באמצע החיים -ועוד בלעדיך!

המשך: (תודה על התגובות-פיצוי ארוך בשבילכם)

."לאן נעלמת?!".הזדעקה בשיחה."אני עם דקל".שיקרתי מקווה שזה יבלום את כל טענותיה."איך בדיוק?! הרגע דקל היה פה!".צעקה.ואני החוורתי.........
ליאור ששמע את צעקותיה מעבר לנייד שלי נדהם גם הוא.המוח שלי לא עבד כרגיל מרוב האהבה ששררה בי לכן הייתי צריכה להמציא תירוץ טוב ומהר.
נזכרתי שלדקל יש יום הולדת בעוד שבועיים לכן שיחקתי על זה.
"טוב אני אספר לך את האמת בתנאי שלא תגידי כלום לדקל!".לחשתי לפומית כלוחשת סוד כמוס.אימי שאהבה סקנדלים ושערוריות חשבה שמדובר בבגידה ולכן הקשיבה בצייתנות-כמה צבוע מצידה,חשבתי לעצמי.
"אני מארגנת לו הפתעה,לכן התחמקתי מהבית כדי לדבר עם כמה חברים שלו".ניסיתי להסביר."למתי מתוכננת ההפתעה?".חקרה אימי כלא בוטחת בי.
"בעוד שבועיים ביום הולדתו".עניתי וליאור הבליע חיוך קטן.
הבטתי בחיוך שלו וכמעט שנפלט לי צחוק מתגלגל מהפה.אספתי את עצמי והשתדלתי להתרכז."טוב תחזרי הביתה כבר מאוחר".מלמלה אימי וסגרה את השיחה.
ברגע שהשיחה נותקה הרשתי לעצמי לפרוץ בצחוק מתגלגל שהדביק גם את ליאור.
"תחזיר אותי הביתה".ביקשתי בחיוך כשנרגענו מהתקפת הצחוק.ליאור מחה דמעות שנוצרו ממשך הזמן שבו צחק,חייך אליי ולקח את מפתחות הרכב.
"לילה טוב".בירכתי את ליאור שהחנה את הרכב רחוק מעט מן ביתי."לילה טוב יפה שלי".ענה,זרק את הסיגריה מהחלון ונישק אותי נשיקה קצרצרה בפה.
"נתראה מחר בעבודה".חייכתי ויצאתי מן הרכב אפופת רגשות.
נכנסתי הביתה כמעט בדילוגים,מעולם לא הרגשתי ככה-האהבה הייתה ממש מולי,ולא התכוונתי לסרב לה.דילגתי למקרר והוצאתי דיאט קולה קרה לוגמת הישר מן הבקבוק.הבית היה חשוך לכן הנחתי שהורי הלכו לישון את שנת ה'יופי' שלהם.
נכנסתי למיטה וניסיתי להיזכר בכל רגע ורגע קטנים שעברו עליי עם ליאור,
במיוחד רגעים מיוחדים שהיו ביננו היום-וכך נרדמתי לשינה מתוקה,מצפה לפגוש אותו מחר.
**
קמתי במצברוח עליז מהרגיל,אפילו הכנתי לעצמי ארוחת בוקר מזינה שכללה:ביצים,סלט וגבינות.שתיתי את הנס קפה המקודש שלי במרפסת וצלצלתי אל ליאור."בוקר טוב כפרה".מלמל ליאור שנשמע ישנוני."עכשיו קמת?".התפלצתי.
"כן,עייפת אותי אתמול".צחקק ליאור וקולו כל כך ריגש אותי,הרגשתי את הזרמים גואים בגופי-מלחיצים אותי ובו בזמן מרגשים אותי.
"התגעגעתי אלייך".לחש ליאור."גם אני".לחשתי חזרה כדי שאימי לא תשמע.
"רוצה להיפגש לפני העבודה?".שאלתי מקווה שיגיד 'כן'."אני לא יכול מאמי שלי אני צריך לעשות סידורים,אני אראה אותך כבר בעבודה".אכזב ליאור."אהה..בסדר".
מלמלתי באכזבה קלה.לא נורא-חשבתי לעצמי והחלטתי להוציא לו את העיניים כשאבוא לעבודה."טוב מאמי אז נתראה כבר".סגר את השיחה והותיר אותי נתונה למחשבותיי שלא פסקו.התעניינתי איך החבר'ה בעבודה יגיבו כשידעו שליאור ואני זוג.אבל המחשבה הזו עוררה בי בחילה-אסור שידעו,חשבתי לעצמי אחרת כולם יתערבו בחיינו,זה יקשה על הזוגיות ויכול בסופו של דבר להרוס את היחסים שלנו.אני חייבת לדבר על זה עם ליאור כשאראה אותו-החלטתי ונכנסתי למקלחת.
כשיצאתי להתלבש לא ידעתי מה לבחור.החורף כבר בפתח,גשמים יורדים מדי פעם ויהיה קר מדיי לעבוד בחולצת טריקו ארוכה אחת.התקשרתי למנהל העבודה שלי ושאלתי האם הגיעו כבר המדים הארוכים."תביאי את המדים הישנים ואני אחליף לך".הסביר מנהל העבודה.
