באמצע החיים -ועוד בלעדיך!

המשך: (תודה שחיכיתם-מתה עליכן,התגובות פשוט מדהימות)

"טופז מה עובר עליך היום?".הרגיש ליאור ושאל לפתע."מה עובר עליי?".מלמלתי בחיוך מתחמק."את נראית מדוכאת,דברי איתי אני דואג לך".ליטף את פניי.
"אתה באמת רוצה לשמוע?".שאלתי מקווה שיגיד לא."באמת".חייך."אז יש לי משהו חשוב לספר לך..............".מלמלתי נותנת לדמעות להתפרץ........
בשנייה שעמדתי לשפוך בפניו את ליבי ואת דאגותיי הנייד שלי צלצל.הבטתי במספר שריצד על הצג והבנתי שזה מקופת החולים.
הלוואי שיהיו חדשות טובות-פיללתי בליבי וביקשתי מליאור חסר הסבלנות שימתין לרגע.
"הלו".עניתי בתקווה."שלום אני מדברת מהמרכז לבריאות האישה".ענתה פקידה.
"כן זאת אני".מלמלתי מחכה לחדשות."תוצאות הבדיקה שלך הגיעו".בישרה הפקידה ונדמה היה שהיא מנסה להכין אותי."כן".זירזתי אותה."התוצאה שלילית".ענתה ביובש.
כל כך שמחתי שהנייד נשמט מידי.ליאור שלא הבין על מה המהומה אחז בידי ושאל אם אני מרגישה טוב.הרגשתי שסלע ירד מליבי,כל כך הוקל לי,כל כך נלחצתי ממה שבטח היה וירוס רגעי."אז מה רצית לספר לי?".ניסה ליאור לדובב אותי.
"שחשבתי שאני בהריון,אבל עכשיו אני יודעת שלא".מלמלתי והחיוך לא מש מפניי.
הודתי לקדוש ברוך הוא בכל דרך אפשרית,הלב שלי פשוט ניתר מאושר בלתי מוסבר-ניצלתי.
"מה?!,ורק עכשיו החלטת לספר לי?!".צעק ליאור כלא מאמין."לא רציתי להטריד אותך אם זה נבע רק מלחץ".הסברתי."הלכת ועשית את זה לבד?".שאל ליאור ורק באותו הרגע הבנתי שהסתבכתי כהוגן."לא,דקל עזר לי".מלמלתי מקווה שלא ישים לב.
"מה!?,דקל?,הוא עזר לך גם להשתין על המקלון?!".סינן ליאור בכעס."אני מבינה שאתה כועס".מלמלתי מנסה לפייס אותו."אני לא מבין אותך טופז".התעצב ליאור.
"סליחה".אמרתי בפעם הראשונה בחיי."על מה את מתנצלת?,את יודעת בכלל למה אני כועס?".שאל ליאור ועיניו זהרו בחושך המלאכותי ברכב."כי אני מסתובבת עם דקל".מלמלתי."ממש לא,כי את לא סומכת עליי מספיק בכדי לשתף אותי בדברים משמעותיים,עכשיו אני חבר שלך,לא דקל".הסביר ליאור."אני יודעת,זה פשוט מתוך הרגל".ניסיתי להצדיק את עצמי."אז אולי גם תשכבי איתו מתוך הרגל?!".התעצבן ליאור וטרק את דלת הרכב.נותרתי בפנים,מכירה בטעות שלי ומנסה לחשוב על דרכים לפצות את ליאור הכעוס.
"יאאלה טופזי מחכים לכם".זירז אותי מייק המשולהב וכינס את כולנו בחדר ההלבשה.
זאת הייתה מסיבה פרטית,בכלל לא מה שדמיינו.אני בניתי על מועדון רעוע בשכונה עתיקה שתיתן לנו דחיפה ומעט ניסיון."לקלאסה כזאת,לא ציפיתי".מלמל יניב כאילו קרא את מחשבותיי.
חדר ההלבשה היה מרווח,ושתי מלבישות חייכניות חיכו רק לנו.לא ראיתי את הבמה עדיין אבל תיארתי לעצמי שמייק שיחק אותה ובגדול.
"אני אעזור לך".חייכה מלבישה רזונת,ממש עור ועצמות.חשבתי לעצמי והבטתי בגופייה הקטנטנה שלבשה לגופה בחורף שכזה.
מהר ממה שחשבתי המלבישה סידרה אותי,מצאה בשבילי אביזרים וחפצים שאיבדתי כשנכנסתי לחדר,וגם דאגה לסדר את האיפור שלי.
מרוב שהייתי מרוכזת בעצמי לא שמתי לב שהמלבישה הברונטית בעלת החזה הענקי נמרחת מעט על ליאור."איך רואים שאתה הכוכב בלהקה הזו".מלמלה לתוך אוזנו.
"הכוכבת זאת היא".דחה אותה ליאור והצביע עליי בחוסר חשק.
יפה מצידו שלא נכנע לפלרטוטים חסרי הסרק של הברונטית המשועממת.התגאיתי והמשכתי להביט על עצמי במראה.
"תזדרזו,מצפים לכם".מלמלה הברונטית.כולם נדחפו לתוך הדלת הצרה,ונדחקו במעבר צר שהוביל לבמה."אני אוהבת אותך ומצטערת".לחשתי על אוזנו של ליאור שהלך מלפניי.
