באמצע החיים -ועוד בלעדיך!

סורי שאני לא מגיבה אין לי זמן להגיב
אני מאוהבת בסיפור הזההה
במיוחד בך סופלה 😊 😊 תגידי לחבר שלך שאני גונבת אותך חחח סתם

חח תודה לכולן איזה מקסימות אתןןן
בובית-מתה עליך מאמי אני אמשיך בהזדמנות

ליאלה-תודה מאמייי..מתה עליך גםם
ואשריתי חולה עלייך אל תדאגי אני שלך חח סתם מואה

המשך...

הההמממשששששךךךך====================>>>>>>>>>>>>>

ה מ ש ך

המששששך בפעם העשירית 😊 ..
😊

???????

מישהי נעלמה לנו פה

סורי שחיכיתן..יש לי בגרות ביום שני ולכן אין לי זמן..אבל ביום שני בבוקר או אפילו מחר בלילה(ראשון) אני מבטיחה פרק פיצוי ארוך על כל הזמן הזה..תחכו יהיה שווה אוהבת אתכםםםםם

המשך (תודה שחיכיתם-המשך פיצוי ארוך מהרגיל,אוהבת אתכםםם)

."מה קשור מיכאל מתקשר אלייך?".התבלבל ליאור והרגשתי קור חודר לליבי.השם מיכאל ריצד על הצג.מה אני עושה עכשיו?........
"אני אספר לך את האמת".מלמלתי והתכוונתי לירות את האמת ישר מפי.הרגשתי את השינוי שבתוכי מתחיל ממש מפי."איזה אמת?".ליאור נלחץ והתרומם מעט."אחרי שנפרדנו התקרבתי מאוד אל מיכאל,הוא פשוט היה שם כשהייתי צריכה מישהו שיחבק וינשק וזהו בעצם".אמרתי בכנות מיישרת את מבטי היישר אל תוך עיניו היפהפיות.
"שכבתם?".שאל בכאב."לא".עניתי והסדרתי את נשימתי שזה עתה הייתה קצובה איות ואמרתי את כל האמת בפעם הראשונה בחיי."למה אתה שותק?".ביררתי."אני לא יודע מה להגיד..הוא יודע עלינו?".התעשת ליאור."לא יודעת".מלמלתי."אני משתגע".קם לפתע
"למה?".קמתי אחריו מבוהלת."למה תמיד כשהכל מסתדר לנו צצים אלפי בחורים אחרים ומנסים לתבוע אותך לעצמם?,למה זה תמיד ככה?!".התרגז ליאור.
"ליאור אין לך שום זכות להתעצבן,אתה זה שזרקת אותי,אתה זה שזורק אותי בכל פעם שקצת קשה לך להתמודד".הטחתי בו ולפתע הרגשתי הקלה לא מוכרת בלחץ שהיה בחזה שלי תמיד.ליאור שתק,נדמה היה שהוא חשב."אני לא יכול ככה".ניסה לתרץ את עזיבתו והתלבש."ליאור,אתה אחד האנשים הכי אגואיסטים שפגשתי בחיים שלי,נותנים לך הכל! הכל נתתי לך ואתה עדיין לא מוכן להתמודד עם הקשיים שבאהבה,אז אתה יודע מה?-אתה יכול ללכת,בתנאי שהפעם אתה לא חוזר".עניתי ללא קושי וללא רחמים ופתחתי את הדלת של חדרי."זה מה שאת רוצה?".ניסה להפוך את היוצרות."לא ליאור-זה מה שאתה רוצה,לדפוק וללכת-כמו תמיד.אבל הפעם אני אצא חכמה-להתראות".אמרתי וליבי צרב.
ליאור הביט בי במבט חלוש אחרון ויצא מן הדלת בידיים מורמות כאומר 'אני לא עשיתי כלום'.
הייתה לליאור את היכולת הזו לגרום לכך שמכל ריב שקרה באשמתו אצא אני אשמה,אבל לא הפעם-אמרתי לעצמי והתעודדתי שלמרות כל זה אני מרגישה חזקה לפתע.
הבטתי במראה,ובמקום לבכות=חייכתי.
החיים נראו לפתע כל כך פשוטים בלי אהבה,בלי סצנות קנאה ובלי בחורים.התקשרתי אל ג'סטין וסיפרתי לו הכל.הוא הכין עצמו כבר לגל ניחומים מטורף-אך הופתע כשאפילו לא הזלתי דמעה אחת."אפשר להגיד שלקחת תקופת התנזרות ממש".צחקק ג'סטין."זה רעיון ממש לא רע".נדלקתי לפתע ואימצתי את ההלצה שהפכה לרעיון מהפכני בחיי.
