%^% הדמעות מספרות את מה שהחיוך מסתיר %^%

QUOTE (סוופרמאמי @ 16/12/2007) QUOTE "אז בואי נחכה ביחד, אני שיר" היא אמרה והתחלנו לדבר.

הינה ובפרקים אחר כך קראת לה שני
שיניתי מאמי...
סורי... 😕
תודה(:

בקטנה :] גם לי קרה פעם חח 😊
המשך?

QUOTE (סוופרמאמי @ 16/12/2007) בקטנה :] גם לי קרה פעם חח 😊
המשך?
חחח, לאט לאט לומדים 😉
והמשך?
רק מחר נראה לי, אני ממש עייפה.
לילה-טוב חחח(:

יפות שלי...
תמשיכו להגיב... 😕

קוראת חדשה:
אעאעאעאעאעאע...סיפור מדהים!!!!

ובשבילי?! ה מ ש ך ! 😛

אחד ה-פרקים !
אהבתי את כל הפרק המושלם הזההההה ..

הלוואי שמשהו לא יהרוס את זה\:
המשךךךךךךךך ..

תודה יפות שלי
כבר כותבת המשך 😛

%^% הדמעות מספרות את מה שהחיוך מסתיר %^%
פרק 6:





נשכבתי על המיטה בחדרי, חושבת עלינו, עליי ועל הראל, מנסה להגדיר את המצב שלנו.
העדפתי להשאר ככה, להשאיר את המצב כפי שהוא, בלי פרשנויות והגדרות, אבל גם החלטתי שהוא לא יעשה לי את זה שוב- אני נסחפתי ושברתי את הגבולות שלי, ובכך אולי גרמתי לו לנשק אותי בביטחון, ואולי זה הוא שרק מחפש סטוצים, הייתי מבולבלת, דעותיי היו מרובות, אחת חולקת על השנייה.
גם חשבתי על זה, שאולי הוא רק משחק בי, ורוצה רק להשכיב אותי, ואז לזרוק, כמו אותה שקית שוקו שזרקתי בפח הכיתה.
כמו חפץ משומש, שאין בו רצון יותר.

חשדותיי,
התאמתו - ביום שלמחרת.

הצלצול הרועם של השעון המעורר שבחדרי הקים אותי בבהלה, זינקתי מהמיטה וכשקלטתי שהבוקר הגיע - נכנסתי למקלחת ושטפתי את פניי.
מביטה במראה, בשאריות האיפור שנותרו מהערב הקודם, משחזרת כל נגיעה, כל ליטוף, כל נשיקה של הראל שהרעידה את כל גופי.
מחייכת, מסלקת את כל המחשבות, מנסה לחשוב הכול בוורוד, אולי הראל רציני איתי, אולי הוא לא סתם אירגן הכול אתמול, אולי הוא מרגיש בדיוק כמוני.
בחיפזון מעבירה עיניי במערכת השעות, מחפשת את יום חמישי. שעתיים כימיה 😮 שעתיים עם ה ר א ל .
את הספרים העמסתי לתיק הגב, בוחנת שוב את עצמי לפני היציאה מהחדר. מכנסיים עד הברך משובצים בגווני חום תכלת, חולצת בית ספר חומה וכפכפים שחורות. השיער פזור וחלק, מדהים כמו תמיד(:
חיפשתי על השיש בעיניי סנדויץ', אוי אמא לא הכינה לי, אוף :[
מבואסת לקחתי חטיף במבה חטוף ויצאתי מהבית, מתקדמת לתחנת האוטובוס. מרחוק עיניי קולטות את דמותה של שני מתקדמת מלפני, לאותו כיוון.
הגברתי את מהירות צעדיי והצלחתי להגיע אליה במהירות "היי בוקר טוב" בירכתי אותה לשלום, מחייכת.
"בוקר טוב..." ענתה ביובש "איך היה אתמול?" סקרה את עיניי... ואני לא הבנתי למה היא מתכוונת. "אתמול?...מה?....איפה?" גמגמתי.
"אתמול, אתמול, עם הראל!" הוכיחה אותי. "מ...איפה את יודעת?" שאלתי המומה.
היא נעצרה למולי וגם אני עשיתי כך. "תקשיבי לי טוב טוב, הראל לא בשבילך! עדיף שלא תתעסקי איתו ובמיוחד שלא תצאי איתו לדייטים רומנטיים בחוף הים..."
אמרה מגבירה בהדרגה את טון קולה. כשסיימה לדבר היא המשיכה לתחנת האוטובוס, הספקתי לשמוע אותה ממלמלת "גם כן, עוד אחת שהראל מנסה להשכיב... מסכנה...הוא אפילו לא...."
ולא הצלחתי לשמוע עוד, הוא אפילו לא מה? נותרתי מסוקרנת, ובהלם מהצורה בה התנפלה עליי.
ואז פתאום נזכרתי במילותיו של הראל ="תעזבי אותן, הם ילדות קטנות, אל תאמיני להן אם הן יאמרו לך משהו, זה הכול המצאות שלהן, הן כבר עשו זאת בעבר"=
הן כבר עשו זאת בעבר.... מה הן עשו... מה הראל... הכול מסתורי כל כך, -אני לא מבינה שום דבר-, פסקתי במוחי לחוצה.
מרחוק קלטו עיניי את האוטובוס עוצר בתחנה לכמה שניות אוסף את נוסעיו, ניסיתי להספיק אותו בעזרת ריצת בוקר כבדה, אבל לא הצלחתי, לא מספיק, איחרתי את האוטובוס. כל הכבוד לורן הכרזתי לעצמי.
את ממש ברת מזל.
מה עוד יכול לקרות לי היום? שאלתי את עצמי.
כנראה, שזה באמת לא היה מספיק. הרגשתי משהו נוחת על כתפי, ריח מוזר עלה מאותו כיוון. סובבתי את ראשי. קולטת גוש חום ניצב בגאווה על חולצתי.
הבטתי למעלה, יונה חוצפנית צחקקה והמשיכה לה במעופה, מותירה אותי עם צואתה.
- יום מסריח -

