%^% הדמעות מספרות את מה שהחיוך מסתיר %^%
פרק 4:
הרגשתי כל כך מתוסכלת, חזרתי להרגשה של היום הראשון, לבד בודדה, אפילו את שני איבדתי, היא כבר לא מתייחסת, הבוקר אפילו לא אמרה שלום וכשנפגשו מבטינו לא טרחה אפילו לחייך.
נמאס לי מהמצב הזה לגמרי, התחשק לי לחזור שוב לתל אביב..לבית הספר הרגיל, לחברות הרגילות, לא עזר לי שיחות הטלפון עם החברים מת"א רציתי לחזור להיות איתם, לחזור להיות איתם!
אבל מה שקרה באותו יום, בשיעור מתמטיקה, ובהפסקה, שינה את חיי ושיפר את הרגשתי.
את הבית ספר הזה ?
ל - א רציתי לעזוב . לעולם . [ כך הרגשתי, לעת עתה ]
השעה 1, נגמרה ההפסקה. שיעור מתמטיקה מתחיל, אני כבר יושבת בכיתה. הספרים מונחים על השולחן.
המורה מסבירה משוואות על הלוח.
"הראל תפסיק לדבר כבר!" המורה צעקה על הראל בפנים חמוצות, שנאתי אותה, היא הייתה כל כך מרושעת.
"מצטער המורה אני לא ידבר יותר" תירץ הראל, אך זה היה מאוחר מידיי. "תהיה בטוח שלא יהיה לך זמן, רון תעבור ליד חן, הראל ללורן!" (חן, עוד ילדה נחמדה ברשימת המקובלים, נערה יפהפייה)
המורה אמרה בחיוך ערמומי, ואני הייתי המומה, הרגשתי שהגורל קושר אותנו ביחד, יותר מדי צירופי מקרים..
רון התרומם ואותו החליף הראל, הפעימות האלה, הרעידות בבטן. שלצידו, לא יכולתי בלעדיהם.
כבר הבנתי שהראל הוא פלרטטן לא קטן, ושמתבשל משהו שאני לא יודעת עליו, החלטתי שאני אברר, אבל לא דרכו.
הספקתי לשים לב שכשהראל בקירבת בנות אחרות, באינטימיות, בנות הכיתה המקובלות זועפות ומסתכלות עליו במבטים שאומרים "מה נראה לך שאתה עושה?"
רציתי לדעת במה מדובר, הן מקנאות לו? תהיתי, לא יכולתי להתרכז בדברי המורה...
"עמ' 200 תרגילים 4-5 בספר, אתם יכולים לעבוד בזוגות" הכריזה המורה אחרי מספר שניות, והתיישבה בשולחנה.
הוא התקרב עם כיסאו אליי ופתח את הספר. "אז מה... תמיד ביחד הא" הוא אמר בקול ערסי מתוק, מבט מסתורי שחדר לתוך עיניי,
הרגשתי שאני עומדת לטבוע בתוך עיניו התכולות והמדהימות.
"כן הא" חייכתי, לא מורידה את עיניי, מהופנטת. "תגידי יש לך חבר?" הוא שאל בפתאומיות, לא הבנתי מאיפה השאלה הזאת נחתה עליי, ועוד ממנו..
"לא" עניתי, מצליחה סוף סוף להוריד את עיניי, ממבוכה.
"ולך?" מלמלתי, די מקווה שהוא לא ישמע, אבל בכל זאת, שיענה... "לא, חופשי כמו ציפור" הוא אמר מחייך, הוא היה קרוב אלי, אולי יותר מדי...
הפנתי מעט את עיניי, וראיתי את מה שהרגשתי, מבטי מורן ושני נעוצים בנו, נמאס לי מהמצב הזה, אני רציתי לדעת מה הולך..
"אבל...זה תמיד יכול להשתנות" הוא רמז וקרע את חוט מחשבותיי... "ברור" אמרתי ודפקתי לו חיוך.
"במיוחד שאני יושב מול הילדה הכי יפה בבית ספר" הוא אמר והתקרב עוד טיפה, נזהר.
"תודה" עניתי בגאווה. "הראל, תפסיק לדבר אתה לא מבין?!?!" קולה הרועם של המורה נשמע למולינו והראל התיישר ותקע עיניו בספר.
כך גמאני עשיתי, "תסבירי לי" הוא אמר ושם לפניי את המחברת, מחייך חיוך ערמומי,
"חחח.אוקי, אז ככה" אמרתי והתחלתי להסביר לו. "עכשיו תנסה לפתור" אמרתי. הוא לקח את המחברת, כתב משהו והראה לי.
את התרגיל, הוא לא פתר, הוא רק רשם ליד התרגיל "=את מהממת ככה פותרים? נכון?" חייכתי, לא נכנעת לפלירטוטים שלו.
הוא לקח שוב את המחברת, שוב כתב משהו והראה לי "את פנויה היום בערב?" קראתי...מרימה עיניי אליו, "נניח שבדקתי בלו"ז שלי, ופנוי. לאן תקח אותי...?"
"את זה, תשאירי לי" הוא אמר מחייך. הצלצול נשמע, ונשמעו קריאות מכל עבר של 'נגמר השיעור'. הוא קם מהכיסא, ונעמד מול השולחן שבו ישבתי.
"אז קבענו, היום ב9.. אני יאסוף אותך" הוא אמר ונשק לי נשיקה קטנה והלך משם.
