ההההמממשששששךךךךךך!!!!!!!!!!
דורששתתתת !!!!! דורששששתתת!!!!!!! דוררשששתתת!!!!!!
😛 😛 😛 😁 😁 😁
חחח יש לך שם ממש יפה (:
מאמי אני מכורה לסיפור שלך!! 😛
הוא כתוב בצורה כזאת שאני רק רוצה לקרוא עוד ועוד...
הממשךך
דחוף שתוכלי (:
אני מצטערת שאני מתעקבת..אין לי זמן בגרושש..אבל אנסה לכתוב בימים הקרובים..
אוהבת את כולםםם
המשך-(תודה שחיכיתם..אני מעריכה את זה ואני מתכוונת לפצות אתכם)
"ליאור,בוא נשים בצד את חילוקי הדעות ואת הריבים,אתה צריך אותי למטרות אפלטוניות ועידודיות-אני פה בשבילך".הסברתי וחיכיתי לתשובה.......
"אתה רוצה שאבוא איתך להיבדק?".שאלתי שוב לנוכח פניו המתחבטות."אני צריך לעשות את זה לבד,אבל אני כן צריך תמיכה לפעמים-תודה על הכל טופזי".השיב וקם כדי לחבק אותי.חיבקתי אותו בתהיה על איך אוכל לעזור לו.
כשהלך ממני צץ רעיון במוחי.פסעתי משולהבת לקופת החולים הקרובה לאיזור וביקשתי להיבדק.
"איזו בדיקה את צריכה?".שאלה אחות מאחורי משקפיים גדולות."אני רוצה לדעת אם אוכל לתרום מח עצם לאישה חולת סרטן".עניתי בהחלטיות.האחות הביטה בי נפעמת מן המחווה ובעוצם חשיבות פנתה מיד לחדר אחורי והוציאה משם טפסים.מילאתי את הטופס בשקיקה ונתבקשתי להגיע ביום המחרת.
**
ביום החופש היחיד שיכולתי לנצל לטובתי ולטובת המחווה לאימו של ליאור,קמתי מוקדם מהרגיל והתייצבתי בקופת החולים מוכנה לתרום מח עצם.הבדיקה ארכה זמן מה והייתה אפילו מעט כואבת-אבל עודדתי את עצמי במחשבה שאימו של ליאור תחווה כאב הרבה יותר גדול ממני.
החלטתי לא לספר לליאור עדיין,אך בכל זאת להתקשר לשאול לשלומו."הלו?".ענה ליאור מדוכדך.
"מה קרה?".נבהלתי לרגע."התוצאות חזרו,אני לא יכול לתרום לאימי מח עצם".ענה באכזבה.
"ליאור,אני מבינה את המצב שלך ואני אעשה הכל כדי לעזור,אתה רוצה לדבר?".הצעתי את עצמי.
"לא,היא בנתיים נחה-אני רוצה לשכוח מכל הבלאגן לכמה שעות".מלמל וכבר ניצת עוד רעיון במוחי.
"בוא ניפגש בערב,תביא חברים נשב ונצחק עד אור הבוקר".הצעתי וחיכיתי לתשובה.
"טופז,אני באמת לא יודע-חשבתי על זה אבל אולי זה לא מתאים במצב הזה,את מבינה את כוונתי?".הסביר."מבינה,מה שטוב לך אני פה בשבילך".עניתי וניתקתי את השיחה.
הגעתי הביתה אפופת מחשבות וניצלתי את הזמן ללמידה ולשינון בעל פה של חומר לבגרות הקרבה.
הנייד שלי נחשב למת,דקל כעס עליי,מיכאל התעלם כרגיל ורק אני הרגשתי מטופשת על כך שנזכרתי בהם בכלל.
לפתע כמו אות מהשמיים הנייד צלצל.על הצג הופיע שמו של ליאור."הלו?".עניתי מהורהרת."טופז,אולי מצאו תורם מח עצם-מחר ניצור איתו קשר".התלהב ליאור."אני שמחה בשבילכם,יהיה בסדר".עניתי וכבר דמיינתי איך העניינים מתגלגלים אם אני התורמת המדוברת.הלוואי-חשבתי לעצמי והשיחה קלחה.
"אז ההצעה להערב עדיין בתוקף?".ליאור שינה את מצב רוחו לפתע."בטח שבתוקף".שמחתי לענות.
