באמצע החיים -ועוד בלעדיך!

יפהה

פרק מדהים כרגיל 😛

מוווווווווושלם 3>
אין דברים כאלה .

אההבתתיייייייייייייייייייי
התגעגעתי לסיפור הזה
חולה עלייך

הרב משרתים הזה לא בן 30 בכלל? או 20 ומשהו?
חחח קצת גדול עליה..



המששך

QUOTE (eliya_s @ 28/01/2008) הרב משרתים הזה לא בן 30 בכלל? או 20 ומשהו?
חחח קצת גדול עליה..



המששך
חחחחחחחחח רב משרתים איזה יציאההההההה הרסת אותי

רב מלצרים* והדמות שלו בת 24-25..בהחלט גדול אבל הכל אמת 😊

רגע הסיפור אמיתי?.?
ואה המשך ח

אמיתי ? חחח
שימי המשך 😊

QUOTE (-anonimi- @ 28/01/2008) רגע הסיפור אמיתי?.?
ואה המשך ח
הסיפור מבוסס על החיים האמיתיים..כל הדמויות אמיתיות לגמרי,רוב הסיפורים וההשתלשלות אמיתיים רק בעצם כמה דברים קטנים הם לקישוט ושקריים..

אבל הרוב אמיתי..

המשך :]

המשך (תודה על התגובות אוהבת את כולםםםםםם תמשיכו להגיב ולשמח אותי)

