גברתתת?!!!
היכן ההמשך?!! אני יושבת פה 24 שעות ומחכההה
חחח סתםםם 😁
סופההההה אני מאוהבת בסיפורים שלך קשותת ובכתיבה שלך ובכישרון שלך ובךךך!!!
אז יאלללההה הההממשששךךך!!!
================================>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
אוקיי סופלה נעלמה לנו 😊
😢
סופלה מתגעגעת
המשך: (תודה שחיכיתם מצטערת על העיכוב יש לי מלא בלאגן אבל הנה פרק חם מהתנור תהנו)
."קובי".הציג את עצמו ולחץ את ידי לחיצה חמה."קובי אני יודעת שרק עכשיו נפגשנו,אבל אני צריכה טובה קטנה".ביקשתי מביטה בחודרניות לתוך עיניו ומצפה לתשובה....
"תקשיבי טופז את ממש חמודה אבל אני לא מתמסר ישר בפגישה הראשונה".צחקק קובי וליטף את גב ידי.הבטתי על ג'סטין שעמד כולו דרוך לשמע משפט זה יכולתי להישבע שראיתי את החרמנות בעיניו."אני צריכה טובה ידידותית".חייכתי וניסיתי שוב אבל קובי לא וויתר ובחיוך ענה:"לא משנה איך תקראי לזה אני לא נותן לך".הוציא לשון.
"סתם אני צוחק דברי אם אוכל לעזור אעשה זאת בשמחה".הוסיף מיד כדי שלא אתחרט
"אתה רואה את הבחור שעומד בחנות שממול?".כיוונתי אותו מבלי להצביע."כן,שיער שחום עור שחום".תיאר קובי כדי להראות שהבין את המסר."הוא האקס שלי,אנחנו בבלאגן ואני מאוד רוצה שיקנא אתה מוכן להעמיד פנים שאתה מסתובב איתי לידו?".שאלתי בישירות."בטח,תזרמי איתי".לקח פיקוד ואחז בידי מוביל אותי ליד החנות שבה הביט ליאור."אני ממש רוצה לראות את הקולקציה החדשה".אמר בקול מספיק רם כדי שליאור ישמע וגם חצי מהאנשים בקניון."אולי אחר כך".ניסיתי להתחמק במכוון
"לא למה?".משך אותי עד שמבטו של ליאור הצטלב עם שלי."היי".אמר מהוסס ובמבט בוחן."היי".חייכתי וקובי נצמד אליי."מה שלומך?".סינן ברשעות מתבונן בי מכף רגל ועד ראש."מצויין,נתראה כבר".עניתי וזירזתי את העניינים."בואי מאמי".חייך קובי אל ליאור והוביל אותי היישר לג'סטין."אתם צריכים טרמפ?".שאל לפתע כשג'סטין ההמום החווה את דעתו על הסצנה שהתרחשה מול עיניו."אתה פה עם רכב?".שאל ג'סטין והפשיט את קובי במבטו."כן,בחנייה לאן לקחת אתכם?".חייך קובי ושאל.
הגענו לחניון כשאני מסבירה לקובי איפה להוריד אותנו."את עובדת בערב?".שאל ג'סטין."כן".חייכתי."איפה את עובדת?".התעניין קובי."בגן אירועים".הסברתי ובמשך כל הדרך ניהלתי שיחה נעימה עם קובי,עד שהגענו לביתו של ג'סטין והוא נפרד ממני בנשיקה קפוצה על הלחי ובלחיצת יד גברית(ביותר) עם קובי.
"אז מה נשארנו לבד?".הציב קובי עובדה."אכן".עניתי מביטה בנוף המשתקף בחלון
כמעט והגענו אל ביתי וקובי החנה את הרכב מעט רחוק מן השער,"את חושבת שתצטרכי עוד טובות מהסוג של היום בעתיד?".שאל תוך כדי רמיזה גלויה."אני לא יודעת,אני באמת לא צריכה עוד בחור שמתעניין בי על הראש".מלמלתי מקווה שזה לא מוגזם לומר.
"ואם אגיד לך שאני לא רוצה אותך כמו שהבחור שראינו היום רוצה אותך?".שאל לפתע.
