באמצע החיים -ועוד בלעדיך!

ההממששששךךךך=======>>>>>>>>

המשך: (תודה רבה שחיכיתם-אני ממש מצטערת על העיכוב,אבל הנה פיצוי,אוהבת אתכםם)

."סבבה,אבל בתנאי אחד".ענה יניב וגרם לי לחייך ולחזור לאושר התמידי שלי."מה שתרצה".חייכתי מחכה לטובה ממנו."את יודעת מה אני רוצה....".אמר בחיוך שטני והביט בי-לאיזו צרה נכנסתי?!...........
"מה?".ירד לי כל החשק."אני לוקח אותך ליום כיף,את ואני ביחד".הפתיע יניב."מה דייט?".התבלבלתי.
"יותר כמו יציאה של ידידים,נסתובב נכייף ואני אחזיר אותך הביתה".חייך חושף טור שיניים לבנות וישרות.
"אוקי,סגרנו".חייכתי לוחצת את ידו."שנייה הפלא שלי".התנתק יניב לרגע והוציא את המכשיר הרוטט מכיסו.
"הא גבר".ענה יניב למצלצל."כן אני בדרך".אמר וסגר את השיחה."מחכים לנו בחזרה".ענה לסימני השאלה שלי.
***
הגענו לזולה של ליאור ודפקנו כניסה של סלברטיאים,באיחור אופנתי וחיוך מרוח על הפנים."היי כולם".בירכתי מחבקת את כולם פרט לליאור שהתעסק עם הגיטרה מבלי לשים לב אלינו."מהממת-את לעמדה שלך".קרא לי יניב וסימן בידו שאגיע לעמדת המיקרופון שלי."אני באה".חייכתי משאירה את תיקי בצד מביטה סביב וקולטת את מבטיו המתעניינים של ליאור השקוע."יש לי חומר חדש".התפרץ לפתע ליאור."שיר?".התלהב יניב וחטף את דף הטיוטה מידיו של ליאור."זה ממש טוב".החווה את דעתו והעביר אליי.קראתי את המילים,הרגשתי שהוא כתב את השיר עליי,כמה עצב היה בין השורות-כמעט שבכיתי."זה מקסים".מלמלתי וכולם הביטו בי.
"על מי זה?".חקר יניב מביט בי במשמעות."סתם..".מלמל ליאור מבטל אותנו בידו וממשיך להביט בגיטרה.
"ננגן?".התעניין יניב וקיבל את אישורו של ליאור."אני אתן את המקצב ואת תיכנסי בזמן טוב מאמי?".הסביר יניב בחמימות."אוקי".חייכתי אליו מעבירה את שערי לאחור.הייתי בטוחה שאתבלבל,הייתי בטוחה שלא אכנס בזמן,שאטעה במילים-הייתי בטוחה שיהיה פאק כלשהו איתי.אבל לא כך היה,ביצעתי את השיר בזהירות יתרה,וברגש שהתפרץ לכל הכיוונים.זה היה קשה אבל הרגשתי כל כך טוב כשידעתי שהצלחתי,וכל כך התעצבתי שכהגיתי את המילים בכל פעם.יניב הגניב לי מבטים בכל פעם שהסתובבתי אליו בזמן השירה,הוא חייך וקרץ לי-וליאור שם לב לזה.ברגע שסיימתי לשיר ליאור יצא לבחוץ,טורק את הדלת.
"ליאור!".רצתי אחריו מבלי משים,כלום לא עניין אותי,הדבר היחיד שרציתי היה לאחוז בו ולהתנצל על הכל.
