתי את קולו לוחש לי באוזן. הלב שלי קפץ. "יותר טוב...שוב תודה" חייכתי והודיתי לו.
"בבקשה..." השיב.
"עמיתוש, בוא רגע" קולה של אוריין משך את עמית אליה. "אתה חושב שאני יהיה יוליה?" שמעתי אותה שואלת אותו, הבטתי בה לועסת את המסטיק שלה בגאווה.
"אין לדעת" עמית השיב וחייך אליה, שמחתי על התשובה שהוא דפק לה.
רוברטה נעמדה לפתע והתקרבה אל הבמה. "אוריין, את מקסימה, טופז,גם את. האודישנים היו ממש מצוינים. אבל אנחנו לא כל כך בטוחים, תגיעו לכאן מחר באותה שעה" היא ביקשה מחייכת אך ורק לאוריין. זה הכעיס אותי.
הייתי בלחץ אטומי. והרגשתי שלחכות עד מחר, יפוצץ אותי. אך בלית ברירה ירדתי מן הבמה, פיזרתי חיוכים לכולם, אמרתי להתראות לכולם,משאירה את החיוך האחרון לעמית ועזבתי את החדר.
הגעתי לאמא וסיפרתי לה את החדשות. "טופז, גם אם לא תתקבלי, תאמיני בכשרונות שלך ילדה שלי. הצגה אחת לא קובעת שום דבר" עודדה אותי וחיבקה בחום.
"אבל אמא אני כל כך רוצה להתקבל" רטנתי... ונכנעתי לחיבוק הנעים.
* * *
בבוקר קמתי מסוקרנת מאוד בקשר להצגה. לבשתי מכנסיים עד הברכיים בצבע תכלת, וחולצה ארוכה לבנה. שילוב מוזר, אבל יצא נחמד. הסנדלים השחורות הרגילות.
פיזרתי את שיערי, סתם כי התחשק לי. העמסתי את המערכת של אותו יום לתיק הצד שלי ביחד עם קלמר ותפוח עץ ירוק. לא הייתי אחת עם תאבון, ולכן תפוח היה מספק אותי לשעות הלימודים.
נכנסתי לשער בית הספר וקלטתי בעיניי את אוריין מחכה שם. היא ראתה אותי ומייד התקדמה אליי, עיניה היו זרועות בשנאה, יכולתי להרגיש את זה.
היא נעמדה לצידי. "טופז" קראה בקולה המייגע. "מה?" עניתי ביובש.
"אני רוצה שתבואי היום לחזרות ותגידי לשופטים שאת מוותרת על התפקיד" היא פקדה עליי ואני לא האמנתי למשמע אוזניי.
"מה? למה נראה לך?" השבתי לה וחלפתי על פניה. היא תפסה אותי. "כי אני רוצה את התפקיד הזה, לא מעניין אותי ממך, את מוותרת עליו לטובתי, הבנת?" היא פתחה את עיניה לרווחה ואחזה בי בכוח.
"קודם כל תעזבי אותי" השתחררתי ממנה בתוקפניות. "דבר שני, את יכולה לחלום שאני יוותר על זה מותק. לחלום" הודעתי לה. בטוחה בעצמי. היא יכולה להיות כמה מקובלת שהיא, אבל אני לא יתן לאף-אחד לרמוס אותי.
"טופז, חבל עלייך מותק..." היא הפחידה אותי.
"אוי באמת? מה תעשי לי? תשברי לי את הצפורניים? אני ממש מפחדת!" הייתי צינית. אך רצינית.
"בואי אני יסביר לך מה יקרה לך אם לא תוותרי. עמית? זה שאת מתה על התחת שלו, הוא ידע כל מיני דברים עלייך, כמו זה שאת שכבת בכיתה ט' עם תומר גבע... ועוד כמה דברים על זה שאת לא הגונה כמו שאת מציגה את עצמך!" היא הגתה כל מילה בבטחון עצמי מופרז. הרגשתי שאני מתחממת מרוב העצבים. התחשק לי לחנוק אותה.
"אבל זה לא נכון!" הייתי מבועתת מההמצאות שלה.
"זה לא חייב להיות נכון,ותהיי בטוחה שתומר ישקר אם אני רק יבקש ממנו..." היא ענתה מתנשאת. בזה גם אני הייתי בטוחה.
"אם את לא רוצה שכל זה יוודע לעמית, את יודעת מה לעשות" אחרי ההסבר המפורט היא הוסיפה, חייכה והלכה משם. מותירה אותי מבוהלת ואכולת ספקות. אוי לא. למה כל הרע שבעולם נופל דווקא עליי?
אהבתן 😉 ?
מדהיייםם [:
המשךךך........
מקסים!!!
המשך מדידייד
ואוריין הזאת אוחח .כלבה!
מור'צי 😊
אתר האהבה הישראלי