המשך: (תודה שחיכיתם ומקווה שתאהבו את ההמשך שציפיתם לו)
."אני רוצה אותך".צעק מיכאל ולפני ששמתי לב הוא התקרב אליי בהפגנתיות ובפעם הראשונה בחייו הפגין אומץ וחיבה,תפס אותי,קירב אותי אליו ושפתיו עטפו את שפתיי בנשיקה שגרמה לי פשוט לפרפר,הקור היה מקפיא אבל הנשיקה של מיכאל גרמה לי לחום בכל הגוף..............
אחרי שהבנתי מה אנחנו עושים ועוד איפה-התנתקתי מיד.היה לי מזל גדול איות ובשנייה שהתרחקתי ממבטו התוהה כל החבר'ה יצאו מן השער לכיוון החניה-לכיווננו.
"למה אתם עומדים בגשם?".שאלה לירז."סתם חיפשנו את ההסעה".תירצתי מיד ומיכאל הנהן בראשו כדי לאשר.
בשנייה שסובבתי את הראש ההסעה הגיעה.השתדלתי לעלות מהר ולתפוס מקום יחד וכך להימנע ממבטיו השואלים של מיכאל המבולבל.מה עשיתי?-חשבתי לעצמי ועוצמת הנשיקה שלפני דקה הרעידה את שפתיי-הרעידה עכשיו גם את גופי.
נזכרתי באנרגיות שלו,באומץ להתקרב אליי כשיורד עלינו גשם זלעפות ופשוט לנשק אותי.
"בואי לידי".לחש מיכאל על אוזני והמשיך לכיסאות האחוריים."הצטמצמתם".חייך הנהג הנעים והצביע על הנותרים."חלק נסעו עם חברים".הסבירה לירז למרות שלא היה צורך.
שקלתי לרגע את ההצעה של מיכאל והחלטתי לעבור לידו."קר לי".מלמל וסגר את מעילו
"מה רצית?".שאלתי ולא הייתי בטוחה באיזו עמדה לנקוט."עשיתי צעד לא נכון?".שאל והביט בי."אני לא יודעת".עניתי בכנות.
"ביי".מלמלתי לכולם כשהנהג הגיע קרוב לביתי."ביי".ענו לי מפוזרים.
**
קמתי מוקדם והצטערתי על כך שעבדתי אתמול.מה יצא לי מזה?,עייפות למשך היום וסיבוכים בלב.הבטתי בתאריך ונזכרתי שהיום יום הולדתו של דקל,הלקתי את עצמי על כך שלא התקשרתי אליו אתמול בחצות-אך התכוונתי לתקן.
חייגתי אל הנייד שלו,אך נותרתי ללא מענה."שלום אפשר לדבר עם דקל?".בירכתי את אימו החביבה שניהלה איתי שיחה ובכלל שכחתי לשם מה התקשרתי."דקל נמצא?".שאלתי אחרי המונולוג פתיחה שלה."חמודה הוא בחו"ל עם אביו-טיול בתור מתנת יום הולדת".הסבירה אימו.לרגע חדר קור לליבי-לא הבנתי מדוע הרגשתי ככה,אולי בגלל שלא הספקתי לומר לו מזל טוב?,אולי בגלל שהתבאסתי?,ואולי בגלל שעכשיו הוא רחוק ממני ושאני יודעת מה ההרגשה.בכל אופן ניתקתי את השיחה והגעתי בדיוק בזמן לשיעור הראשון אחרי שביתה ממושכת.
רוב המורים דיברו באריכות על הגורמים לשביתה,על המהלך ועל התוצאות וכבר התחלתי להרגיש לא מרוכזת.החברים לכיתה שמחו לראותי ואני הייתי עסוקה במיכאל,ובדקל.
לא הייתה לי חברה קרובה שאיתה אוכל לדבר,ודקל איש סודי היה רחוק כך שנשארתי לבד עם מחשבותיי עד הצלצול.הוצאתי את הנייד הנכסף מתיקי וחייגתי אל ג'סטין.