רצתי אליו,ליאור נכנס לרכב שלו והתיישב שם אוחז את ראשו בין ידיו."ליאור".דפקתי על החלון.הוא פתח לי את הדלת בשתיקה."מה עובר עליך היום?".התעניינתי מניחה את כף ידי על שלו מביטה בעיניו בדאגה.
"עשיתי טעות".מלמל."איזה טעות?".התבלבלתי."בכך שדחיתי אותך,בכך שהברחתי אותך לידיו של יניב ועכשיו קשה לי עם ההחלטה הזו".פתח את ליבו בפניי,נראה היה שהמשחק המוגזם שלי כלפי יניב-עזר.
"מה אתה אומר בעצם?".נתתי לו פתח מילוט וקרן אור של תקווה."שאני רוצה אותך בחזרה,רוצה אותך ברצינות,שתהיי רק שלי,חברה שלי".הגה את המשפט הקשה הזה ונראה היה שהוקל לו כשהביט בי.
"בוא נעוף מפה".ביקשתי.ליאור הנהן,נופף בידו לחברי הלהקה שהתגודדו בחוץ בחוסר הבנה והתניע את הרכב."לאן?".חייך ליאור."לים".חייכתי גם אני והפעלתי את המוזיקה.
עצרנו ממש קרוב לחוף,הצידנית עוד הייתה אצלו ברכב,ליאור הוריד מחצלת והניח אותה על החול הקר.
התיישבנו על המחצלת והבטנו על הים השחור בשתיקה."אז השיר שכתבת הוא עליי?".התעניינתי בליבי יודעת את התשובה."כן".חייך ליאור והניח את ידו על שלי."מה את חושבת על הוידוי שלי?".שאל גורם לי לחשוב לרגע ברצינות."אני רוצה אותך,אני רוצה להיות שלך-אבל אתה חייב להבטיח לי שלא משנה מה אתה לא תגרום לי להרגיש כמו שהרגשתי אז".הסברתי."בחיים לא".ענה בנחישות ונישק אותי בלהט.הקור בחוץ היה מקפיא אבל השפתיים שלו היו חמימות,כל כך רציתי אותו-הרגשתי שאני לא יכולה יותר."ליאור בוא ניסע אליי".הפצרתי בו תוך כדי נשיקה לוהטת.הרגשתי את כל הגוף שלי בוער-חיכיתי למוצא פיו."ההורים שלך עוד לא חזרו?".התבלבל והרס את הרגע."הם חוזרים עוד יומיים,מה אתה אומר?,נפרוש אליי?".שאלתי."כן".ענה מביט בעיניי-קיוויתי שגם הוא חושב על מה שאני חושבת,יש לי את כל הדרך כדי לגלות.
***
נכנסנו אליי הבייתה,הורדתי את הצידנית במטבח והפנתי את תשומת ליבי לליאור,שבעיניו ראיתי את התשוקה הזו,ליאור הצמיד אותי לקיר,נשען עליי,מניח את ראשו על כתפי לרגע קט ואז עוטף אותי בנשיקה לוהטת.
"בוא לחדר השינה שלי".הפצרתי בו כשהפשיט אותי מחולצתי.פסענו בלהט-מתנשקים,מפלסים את דרכינו אל חדר השינה.ליאור הצמיד אותי למיטה,כופת את ידיי ומנשק את החזה שלי.כשהצלחתי להשתחרר מאחיזתו הורדתי מעליו את חולצתו,מתמכרת לעור החמים והשחום שלו."אני רוצה אותך".לחש באוזני כשהנחתי את ראשי על חזהו ונישקתי את גופו."גם אני רוצה אותך".לחשתי חזרה בלהט הרגע.לפתע נזכרתי,בכל הלהט והטירוף שכחתי את הדבר החשוב ביותר."יש לך קונדום?".שאלתי מתעוררת לרגע מהפנטזיה הקסומה...