"יש לנו שיחה ארוכה אחרי ההופעה".הלחיץ אותי.הרגשתי שאני הולכת לפשל ובגדול,אבל כשעליתי לבמה המושקעת ושמתי לב את המבטים הנעוצים בי ובמחשוף שלי כמובן-התמלאתי ביטחון עצמי מחדש.
שרתי את מילותיו הנוגות ללב של ליאור,השיר התבצע מצויין הפאשלה היחידה הייתה שיניב נכנס מעט מוקדם עם התופים-אך התעשת והתאים את עצמו.
סיימתי את השיר בזיוף קל ושמחתי שאף אחד לא שם לב,המבטים היו נעוצים בנו בהערצה גלויה-אהבו אותנו,מחאו לנו כפיים ושריקות אהדה נשמעו מכל עבר.
מרוב שליאור התלהב הוא נתן סולו קצרצר עם הגיטרה המעלפת שלו והדהים את כולנו
החלטתי להתפרע ולקחתי את המיקרופון לידיים בניגוד למבטיהם התוהים של חבריי לקבוצה."יאאאאאאאאאאאאא".זעקתי למיקרופון ביחד עם הגיטרה החשמלית והקהל היה משולהב לגמרי,הרגשתי כאחוזת דיבוק,ההרגשה הזו שיכרה אותי.לא רציתי שתיגמר.
"היה מדהים".מלמל ליאור מרוגש כשחזרנו לחדר ההלבשה לאסוף את חפצינו.
"היית מעולה".החמיא יניב והשתדל לשמור מרחק."את חוזרת איתי?".שאל ליאור ונדמה היה שהרגיש לא נעים."כן,אמרנו שנדבר".עניתי ופסעתי אחריו בשקט אל הרכב שעמד בחוץ בודד.
ליאור טרק את דלת הרכב והתיישב בנוח על הריפוד החדש,חושב מעט.
"אני שוב מצטערת,אתה צודק".החלטתי לקצר את הייסורים בתקווה להגיע לחלק הכיפי של הערב-אחרי כל השלהוב גם לי מגיעה מעט מן ההתלהבות שהייתה בו כשניגן
"אני רוצה שלא תיפגשי איתו יותר".אמר ליאור בטוח בעצמו ובקול בוגר.
"מה?".צחקקתי מקווה שזו בדיחה."שמעת מה אמרתי,הבחור הזה מפריע לנו יותר מדיי,את קולטת שיכולת להיות הרה עם הילד שלי אבל בחרת לשתף אותו?!,אני לא מוכן לזה".רטן ליאור בקנאה גלויה ובכעס.
"ליאור אני לא יכולה,הוריי מעורבים פה גם".מלמלתי מקווה שלא יעמיד אותי במצב הזה.
"מה יותר חשוב לך?,שהורייך ינהלו את חייך או שנהיה גלויים כבר?!".התלונן ליאור בעוקצנות."חשוב לי שידעו עלינו,אבל חשוב לי גם שהוריי לא יתאכזבו".מלמלתי תוהה מה באמת יכול לקרות."אל תשכח שגם דקל מעורב בזה!".הוספתי.
"כמובן,איך שכחתי את הוד רוממותו דקל ההיפי המסריח?!".התעצבן ליאור ועיניו רשפו אש.מעולם לא ראיתי אותו כה עצבני,תמיד היה רגוע ומתחשב.
"די אל תתנהג ככה..אתה יודע מה הבעיה".ניסיתי להסביר."אני יודע דבר אחד-אני רוצה אותך,ורוצה אותך בגלוי,או שתספרי להורייך או שהסיפור היפה ביננו נגמר".תקף ליאור והכניס אותי למצב לא נעים.הרגשתי שאני מתפרקת,כל העצב שהיה בי ביומיים האחרונים יצא לבסוף.הדמעות זלגו על פניי ולא הייתה דרך חזרה.יצאתי מהאוטו מתרחקת לתוך החורשה הקרובה במטרה להירגע.ראיתי את ליאור יוצא אחריי.
"טופז".צעק ורדף אחריי."מה?".רטנתי והרגשתי שאני לא יכולה לשאת את זה יותר.
כמעט ונפלתי,אבל ליאור תפס אותי לפני,הרים אותי ונשא אותי לרכב-כך התהלכנו בדרמטיות תחת שמי הלילה השחורים,באמצע שומקום אני מתייפחת על כתפו והוא מלטף את שיערי בעצב.
התקרבנו אל ביתי,ליאור החנה את הרכב בקצה הרחוב והתיישב שוקל מילים.
"אני התכוונתי ברצינות,ולא בגלל שאני רוצה להציב אולטימאטומים,אלא כי את כל הזמן נותנת לי הרגשה שאת לא באמת מתחייבת,התגברתי כבר על הדברים הפוגעים שעשית לי ואני לא יכול לסבול את זה יותר,אז למען האהבה שלנו אחד לשנייה,תדברי עם הורייך-ואם תחליטי שלא אני אבין שאושר המשפחה חשוב יותר ולא אכעס,אפנה לדרכי ואת תפני לדרכך..זאת החלטה שלך".הסביר ליאור וליטף את פניי.
לא ידעתי מה לומר,נישקתי את שפתיו קצרות ויצאתי מן הרכב,מתגנבת למיטה ושוקלת את כל האפשרויות שלי..מה יותר חשוב לי?,להישאר עם ליאור בקשר שנועד למכשולים?,או להניח לדברים כמו שהיו באושר המספק שהיה?.............