"מותק אני בשיעור-צריכים ללמוד מתישהו".ענה ג'סטין ומיד ניתק.שוב לבד-חשבתי לעצמי וחייגתי אל מנהל העבודה שלי כדי לקבוע סידור עבודה לשבוע הבא.
"שבוע הבא יש רק שלישי ורביעי".מלמל."תרשום אותי בשלישי".ביקשתי וסיכמתי.
העברתי את רוב היום בתהייה ובציפייה לדעת מה באמת אני מרגישה.
כשהגעתי הבייתה הנייד שלי צלצל.הבטתי על הצג ועיניי נפתחו בתדהמה."ליאור".היה רשום ומרוב השוק כמעט ולא עניתי."הלו?".שאלתי ותהיתי מדוע הוא מתקשר.
"טופז מה קורה?".דיבר לעניין."הכל מצויין מה איתך?".החלטתי לשחק איתו מעט.
"רציתי לדבר איתך פנים-מול פנים את פנויה היום?".פירט את סיבת השיחה בהתעניינות מוגזמת."כן,מה לא סובל דיחוי?".עניתי בציניות."סתם שיחה,את באה לחזרה?".שאל ליאור והזכיר לי את החזרה ששכחתי לגמרי."כן בטח".המצאתי על המקום וניסיתי להכניס את החזרה על סדר היום המאוד ריק שלי-בין טלוויזיה לבין שוטטת ללא מטרה בעולמות האינטרנט."אז אולי אחרי החזרה תוכלי להישאר איתי?".שאל ליאור ונדמה היה שהוא ממהר."אוקיי,באיזה שעה לבוא לחזרה?".שאלתי."ב-6".ענה ליאור וניתק את השיחה.
חיממתי לי אוכל ותוך כדיי ארגנתי את הלימודים למחר.נכנסתי להתקלח והמים החמים הפשירו את גופי הקפוא-אכן קר מאוד.
לבשתי קפוצ'ון לבן עם כתוביות בורוד,ג'ינס כהה ומגף לבן.סידרתי את השיער במהירות והעברתי שכבת מייק-אפ ומעט עיפרון שחור.
לא היה לי הרבה זמן לכן יצאתי קצת לפני בכדי לצעוד אל ביתו של ליאור,שגר לא רחוק ממני במרחק נסיעה.לא רציתי לבקש טרמפ מאף אחד-קיוויתי לעשות סדר במחשבותיי ולתהות מדוע ליאור רוצה לדבר איתי.
החלטתי להיות קשוחה מעט איתו כי בכל אופן הסיפור ביננו נגמר לא כל כך טוב ואני לא חייבת להקשיב לו או להסבריו,אבל נתתי לו צ'אנס כי בכל זאת הוא נשמע מאוד דרוך.
ואני הסתקרנתי כמובן.
בעניין של מיכאל החלטתי להבליג,הנשיקה הייתה נעימה,והגיעה אחרי ערב שבו הרגשתי לא טוב עם עצמי-אז איפשהו הוא עשה לי טוב על הלב-ונישק אותי.ביג דיל.
השאלה מה יקרה לטווח הארוך?.לפתע ג'סטין התקשר-בדיוק כשהייתי צריכה מישהו שיקשיב לי,סיפרתי לו הכל."טופזי החלטנו שאת רק נהנית בלי מחויבות נכון?,אז תהני,שמיכאל ינשק אותך שכל העולם ינשק אותך כל עוד את רוצה ולא מתחייבת לכלום".
הסביר ג'סטין בכזו פשטות שפשוט יכולתי לנשק אותו אם הוא היה מולי.
"תודה מאמי,הגעתי אז אדבר איתך יותר מאוחר".הוספתי."אל תשכחי לעדכן אותי מה האביר על הסוס השחור רוצה ממך".מלמל בציניות."טוב ביי מותק".ניתקתי את השיחה ונכנסתי אל הזולה,במלוא הדרי וכשהביטחון העצמי שלי מטפס לשמיים.