הרחתי את ריח הבושם הנעים שלו. מביטה בדמותו המתרחקת תוך נגיעה קלה בשפתיי... מ-ה-ו-פ-נ-ט-ת.
בדרך הביתה, חשבתי על הראל. ועל היום, בערב...
השעה הייתה כבר 8 בערב. אמא עברה בחדרי, מחלקת את הכביסה הנקייה והמקופלת. הייתי בחדרי, צפיתי בטלויזיה.
ניצלתי את ההזדמנות כדי לספר לה שהערב אני יוצאת, עם הראל!
"היי לורני, מה את רואה?" היא אמרה מעיפה מבט בטלויזיה, "סתם.. ויוה" עניתי. "כמו תמיד" היא אמרה וחייכה חיוך מנצח!
"אמא... אני יוצאת היום ב9" אמרתי מחייכת. "את יוצאת?" היא אמרה... מחייכת ומסמנת בידה את התנועה שכבר הכרתי בע"פ , שמסמלת את המשפט שהיא עומדת להגיד.
"בגילך לא הייתי יוצאת, הייתי יושבת בבית ועוזרת לאמא לנקות" היא אמרה. "אוי אמא, מספיק" קטעתי את הנאום שלה. "אנחנו בדור מתקדם" הקנטתי אותה. ואחרי שתיקה קלה- אמרתי "אני יוצאת עם ילד מהכיתה שלי...". "בסדר מתוקה, לאן את יוצאת?" היא שאלה... "אני לא יודעת עדיין..." אמרתי.
"אני ייזהר, אני יודעת שיש הרבה סכנות בחוץ ובלה בלה בלה" חסכתי לה מילים. "לורני אל תתחצפי, לפני שלא תצאי היום לשום-מקום!" היא אמרה ויצאה מחדרי בכעס.
טוב אמא.
נכנסתי למקלחת, פושטת את בגדיי מגופי, נכנסתי לאמבטיה ופתחתי את המים, נותנת לזרם החזק והחמים לנקות אותי, להכין אותי לערב, לה-ערב.
כשסיימתי ניגבתי את גופי טוב טוב ומרחתי קרם-גוף "כיף" בריח דבש. אייי.. כל כך נעים...
לבשתי לבנים, והבגדים כבר היו מוכנים על המיטה. חצאית מיני ג'ינס משופשפת יפהפייה, גופייה אפורה עם כתר רקום מזהב בחלק האחורי של הגופייה ושרשרת זהב קטנה ועדינה שקיבלתי מסבתי, ליום ההולדת, עם תליון בצורת מגן דוד.
נעלי בובה גבוהות, שחורות, עדינות ומדהימות. התאפרתי קצת, מעט סומק אדום ומסקרה, התבשמתי בבושם נעים, בחנתי את עצמי במראה הצרה והארוכה בחדרי, ונראיתי מעולה.
השעה הייתה 21:05, נשמע תקתוק בדלת, לקחתי פלאפון ו50 ש"ח. וירדתי לפתוח. והוא עמד שם. יפה מתמיד.
הוא לבש מכנסי ג'ינס כהים, וחולצה בצבע תכלת אלגנטית, הוא נראה כמו נסיך מהאגדות, החולצה הבליטה את עיניו.
כמעט התעלפתי !
הוא הביט בי ומעט הסמקתי. "את מהממת" הוא אמר... מחייך .
"תודה" עניתי. "אמא אני הולכת" אמרתי לאמא שהייתה במטבח. "להתראות,תהני!" היא ענתה.
ויצאתי. הוא התקדם אחריי, ולפני שיצא מהבית,הוא סגר את הדלת. כמו ג'נטלמן אמיתי!
"מאיפה אתה יודע איפה אני גרה?" שאלתי, באמת הופתעתי שהוא אמר שהוא יאסוף אותי, ואפילו הגיע לביתי מבלי להתקשר ולברר או משהו, הרי אני לא אמרתי לו.
"בואי נגיד שיש לי מקורות מידע משלי..." הוא אמר, הגענו לרכב הוא פתח את דלתי וסימן לי להכנס. "יש לך רשיון?" שאלתי המומה, "אני בן 17 כבר.. הפסדתי שנה בלימודים" הוא ענה, לא מוריד את החיוך.
ואני נכנסתי לאוטו. הוא התיישב בצד השני, לידי.
"אז לאן הולכים?" שאלתי...
"-ה פ ת ע ה-"
הוא אמר ....
ואכן הייתה זו הפתעה, מדהימה.
-----------
מקווה שאהבתן ,
שבת שלום יפות שלי 😊
יאאאאאאאאא
איזה פרק מושלם
מעניין לאן הוא לקח אותההההההה
מחכה להמשך דחווף!
שבוע טוב יפות [=
תודה לכן, תמשיכו להגיב..
ואני ישים עוד פרק יותר מאוחר 😛
קוראאת חדשה..!
סיפור מעללף
המשך דחוף.. 😊
מאמיייייייי ,
תקתקי המשך😊
ליאמייי? איזה פרק יפיפהה :]
שבועע - לההיט !
תודה,
אוהבת אתכן יפות שלי!!
ואני מקווה שיהיה המשך מוכן עוד היום 😊
אוהבת הכי שיש [:
אני לא יספיק לשים היום המשך,
אז אני ישים מחר :[
לילה-טוב...
תמשיכו להגגיב 😂
ליאם[=
QUOTE (shira113 @ 15/12/2007) מהמםםם😊
המשך
תודה יפהשליייייי 😛
והמשך מחר!
אתר האהבה הישראלי