"אתה רוצה אותי בתור ידידה?".צחקקתי בציניות."כן,אפשר לדבר איתך,את מצחיקה וכיפית אני לא רואה שום סיבה לסרב".ענה."קובי,תודה על הכל באמת שעזרת לי-אבל אני יודעת לאן זה יוביל ואני לא צריכה את זה כרגע אני רוצה רק ידידים בשלב זה".הסברתי
"וזה בדיוק מה שאני רוצה".קטע אותי."אז תוכיח".חייכתי והתכוונתי לצאת מן הרכב
"תני לי את המספר שלך ואני אוכיח לך".ניסה לפתות אותי להכתיב לו את הספרות הנחשקות."אני אקח את שלך,ואם באמת תרצה למצוא אותי-אתה תדע מה לעשות".אמרתי בערמומיות ורשמתי את המספר שלו."את קשוחה".הביט בעיניי במבט מזמין.הבלגתי על האמירה הידועה והתפנתי לשאול שאלה שבערה לי הרבה יותר:"קובי,למה אתה חושב שהאקס שלי רוצה אותי?".חיכיתי לתשובה שפשוט הרסה אותי מבפנים."כי ראו את זה בעיניו-הוא הרוס עליך".ענה קובי מביט בשמשה בשתיקה."תודה על הכל".לחצתי את ידו בלחיצה חמה."תהיי בקשר".קרא אחריי כשיצאתי מן הרכב."אל תדאג".עניתי ונכנסתי לביתי.
**
השעון המעורר שכיוונתי העיר אותי משינה טרופה.מאורעות היום פשוט התישו אותי.
למה אני צריכה להסתתר כל הזמן?,להתחבא?,להרגיש רע עם עצמי?.חיפשתי תשובה מעמיקה-אבל לא חשבתי שאמצא אותה.
כבר 4-הכרחתי את עצמי לקום למקלחת.המים היו רותחים ובחורף זה הדבר שגרם לי להישאר במקלחת זמן רב.התעטפתי בחלוק הורוד שלי ויצאתי לחדרי פותחת את הארון ומניחה את רוב תכולתו על המיטה-מחפשת מה ללבוש.
לקחתי תיק ריק והכנסתי לתוכו את מדיי העבודה ומעיל למקרה שיהיה קר ולמקרה שאימי תנדנד שוב.לבשתי במהירות ג'ינס בהיר,חולצה שחורה כמיטב המסורת והשארתי עליה ז'קט ג'ינס פתוח לרווחה שמבליט היטב את הפתח הנדיב בצוואר.
נעלתי את הנעליים השחורות של העבודה ורצתי להתאפר.התחלתי עם מייק אפ,עברתי לסומק כהה והמשכתי עם צללית בגוון ירוק-טורקיז עדין,מסקרה ועיפרון שחור.לסיום מרחתי שכבת ליפסטיק בגוון ברונזה בדיוק כמו הסומק ופיזרתי את שיערי מביטה במראה ויודעת שאילו המראה יכלה לדבר-היא הייתה מרעיפה עליי מחמאות.
ההסעה התעכבה והיה כל כך קר לעמוד בחוץ ולחכות בתחנה.הרבה מכוניות צפרו לי-כאילו שחיפשתי טרמפ-אבל האמת שבכלל ישבתי ולא סימנתי לאף אחד.
ראיתי ברמזור את ההסעה מתקרבת ונעמדתי."שלום".בירך אותי הנהג בצפירות שמחה
"היי".חייכתי ונתקלתי בעיניו של מיכאל שישב ממש בהתחלה."מה אין מקום?".התלוננתי בטרוניה.הבטתי על כולם ישובים ונרגשים."שבי עליי".חייך מיכאל."אתה ביקשת".צחקקתי והתיישבתי עליו מעבירה צחוקים במשך הנסיעה."לא התגעגעת אליי?".שאל מיכאל מעביר קצוות שיער מאחורי אוזני."לא".עניתי והוא עשה פרצוף נעלב.כשירדנו מההסעה עברתי לחבק את הבנות ולומר שלום לבחורים שהתרגשו לכבוד בואי אליהם.
"תחתימי לי כרטיס".ביקשתי מאחת הבנות וניגשתי לשים את התיק בעמדה שלנו.
