באמצע החיים -ועוד בלעדיך!

מעלף
המשך

מדהיםםםםםםםםםםם 😛

המשך 3>

סיפור יפפפפה 😊

תמשיכי

מסקרן ביותרררר!!!!

פרק ממש יפהה
המשששךךךךך===============>>>>>>>>>>

פרק מהממם..

וווווווואי סופההה מדהייים
איזה סיפור יפההההה
מחכה להמשששששששששך 😊

מדהיםםםםםם

המשך: (תודה על התגובותתתתת-מקסימות שלייייי)

הייתי בהלם-השעה 2 בלילה,הוא רוצה להיפגש.מה להגיד?-הייתי כל כך בלחץ שלא הפסקתי לחשוב,ומצד שני נלחצתי כי הוא מחכה לתשובה........
כל כך רציתי לומר 'כן' אבל ידעתי שאם אומר את זה-ההתלהבות שלו עלולה לרדת,ואני הרי ביצ'ית-וביצ'ית נותנת לגבר לחכות,או לפחות כך האמנתי פעם."האמת שחזרתי הרגע מהעבודה-אני ממש עייפה אולי פעם אחרת".איכזבתי בכוונה."אהה..סבבה".ענה ליאור מבואס מעט."לילה טוב".בירכתי וניתקתי את השיחה.
***
בבוקר הייתה לי הרגשה-שליאור מתכוון להתקשר אליי היום,קמתי ב-10 וניגשתי לשטוף פנים-המראה חייכה אליי,כמה טוב שיש שביתה שתימשך עוד הרבה-ממש אל תוך החורף הקרב.יצאתי למטבח וראיתי להפתעתי הרבה את דקל יושב על כיסא נוח ליד הבריכה.שמתי עליי חלוק סאטן ויצאתי גם אני."מה אתה עושה פה?".התפרצתי.
"תגידי תודה!-יש לך מזל הורייך התקשרו לפני שעה,אם לא הייתי מתנחל פה מה הם היו חושבים?".שטף בדיבורו."טוב".אמרתי עצבנית ונכנסתי חזרה לתוך הבית-אך בהחלטה לעשות מעשה.ניגשתי לדלת שממנה יוצאים לרחבת הבריכה ונעלתי אותה בחיוך ממזרי,דקל לא שם לב-וטוב שכך.
הכנתי לי פנקייקים-מתענגת על הריח ומחכה שיקרה כבר משהו מעניין.
***
ליאור לא התקשר באותו היום,ולא בכמה ימים שאחריו-גם לא הייתה עבודה כך שהשתגעתי לגמרי במחשבה על למה הוא לא מתקשר שוב,אולי איכזבתי אותו?-חשבתי לעצמי והחלטתי אני להתקשר אליו.
כעבור שני צלצולים הוא ענה."הלו?".נשמע ישנוני."ליאור,מה שלומך זאת טופז".אמרתי חושבת על סיבה הולמת לזה שהתקשרתי."מצויין מה איתך?".שאל בקול מרוגש."מצויין,רציתי לדעת אם מנהל האירועים הודיע לך על עבודה השבוע?".המצאתי תירוץ מטופש על המקום."אה..לא".ענה ליאור מבולבל."הבנתי..מה אתה עושה?".התעניינתי בנושא אחר לגמרי."עוד מעט קופץ לשבת עם חברים בזולה שלי".אמר והקפיץ את ליבי,הנה הלך הניסיון שלי לראות אותו-חשבתי לעצמי באכזבה קלה,ולפתע התרגשתי שוב-אולי אשאל אם אפשר להצטרף?.
"רוצה לבוא?".הוסיף-פותר לי את הבעיה.בירכתי באותו הרגע את כולם,לא יכולתי לבקש שאלה יותר טובה."אממ..כן בכייף".עשיתי את עצמי חושבת לרגע."איפה את גרה?-אני אבוא לקחת אותך".הציב עובדה ופתר לי את הבעיה.הסברתי לו איך להגיע-וראיתי שיש לי פחות משעה להתארגן.
רצתי אל האמבטיה-פוסחת בדרך על דקל שהשתקע אצלי בבית ולא הבין על מה כל המהירות."מה קרה?".נבהל רודף אחרי לאמבטיה-וצופה בי מפשיטה את בגדיי."מישהו חמוד בא לקחת אותי".שיתפתי בהתרגשות."וואלה..אבל תיזהרי טופזי".אמר ויצא מהחדר.חשבתי שדקל יקנא,שיתרגז הרי בכל זאת היינו חברים עד לפני כמה ימים-אבל דקל תמיד יישאר אדיש,מאז ומתמיד הרגשתי בנוח איתו כמו שמרגישים עם ידיד.
לבשתי סריג לבן חדש,וג'ינס צמוד בהיר,התאמתי מגף לבן ארוך ושיערי שנח על הסריג השלים את הכל.
ניגשתי לטואלט שלי ומרחתי שכבת מייק-אפ,קצת סומק,והתחלתי לאפר את עיניי.בחרתי בצללית בהירה,במסקרה שחורה ולסיום מעט שחור בעין.הנייד שלי צלצל,עניתי לליאור והסברתי לו איך להגיע.
"תהני".בירך דקל שיצא אחריי לבדוק עם מי אני נוסעת."ביי".זרקתי לאוויר והתקרבתי לפיאט שבה נהג ליאור,מופתעת לגלות את דקל ממשיך לעמוד בכניסה של הבית-כאילו בוחן אותנו.