."את מרגישה משהו למיכאל?".שאל לפתע.הרגשתי שכולם מתערבים בחיים שלי היום ולא הבנתי למה זה קורה."למה אתה שואל?".התחמקתי."כי אם את משחקת איתו אל תעשי את זה-הוא רציני לגבייך והוא עדין ברגשות שלו".נתן חוות דעת שהאירה את עיניי."איך אתה יודע?".שאלתי וחיכיתי לתשובה שלה ייחלתי.................
"אני מנחש".התחמק לפתע."דיי אושר תהיה רציני..אתה יודע משהו שאני לא יודעת?".
שאלתי מקווה לקבל תשובה ממשית.
"אני רואה איך הוא מתנהג לידך,איך הוא מביט בך..אבל יש לו לב של ילד-זה לב שלא נשבר עדיין והוא מזכיר לי את עצמי בגילו אז רק רציתי לבקש ממך שלא משנה מה כוונותייך אליו אל תפגעי בו,הוא ממש תמים".הסביר באריכות ולקח ממני את מלא תשומת ליבי שהתכווץ בחזה שלי.
"ממש אכפת לך ממנו הא?".אמרתי ברחמים."כן,שוב הוא מאוד תמים".ענה אושר והביט חזרה אל הכביש.מאוד תמים-חשבתי לעצמי בלב וגלגלתי את משפטיו הממכרים בתוכי,נותנת למילים לרגש אותי שוב ולהטריף את חושיי.
**
קמתי בבוקר והייתי בלחץ של זמן.הייתי צריכה להגיע לבית הספר,ללמוד שעתיים ולחזור להתכונן למועד השני לבגרות שבה נכשלתי בקיץ האחרון.לא ידעתי איך אוכל להצליח ולהשלים את החומר שלמדתי לפני הרבה מאוד זמן-בעיקר כשהראש שלי עסוק במחשבות ולאו דווקא בבחינות בגרות.
העברתי את השעתיים בקשקושים ביומן שלי ובמחשבות על מיכאל-הפיתרון שלי לבגרות במתמטיקה.כשהשיעור הסתיים צלצלתי אליו וביקשתי את עזרתו.
"את צריכה עזרה רק במתמטיקה.?,או בעוד כמה דברים?".ענה בפלרטוט מהיר.
"אני חייבת ללמוד מיכאל-רק במתמטיקה,אם אתה לא מסוגל לעזור לי ללמוד אז תגיד לי עכשיו שאני לא אבזבז את הזמן הזה על מזמוזים".צחקתי.
"אל תדאגי אני אעזור לך-אני חזק בתחום הזה למדתי את רובו לבד השנה,בואי אליי".הזמין מיכאל."מתי נוח לך?".שאלתי."עוד שעה ככה,אני רק אתארגן ואסדר את החדר".ענה."הכל לכבודי?".פלרטטתי."בטח לכבודך".ענה מיכאל וסגרנו את השיחה בהבטחה להיפגש.
מצאתי את עצמי מתרגשת.לא תכננתי שזה יצא כך אבל עמדתי מול המראה ופשוט החלפתי עשרות בגדים.מעולם לא קרה לי שהצטרכתי להחליף בגד מהסיבה ש'אולי הוא לא מונח עליי בצורה הכי טובה'.תמיד הייתי זורקת על עצמי ג'ינס וחולצה ותמיד זה היה נראה בעיניי נהדר.אבל לא הפעם,זרקתי חולצות לכל עבר,הבטתי מדיי פעם בשעון-ונלחצתי עוד יותר.
התאפרתי במהירות וביקשתי מאבי שיקפיץ אותי."דיברת עם דקל בזמן האחרון?".התעניין אבי."לא למה?".התעניינתי."המצב הנפשי שלו לא כל כך טוב בזמן האחרון..דוד אמר לי שלא מזמן הוא החל לשוב הביתה שיכור".סיפר אבי.שיכור-נו אז מה?,חשבתי לעצמי בלב וידעתי שאם הוריו של דקל היו מבינים כמה הוא באמת משתכר אותו היום לא היה נראה נורא כל כך בעינהם.
"אני חושב שכדאי שתבקרי אותו מתישהו".הציע אבי."אני אלך,רק שהלחץ של הבגרות ירד מעל ראשי".עניתי וירדתי מהרכב.
פסעתי בעדינות בשביל שהוביל לבניין דירות ישן.צלצלתי באינטרקום וחיכיתי למענה.
"מי זה?".שמעתי את קולו של מיכאל."המשיח".עניתי וצחקקתי.שמעתי את קול הצחוק שלו ואז את הזמזום שמודיע שהדלת נפתחה.
עליתי במעלית ומיכאל חיכה לי מחוץ לדלת ביתו,נשען על קיר השיש הקר ומפניו ניבט החיוך הנעים שלו.
"מי היה מאמין,טופז הגיעה עד אליי.הנסיכה בכבודה ובעצמה ירדה אל העם".מלמל מיכאל והחיוך לא מש מפניו."תדבר יפה-לא ירדתי".פלרטטתי איתו ועיניו הבריקו מעצם המילה.
"אז איפה יש לך בעיה בעצם?".פיתח שיחת חולין ואני הייתי עסוקה בלהביט על ביתו.
"איפה כולם?".שאלתי מגששת לגלות שאכן אנו לבד."הורי בעבודה,ואחותי הקטנה אצל חברה".הסביר והוביל אותי אל חדרו.
הקיר בחדרו של מיכאל היה צבוע בגווני כחול ים,היה לו בדיוק מה שיש לכל נער מתבגר בחדר,מחשב,טלוויזיה עם ממיר,די.וי.די וכמובן כוננית לספרים.הדבר שמשך את מבטיי יותר מכל היה גודל המיטה שלו."אתה יכול להכניס שם הרבה אנשים".הצבעתי על מיטתו וחייכתי."לא,זה רק בשבילך ובשבילי-כשתבואי לישון אצלי תראי כמה היא נוחה".פנטז מיכאל."בטח".אמרתי בציניות והתיישבתי אל שולחן הכתיבה שלו.
"אל תהיי צינית-יבוא יום וזה יקרה".האמין מיכאל וניגש לעבודה."אני לא מבינה את התרגיל הזה".הצבעתי על תרגיל בספר הלימוד.חיכיתי להסבר אך כשהרמתי את מבטי ראיתי שמיכאל נועץ בי מבט ומשרבב את שפתיו."די נו מיכאל תהיה רציני".הטחתי בו בקול ילדותי ומשכתי את ידו."ומה אני אקבל בתמורה?".פלרטט וקירב את כסאו לשלי.
"נשיקה,אבל רק אם תעזור לי בהכל".צחקתי ודירבנתי אותו להסביר לי.
כמו במעשה פלאים-ההסברים שלו פתחו מין סכר של בעיות שהיו בראשי.
החסימות שהרגשתי בכל פעם שניגשתי לתרגיל-הוסרו לפתע בקלות שבה קרא את התרגיל,הפנים את הבעיה והסביר לי את העיקרון.הייתי מהופנטת,הרגשתי כמו שה המובל לטבח-שפתיו שפעו בהסברים,הוא תיאר והסביר והכל נראה פשוט כל כך.
הרגשתי שאוכל לפתור הכל בעזרתו.וכך גם היה,הוא היה מסביר לי-אני הייתי מבינה ומתחילה לפתור.לא היו לי שגיאות,רק שמחה בלב ועידוד מצידו.
"מעולם לא עודדו אותי כך".מלמלתי והבטתי בפניו."אולי זה מה שהיית צריכה טופזי-רק עידוד,את השאר את יכולה לבד".ענה והביט בי במבט כל כך בוגר.הרגשתי שאני טובעת בתוך עיניו השחורות.הוא היה כל כך רציני,כל כך לא מיכאל שאני מכירה.
הבגרות הזו לא הייתה אופיינית לו,תמיד הוא היה שובר הלבבות שמפלרטט רוב הזמן,ופתאום הוא כאן מולי-ממש בחור שמנתח אותי מבחינה פסיכולוגית ומספק לי כל צורך.
"מיכאל תודה".מלמלתי בהשתאות,נדהמת מהקלות שבה אני פותרת תרגיל אחרי שעה של הסברים.
"אני לא עשיתי כלום,בסך הכל קראתי בפנייך את התרגילים-את פתרת הכל,את מבינה שחסר לך הביטחון במתמטיקה?".הסביר מיכאל ומשך שוב את תשומת ליבי.
"מה זאת אומרת?".התעניינתי."אני לא באמת הסברתי לך מה לעשות-פשוט קראתי בפנייך,את כנראה מרגישה בטוחה לצידי כי הבנת רק אחרי שאני קראתי את התרגיל".
מיכאל הביט בי ושפתיו שדברו הסברים עד עכשיו,נראו לי כל כך מזמינות ומפתות.
התאפקתי כל כך שלא לנשק אותו כאן ועכשיו.טופז את צריכה לבנות בסיס אם את רוצה שיצא מזה משהו נורמלי-הזכרתי לעצמי ועצרתי את תשוקותיי.
"תודה על הכל".הודתי לו כשליווה אותי לחכות לאבי."בשבילך הכל".חייך ופנה ללכת
"מיכאל חכה".עצרתי אותו והרגשתי שאני פשוט חייבת....................

כלכך יפה 😊

מדהים,,,

מקסים 😉

פשוט מושלם...