תליתי את התיק וכשהתכוונתי לצאת ליאור בדיוק נכנס-חוסם את המעבר.הוא לבש מעיל בצבע אופוויט שהבליט את עיניו המכשפות ופניו עטו מבט תמים ועדין שגרם לי לרצות לנשק אותו."היי".הוא סינן אך מבטו לא היה כועס-אלא מבט עצוב שכזה."מה שלומך?".שאלתי שוב מקבלת פלאשבאק לפגישתנו בבוקר."מצויין,מה עם החבר החדש שלך?".יצא המרצע מן השק."הוא לא חבר,הוא ידיד אני לא רוצה חבר".עניתי ולא הבנתי למה."נוכל להיות ידידים?,מפריע לי שאנחנו לא מדברים סתם יותר".ביקש מתקרב אליי ומשפיל את מבטו לרצפה."כן".לחשתי כמעט והוא שלח את ידו ללטף את פניי.עצרתי את ידו בעודה מתקרבת אל פניי הוא הבין את הרמז שניסיתי להעביר,חייך אליי,אסף את עצמו והתפנה לעבוד.ניגשתי לקבל את סידור העבודה ומצאתי את עצמי שוב מקפלת מפיות ומרכלת עם הבנות."רוצה לשתות?".שאל מיכאל ונעמד ליד מכונת השתייה."כן,תפוזים".קפצתי על המציאה וחייכתי את החיוך השובה שלי."קחי אישתי".צחקק והגיש לי כוס פלסטיק מלאה במיץ תפוזים.
"יש לכם רבע שעה,תתלבשו ואל תאחרו לתדריך".אמר מנהל העבודה בקולו הרם מספיק כדי שכולם ישמעו.מתאים לי-חשבתי ובדיוק סיימתי את העבודה.לקחתי את התיק וניגשתי לשירותי הצוות מחכה שהתא יתפנה."ניכנס ביחד?".שאלה לירז-אחת הבנות שעובדות איתי."בכייף".עניתי ותהיתי כמה אני מחבבת אותה.נכנסנו והתלבשנו מול המראה הגדולה
לבשתי את הטייטס המחמיאים,ועל החולצה השחורה כפתרתי את חולצת העבודה שעליה מתנוסס סמל המקום."רזית".מלמלה לירז מביטה בי דרך המראה."תודה".עניתי והבטתי על עצמי.צער פרידה-חשבתי ותיקנתי את האיפור.אספתי חלק מהשיער בקליפס ויצאתי מן התא."למה לא לקחת אותי איתך לבפנים?".פלרטט מיכאל ליד כל הבחורים שעמדו לידו.
"למה לי?".החזרתי ברשעות וחייכתי למראה פניהם של הבחורים שהתמוגגו מן המענה שלי למשפט שלו."כי יש ביננו קשר עמוק".חצה את הגבול."אם לזה אתה קורא עמוק".החזרתי לו בחיוך ונעלמתי מן המקום יודעת שהוא עומד מושפל מעט וחבריו צוחקים עד לב השמיים.
התיישבתי וחיכיתי שהתדריך יתחיל.מיכאל הגיח והתיישב לידי מניח את ידו על ירכי.
"את מהממת".לחש באוזני ואחד החברים שלו הגיח גם כן וביקש ממני שאזוז כדי שישב לידי גם.התחלתי לזוז הצידה ומיכאל מחה."רק אני יושב לידה,לך לשם".סינן והצביע לעבר הכיסאות."היא רוצה גם אותי".הקניט אותו חברו וקרץ לי.מיכאל צחקק,קם ועשה תנועות של הכאה על חברו המחזיר ושניהם התמוגגו.בזמן ה"ריב" שלהם הגיח עוד בחור והתיישב לידי."אני פופולארית היום".מלמלתי והבחור הסכים איתי."אני יושב פה".חזר מיכאל ותבע את מקומו לידי,אבל זה לא עזר לו כי התדריך התחיל ובמקום שהוא יישב רק לידי הקיפו אותי שני חבריו.
התדריך עבר בשלום,מיכאל קרץ לי ושלח אליי נשיקות באוויר מדי פעם.התעלמתי ממנו והקשבתי דרוכה.האירוע עבר בשלום,הייתי אנרגטית והעברתי את הכל ביעילות ובתזמון מושלם.
בכל פעם שמיכאל עבר לידי,הוא שלח יד חמה וליטף את גבי,ליטף את לחיי וניסה לגעת בבטני.ובכל פעם שליאור עבר לידי,הוא חייך מכל הלב ולא הראה סימני כעס,חייכתי ברוב הפעמים בחזרה ועשיתי את עבודתי מבלי לשבת,ומבלי להתעסק עם הבחורים שניסו למשוך את תשומת ליבי.לקראת סוף האירוע רגליי כאבו כבר."בואי תעזרי לי רגע".עבר מיכאל לידי וביקש ופניו היו רציניות."לאן הולכים?".הלכתי אחריו לכיוון החצר."אני צריך להביא כמה דברים מהמחסן".אמר בפשטות והלך לא מתייחס אליי יותר מדיי
"קרה משהו?".שאלתי כשפתח את דלת המחסן."לא קרה כלום".חייך ואז הבנתי שהכל בסדר."בשביל זה קראת לי?,אתה יכול להרים את זה לבד".סיננתי למראה מיכאל מחזיק סיר בידו."קראתי לך מסיבה אחרת".התקרב אליי והניח את הסיר על הרצפה.