"היי כולם".חייכתי והבטתי בפניהם המחייכים.ליאור הביט בי וקרץ לי קריצת סוד קטנה
"מה שרים?".שאל יניב והתכונן."הבאתי רעיון מעניין,לא שיר שלנו אבל מייק אמר לעבוד על כל מיני שירים במידה ויבקשו לראות".הסביר ליאור וחילק דפיי מילים ותווים.
"אני מכירה את השיר הזה".זרחתי באושר למראה הכותרת: big girls don’t cry
"שיר מהמם".חייך יניב."נתחיל?".התכונן ליאור ונתן את הקצב.
"I hope you know I hope you know that there is nothing to do with you its personal myself and I ….".שרתי והרגשתי שהשיר הוא ממש עליי.מקווה שהוא ידע,מקווה שהוא יבין שזה אישי ולא נגדו,ובסך הכל כמו שתמיד אמרו לנו כשהיינו קטנים-ילדים גדולים,ובמקרה הזה ילדות גדולות לא בוכות.השיר פשוט עשה לי צמרמורות,ופניו המיוסרים של ליאור רק תרמו להרגשתי המתעצמת.
תמיד הוא בחר שירים שהתאימו למצב שלי,ולפי דעתי תמיד בחר אותם בכוונה.
שרנו כמה וכמה פעמים עד שנצרדתי מעט והחלטנו שזהו להיום.
"טופז".קרא ליאור אחריי כדי שחלילה לא אברח אחרי שאר חברי הלהקה."אל תדאג אני נשארת".בלמתי אותו."יופי כי זה חשוב".מלמל ליאור והתיישב מסמן לי לשבת לידו.
"רוצה אולי לשיר עוד?".הצעתי במקום וכבר חשבתי על שיר שיבלום את כל מה שירצה להגיד לי ופשוט יגרום לו להבין איך אני מרגישה."מה נשיר?".שאל כי ידע את כוונותיי
"one-u2".עניתי בביטחון."אין לי תווים".מלמל."תאלתר".ביקשתי ונעמדתי מולו.
הפתיחה הייתה לו קשה מעט,אך כשהתחיל לנגן פתחתי את פי,וכל מה שרציתי להגיד לו מעולם אמרתי בשירה.דברים שלא יכולתי להעלות על שפתיי ורציתי לומר-נאמרו תוך כדי
"זה היה מעורר".אמר ליאור כשסיימתי את הבית האחרון."מאיזו בחינה?".התחמקתי
"ביקשת שאנגן את זה כדי שתגידי כל מה שאת חושבת לא?".הדהים אותי לפתע.
"איך ידעת?!".נפלט מפי מבלי להסתיר."כי זה מה שאני עושה כשאני רוצה לדעת מה את מרגישה,אני מביא שיר ובודק איך את שרה אותו".הסביר והכניס אותי למערבולת של פלאשבקים-חזרתי בראשי על כל פעם בה הביא שיר,ואכן היה שחר בדבריו.
"אני לא מאמינה".מלמלתי והחזקתי את ראשי בין ידיי."אני קורא אותך,ובגלל זה ביקשתי שתבואי-אנחנו צריכים לדבר ברצינות".הוסיף ליאור.לא ידעתי כבר מה לחשוב,התפללתי שהוא לא רוצה לדבר עלינו כאופציה עתידית,לא רציתי לחזור על כל מה שהיה ביננו שוב,ידעתי שזה יהיה מיותר ויגרור עוד סבל..............
אוקיי זה היה מסקרן ומותח
מחכה להמשךך אבל אל תעלמי סופלה
פרק מושלם 3>
מתה עליך ועל הסיפור שלך
מואהה 😘
מממדהיםם!
שיחזררררווו 😕
מחכה להמממשך
ממווששללםםםםםםםם
הההמממממממששששששךךךךךךךך=================>>>>>>>
אתר האהבה הישראלי