המשך: (אוהבת אתכם,תודה על התגובות ועל כך שחיכיתם-מפצההה)
"התגעגעתי אלייך".מלמל ליאור מלטף אותי ומוריד את חולצתי.
"אני יותר".מלמלתי ונישקתי את צווארו.הבטתי בפניו ועיניו המכשפות היו עצומות ופיו משוך הצידה מעט.שפתיו חיפשו את שפתיי שוב,כשידיו חיפשו את גופי.הורדתי מעליו את הקפוצו'ן השחור והתקרבתי לגופו החם.............
**
התעוררתי לבוקר גשום וסוער,ממש כמו מעשה האהבה של ליאור ושלי בליל אמש.
התכרבלתי במיטה ושחזרתי בזכרוני כל פרט פרט קטן שנעשה אתמול.איך התנשקנו,
איך הלהט גבר עלינו,איך יצרינו התעוררו בכל פעם שנגענו אחד בשנייה.איך שכבנו ואיך התאהבנו.
הכל פשוט התגבש לפנטזיה אחת גדולה שאפילו בדמיוני לא הייתה נוצרת כמוה.הכל התנהל על מי מנוחות עד שהתחלתי להרגיש לא טוב.
רוב הבוקר הסתובבתי עם תחושת בחילה בבטני.זה היה מוזר כיוון שזה מעולם לא קרה לי לפני,הנחתי שאני פשוט חולה.ידעתי שדקל צריך להגיע הבוקר ולהמשיך במשחק שלנו מול ההורים שיהיו מאוכזבים כשידעו שאנחנו לא ביחד יותר,לכן הכרחתי את עצמי להתלבש ובקושי מרחתי מעט מייק-אפ על פניי.
"טופזי".שמעתי את קולו של דקל מדלת הכניסה."בוא לחדר".אמרתי בקושי והתפרצתי לתוך האמבטיה."מה יש לך?".שאל דקל כשראה אותי רוכנת על יד האסלה.ובשנייה שסיים לדבר-הקאתי את נשמתי.
"נראה לי שיש לי וירוס או משהו".מלמלתי וניסיתי לחשוב על סיבה הגיונית להקאות-מה גם שמרוב הטשטוש לא חשבתי על הסיבה העיקרית שיכולה לגרום לי להקיא,אבל דקל כן חשב."אין מצב שאת בהריון?".שאל ואז זה הכה בי.מרוב הגועל עלה בי עוד גל של קיא.
התחלתי לחשוב על כל הפעמים שבהם שכבתי בחודש האחרון וניסתי לצמצם אותן.
"בכל הפעמים היה קונדום".מלמלתי ודקל אסף את שיערי ושטף את פניי."אה,כי הם לא יכולים להיקרע,גאון!".ענה בציניות."אז שהשתכרתי איתך,שכבנו או לא?".נזכרתי באותה הפעם שמצאתי את עצמי עירומה ליד דקל."אני לא יודע,אחרי ששתית גם אני שתיתי".מלמל דקל וגרם לי לבכות."מה אני עושה עכשיו?!".בכיתי על כתפו של דקל.
"בלי פאניקה טופזי,נלך ביחד לבית המרקחת,נקנה בדיקת הריון ורק אחריה נדע אם יש סיבה להילחץ או לא".הרגיע אותי דקל במחשבה שכולה כמו תמיד.
"אני אתלבש".אמרתי מנגבת את שארית הדמעות ולובשת טרנינג בצבע טורקיז.
"זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו".עליתי לאאודי של דקל ונופפתי לאימי שהציצה עלינו מהחלון."אל תילחצי אם אין סיבה".מלמל דקל ונסע לבית המרחקת.
קניתי שתי בדיקות הריון,תמיד הלכתי על בטוח."בואי ניסע אליי-יש לי בית ריק".הציע דקל כדי שאוכל לבדוק את עצמי בנחת,מבלי שאימי תסתובב לי בין הרגליים.
"את קולטת שיכול להיות שהאבא בכלל מנגן עכשיו ואני פה במקומו?,עושה איתך את הדברים האלה?".צחקק דקל לעצמו וגרם לי לתהות.אולי דקל הוא בכלל לא האבא?
אולי יניב הוא האבא?-חשבתי לעצמי וביטלתי מיד.אני אמות לפני שאגיד דבר כזה ליניב.
מילא לליאור שאיפשהו יבין אותי-אבל ליניב בחיים לא.
"אולי אני בכלל לא בהיריון".ניסיתי להיות אופטימית ורק המחשבה על כך גרמה לדקל לעצור את הרכב בצד ולהניף את שערי כדי שאוכל להקיא...שוב.
נכנסנו לביתו של דקל ובדקנו שאין שום הורה דאגן בסביבה.כשהשטח היה נקי התפנתי לקרוא את ההוראות על כל אחת מן הבדיקות הביתיות.
"יש לי הופעה מחר..אני לא מאמינה שאני יושבת כאן איתך ובוכה על כך שאולי נכנסתי להריון,במקום להתכונן למחר".מלמלתי בציניות קלה ושקעתי שוב בדיכאון.