"למה?".שאלתי מביטה בו.היה לו מבט מעריץ,פשוט ידעתי שאם אגיד לו לקפוץ מהגג הוא יקפוץ כאן ועכשיו-הוא ידע איך לגרום לי להרגיש מוערכת ומוערצת.
הוא שלח את ידו העדינה וליטף את פניי,ליטף את צווארי ואת שפתיי בליטופים קצרים ומהירים שמא אדחה אותו.הוא כל כך פחד שבקושי ליטף אותי-היה נדמה כאילו אני יצירת אמן והוא לא נוגע בי כדי לא להרוס אותי.זאת ההרגשה שקיבלתי."אתה יותר מדי עדין"
מלמלתי."אני יכול להיות יותר מזה".ענה ברצינות והביט בי."אז למה אתה פשוט לא עושה את זה?".שאלתי לעניין כי כבר היה נמאס לי מהרמיזות ומהפלרטוטים אם הוא רוצה לעשות משהו שיעשה."אני לא יכול".התרחק ממני במפגיע לקח את הסיר ושעט החוצה.
פסעתי בעדינות אל מקומי באולם והרגשתי שאני פשוט הורסת אותם,למה אף אחד מהם לא יכול פשוט לעשות מעשה?.העבודה הסתיימה,ואני הייתי הראשונה לברוח משם.לקחתי את התיק ויצאתי אל הגשם המטורף שבחוץ."טופז חכי לי".שמעתי קול,הסתובבתי וראיתי את מיכאל רץ אחריי."מה?".הייתי חסרת סבלנות."תגידי אני ואת יכולים להיות אנחנו?".מלמל עוד אחד ממשפטי הפתיחה המוכרים שלו."אתה באמת מצפה שאענה על כך?".הייתי במצברוח קרבי."כן".מלמל בחיוך."מיכאל נמאס לי מהרמיזות,אם יש משהו שאתה רוצה להגיד אז תגיד,אם יש משהו שאתה רוצה לעשות אז תעשה".סיננתי בכעס והגשם הרטיב את שיערי ואת בגדיי."יש משהו שאני רוצה לעשות,אבל אני אבגוד בחבר כך וזה יפריע לי".הסביר ועיניו היו עצובות מעט."אז מה אתה רוצה ממני?".צעקתי אל תוך הגשם והרגשתי שראשי מתפוצץ."אני רוצה אותך".צעק מיכאל ולפני ששמתי לב הוא התקרב אליי בהפגנתיות ובפעם הראשונה בחייו הפגין אומץ וחיבה,תפס אותי,קירב אותי אליו ושפתיו עטפו את שפתיי בנשיקה שגרמה לי פשוט לפרפר,הקור היה מקפיא אבל הנשיקה של מיכאל גרמה לי לחום בכל הגוף..............
ואואווווו...
עכשיו היא תיהיה עם מיכאל ?😢
מה הקשר מיכאל?חחחחח אוקיי את הורגת אותי את אוהבת למתוח חזק אה.?
שובבה ככה שכל השבת אני יתפוצץ מסקרנות
תעשי עוד המשך לפני כניסת השבת בבקשהההה
אהה איזה פרק ארוך ומושלם 33>
שבת שלום..
אוהבת 😘
יייאווו!!!! איזה מטורף זההה!!
כפרה עלייך סוופפההה איך את מסבכת ת'עיניינים!!!!!!
אני מקווה שמיכאל יהיה טוב אליההההה
כבר אמרתי לך שהסיפור שלך מדהים שווה ומגניב?! ושהפרק פשוט מהמם?!!
😛 😁 😂
הההממממששששששךךךך========================>>>>>>>>>>>>>
מיכאל המטריף 😁
פרק מדהים !
תמשיכי
המשך מחר אוהבת אתכםםםםםםםם תחכו למחר לא תתאכזבו
😊 מחכה ומשהו לא קשור איזה חמודים הסמלים..
אתר האהבה הישראלי