באמצע החיים -ועוד בלעדיך!

"טופז,אל תשכחי לנעול את הדלת ולהפעיל את האזעקה בכל לילה!".חילקה אימי הוראות לפני שנסעה לחופשה מלא לעשות כלום כל היום."לא אשכח".הבטחתי בקול מאוס."דיברת עם דקל שיבוא לישון איתך?".המשיכה לשאול."כן,הוא יגיע לפני שאסע לעבודה-אל תדאגי,תבלו ביי".נישקתי את הוריי וסגרתי אחריהם את הדלת.
נכנסתי להתקלח חושבת על הימים של השקט שיגיעו כשכל הבית יהיה לרשותי-איזה מזל שאני בת יחידה-תהיתי.
התעטפתי במגבת ופתחתי את הארון המפלצתי שלי-כיאה לנסיכה מפונקת.הוצאתי את הטייטס השחור,ואת החולצה עם סמל גן האירועים שעבדתי בו בחצי שנה האחרונה והנחתי אותם על המיטה.שיערי השטני החליק בעדינות במורד גבי והסתדר מעצמו.התלבשתי ונראיתי מרוצה-לא פלא שאני מקבלת טיפים גבוהים.
כשיצאתי מן הבית שמעתי את הנייד שלי מצלצל מן התיק."כן מאמי?".עניתי לדקל-החבר שלי בשנה האחרונה והבחור שהוריי הועידו לי להינשא לו עוד בלידתי-הוריו של דקל חברו להורי מגיל התיכון ומאז עשו עסקים ביחד,וחלמו שדקל ואני נתחתן.מגיל קטן אני זוכרת את הורינו משאירים אותנו בכוונה לבד-היו זמנים שלא אהבנו את זה,אבל בתחילת גיל ההתבגרות הכל השתנה,הפכנו חמקמקים יותר,ונמשכנו יותר,ולבסוף הורינו ניצחו באיחודינו.
"השארת לי מפתח?".שאל בקול העמוק שלו."כן מאמי".עניתי משועממת והתיישבתי בתחנה מחכה להסעה של העבודה."מתי תחזרי?".התעניין."בשתיים ככה".אמרתי ללא כל חשק-בזמן האחרון אני מרגישה שהתרחקתי ממנו,כלום לא אותו הדבר יותר."אני אחכה לך".ניסה לפייס אותי אך ללא הצלחה."סבבה".אמרתי וסגרתי את השיחה.
הרבה מכוניות צפרו לי-למרות שלא עמדתי ולא הזדעקתי לשום טרמפ-אבל ככה זה ישראלים,צופרים! מה עוד יש לנו לעשות בכביש?.
"היי לכולם".בירכתי כשעליתי להסעה."היי".נשמעו קריאות מכל עבר,הסתובבתי כדי לראות מי עובד היום והתיישבתי ליד רותם-חברה טובה מהעבודה."שעת הריכולים".היא הכריזה וסיפרה לי על כמה התקדמה במיטה עם החבר שלה.עשיתי את עצמי מתעניינת כשכל הזמן חשבתי איך להיפרד מדקל."על מה את חושבת כשאת לא מקשיבה לי?".רטנה רותם."על איך להיפרד מדקל מבלי לשבור את לב הורינו".הייתי צינית.
"קודם תשברי את הלב שלו לא?".התבלבלה."לא,אני בטוחה שגם הוא מרגיש כמוני-הכל מאולץ".הסברתי והפנתי את מבטי אל החלון."הגענו".קרא נהג הטרנזיט הלבנה וכולם יצאו ב"כיף" אל העבודה.
"טופז תקפלי מפיות ותניחי אותן על השולחנות אחר כך".ביקש הרב מלצרים החדש."אוקיי".עניתי והתיישבתי לג'וב המועדף עליי-לא צריך להסתובב יותר מדי,פשוט לשבת עם כוס שתייה לקפל,ולרכל עם עוד בנות.
"טופזי".קרא רועי הברמן כשהוציא קולה מהמקרר המפלצתי בכניסה למטבח."רועיקי".חייכתי ונשקתי על לחיו
"אחח את מהממת,איפרת את עינייך המכשפות לכבודי?".החניף לי."כן".זרמתי והוא צחק."מהממת הילדה הזאת".דיבר לעצמו והלך.
