באמצע החיים -ועוד בלעדיך!

אני קוראת חדשה.
וקודם כל את כותבת מדהים באמת באמת! את כישורנית.
דבר שני, דקל אידיוט וליאור אידיוט ויניב אידיוט וכולם של אידיטוים.
תעשי שהיא תכיר מישוו חדש... חח מה אני מתערבת בכלל. .

הקיצר? המממשךךךך. דחווף. .

פיי איזה מזימות הולכות פה


המששך

פרק מהממם

פרק מושלם !!
תמשיכי

וואי ווואי...המשךךךךךךךךךך!!

השלמתי מלא (: אין עלייייך. פשוט מדהים.

ההמממששששששךךךךך!!!!!!!
========================>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

חחחח וואי ענק 😊

מדהההיםם!!
סוף סוף היא תהיה עם ליייאאאור.. 😊
הההמממשך

המשך..

המשך: (תודה על התגובות המקסימות-אוהבת אתכם)

שמעתי את אימי מצלצלת לאבי ומספרת לו על המאורע ורק אני בחדר מתחת לפוך שלחתי לדקל הודעה."הכל עבר חלק".חייכתי ותקתקתי עוד הודעה..הפעם לליאור......................
"מאמי הכל הסתדר,דקל ואני נפרדנו מול הוריי ועכשיו אנחנו יכולים להיות ביחד".כתבתי במרץ ומבלי לחשוב יותר מדיי שלחתי את ההודעה.כל כך התרגשתי מהמאורע שההתלהבות השתלטה על ההיגיון אצלי.
ליאור לא ענה.מוזר-חשבתי לעצמי והחלטתי לחכות מעט ואז להתקשר.
עברו כמה שעות וכבר לא מצאתי את עצמי אז החלטתי להתקשר."הלו?".שמעתי קול דק של בחורה שצחחקה מעט מתנשפת אל תוך הפומית."ליאור?".שאלתי בטיפשות."לא,רגע".צייצה הבחורה והעבירה לי אותו."ליאור עם מי אתה?".התעצבנתי.
"עם מעריצה של הלהקה".אמר במתק שפתיים."קיבלת את ההודעה שלי?".התחלתי להיות חסרת סבלנות."כן קיבלתי".מלמל."אז מה אתה עושה עם מעריצה של הלהקה?!".צעקתי
"ובכן,לא חשבת שאני אחכה לך לנצח נכון?".אמר בעצבים."מה לנצח?! ליאור זה רק כמה ימים".הסברתי."כמה ימים שלא הרמת אליי טלפון אפילו,לשאול אם אני בסדר,אם אני עודני חי,אם אני מוכן לחכות".התלונן."אבל עכשיו הכל הסתדר".ניסיתי לגרום לו להבין
"לא,שום דבר לא הסתדר,חשפתי את הכל בפנייך לפני כמה ימים ומאז ירקת עליי ללא הפסק,נתת לי הרגשה שהכל נגמר ובימים הללו לא טרחת להראות לי אחרת-אז תעשי לי טובה טופז תבררי מה את רוצה כי לי נמאס לחכות".אמר ליאור וניתק.
לא ידעתי מה להרגיש,הייתי כל כך מבולבלת.איך הוא העז לנתק לי ככה בפנים?-רתחתי בתוכי והחלטתי שזה לא יעבור בשתיקה.ניסיתי לבחון את המצב מנקודת המבט שלו כי אולי לא הייתי בסדר אבל בכל הדרכים טעיתי ומצאתי את עצמי מגיעה בכל דרך אליו.
הדמעות הסוררות פילסו את דרכן דרך עיניי.יופי עכשיו באמת יש לי סיבה לבכות,הרסתי את הכל שוב.חשבתי לעצמי ומילאתי אמבט.ההתיישבות במים לא הרגיעה אותי-המשכתי לבכות,החיים ההרוסים שלי.פעם היה לי הכל,הרגשתי מנצחת בכל דבר שעשיתי-היום הריקנות גוברת עליי."טופז".שמעתי את אימי קוראת מבעד לדלת."אה?".כחכחתי בגרוני כדי שלא תשמע את קולי השבור."דקל פה,אני יודעת שאולי לא תרצי לדבר איתו אבל הוא עדיין הגיע".מלמלה אימי שלא ידעה מהמתרחש.דקל-בדיוק הבן אדם שאני צריכה עכשיו.חשבתי והפעם זה לא היה בציניות.התעטפתי בחלוק ופסעתי החוצה בזהירות.