לא יותר בחורים בשלב הזה.הכתבתי לעצמי וישבתי ללמוד לבגרות הבאה שלי.
**
עברו יומיים שבהם הנייד שלי היה חשוב למת.אף אחד לא חיפש אותי,ואיפשהו זה הפריע לי מעט.לליאור בכלל ולא ציפיתי-אבל ממיכאל שהתייאש אחרי שיחה אחת גורלית-התאכזבתי קשות והחלטתי להראות לו את זה.
החלטתי שהערב לעבודה אני אשקיע יותר מהרגיל.בזמן המקלחת הבטתי על עצמי במראה וראיתי מן שינוי בפניי.האם רזיתי?-צער פרידה כנראה.צחקקתי לעצמי והתענגתי על זרם המים הרותחים בקור שכזה.
לבשתי ג'ינס צמוד שחור,עם גופייה שחורה,חולצה שחורה עם פתח נדיב כמובן-ומעליה סריג בצבע שחור שהבליט את גופי.
התבשמתי ונמרחתי בקרמים ריחניים והבנתי שיש לי זמן מועט לאיפור.מיד נמרח המייק-אפ החיוני ואחריו הסומק.על העפעף שרבבתי צללית בצבעים כהים ומעליה צללית יותר בהירה על עצם הגבה.ליטשתי בעיפרון שחור בתוך העין ומחוצה לה והייתי מרוצה.
הלכתי אל התחנה והמתנתי בשקט.הנייד שלי צלצל.קיוויתי שזו אחת הבנות מהעבודה שמודיעה לי שהם בדרך לאסוף אותי.אך לא כך היה.
על הצג ריצד השם 'דקל'.לא ידעתי אם לענות,אם אענה לו דקל ידרוש את התשובה שלה הוא נתן לי זמן לחשוב.את התשובה שלה חיכה במשך השבועות האחרונים.לא יפה מצידי שלא צלצלתי אליו-אבל מה יכולתי לומר לו?,אני בעצמי לא יודעת מה אני רוצה.
הנייד הפסיק לצלצל ובדיוק אז הגיעה ההסעה.עליתי בחיוך מברכת את היושבים שקרבו אליי,את הנהג הנחמד ומתעלמת לגמרי ממיכאל שישב כנראה במקומות האחרונים
ירדתי במהירות להדפיס כרטיס,והצתוותי לאחת הבנות.כשיצאתי מן המשרד וידאתי שפספסתי את מיכאל ושהוא לא שם לב שהתחמקתי וניגשתי לומר שלום לחלק מהבנים שפטפטו בחוץ.
"השקעת היום".שמעתי את אחד הבנים מחמיא ותהיתי האם ההשקעה מוגזמת לעין.
"אבל יפה לא?".חייכתי."מהמם".החמיא והלך לדרכו.
"מה אני עושה?".ניגשתי אל מנהל האירועים וחיכיתי לקבל את העבודה שלי להיום.
"תעזרי לשרון".הורה לי והצביע על אחד החברים הכי טובים של מיכאל,שרון.
"בואי איתי".חייך אליי והלכתי אחריו בחוסר חשק,נזכרת בימים ההם שהייתי מחפשת את תשומת ליבו של מיכאל ועל כן 'מתחילה' עם שרון.מיכאל היה מקנא ואני הייתי מאושרת.
אבל לא היה כך היום,הרגשתי מוזר מעט להיות לו לעזר."תעזרי לי לסדר".ביקש והצביע על צלוחיות לבנות שאמורות להיות מסודרות בעגלה רחבה.התחלתי לסדר את הצלוחיות בדיוק כמוהו-בערימות ישרות.כשסיימנו עזרתי לו לדחוף את העגלה שעשתה רעש וגרמה לכל הסובבים להביט בנו.לפתע ראיתי את מיכאל.הוא הביט בי משועשע וניסה לומר לי 'שלום' מרחוק.התעלמתי לגמרי והמשכתי במעשיי.כשהסתובבתי חזרה-הוא כבר לא היה שם.