"אז אני אביא חברים,נרגילה ואלכוהול וניפגש?".שאל ליאור משולהב."כן,דבר איתי בערב".סיכמתי וציינתי לעצמי שההתלהבות של ליאור מדביקה אותי לגמרי-גם אני הפכתי נלהבת ורציתי לתמוך בו.
היה משהו כל כך תמים בידידות ללא אינטרסים פיזיים שמשך אותי פנימה. ישר אל תוך ליבו של ליאור.
הערב הגיע מהר מן הצפוי.הורי לא היו בבית וכך יכולתי להתחמק מן התחקיר הבטחוני.
בזמן שהתארגנתי לפגישה המעורבת פעמון הדלת צלצל."מי זה?".שאלתי ולבשתי חולצה במהירות.
"דקל".ענה קולו מהצד השני.פתחתי את הדלת וראיתי את דקל נושא שקיות ומניח אותן בחלל הבית.
"מה זה?".התעניינתי."כל הדברים ששייכים לך ונמצאים אצלי כבר המון זמן".ענה והתכוון לצאת מן הבית."למה החזרת את זה?".צחקקתי."כי אני מבין שאת לא רוצה איתי עוד קשר כמו שהיה וחבל שזה סתם תופס מקום אצלי".ענה וטרק את הדלת בכעס.
יכולתי להבין אותו,הכעס שלו היה מוצדק-אמרתי שאתן לו תשובה ונתתי לו להתייבש במשך כמה שבועות.
אבל כל זה לא היווה חשיבות אצלי כרגע כשיצאתי לפגוש את ליאור וחבריו.
"אני בגן קרוב לביתך".הסביר ליאור.הגעתי במהירות אל מקום המפגש וכבר ראיתי את ליאור מצויד בשני בחורים שלא הכרתי."היי".חייכתי והתקרבתי לחבק את ליאור.שני הבחורים היו עסוקים ואמרו 'הי' מהיר.אחד מהם הדליק נרגילה והשני חיפש משהו בכיסיו.
"אז מה קורה?".התיישבתי בספסל וליאור התיישב לידי."יהיה טוב".חייך באופטימיות ושם שירים בנייד המופלא שלו.הטראנסים שנשמעו בקול שערורייתי הקפיצו מיד את רחשי ליבי,הריח של עשן הנרגילה התעופף באוויר,הוודקה-רד בול שערבבו לי בכוס הפלסטיק חיממה את גרוני והחיים נראו כל כך יפים כל עוד אנחנו צעירים.
אמנם לא שתיתי הרבה ולא עישנתי בכלל-אבל המצברוח הטוב עבר גם אליי.ראיתי שליאור מאבד טיפה את עשתונותיו ועצרתי אותו."מספיק".חייכתי וחטפתי את קופסאת הסיגריות מידיו."אחת אחרונה".מלמל וניסה לקחת ממני את הקופסא היקרה מפז.
"ליאור אנחנו הולכים להביא את הרכב לפה".מלמלו חבריו והתרחקו מהמקום."איפה באמת חניתם?".נמהרתי לשאול."לא רחוק,רחוב או שניים מפה-לא ידענו בדיוק איפה נשב".הסביר וניסה לחטוף שוב את הסיגריות מידיי."תראה ליאור".הסבתי את תשומת ליבו בתירוץ מזויף לאחור ומיד דחפתי את קופסאת הסיגריות לתוך החולצה.החושך עטף אותנו ורק אלומת אור מפנסי הרחוב האירה את הגן.
הקור היה מעיק מעט אבל הייתי לבושה באופן מחמם ובאופן מסתיר שהסתיר את הקופסא שהטמנתי בתוך החולצה.
"יואו עבדת עליי".צחקק ליאור וניסה לדגדג אותי ולהוציא ממני היכן החבאתי את הקופסא.
"אין קופסא".צחקקתי וניסיתי לברוח ממנו."תקשיבי או שתתני לי אותה או שאני אחפש אותה".פלרטט וגרם לי להוציא אותה מן החולצה."אז שם היא הייתה..".חייך ליאור ושלף סיגריה.
"איכס".הוצאתי לו לשון בזמן שהצית את הסיגריה ושאף את העשן אל תוך ריאותיו במבט סקסי ביותר.
"הנה הם".הצביע ליאור על חבריו שהגיעו עם הרכב והחנו אותו ליד הגן.