אימי סגרה אחרינו את הדלת ודקל המחייך התיישב על מיטתי."מה קרה לך?".שאל כשראה את עיניי האדומות.וכך מצאתי את עצמי מספרת לבחור שפעם היה החבר שלי את כל המאורעות בזמן האחרון,מדיי פעם דקל העביר יד בשיערי הרטוב ומדיי פעם מחה בעדינות את דמעותיי המלוחות.כמה טוב שהוא קרוב-חשבתי בליבי ולאט לאט נרגעתי.
מצאתי את עצמי מניחה את ראשי הכבד על ברכיו הנוחות ומתמכרת לליטוף הבלתי פוסק שלו על לחיי,עיניי הכאיבו לי והרגשתי שאני צריכה לעצום אותן,,רק לכמה דקות-רק לכמה שניות,לא ידעתי שאעצום אותן עד הבוקר.
**
התעוררתי אחרי שינה ארוכה מהרגיל-הרגשתי שישנתי בכבדות ולכן ניסיתי להרים את עצמי.פקחתי את עיניי ובפעם המאה שזה קרה דקל שכב מולי והביט בי בדאגה."בוקר טוב".הוא מלמל וכבר תהיתי מה עשיתי שוב."נרדמתי?".צחקקתי מול עיניו הנעימות.
"כן,ישנת כמו תינוקת,כיסיתי אותך וישנתי על הספה".הסביר דקל והצביע על הספה השחורה בחדרי."היה לך נוח?".חייכתי ודקל העביר יד בשיערו הבלונדיני הארוך וענה:"לא".
"מה הוריי אמרו?".שאלתי."הורייך לא כאן".חייך וקם מותח את גופו."דקל מה אני אמורה לעשות עכשיו?".מלמלתי מביטה סביב."את אמורה לקחת את עצמך בידיים ולהפסיק לבכות בגלל הטמבל הזה שלא מגיע לו בחורה כמוך".אסף אותי דקל לחיקו.
"איך מפסיקים?".מלמלתי ומבטו הרחום עודד אותי מעט."יהיה בסדר,את תכירי מישהו יותר טוב-את תראי".ענה דקל."תקפיץ אותי לחזרה?".ביקשתי."בטח".אישר דקל.
**
"שלא תעזי להיות חלשה מולם,תכנסי כמו מלכה כמו תמיד".עודד אותי דקל כשיצאתי מהרכב ופסעתי בפעם הראשונה בחיי בחוסר ביטחון אל הזולה.
טופז תירגעי,דיברתי אל עצמי ונשמתי כמה נשימות חטופות."היי".פתחתי את הדלת וציוויתי על עצמי לפתוח בחיוך מאוזן לאוזן-זה עבד,הלסת שלי כאבה וכולם חייכו פרט לליאור."יאאלה נתחיל?".זירז יניב וליאור ניגן בחוסר חשק.החזרה הייתה גרועה,חלקינו היו עייפים,חשבו על דברים אחרים או אני למשל שהייתי צרודה מכל הדמעות.
"תזדרזו אני צריכה עוד לעבוד היום".נזכרתי כשביצענו עוד שיר.השיר האחרון הראה שיפור ניכר."את צריכה טרמפ?".התעניין יניב שהיה חביב אליי בזמן האחרון אך לא התקרב יותר מדיי."כן".חייכתי מופתעת ונתתי לו להקפיץ אותי הביתה.
"רק שתדעי שליאור מלכלך עליך מאחורי הגב ושלדעתי את צריכה להעמיד אותו במקום".מלמל יניב כשעצר מול ביתי."מה?!".הייתי המומה."כן,אתמול הוא היה עם מעריצה של הלהקה-הם הסתגרו בזולה כמה שעות וכשאנחנו באנו לשם הוא דיבר עליך,ולא אמר דברים טובים במיוחד".הסביר יניב והביט לתוך עיניי.תהיתי על קנקנו-האם הוא משקר לי?.החלטתי לגלות את זה בעצמי."תודה שסיפרת לי-נתראה ביי".אמרתי במהירות ויצאתי מהרכב.
התארגנתי בזמן שיא,זורקת את המדים אל תוך התיק ולובשת ג'ינס כהה עם חולצה שחורה ועליה ז'קט שחור.ההסעה הגיעה מוקדם מהרגיל וכבר ראיתי שאין לי איפה לשבת."שבי עליי".צחקק מיכאל."לא..".ביטלתי אותו בחיוך ועמדתי במשך הנסיעה.