"הכל בסדר איתך היום?".התעניין שרון."כן למה?".עניתי באוטומטיות מיד."כי את נראת מוזר,רזית והמבט שלך רחוק לגמרי".ענה."מה זאת אומרת שהמבט שלי רחוק לגמרי?".שאלתי משועשעת."שאת נראית כאילו את חושבת על דברים רציניים מדיי,את לא צריכה להטריד את עצמך ככה".הסביר ושבה אותי."זה אחד הדברים הכי נכונים ששמעתי".מלמלתי בחיוך."כי זה נכון".חתם את הדיון והתפנה לעיסוקיו.
חזרתי אל איזור המטבח וראיתי את רב המלצרים-ניר."היי".חייך אליי והתקרב.
"מה המצב?".שאלתי והייתי המומה שהוא חיבק אותי."מצויין מה איתך?".ענה ופיזר חיוכים לכל עבר.חייכתי והוא המשיך לעמוד לידי מדבר עם אחד העובדים כשאני מביטה באלם מסביב ורואה את מיכאל נועץ בי מבטים!
לקחתי את התיק שלי וברחתי אל המלתחות להתלבש.עשיתי טאצ'ים אחרונים באיפור ויצאתי רק כדי לגלות שוב את מיכאל.השפלתי את מבטי והוא התקרב.
"מה קרה לך היום?".שאל מודאג וניסה להביט בי."כלום למה נראה לך שקרה משהו?".העלתי את הביטחון העצמי והבטתי ישר אל תוך עיניו העצובות.
"כי את לא מתייחסת,לא אומרת שלום".מלמל."גם אתה לא ממש התייחסת אליי בזמן האחרון".הטחתי בו."התקשרתי אלייך-את זו שסיננת אותי".הטיח בי חזרה.
"מה את חושבת שלא ידעתי שאת עם מישהו אחר באותו הרגע?!".ענה שוב מרים את קולו,רציתי לענות לו לומר משהו שירכך את הפגיעה.אבל מיכאל נעלם כלא היה.
הגעתי שוב לאיזור המטבח-הפעם כדי לשמוע ויכוח של שני עובדים,הסובבים צחקו מן הדיון וגם אני רציתי לצחוק מעט.התקרבתי אליהם וניר משך אותי קלות אליו מחייך לשמע הדברים שהוחלפו בינהם.היד שלו דחפה את גבי קלות קרוב אליו ואז הוא הרפה.סובבתי את ראשי לרגע לומר שלום ליוסי המלצר המרקד וניר הניח את ידו בעדינות בפעם השנייה על גבי.באמת שלא ידעתי איך להגיב-אז פשוט חייכתי אל מול החיוך שלו והתיישבתי מחכה לשיחה שלפני האירוע.
במשך השיחה ניר קרץ לי כמה פעמים עד שהפכתי מוטרדת מכך.קיוויתי שאני לא היחידה שאליה הוא מתנהג כך כי אם אהיה היחידה אני אהיה בבעיה גדולה.
במשך השיחה הבטתי מדי פעם אל מיכאל אך הוא לא הביט חזרה,רק כשיוסי ישב מאחורי על השולחן ועיסה את כתפי-מיכאל הביט ועיניו רשפו כעס.
לא ידעתי איך אני נקלעת אל המערבולת הזו של הבחורים שסביבי אבל החלטתי שלא משנה כמה בחורים יהיו אני לא מתכוונת לפתח יחסים עם אף אחד מהם בשלב הזה-זה השלב שבו אני הופכת מנרקומנית של גברים לבחורה נקייה.
השיחה הסתיימה,ניר הביט בי בחיוך אחרון והתפנה לעיסוקיו,מיכאל נעלם מן השטח ויוסי יצא אל החנייה.נדמה היה שנותרתי לבד אילולא שרון שעזר לי לסדר את הפינה שבה הגשתי בקבלת הפנים.
"הבאתי לך סכין".מלמל שרון והושיט אליי סכין מטבח אימתנית והראה לי איך לחתוך את החטיפים מעוררי התיאבון.
"אני יכול לשאול אותך שאלה?".אמר לפתע והתקרב אליי."כן".מלמלתי."רבת עם מיכאל?,הוא נראה כמו רוח רפאים מאז שהגענו".הפיל את הפצצה."למה אתה חושב שזה בגללי?".הסמקתי מעט."כי כל הדרך הוא לא הפסיק לדבר עליך ובכלל בימים האחרונים היה כמו אובד עצות ופתאום שתק לגמרי,אם רבתם אתם חייבים להשלים".סיכם שרון.