יאא הם חזרו
פרק אחד היפים

מדהייייייייייייםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
חשבתי עוד שאני צריכה להשלים אבל הפתעת אותי
אוהבת אותך סופה דברי איתי

מדהים [:

מחכה להמשך,
3>

מדהים :]

מהההמם [:
יאאאא הם ביחדד 😛

תמשיכייי דחוף!
3>

פשוט י-פ-ה !!

לילה- להיט :]

המשך: (תודה על התגובות)

."גם אני רוצה אותך".לחשתי חזרה בלהט הרגע.לפתע נזכרתי,בכל הלהט והטירוף שכחתי את הדבר החשוב ביותר."יש לך קונדום?".שאלתי מתעוררת לרגע מהפנטזיה הקסומה...
ראיתי את עיניו של ליאור רצות ללא הפסקה תוך כדי מחשבה עמוקה."לא".ענה לבסוף בתחושת מרמור עמוקה
"תבדוק במגירה שבשידה אולי נשאר שם".הצבעתי על השידה השחורה שלצד מיטתי.ליאור שלח את ידו,פתח את המגירה ולפתע שאל:"מה זאת אומרת נשאר?".התבלבלתי לגמרי."נשאר מהפעם האחרונה שעשיתי סקס".עניתי מחייכת חיוך קליל."אה..עשית כבר?".שאל ליאור מופתע לגמרי."כן..למה אתה מופתע?".התעניינתי.פתאום נפל לי האסימון."אתה בתול?".שאלתי מקווה שזו לא חדירת יתר לפרטיות.
"כן".חייך ליאור חיוך מבויש מעט."זאת אומרת הייתי עם בחורות,אבל מעולם לא הגעתי עד הסוף".הסביר.
"למה לא?".התיישבתי תוהה מפתחת שיחת נפש עמוקה.הבטתי בו,הוא היה סקסי למדי,גוף שרירי וחטוב,עיניים חודרות,שפתיים חושניות וביישנות שלא מפספסת כלום,למה הוא בעצם בתול?."כי לא התאהבתי באמת עד היום".ענה משפיל את מבטו."את התאהבת פעם?".שאל,גורם לי לחשוב."לא".עניתי אחרי דקה של שתיקה,מהרהרת במעשיי עם דקל וחושבת מה בעצם הניע אותי כשהייתי איתו."רגע,כמה זמן היית עם ההיפי הזה?".שאל ליאור."כמעט שנה".עניתי ממשיכה להרהר."ולא אהבת אותו?".המשיך ליאור.
"כנראה שלא".עניתי והרגשתי צורך עז לכסות את גופי העירום."מוזר".מלמל ליאור לובש את הבוקסר שלו בשתיקה."אני חייבת לשתות משהו".זרקתי לאוויר,קמתי מהמיטה ומשכתי אחריי את השמיכה עד החדר של הוריי.פשפשתי בארון המשקאות החריפים-האוסף הפרטי של אבי והוצאתי בקבוק יקר למדי שעליו נכתב באנגלית:'רמי מרטין'."רוצה שוט?".שאלתי אוחזת בכוסית ובבקבוק ומתקדמת לחדרי."לא תודה אני לא שותה".ביטל עם ידו.ליאור הביט בי,גומעת במהירות שוטים מהירים,מרגישה את הסחרחורות שמסובבות את ראשי ומפסיקה.חושיי החלו להתערפל,התקרבתי אל ליאור,ממש נמרחתי עליו,ניסיתי לנשק אותו,להוריד ממנו את הבוקסר-אבל ליאור ייצג את קול ההיגיון באותו הרגע,ודחה אותי,בפעם השנייה."למה אתה כל הזמן דוחה אותי?".שאלתי בתחינה לא מאמינה שמשפט כזה אכן יצא מפי."אני לא,את פשוט מסטולה וזה ממש כמו לנצל אותך".הסביר מנער אותי מעליו."אתה לא רוצה להיות איתי?".שאלתי מתקדמת אליו שוב."לא כשאת ככה".ענה ליאור בכעס."ליאור,או ככה או בכלל לא".עניתי תשובה מטופשת,הרמי מרטין דיבר מגרוני,ליאור נעלב וענה:"בכלל לא".מתלבש,מחפש את מפתחות הרכב שלו ויוצא מדלת הבית.התיישבתי,והרגשתי את האוממלות שבתוכי-שאוהבת חברה,הרמתי את הנייד שלי וחייגתי למספר האחרון ביומן השיחות שלי-ליניב.