😊😊😊😊
סיפור כ"כ יפפפפפפפפפפפפפפה [=
שתבחר בו , ההורים אמורים להבין ולתת לה להיות מאושרת עם מי שהיא רוצה (:
וואי נכנסתי לסיפור חזק :]
תממממממשיכי דחחוף

פרקקקקקקקקקקקקקקקקקקק
בןןןןןןןןןןןןןןןןןן
זונהההההההההההההה

כל מילה מיותרת את כישרוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

כאילו זה ברוררר שמחר על הבוקר יהיה המשך

מדהייים בוביייי 3>
שתספר להורים שלההה!

פרק סופניייי

יפה!

ליאור הוא מתוק אוהב ונחמד.... אבל.. לדעתי היא צריכה להשאר עם דקל... אין לי מושג למה זה בא לי.. חחח
הוא התבגר.. והוא איתה בכל מקום כל הזמן... ואפילו היא בעצמה שמה לב לכך... בקיצור... מה אני מיתערבת בכלל?!! חחחחחחחח

אחלה פרקקקקקקק!!!!!!!!

הההמממששששששששששךךךךךךךךךךךךך===================>>>>>>>>>>

מושלם [[:

המשך : (תודה על התגובות)

לא ידעתי מה לומר,נישקתי את שפתיו קצרות ויצאתי מן הרכב,מתגנבת למיטה ושוקלת את כל האפשרויות שלי..מה יותר חשוב לי?,להישאר עם ליאור בקשר שנועד למכשולים?,או להניח לדברים כמו שהיו באושר המספק שהיה?.............
**
ליאור לא התקשר למחרת,וגם לא ציפיתי שיתקשר-פשוט ניסיתי להעביר את היום מבלי לחשוב על הכאב לב שיש בי.
כמה פעמים מצאתי את עצמי מתקתקת לו במהירות הודעה עליזה-אך תמיד השתפנתי ולא שלחתי אותה.אין לי הרבה ברירות-חשבתי לעצמי והחלטתי לנקוט דרך פעולה מתוחכמת
שיחקתי אותה עצובה רוב היום עד שאימי שמה לב."טופזי מה יש לך היום?".התבוננה בי ובדקה את מצחי לראות שאני לא חולה."רבתי עם דקל".מלמלתי מקווה לקבל ממנה תגובה תומכת."מה קרה?".נבהלה אימי,אני צריכה לחשוב מהר-הרצתי בראשי את כל הסיבות האפשריות לריב,אני לא יכולה להפיל את זה עליו,הרהרתי והתחמקתי ממבטיה
"הקשר לא כמו שהיה פעם".תירצתי והבטתי בה."מה את מרגישה אליו?".תחקרה אותי בטון אימהי."אני לא יודעת אם אני אוהבת אותו,או אם פעם אהבתי".עניתי.
"מה?!".נדהמה אימי סופקת כפיים."כן אמא,אולי זו הייתה התרגשות של הגיל הזה".מלמלתי בניסיון להניא אותה מן הנושא."אז מה אתם רוצים לעשות?".שאלה אימי נועצת בי מבט."אולי לקחת הפסקה לראות איך אנחנו לבד".עניתי בביטחון לא מיישרת מבט לתוך עיניה."איך הוא הגיב?".שאלה לפתע."הוא הסכים איתי כי אכפת לו ממני וכי הוא יודע שאם זה נועד לקרות זה יקרה גם בעתיד".ניסיתי לפייס אותה ולמרבה השמחה זה הצליח."אבא נורא יתאכזב".מלמלה וניגשה לעיסוקיה.