"מי זה?".שאל ליאור כשהניע את הרכב."האקס שלי".עניתי בגאווה."אהה..נפרדתם?".התבלבל ליאור."כן".השפלתי את עיניי-מובכת,יודעת שכבר יגיעו מטר של שאלות.
"אז מה הוא עושה אצלך בבית?".שאל המום-התחלתי להסביר לו על כל היחסים המסובכים עם הורינו,היחסים שלי עם דקל,נראה היה שלא הבין את זה-אך בהחלט קיבל את דבריי.
"הגענו".עצר את האוטו."ברוכה הבאה לזולה".צחק ליאור מוביל אותי לתוך מבנה בטון ארוך צבוע בגרפיטי מבחוץ."וואו".התפעלתי כשראיתי את הרצפה המכוסה בכריות ובמזרונים,את השולחן הנמוך,את הטלוויזיה הישנה,את הארון שעמד שם(משום מה)."זה בדיוק כמו שתיארת".החמאתי לו."נכון".חיוך האיר את פניו.
"שבי,מה את רוצה לשתות?".אירח אותי."אמ לא משנה ".עניתי מתיישבת על הררי הכריות שהיו נוחות להפליא.ליאור חייך וניגש למקרר קטן מוציא משם בקבוק קולה."אז מתי הלהקה שלך תגיע?".התעניינתי כמה זמן נשאר לנו לבד."עוד חצי שעה בערך,תשמעי אותנו מנגנים?".הפציר בי."בוודאי".עניתי מביטה בעיניו החומות ורק רוצה שיקרה כבר משהו.הזמן שלנו לבד לא הלך כמו שציפיתי,אלפי פעמים ניסיתי להתקרב אליו בעזרת תירוצים מטופשים,פלרטטתי איתו,החמאתי לו-והוא לא היה ברור,או שלא שם לב-או שהתעלם.
לבסוף הוא סיפר לי משהו על עצמו-עשיתי את עצמי מתרגשת וידעתי,אם לא יקרה משהו עכשיו ביננו,לא יקרה כל הלילה.הנחתי את כף ידי על שלו-והבטתי בעיניו הבהירות שהיפנטו אותי בלי רחמים."אתה מתוק".החמאתי לו משרבבת את שפתיי-מקווה שהבין את הרמז.הוא התקרב אליי מתוך משיכה,כאילו לא שם לב מה הוא עושה,ידו ליטפה את קצוות שיערי בעדינות יתרה,ידו השנייה ליטפה את לחיי מקרבת את ראשי לשלו,כבר כמעט הרגשתי את שפתיו..עד שהפריעו לנו!!!
"ליאור אח שלי".נכנסו כמה בריונים בהתפרצות,והרסו את הרגע הקסום."אלה חברי הלהקה".הציג ליאור בחיוך מתנצל."היי,אני טופז".החלטתי לגרום לליאור לראות מה אני שווה.קמתי ואמרתי שלום לכל אחד מחבריו
"שמעתי הרבה עליכם,אני מחכה לשמוע את המוזיקה שלכם".החמאתי וכולם התנפחו בגאווה,מסדרים את הכלים ומגניבים אליי מבטים.ליאור החזיק בגיטרה חשמלית,יניב-אחד הבריונים,התיישב על עמדת תיפוף,וכל שאר הלא מעניינים הסתדרו על גיטרות בס/אורגן."מכירה את השיר numb?".שאל ליאור."בוודאי".עניתי חושבת על אחד השירים האהובים עליי ביותר."אז תשמעי".חייך והתחיל לנגן את הפתיח,לפתע קלטתי-אף אחד לא שר בעצם.אחרי כמה עצירות שאלתי:"איך זה שאין לכם סולן?".חברי הלהקה החליפו מבטים מבולבלים וליאור ענה:"לא החלטנו מי יהיה..אבל רגע את מכירה את כל המילים?".שאל וכבר ידעתי על איזו הזדמנות מדובר."תנו לי להראות לכם איך עושים את זה".קמתי מנערת את בגדיי ונעמדתי מול המיקרופון כשגבי ועוד נכס חשוב אצלי מופנים כלפיהם.ליאור ניגן את הקצב-ואני,שרתי את כל השיר מתחילתו ועד סופו,הרגשתי כמו מלכה-הביטחון העצמי שלי נסק לשמיים,זו הייתה הרגשה מדהימה,הלב שלי קפץ בכל פעם שהבאס נשמע,כשתפסתי קצב התחלתי אפילו לזוז עם הידיים.הייתי עם הגב אל הבחורים אבל ידעתי שאהבו את ההופעה כשהמתופף שאל:"אולי תהיי הסולנית שלנו?"..........

אהבתי ת'פרק..
מחכה להמשך,
אוהבת 3>

יא שתגיד כן.. מושלם..

יפה [:

ייאאאאא איזה פרקקק מדהיםםםם 😊

המשששששששששך

אולי באמת😊?

חח סתם.....
אמממממממממממממ המשך

סיפור יפה..
תמשיכי

וואיי איזה פרק מגניבבב!!!!!

ההממששששךךךךךךךךך =====================>>>>>>>>>>>