"יאאלה תיכנסי".זירז אותי דקל."אה ורק שתדעי,שאם במקרה את בהריון,אני אהיה לצידך ואתמוך בך אפילו אם זה לא בגללי".הוסיף דקל בבגרות וגרם לליבי להתחמם מטוב ליבו.
"אני פשוט בהלם מכמה שהתבגרת".מלמלתי מחבקת אותו וראשו ממש נצמד לראשי.
נכנסתי לשירותים וביצעתי את הבדיקה-אם אפשר לקרוא לזה בדיקה.להשתין על מקלונים ולחכות.
יצאתי מהשירותים לא מתסכלת אחורה."אתה תבדוק".פקדתי על דקל וכעבור חמש דקות הוא התפרץ לחדר האמבטיה."יש לנו בעיה".מלמל דקל."ידעתי".סיננתי בכעס והתקרבתי אליו."אני בהריון נכון?".שאלתי ודמעתי שוב."אני לא יודע,כל ערכה אומרת משהו אחר".הרהר דקל והצית בליבי תקווה חדשה.
"אני מציע לך לגשת לעשות בדיקת דם".הציע דקל."שנייה אני אברר".מלמלתי וחייגתי לסניף קופת החולים שלי הקרוב ביותר."את צריכה להגיע,לקבל הפנייה ולגשת מחר בבוקר לבצע את בדיקת הדם".הסבירה הפקידה החביבה."ומתי אקבל תשובה?".תהיתי
"כעבור כמה שעות מהבדיקה".הוסיפה.
זה אומר שאצטרך לעשות את בדיקת הדם מחר,וממש לפני ההופעה לדעת את התוצאות-חשבתי לעצמי."איך אעמוד בלחץ הזה ובלחץ של ההופעה?".שאלתי את דקל שהיה אובד עצות בדיוק כמוני."טופזי,יהיה בסדר את תראי".מלמל ונישק את מצחי."יש לי מזל שאתה בחיים שלי".אמרתי וחיבקתי אותו.
"באש ובמים".חייך דקל וניגב את דמעותיי.
**
הגעתי הביתה,מדוכאת מעט אך עם תקווה בלב.לא משנה מה יהיה יתמכו בי-חשבתי ורק אז שמתי לב שליאור התקשר ושלא עניתי לו.
דיברתי איתו שיחה קצרצרה והחלטתי לא לספר לו עכשיו-אם בכלל.
היום עבר לי מהר,תירצתי תירוצים לליאור חסר האונים על כך שאני לא יכולה להיפגש.
האשמתי את הוריי והרגשתי רע שאני משקרת לו.אבל איך אוכל לעמוד מול עיניו המכשפות ולא להתוודות על המרירות שהורסת אותי מבפנים.
לא רציתי להרוס לו את ההתרגשות לקראת ההופעה לכן הבטחתי להגיע לחזרה מיד אחרי הבדיקות-אמרתי לו שיש לי סידורים וניגשתי עם דקל לעשות את הבדיקה.
נכנסתי לחדר האחות כדי שתיקח ממני דגימת דם.כאב לי מעט,ועוד יותר כאב כשראיתי אותה ממלאה יותר ממבחנה אחת.דקל החזיק את ידי השנייה ואחז בתיק שבו שמתי את הבגדים לערב.דקל הסכים לחפות עליי וכשסיימנו את הבדיקה הקפיץ אותי אל הזולה.
כל הצהריים הייתי דרוכה.לא מרוכזת,הקול שלי נסק מדיי פעם וכולם הביטו בי המומים.
ליאור משך אותי הצידה בהפסקה וחיפש ממני קצת חום ואהבה.התנשקנו מעט והוא הרעיף עליי מילות אהבה וגעגועים שגרמו לי לרצות לבכות.התאפקתי ונצרתי את הדמעות,כמו כן גם את הבחילות שתקפו אותי.
לקראת הערב נסענו אל המקום בו נצטרך להופיע.אני נסעתי עם ליאור שהעמיס לפני הנסיעה את רוב הציוד במושב האחורי שלו.
"טופז מה עובר עליך היום?".הרגיש ליאור ושאל לפתע."מה עובר עליי?".מלמלתי בחיוך מתחמק."את נראית מדוכאת,דברי איתי אני דואג לך".ליטף את פניי.
"אתה באמת רוצה לשמוע?".שאלתי מקווה שיגיד לא."באמת".חייך."אז יש לי משהו חשוב לספר לך..............".מלמלתי נותנת לדמעות להתפרץ........
יא איזה פרק... ואיזה מתחחח
בקיצור מהממםם
פרק מדהים כמו תמיד :]
תמשיכי ..
יאאאווו רגע רגע.. גם אם היא לא.. למה שלא תיקח פוסטינור?!! חחחחחחח שתיהיה בטוחההה!
ואחלההה פרקק!! ממש אהבתי.. כולי ישבתי בלחץ ועצבים!! חחח
הממשששךךךךך========>>>>>>>
ואוו עכשיו סיימתי לקרוא הכלל..
הסיפוור כל כך מוווושלםם!!
הכתיבה שלך מדהימממה וסוחפת בטירוףף
מחכה להמשךך 😊
סיפוור כל כךךך יפהההה
קראאאתי הכככל הכל הכללללל : ]
פוטטט מושלם