"דקל אתה חייב לבוא לפה-סיפרתי לאימי שאנחנו לא ביחד,היא קיבלה את זה מצויין".לחשתי לתוך הפומית של הנייד וחיכיתי לתשובה."מה באמת?!".התפלץ דקל.
"כן,תבוא אני כבר אסביר לך".מלמלתי וניתקתי.
"עם מי דיברת?".תיחקרה אימי."עם דקל,קבענו להיפגש ולדבר על הכל".עניתי בחיוך.
"יופי,כי אני יודעת שפרידה לא תתקבל בעיני הוריו או בעיני אבא".הפילה פצצה ונעלמה בין החדרים.
דקל הגיע במהירות,נראה היה שגם הוא נרגש."דברי".זירז אותי כשהתיישבנו במרפסת
קור הערב היה מקפיא אבל דיברתי בכזו התלהבות ומעט אכזבה שדקל קיבל את התמונה
"אנחנו צריכים לעשות משהו דרסטי".התלהבתי בסוף הנאום שלי."והכל בגלל שליאור לא מוכן שתיפגשי איתי".מלמל דקל לעצמו."דקל יש לי רעיון".עלה במוחי לפתע.
"מה?".שאל."אתה צריך לבגוד בי,הם צריכים לתפוס אותך על חם-וכשישאלו למה בגדת-תגיד שלא הסכמתי לשכב איתך,כך אימי תהיה בעדי-והגברים כמובן יחשבו בצורה מעוותת ויצדיקו אותך".הסברתי ודקל נראה מהרהר.
"מתי נעשה את זה?".שאל."מחר".עניתי והרגשתי שזה צריך לקרות הכי מהר שאפשר,וברגע שיסתיים כל הקרקס הזה אוכל לעדכן את ליאור במתרחש ולענות על צרכיו.
"אבל אתה צריך להביא מישהי ממש דוגמנית,שתאפיל עליי מבין?".הוספתי.
"אל תדאגי".קרץ לי ויצא מן הבית."אמא,הוריו של דקל הזמינו אותנו מחר לארוחת ערב כדי להתפייס".צעקתי מהמרפסת ואימי הייתה המאושרת באדם.
הלילה עבר בחששות וחרדות שמא הוריי יאבדו את קשריהם בגלל שדקל ואני נפרדים.
זה מדהים כמה שדאגתי להם במקום שאדאג לרצונותיי כמו תמיד.כל הלילה לא ישנתי,התהפכתי מצד לצד-תוהה מדוע ליאור לא ייחס לעניין זה יותר חשיבות.
לפתע עלה לי לראש שאם כבר מדברים על רצינות.האם אני אי פעם זכיתי להיות בביתו של ליאור?,להכיר מישהו ממשפחתו?-מה אני יודעת עליו?..חשבתי לעצמי ותוך כדיי שקעתי בשינה עמוקה.
**
קמתי בשעת הצהריים והחלטתי להתארגן במהירות ולבדוק שהכל מסודר להערב.
"הכל סגור".אישר דקל."מצאת מישהי?".הקנטתי אותו."לא חסר בנות שירצו לשכב איתי".החמיא לעצמו."איכס,למה?".צחקקתי ודקל התעצבן."די אל תיקח ללב סיסי הנסיכה".ירדתי עליו וניתקתי.
גם היום ליאור לא התקשר,וטוב שכך כי הסיפור אינו נגמר עדיין,אם כי הייתה חסרה לי תשומת הלב שלו,המילים הנעימות שלו,החיבוקים החמים שלו..
שקעתי במקלחת ארוכה חופפת את השיער ומתמוגגת מן הריח המשכר של השמפו
לבשתי את בגדיי הייצוגיים ביותר ודירבנתי את אימי לצאת מוקדם מן הרצוי.הכל כדיי ל"תפוס" את דקל עושה את המעשה הנתעב.