העבודה שלפני האירוע הייתה מהירה מאוד,ראיתי את ליאור לא התייחסנו אחד לשנייה,כל אחד ביצע את עבודתו.בזמן שניתן לנו להתארגן מיהרתי לשירותים וחיכיתי שהתא יתפנה כדי שאוכל להחליף למדי עבודה.ראיתי את ליאור מתקרב ומפתח שיחה עם כמה בנות.
הוא לא הביט בי אפילו פעם אחת-ורק אז הבנתי שהכל ביננו נגמר.פשוט ככה מבלי להגיד אחד לשנייה שזהו,שכל אלפי הרגעים שלנו לא יחזרו על עצמם.הייתי בהלם.
התעשתי מהר מאוד כשקיבלתי מעט תשומת לב ממיכאל.הוא דאג לחייך לי,להצחיק אותי ולנסות לגעת בי בכל פעם שהייתי קרובה אליו-כאילו שהרגיש בחוסר בטחוני ורצה להראות לי שאכפת לו.היחס ממנו שיפר את הרגשתי ואפילו הרגשתי מספיק ביטחון כדי לפזר את שיערי מדי פעם.
השעה הייתה כבר קרובה ל-1 וכולנו היינו עייפים.ליאור הגניב אליי מבטים מתעניינים כשראה אותי יושבת במטבח.הייתי מסוחררת ולא היה לי כוח להביט בו בחזרה."רוצה לשתות?".שמעתי לפתע מישהו מאחורי.הסתובבתי וראיתי את מיכאל אוחז בבקבוק קולה קרה ובשתי כוסות פלסטיק."כן".חייכתי ועשיתי לו מקום להתיישב לידי.שתינו בשתיקה עד שרב המלצרים בירך אותנו בלילה טוב ושלח אותנו לחניה לחכות להסעה.
בקור המקפיא שבחוץ התיישבנו כל הפליטה של המלצרים הערב,כל מי שהמזל לא שפר עליו והתברך ברכב,רישיון או חברים שיקחו אותו בשעת לילה מאוחרת ממקום חשוך ורחוק.מתחתי את רגליי ומיכאל התיישב לידי."קר לי".התפנקתי והנחתי עליו את ראשי.
"אני אחמם אותך".פלרטט מיכאל ובפעם הראשונה הערב הבטתי בו ארוכות.הוא לא היה יפה כמו דקל ולא מושך כמו ליאור אבל היה בו משהו מתוק אפילו מלאכי כזה."נראה אם תצליח".חייכתי ועלינו להסעה.התיישבתי אוטומטית מאחורה ומיכאל כמובן התקדם אחריי ותפס את מקומו בצמוד אליי.הוא הניח עליי בעדינות את ידו וביקש שאעשה לו מסאז' בכף היד.עיסתי בעדינות את כף ידו ומדיי פעם עליתי אל זרועו מביטה בפניו המתוקות.
"רוצה לבוא אליי?".שאל במתק שפתיים מתקרב אליי."אני עייפה".חייכתי ואמרתי את האמת."אל תשכח לעצור לי פה".צעק מיכאל אל הנהג."תסובב את הראש לשם".ביקשתי ממיכאל והצבעתי אל החלון הנגדי.מיכאל סובב את הראש ואני קירבתי את שפתיי אל צווארו החשוף מעניקה לו נשיקה קטנה וחמימה על צווארו.מיכאל היה מופתע ומרוב שהופתע שכח לרדת.הוא האיץ בנהג ורץ לקדמת המונית מבלי לומר שלום.הוא עוד יאמר שלום-אמרתי לעצמי וראיתי אותו נדבק לשמשת החלון מבחוץ בדיוק בצד שבו ישבתי.הוא הצמיד את ראשו לשמשה ושלח לי נשיקה באוויר..מה שאני אעשה לו-דמיינתי בחיוך והנחתי את ראשי על החלון..............

לא שלא יפרדו ] :

פרק מדהים !!

ייאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!
רוצה מכות?!?! 😮
חחחחחחחח
למה גרמת ללאיאור לבגוד בה?! 😊
אוי, הלוואי שהכל ייסתדר בניהם כבר!
א=מ=ן=!
XD
אוהבת מלא
3>
דאאני(:

פרקק ארוך וניפלאאא!!!!

לא יודעת למה.. אבל בא לי שהיא תחזור לדקל!!!!!!! הם פשוט חייבים להיות ביחדדדד!!

ההמממשששששךךךךךך=================>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

פרק מדהים.....