"אבל זה לא שאנחנו זוג שרב וחייב לסדר את היחסים אנחנו כלום אחד לשנייה".הסברתי את חששותיי."אולי הוא כלום בשבילך אבל תהיי בטוחה שזה לא להפך".מלמל ונעלם.
מרחוק ראיתי את ליאור וכמעט חתכתי את אצבעותיי.באמת שהסתדרתי יופי בלעדיו עד עכשיו,ועצם איחורו גרם לי לפנטז על אירוע נטול ליאור-אבל לא כך היה.מרחוק הוא צד את מבטי והתקרב עד אליי.
"מה המצב?".שאל מתגנב קרוב אליי."הכל מצוין מה איתך?".שיחקתי אותה קול והזכרתי לעצמי שלא משנה מה הוא אומר-אין ביננו כלום ומעולם לא היה(הדחקה עצמית).
"אנחנו צריכים לדבר".ביקש."על מה?".הדחקתי והבטתי לצדדים."עלינו".ענה באילוץ.
"אין יותר עלינו-זה נגמר ליאור תתעשת".הסברתי בביטחון גבוה."אבל לפחות שנגמור את זה יפה,תשמרי לי 5 דקות בסוף האירוע כדי לדבר".ענה במהירות ורץ אל מנהל האירועים שעמד בצד והמתין לו.
"היית מת".מלמלתי לעצמי והרגשתי איך ההתרגשות שלי מגיעה למצב מתון ואיך סף האושר שלי עולה-עשיתי את הדבר הנכון עם ליאור,אבל לא עם מיכאל.חשבתי לעצמי והבטתי בו מרחוק מנסה לנחש מה עובר על פניו האטומות.
בסיום קבלת הפנים החזרתי את החפצים למטבח וראיתי את מיכאל מפשפש בתיקו.ניגשתי אליו וחיבקתי אותו מאחורה."כן הייתי עם מישהו-אני לא אשקר,אבל זה נגמר וטוב שזה נגמר אני מצטערת שהתעלמתי הייתי צריכה להבין כמה דברים".הסברתי בלחש אל תוך אוזנו וחיכיתי לתגובה ממנו.מיכאל עמד עדיין במקומו והביט קדימה מעכל את המידע.
עזבתי אותו לחשוב וניגשתי לעבודה.במשך האירוע ראיתי אותו מדיי פעם-עצם העובדה שהוא חייך אליי,גרמה לי להבין שאנחנו בסדר.אבל ניר שבכל הזדמנות העניק לי יחס מועדף גרם לי להרגיש ממש לא בסדר עם עצמי.במיוחד כשנתקלתי בו באמצע האירוע וכשהוא שאל לשלומי.עניתי שהכל בסדר ותוך כדי נימוס שאלתי-"מה חדש?".
"אין חדש,רווק ממורמר,יותר נכון פרוד ממורמר".שלף את המידע הכל כך לא חיוני בשבילי וגרם לי לתהות."אלה החיים".סיכמתי,וניר חייך."אני אלווה אותך למטבח".אמר כשראה אותי פונה לכיוון המטבח.נתתי לו ללוות אותי ובדרך הוא פגש באחד העובדים ונקלע לשיחה איתו.הרגשתי הקלה והמשכתי עד שרגלי כאבו.
האירוע עמד להסתיים.ליאור התיישב בפינת המלצרים וקרא לי."את עוינת כלפיי".מלמל כדי לקרב אותי."אני לא עושה את זה סתם כך,ליאור סיכמנו משהו בוא נעמוד בו,אתה יודע שאתה לא מוכן להתחייב ובטח שלא להתמודד אז תניח לי-אני לא יכולה להיות עם בחור כמוך לא משנה כמה אנחנו נמשכים אחד לשנייה".הסברתי ושמרתי על טונים נמוכים
"זה יעשה אותך מאושרת?,שאניח לך?".שאל."כן,בוא נישאר חברים לעבודה,וחברים ללהקה,לא נדבר מחוץ למסגרות האלה".קבעתי את החוקים והתרחקתי בהפגנתיות.
ראיתי את מיכאל עומד ליד השולחנות שלו והתקרבתי אליו.פיתחנו שיחה נעימה על הלימודים שלו וגיליתי שהוא לומד ברמה של 5 יחידות במתמטיקה."לא חשבתי שאתה חכם".הסתלבטתי עליו."לפני מבחנים כולם נעמדים מולי ומבקשים הסברים ככה זה תמיד".התגאה בעצמו."אז אולי תלמד אותי,אני גרועה ויש לי בגרות עוד מעט".תירצתי