"מה המצב טופזי?".ענה יניב בקול חגיגי."בוא אליי".הפצרתי בו מבלי לשאול לשלומו."עכשיו?".התפלץ יניב וגרם לי להביט בשעון-11 בלילה."כן עכשיו".ביקשתי מצפה למוצא פיו."הבטחת לי יום כיף רק את ואני,בתנאי שנצא לאנשהו עכשיו".ענה יניב."טוב אני אתלבש".עניתי וקבעתי איתו לעוד חצי שעה-הלילה אני לא נשארת לבד,חשבתי לעצמי והכנתי קפה,מקווה שהקפה יטשטש את ההשפעה של האלכוהול עליי,ואולי גם את העצב שהתנחל בליבי מאז שליאור עזב,ודחה אותי בפעם השנייה.מעולם לא דחו אותי לפני-הרגשתי נבגדת,עזובה והחלטתי לנקום,לא ידעתי מה יהיו תוצאות מעשיי,או יותר נכון לא חשבתי באותו הרגע.
לבשתי את הג'ינס הראשון שראיתי מתוך הארון,סריג חום ומגף.התאפרתי קלות,מטשטשת את סימני העייפות וחיכיתי ליניב.צפצוף חד הורה לי לצאת לבחוץ,ולהיכנס לרכב של יניב."לאן נוסעים?".שאלתי בחוסר חשק מחכה לתשובות."לעשות קצת שטויות".חייך חיוך מטורף והביט בי בעיניים מזדקרות.דאגתי לרגע,אבל כלום כבר לא היה לי אכפת.עצרנו בשכונת עוני,ליד צריף ישן."בואי".אחז בידי,התחלתי לפחד אך לא הוצאתי הגה.נכנסנו לתוך הצריף שם ישבו בחור ובחורה שנתלתה על כתפו."זאת טופז".הכיר יניב ביננו."מה מעשנים?".שאל הבחור בקול צרוד.הייתי המומה-האם זה מה שאני חושבת שזה?.שתקתי,לא יכולתי לדבר,הפכתי אילמת לרגע."רגיל".חייך יניב והדליק באנג שהגיש לו הבחור המסתורי."עכשיו את".העביר יניב את הבאנג לידיי.החזקתי את הבקבוק המאולתר שהפך לבאנג ולא ידעתי מה לעשות,הרגשתי משותקת.
"פשוט תשאפי".הדריך הבחור המסתורי.שאפתי שאיפה קלה מן החומר המזיק שבידיי ולא הרגשתי כלום.
יניב הביט בי וצחק."מה?".לא הבנתי."כמו מקצוענית".חייך יניב והחליק 'כאפה' עם הבחור שישב מולנו.
"נזוז?".שאל יניב אחרי כמה דקות."כן".הנחתי ויצאתי אחריו מבלי לומר שלום."זאת הפעם הראשונה שעישנת?".התעניין יניב כשהתניע את הרכב החדש."כן".עניתי מבולבלת."חכי רגע".ביקש יניב וענה לשיחה שהתקבלה בנייד שלו-כמו תמיד,צחוק הגורל ריחף מעלינו וקרה שליאור התקשר."מה אתה עושה?".שאל יניב."יושב עם חברים וידידות בזולה".ענה ליאור לא מודע לכך שגם אני מקשיבה לשיחה."סבבה נדבר".ענה יניב וניתק.הרגשתי ממש כמו ילדה קטנה,קינאתי על כך שליאור יושב עם ידידות-והעובדה שהוא נפרד ממני לפני כמה שעות לא עשתה לי טוב,וזו הייתה הבעיה שלי בחיים,בכל פעם שהרגשתי שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה,הייתי צריכה לעשות דברים של 'ילדות גדולות' כדי להרגיש טוב עם עצמי."בוא נלך אליי".ביקשתי מיניב שהתרכז בכביש."מה נעשה אצלך?".צחקק."סקס".הצעתי ופניו של יניב הרצינו."ברצינות?".שאל וכמעט פגע ברכב שלפנינו."כן,רק צריך אמצעי מניעה".אמרתי לא מסתכלת עליו,הבטתי בחלון והרגשתי שסקס של נחמה יעודד אותי."יש לי פה".הצביע יניב על תא נסתר.פתחתי את התא ותחבתי את 2 הקונדומים שמצאתי שם לכיסי.