פתחתי את התיק שלי, מחטטת בו מחפשת כמה שקלים נוספים, אולי יספיק לי למונית.
מהארנק הריק שלי התנוססו מספר שקלים, אבל הם לא הספיקו, התחשק לי לחזור הביתה ולוותר על היום הזה.
דווקא אחרי אתמול, חשבתי שיהיה לי יום טוב, קיוויתי שהראל יהיה איתי, ואולי אפילו אצטרף לחברת המקובלים.
אבל לא, ממש ממש לא.

לבסוף הצלחתי להגיע לבית הספר (הזעקתי את אמי מעבודתה והיא הקפיצה אותי).
תקתקתי בדלת הכיתה. "בוקר טוב לורן.. את שמת לב מה השעה?" שאלה אותי המורה בעיניים בוחנות, "אני מצטערת המורה...זה.... בעיות אישיות...." תירצתי עם התירוץ התמידי.
התיישבתי במקומי לצד רון, "מה עשיתם עד עכשיו?" שאלתי אותו מייד. "לורן את לא רק מאחרת אלא גם מדברת!!!!" המורה צרחה עליי והכיתה צחקקה.
"יצא לך חרוז" שמעתי את אחד הילדים מקניט את המורה. אידיוט.
"בסדר אני לא ידבר...." אמרתי בכעס המורה הסתובבה וחזרה ללמד. "רק תסתמי כבר!" מלמלתי ורון ששמע זאת - צחק.

באמצע השיעור נשלח אלי פתק "אתמול היה לי איתך הכי כיף בעולם, הראל" חייכתי לתומי קימטתי את הפתק והכנסתי לקלמר בלי שאף אחד יבחין בכך.

לאחד כשלוש שיעורים שביניהם היו הפסקות קלילות ומשעממות-
שיעור כימיה המיוחל הגיע. ילדי הכיתה התחלפו לזוגות הקבועים, ואני עם הראל כמובן.
"קראת את הפתק?" הוא שאל מייד כשראה אותי, מתקרב באיטיות.
הנהנתי. והוא חייך "אני רציני איתך..." הכריז לי וחייכתי. אבל לפני הכול - רציתי להבהיר עניין פתוח, עניין שהשאיר אותי לא רגועה ולא מרוכזת בשום דבר. עניין שהפך חשוב עבורי.
מה מסתתר ומה כולם מסתירים, ממני...
"הראל יש לי שאלה......"
"דברי יפה שלי אני שומע...." הוא השיב מחייך, חיוך שהתגלה כמזויף, כצבוע.



ושאלתי אותו לגבי כל ספקותיי.
ברצון להבהיר את העניין........................
תשובתו, לא מצאה חן בעיניי, כלל וכלל לא!!!!!
:[







מקווה שאהבתן את הפרק,
הוא לא כל כך מיוחד כי רציתי למשוך קצת את העניין.
הפרק השווה יהיה הבא......
אוהבת אתכן[:
ליאם 😊

ממש יפה 😊
תמשיכי.. 😁

חח דווקא אומרים שאם יונה מחרבנת עליך זה מביא מזל (:

המשך.

QUOTE (lidorushit @ 17/12/2007) חח דווקא אומרים שאם יונה מחרבנת עליך זה מביא מזל (:

המשך.
חחיחיחח.. נכון (:

תמשיכי מאמי, פרק יפה 😊

פרק מושלם 😊
תמשיכי ..

QUOTE (lidorushit @ 17/12/2007) חח דווקא אומרים שאם יונה מחרבנת עליך זה מביא מזל (:

המשך.
חחחחחח כן אני יודעת.
אבל בואי נגיד שזה לא כל כך נעים, במיוחד לא הריח 😁

ותודה לכן יפות שלי 😁
אתן נ ס י כ ו ת =]

עכשיו סיימתי לקרוא הכללל
סיפוור מ=ד=ה=י=ם פשווטט!!
והכתיבה שלך סוחפת ויפפפה..
התאהבתי 😍
מחכה להמשךך..