"החומר של י"ב זה לא החומר של י"א..אבל אני אשתדל".חייך מיכאל וליטף את שיערי.
סיימנו את האירוע בשעה מאוחרת יחסית,וכולנו כבר היינו עייפים.אך כשהנהג הציע למיכאל,ולשרון ללכת לאכול משהו בשעה שכזאת.נדלקתי מיד.
הנהג הסתדר איתם מאוד איות והיה בשנות ה-20 לחייו ונהנה מחברתם,לקח אותם הרבה פעמים לאחר העבודה לשבת באיזה מקום שפתוח כל הלילה.הם תמיד היו יושבים לידו ומספרים לו על העבודה,על הפאשלות ועל החיים המצחיקים שלהם.
התיישבתי מאחורה וחיכיתי למיכאל שלא איחר להתיישב לידי."תעשי לי מסאז'".ביקש ושלח את ידו.עיסתי את ידיו ואז הגיעה ההזמנה לה חיכיתי."רוצה לבוא איתנו לאכול גלידה?".שאל מיכאל."עם מי?,ומה קשור גלידה בקור הזה?".צחקקתי.
"עם שרון,עם אושר הנהג ואיתי כמובן.ואנחנו תמיד הולכים לאכול גלידה ביחד לא משנה באיזה עונה".חייך מיכאל והסביר."אוקיי אני אבוא".אישרתי ופניו קרנו.
אושר הסיע את כולם עד שנשארנו רק 4 בהסעה והוא פנה אל הקיוסק הקרוב מחנה את הרכב.
"מה בא לך?".פינק אותי מיכאל."רק שוקולד".חייכתי והתיישבתי באחד מכיסאות הפלסטיק במקום קופאת ממזג האוויר וחושבת מה ארגיש כשאטעם את השוקולד הקפוא.
"איכס למה לקחת וניל?".הקנטתי את מיכאל כשחזר עם שני גביעים,שוקולד בשבילי ווניל בשבילו."אני מת על וניל".חייך והתיישב לידי מביט על אושר ושרון שמחכים וצוחקים ביחד."אושר ענק".חייכתי והצבעתי על אושר שהיה גבוה מהרגיל."את מתכוונת לגובה נכון?".הקניט אותי מיכאל."ברור שלגובה יא אידיוט".צחקתי וכמעט זרקתי עליו את הגביע.
"יאאלה בואו נזוז".הביט אושר בשעון וזירז אותנו."מאוחר".הוסיף והתניע את הרכב.
"כאן אנחנו יורדים".אמר שרון וקרא למיכאל שישב לידי במושב האחורי."נשיקה".ביקש מיכאל והגיש לי את שפתיו."לא בפה".קבעתי ונישקתי את הלחי הדוקרת שלו.הוא נישק את הלחי שלי גם וירד בחיוך שנמרח על פניו.
עברתי למקום שליד אושר ופיתחתי איתו את השיחות המפורסמות שלנו אחרי שכולם תמיד ירדו מההסעה.
סיפרתי לו על אירועי היום,הוא צחק מעט ואז הפיל את הפצצה שלו."את מרגישה משהו למיכאל?".שאל לפתע.הרגשתי שכולם מתערבים בחיים שלי היום ולא הבנתי למה זה קורה."למה אתה שואל?".התחמקתי."כי אם את משחקת איתו אל תעשי את זה-הוא רציני לגבייך והוא עדין ברגשות שלו".נתן חוות דעת שהאירה את עיניי."איך אתה יודע?".שאלתי וחיכיתי לתשובה שלה ייחלתי.................

וואי, ארוך ומדהים (:
כבר אמרתי שאת מוכשרת ?

מהמם היה שווה לחכותתת
ובהצלחה בבגרותת

איזה כיף שזה כזה ארוך (: אין על הסיפור הזה 😎

נויה- חח תודה מתה עליך מאמיייי איזה כייף זה לקבל תגובה כזו

סתםילדדהה-תודה מאמי אני גם מקווה להצליח..

lidorushit-תודה מאמי שליי אני תמיד מצפה אתכם כשאני לא כותבת מלא זמןןן

אולי גם מחר בבוקר יהיה פרק..נראה לפי התגובות

ארוך ומדהים 😊
תמשיכי