***
הגענו לביתי.מיד ניגשתי בפעם השנייה היום אל ארון המשקאות של אבי והוצאתי בקבוק וודקה יוקרתי.
"רוצה?".הצעתי ליניב,שותה ישר מן הבקבוק כדי לטשטש מעט את חושיי ולשכוח ממעשיי הקרבים.
"בדרך כלל הייתי מסכים,אבל אם אני באמת הולך לשכב איתך,אני רוצה לזכור כל רגע מהעניין".חייך יניב חיוך זדוני."למה?".שאלתי גוררת אותו לחדר השינה שלי."כי אמרו לי שאת טובה במיטה".החמיא יניב.אם הייתי במצבי הרגיל הייתי בועטת בו ולא מתקרבת אליו יותר בחיים לשמע ההערה הזו,אבל היום הייתי במצב שבו אני צריכה חיזוקים-אפילו אם הם באים בתור סקס כנחמה.
"תגיד לי דברים מחרמנים".ביקשתי מיניב,מתיישבת עליו מפשיטה אותו לאט.יניב רכן על אוזני ולחש לי דברי זימה,משפטים שלא העלתי על דעתי,הרגשתי מחורמנת ונגעלת כאחד."כן תמשיכי".התלהב יניב כשליקקתי את איזורו הרגיש.הבטתי בפניו-ראיתי את ההנאה ולא יכולתי להמשיך.הלבשתי קונדום על איברו והסתובבתי.
לא רציתי לראות את פניו,לא רציתי להרגיש-זה היה חסר משמעות לגמרי.לא כל כך הרגשתי אותו בהתחלה אבל בהמשך הוא בהחלט השתפר,הופך אותי,משתגע לגמרי עד שאיפשהו בתוכי נהניתי מעט.אחרי זמן קצר החלטתי להתעלם ממחשבותיי על ליאור ולהתחיל לכייף כמו שרציתי.התיישבתי אני על יניב והכתבתי את הקצב.
יניב אחז בגופי מאיץ בי,עד שגמר.הרגשתי מרוקנת למרות שלא הייתי מסופקת.יניב נשכב לידי מתנשף,אחרי כמה דקות הוא קם,לבש את בגדיו והתקדם אליי."לאן?".חייכתי יודעת בליבי את התשובה."הביתה מאמי,היה טוב-אבל שנינו יודעים שזה רק סטוץ,חוצמיזה אני בטוח שאת לא רוצה שליאור ידע נכון?-זאת בגידה".הסביר יניב בחיוך ערמומי."הוא נפרד ממני בצהריים".עניתי לא נותנת יותר מדי הסברים."אז נוכל להמשיך להנאתנו".התלהב יניב."לא,כמו שאמרת-זה סטוץ".הטחתי בו."זה לא יהיה רק סטוץ אם ארצה".התגאה יניב ולא הבנתי במה הוא מתגאה."למה נראלך שתצליח לשכנע אותי לשכב איתך שוב?".שאלתי מרגישה את הביטחון העצמי חוזר לשיחה שאחריי."כי את לא רוצה שליאור ידע על מה שהיה פה מקודם נכון?".שאל יניב בחיוך זדוני והסתלק,מותיר אותי עם רחמים עצמיים ופחד...........

יא איזה זבל יניב הזה >

ייאאאווו ידעתיייי!!!!!! 😛


בנזונההה!!!! 🙄

שונאת אותווווווו!!! 😊

מה עושים???????. 😯

הממשששךךךךךך!!!! ==============>>>>>>>>>>>>> 😊

שונאת אותו ><

מדהיםםםםם

יפה

מדהים !