ותודה לכולכן,
המשך אני ישתדל לשים בערב,
אוהבת מ-ל-א 😊
ותמשיכו להגיב, זה מעודד [=
ליאם ! 🙄
%^% הדמעות מספרות את מה שהחיוך מסתיר %^%
פרק 3:
התקרבתי לכוסית, "לא, כבר הגעת ל200 מ"ל" אמרתי צוחקת וגם הוא צחק, הוא סובב את ראשו. ויצא שפנינו נפגשו, די קרוב . . .
" אתה חוצפן !! "
שמעתי קול מאחורינו . . .
הראל, שהיה מכופף כלפי השולחן, נעמד מייד מסתובב, הסתובבתי גם אני, וראיתי את מורן, עוד אחת מחבורת המקובלות [חברתה הטובה ביותר של שני]
מורן, הייתה מלווה בשני .
"היא צריכה לחזור אתה יודע את זה, אבל אני רואה שאתה חוגג!" מורן הוסיפה בכעס, והלכה משם, ושני מזדנבת מאחוריה.
נותרנו לבד, וכל שאר הכיתה מביטה בסצנה. "זהו נגמרה ההצגה" הראל אמר בעצבים וכולם השפילו מבטיהם.
לא ידעתי מה להגיד, הרגשתי שאין שום צורך שאשיב משהו, אז פשוט המשכתי.
לקחתי את הכוסית ושפכתי קצת מתוכנה, אותה כוסית שהראל מילא ב200 מ"ל, משאירה רק 100 מ"ל.
"לא אני יעשה את זה" הוא אמר ונטל מידיי את הכוסית.
"אני יכולה לשאול משהו?" אמרתי בתקווה שהוא ישיב כן, הייתי מסוקרנת על מי מורן דיברה ולמה היא קראה לו 'חוצפן'.
"ברור..." הוא ענה באדישות, לפי תגובתו התחרטתי שהתחלתי לשאול, רציתי להמציא משהו ולעזוב את העניין, אבל המילים פרצו מפי בלי שליטה.
"על מי היא מדברת? כלומר מורן..." אמרתי, מתאימה עצמי לטון דיבורו, באדישות מובלטת.
"סתם, היא חיה בסרט, פשוט עזבי את העניין" הוא אמר מתחמק. ושב להתעסק בחקירת המים המזוקקים...
השיעור נגמר, אני והראל בקושי החלפנו בינינו מילים, אני לא יודעת אם זה היה בגלל מה שקרה עם מורן או בגלל ששאלתי את אותה שאלה, אני רק יודעת שהייתי מסוקרנת מאוד.
חוסר הידיעה והאונים כמעט הוציא אותי מדעתי, אני מוכרחה לגלות על מי מורן דיברה. מוכרחה! החלטתי.
ברוב הימים לאחרונה אני חוזרת עם שני, כשאראה אותה היום, אנסה להדליף ממנה משהו על מה שקרה, חשבתי לי במשך כל היום...
"שנינוש" אמרתי מחייכת, היא ישבה על הספסל בתחנת האוטובוס, מחכה לאוטובוס .
"היי מאמי" ענתה, יבשה, ללא קמצוץ של חיוך.
"מה קרה?" שאלתי, "נמאס לי! שיעשו לנו כבר הסעות, שונאת את האוטובוסים האלה" היא אמרה בפנים זועפות, הרגשתי שהיא ממציאה.
"צודקת!" אישרתי את דבריה, והתיישבתי לידה, היא לא דיברה, וגם כשדיברה הרגשתי בטון דיבורה סוג של כעס.
"תגידי..." פתחה, "את..יש...יש לך משהו עם הראל?" שאלה מהססת, מחפשת את המילים הנכונות.
"לי? הראל?" שאלתי, לא מבינה, מופתעת שהיא שאלה את זה. "לא מה פתאום" השבתי במהירות...שיקרתי... שיקרתי לגמרי.
"בטוח?" שאלה ועיניה התמקדו בעיניי. "חח..לא, אין שום דבר, הוא לא עושה לי את זה" עניתי, משקרת שוב, מרגישה צביטה קטנה בלב.
"למה את שואלת?" שאלתי למניע שאלתה, "סתם...היום במעבדה, זה היה נראה כאילו אתם עומדים להתנשק!" אמרה והורידה ממני עיניי,
"האוטובוס הגיע!" היא הכריזה, והסתלקה משם, מותירה אותי ועולה לאוטובוס. התמהמתי בהרהורים, כמעט מאחרת את האוטובוס.
כשעליתי לאוטובוס, רציתי להתיישב לידה, ולשאול אותה מה פשר הכעס של מורן היום, מה שתכננתי לשאול וסתם נהג 'מקדים' דפק לי את התוכנית, אבל שני, כבר התיישבה, ליד קשישה אחת, מותירה אותי מסוקרנת ומבולבלת .
יום אחרי, ניגשתי לתאי הלוקרים עמוסה בספרים שהרגע הבאתי מהספרייה, רציתי לדחוף את כולם פעם אחת, אבל התוכנית השתבשה, ו2 ספרים נפלו ארצה.
התכופפתי להרים אותם ובדיוק עבר תלמיד שנתקע בי ברגליו, "מצטערת" מלמלתי ומייד הרמתי את ראשי, מגלה את הראל,הוא הביט בעיניי, מבט ממושך חייך והלך. הוא הרעיד את ליבי וכל מקום בי, לא ידעתי שמה שהוא עושה לי, יגרום לי כל כך הרבה ס-ב-ל...
הרגשתי כל כך מתוסכלת, חזרתי להרגשה של היום הראשון, לבד בודדה, אפילו את שני איבדתי, היא כבר לא מתייחסת, הבוקר אפילו לא אמרה שלום וכשנפגשו מבטינו לא טרחה אפילו לחייך.
נמאס לי מהמצב הזה לגמרי, התחשק לי לחזור שוב לתל אביב..לבית הספר הרגיל, לחברות הרגילות, לא עזר לי שיחות הטלפון עם החברים מת"א רציתי לחזור להיות איתם, לחזור להיות איתם!
אבל מה שקרה באותו יום, בשיעור מתמטיקה שינה את חיי ושיפר את הרגשתי.
את הבית ספר הזה ?
ל - א רציתי לעזוב . לעולם . [ כך הרגשתי, לעת עתה ]
------
פרק חמוד, לא ממש אהבתי...
הערב אני אפצה בפרק טוב !!!!! .
אז תגיבו 😛
אוהבת אתכן בובות שלי [:
ליאם 😊
ואווו ,
איזה פרק מושלם .
מחכה להמשך!
אהבתי : ]
מחכה להמשכים .
מואאאה
תודה יפיופות,
תמשיכו להגיב 😛
אם אני יספפיק לכתוב פרק אז יהיה אחד נוסף (((((;
אוהבת , ליאם 😊
קוראת חדשהההה
סיפור פששוט מדהיםם
אהבתי את הפרק
המשך? 😊
מאמי סיפור יפה
אוהבת תכתיבה שלך ..
מואהה 3>
איזה כיף לקרוא את התגובות שלכן 😁
אוהבת מלא,
ואני ישים לכן עוד פרק היום !!
שבת - שלום ((:
* תמשיכו להגיב 😊 *
מחכה להמשך ..
שבת שלום 3>
תודה נסיכות,
עוד מעט מעלה המשך 😛
אתר האהבה הישראלי