יצאתי להניח את המפיות על שולחנות האורחים ומבטי נתקע על בחור שכנראה היה חדש.התעלמתי והמשכתי בעיסוקיי."היי".שמעתי מאחורי."היי".השבתי מביטה בבחור החדש-שמשך את עיניי.הוא לא היה גבוה במיוחד-לפחות לא כמו דקל,אבל העיניים שלו מיגנטו אותי עוד מההתחלה.הוא לבש חולצה לבנה צמודה-וארוכת שרוולים-כיאה לחורף המתקרב ובא,וג'ינס."את לא הבחורה שהייתה בתחנה בצומת מקודם?".שאל.
"אני ולא אחרת,למה?".התעניינתי."כי עצרתי לך,ראיתי את המדים ולא עלית".ענה בבלבול."ואני לא ראיתי את שלך כך שהנחתי שאתה עוד מטרידן".אמרתי בעוז."מבין אותך".חייך."אתה חדש?".העברתי נושא."אכן,אני ליאור".הציג את עצמו."טופז".עניתי לוחצת את ידו-הוא יותר ליטף את ידי מאשר לחץ."נדבר".אמר והותיר אותי עם מחשבות ופנטזיות נרקמות והמשיך בעבודה.
במשך האירוע עבדתי קשה,ולקראת חצות כשרוב אורחי החתונה ההמונית שהתקיימה באולם,החליטו ברוב טובם ללכת סוף סוף,יכולתי לשבת לנוח.קלטתי את ליאור המסקרן שהגניב מבטים במשך כל הערב.הוא דיבר עם הרב מלצרים-שהניד בראשו.ליאור התקרב וקרא לי:"בואי איתי".
"לאן?".נדרכתי וקמתי."לעשן".חייך והוביל אותי לתוך בקתת העץ המכונה 'פינת המלצרים'.
"מעשנת?".התעניין."הפסקתי".התוודתי והוא הדליק את הסיגריה ושאף את העשן לריאותיו.הוא לא היה חתיך הורס אבל הצורה בה שאף את הסיגריה אל תוך ריאותיו הדליקה אותי וגרמה לו להיראות סקסי בעיניי.
ליאור התעניין בחיי וסיפר לי על חייו,על כך שהוא בחור שאוהב לבלות,שבכל ערב הוא קובע להיפגש עם חברים וידידות ושהם נפגשים במקום שהוא קורא לו 'הזולה שלי'."איך הזולה נראית?".התעניינתי.
"את כל הרצפה מכסות כריות ומזרונים,יש לנו טלוויזיה ואוסף של נרגילות,ואפילו להקה".ענה ועניין אותי מיד.
"להקה?".התלהבתי."אולי תבואי לשבת איתנו מה את אומרת?".הציע וכל כך רציתי לומר לו כן."אולי".עניתי חושבת מה החבר שלי יגיד על זה."אז מה..את רוצה לתת לי את המספר שלך?".שאל מביט בעיניי.רציתי כל כך לתת לו אך עניתי:"יש לי חבר".
ליאור חשב לרגע,נראה היה שקיבל את זה קשה."אבל אם תבטיח לי שזה רק למטרות ידידות אז כן".נתתי לו פתח מילוט מן המצב הלא נעים שנוצר."אל תדאגי-את לא מכירה אותי עדיין אבל יש לי מילה,והרבה ידידות שאין ביני לבינהם שומדבר".הבטיח."אז תרשום".חייכתי והכתבתי לו את המספר שלי.
"לילה טוב".בירך אותי ליאור כששוחררנו להסעה."איך אתה נוסע?".התבלבלתי."באוטו שלי".אמר ונופף לי לשלום.
***
"מאמי הגעת".חייך דקל ופתח לי את הדלת."כן".עניתי משועממת ונכנסתי להתקלח.במקלחת חשבתי על ליאור-מה כל כך מסקרן אותי בו?.כנראה שבקצב הזה לא אדע לעולם.
"מאמי אני חרמני".התבכיין דקל כשראה אותי עטופה במגבת בלבד."וואלה".הייתי קרירה וסגורה."מאוד".ניסה שוב וחשף את עצמו למולי,זה הקטן גדול יהיה-חשבתי לעצמי.אם לא נשכב-הוא לא יפסיק להציק כל הלילה,ידעתי-וניגשתי אליו.התיישבתי על האיבר שלו והכתבתי את הקצב.לא נהניתי בכלל,הוא מעולם לא גרם לי לסיפוק כמו שאני גרמתי לו.המשכתי 'לרכוב' עליו במהירות עד שפניו התעוותו והוא גמר."לילה טוב".אמרתי והפנתי אליו את גבי."את לא חושבת שאנחנו צריכים לדבר?".שאל אחרי כמה דקות שנראו כמו נצח........