"הבאנו עוד וודקה על הדרך מהקיוסק".חייך אחד מחבריו ומיד נמזגה הוודקה לעוד כמה כוסות פלסטיק.
"לחיים".הרים ליאור את כוסו כמברך בטקס חגיגי."לחיי אימך".לחשתי באוזנו והוא נתן בי מבט משמעותי כהכרת תודה בזמן ששתינו בשוט את הוודקה החריפה.
הערב המשיך להתנהל כצפוי,הנרגילה עברה בין כולם חוץ ממני-עד שליאור התעקש שאשאף מן העשן המזיק אל ריאותיי שלי."לא,תודה".חייכתי והוא המשיך לשכנע."בשבילי".טען בחיוך ממיס.
"בשביל אף אחד אני לא אזיק לעצמי".עמדתי על שלי וליאור חייך משועשע.
חבריו של ליאור החלו להראות עקבות של טשטוש קל מן האלכוהול ומיד נרתמו למסע בדיחות ארוך שהפיל את כולנו לרצפה.היה כלכך טוב לצחוק ולשחרר מתחים,אפילו ליאור תפס מדי פעם את בטנו והתקפל מעצם השעשוע.הרגשתי צעירה מתמיד ולא רציתי שהערב יגמר.
אחרי שכולנו נרגענו,התפננו כל אדם לעיסוקיו.חבריו של ליאור המשיכו לשתות בתורות ולדבר בינם לבין עצמם ורק ליאור הניח עליי יד בעדינות ופתח איתי בשיחה מלב אל לב.
"שתדעי שרק בשבילך באתי".מלמל."מה זאת אומרת?".התבלבלתי."חברים רצו שאצא לבלות-שאשכח מהכל אבל הצעת לי את עזרתך והרגשתי שאני זקוק לך אז נעניתי לך".הסביר מביט בעיניי במשמעות צרופה."אתה חמוד".חייכתי וליטפתי את לחיו,השיחה הזו הייתה כל כך מוזרה בשבילי,עד לא מזמן ליאור היה החבר שלי/המאהב שלי-הוא היה מוגדר בשבילי,ועכשיו לא היה לי מושג איך להגדיר אותו.
ליאור הניח את ראשו בעדינות על כתפי ועצם את עיניו כשחבריו פתחו איתי בשיחה מצחיקה שוב.
הם היו כל כך מגוחכים,מלאי אלכוהול ודיברו בשצף קצף שטויות שפשוט הצחיקו אותי יותר מהכל.
ליאור התמקם על כתפי והרגשתי שהוא מלטף בידו את כתפי השנייה.התמקמתי גם אני ונשענתי עליו שולחת יד ללטף את גבו.ככל שגברו הליטופים שלו בכתפי,כך גברו ליטופיי בגבו.
זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת ראיתי את ליאור מעניק אהבה,לא מנשק,לא מחבק,לא עושה סקס אלא באמת מעניק-נותן משהו מעצמו בשביל אדם קרוב אחר וזה ריגש אותי,ראיתי שיש בו יותר מאשר נער מסיבות פרוע,מתחת למעטפת הסקסית מסתתר בחור רגיש מאוד.
הרגשתי גל של אלכוהול בתוך בטני וידעתי שעם הגל הזה האמת תצא לאור.
"ליאור,היום הייתי בקופת החולים,עשיתי בדיקה-אני רוצה לדעת אם אני יכולה לתרום לאימך מח עצם".אמרתי וליבי דפק מהר.חיכיתי לתגובה שלו.ראשו נע מעט על כתפי מבלי שאראה את עיניו.
נדמה היה שעיכל את המידע,ואז הרים את ראשו אליי ועיניו נצצו..........מדמעות.
מ=ד=ה=י=ם, אין מילה אחרת .
QUOTE (-ליאלה- @ 12/02/2008) מ=ד=ה=י=ם, אין מילה אחרת .
😊
יווווווווווו כמה זמן לא הגבתי פה מה אני יעשה אני בלימודים עד מאוחר 😠 😢
מאוהבתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת בסיפור הזהההההההההההה 😊
יאללההההההה המשךךךךךךךך אאאררררוווךךךךך
ה
מ
ש
ך
ההההההממממממממממשששךךךךךךךך
אתר האהבה הישראלי