"איפה אבא?".נלחצתי מעט."הוא יגיע יותר מאוחר ישר לשם".הסבירה אימי והחנתה את המכונית החדשה בחנייה של ביתו של דקל.
החזקתי את העוגה שאימי אפתה והתלהבתי יתר על המידה מדלגת בקלילות על כל המדרגות ונכנסת אל תוך ביתו המרווח של דקל.
"שלום".בירכה אימי את הוריו,אימו נשקה אותי ואביו התקדם לחדרו כדי לקרוא לו.
דקל העמיד פני ישן ולכן כשאביו התקרב לחדרו הוא לא ידע מה מחכה לו מאחורי הדלת.
הלכתי אחריי אביו בשקט כדי שלא ישים לב שגם אני מצטרפת לגילוי וכדי שלא יוכל להסתיר זאת.
"דקל".קרא אביו בקולו הרועם ופתח את הדלת רק כדי לגלות בחורה בעלת שיער שחור,גוף של אלילה בחזייה בלבד מתענגת במיטתו של דקל.
"אני לא מאמינה".זייפתי את הגילוי והצלחתי אפילו להעלות דמעות מעטות.
"חכי טופז".מלמל דקל בצורה מושלמת וניסה לרדוף אחריי.גרמתי לו להגיע עד הסלון בבוקסר בלבד כדי שגם אימי תיווכח ב"אמת"."מה זה צריך להיות?!".נבהלה אימו של דקל כשראתה את האלילה שלפני רגע השתקעה במיטתו בורחת החוצה כמו מאש ובדרך לובשת את בגדיה המעטים שבקושי כיסו חלקיקים מגופה המעלף.
דקל עמד בין אימו לבין אביו בסלון,ואני בדרמטיות מוחלטת שעטתי החוצה.אימי נזפה בדקל ויצאה אחריי כעוסה."טופזי חכי".צעקה לי.רצתי לכיוון הרכב.וכשכולם חשבו שאני ממררת בבכי-פרצתי בחיוך שלא מש מפניי אלא עד שכל המבוגרים התקרבו אליי.
"אני כל כך מצטערת".מלמלה אימו של דקל וניסתה ללטף אותי."הוא ילד גדול כבר דינה אל תתנצלי במקומו".אמר אביו של דקל."כן,ילד גדול וכמו שהוא גדול ככה טיפש".ענתה לו דינה וניסתה להעלות חיוך מנחם על שפתיה.
"בואי נסע הביתה".הציע ה אימי והתניע את הרכב מנופפת לדינה לשלום בפנים רגוזות.
הגעתי לחדרי ותירצתי שאני רוצה להישאר לבד.הוריו של דקל התנצלו בטלפון אלפי פעמים והבטיחו שזה לא יפגע בעסקים בינהם.שמעתי את אימי מצלצלת לאבי ומספרת לו על המאורע ורק אני בחדר מתחת לפוך שלחתי לדקל הודעה."הכל עבר חלק".חייכתי ותקתקתי עוד הודעה..הפעם לליאור......................

חחחח ייאאאוווו איזה פרק מגנייבבבבב!!!!!!!!!!!!!!

אהבתייייי מאדדדדדד!!!!!!

מוכשרת שכמותךךך!! אין אין עלייךךך ועל הכישרון שלךךך!!!! =]]]

המממשששששששששךךךךךךךךךךךךךךךךך===============>>>>>>>>>>>>>>

מדהיםםםםם !

כ"כ אהבתי.. סוף סוף הם יהיו ביחדד :]

אהההה יופי 😛

פרק מושלם,
3>

סווופה יפה אחת
אני חולה על הסייפורים שלך
פרק חזק ביווותר
אוהבת.

אחחחחחחחחחחחחחח , סיפור כזה מושלם 😊😊

יפה