רוב הארון שלי הונח על המיטה במטרה למצוא את הלבוש הפשוט והמעניין ביותר לערב.מעולם לא השקעתי כך לעבודה,תמיד הייתי מסודרת ונקייה כשיצאתי לעבוד-אבל מעולם לא בזבזתי שעות מול המראה בניסיון למצוא את ההופעה המושלמת.
מאז ליאור התחוללו בי שינויים רבים-ואז נזכרתי שאפרופו שינוי אני חייבת לדבר עם דקל."בוא אליי דחוף".הערתי אותו משינה."אני ישן".מלמל דקל בקול צרוד
"אבל אתה תמיד ישן יא דוב קוטב-בוא דחוף".עניתי ולפני שאמר עוד מילה ניתקתי את השיחה.
אחרי הרבה החלפות ומדידות,החלטתי על גופייה ירוקה שמעליה חולצה שחורה מרנואר עם מחשוף נעים לעין וכשאקבל את המדים הארוכים אשים אותם על החולצה השחורה וכך אמנע מעצמי להפוך לקרחון בטרם עת.
לבשתי במהירות את הטייטס וניגשתי לפתוח לדקל את הדלת.למזלי אימי הקדימה אותי וכשראתה שהכל בסדר,חיבקה את דקל ונתנה לנו להיעלם לחדר.
"דברי".התיישב על המיטה וחיכה למוצא פי.סיפרתי לו על אירועי אתמול עם ליאור ועל הפחדים שאימי תגלה.דקל ייעץ לי בזמן שהתאפרתי ואמר שהוא ידאג שהורינו לא יגלו."אני סומכת עליך".הבטתי בו דרך המראה ואיפרתי את עיניי.
"אז עכשיו אתם זוג?".העביר נושא מתכוון אליי ואל ליאור."כן".חייכתי אליו והוא חייך בחזרה."אני שמח בשבילך".ענה וקם לחבק אותי."דקל בלי חיבוקים יש לי חבר".הקנטתי אותו ונפלתי לזרועותיו לחיבוק חמים."אבל שלא תשכחי אותי".אמר באסרטיביות."אני לא,כי אתה צריך להקפיץ אותי לעבודה".צחקקתי."אני מרגיש מנוצל".מלמל דקל ועשה פרצוף עצוב."לא נורא".נתתי לו כאפה קטנה ונעלמתי בחדר האמבטיה לטאצ'ים אחרונים באיפור.
"אמא דקל מקפיץ אותי לתחנה".צעקתי."תבלי".החזירה צעקה אימי ויצאנו מהבית.
"תודה".הודתי לדקל ויצאתי מהרכב בדיוק בזמן שההסעה הגיעה קרוב לתחנה.
עליתי להסעה ופיזרתי חיוכים לכל עבר.כמעט כולם הודו שחשבו שעזבתי את העבודה כיוון שלא עבדתי הרבה זמן."התגעגעתם אני רואה".צחקתי והבטתי בחלון
בכל דקה שעברה הלב שלי פעם מהר יותר,הרגשתי את הלחץ מתחיל עמוק בבטני ומטפס אל ליבי.רציתי כבר לראות את ליאור.
הגענו באיחור קל,ומיד רצתי להחתים כרטיס ולתלות את חפציי בפינת המלצרים.
בדיוק כשיצאתי ליאור כמעט ונתקע בי.הבאתי לו חיבוק ונשיקה בלחי והוא התבלבל לרגע.הבטתי סביב לראות מי נמצא בסביבה ומשכתי אותו הצידה אל תוך הצריף שבו היו תלויים חפצי."מה קרה?".חייך ליאור מבוהל מעט."חשבתי על זה,ואולי לא כדאי להגיד לחבר'ה פה שאנחנו זוג,אתה יודע שלא יתערבו לנו והכל".הסברתי וליאור נראה מהרהר לרגע."את בטוחה?".שאל אחרי דקות שנראו כמו נצח.
"כן מאמי,זה רק כדי שלא ידברו עלינו ".שכנעתי אותו."איך אני אחזיק מעמד בלי לנשק אותך ערב שלם כשתסתובבי לידי?".מלמל ליאור מביט אל המחשוף שלי.
חייכתי."נמצא זמן".עניתי והבטתי שאין אף אחד בסביבה-הדבקתי לו נשיקה קטנה על הפה והלכתי לקבל את הסידור עבודה להיום.
בכל פעם שהייתי עסוקה ליאור דאג לעבור,להמיס אותי בחיוך שלו ולגרום לי לצאת מהריכוז.במקום לנקות 10 צלחות בכל שולחן ניקיתי צלחת אחת ויחידה בשולחן.
כשכבר הצלחתי להתרכז,היו פעמים בהם ליאור דיבר עם בחורות אחרות שעבדו איתי,וזה כמובן עוד יותר גרם לי לבלוש אחריו.מדיי פעם הסתכלתי כדי לראות אם גם הוא מביט בי-אבל נראה היה שדבריי השפיעו עליו קשות,הוא לא הביט בי אפילו פעם אחת.אז החלטתי למשוך תשומת לב.
נכנסתי למטבח וצחקתי עם מיכאל.לא עבר זמן רב וליאור הגיע לאיזור שלנו.
וכמו שחשבתי הוא נעמד בדיוק ליד מיכאל והקשיב בחיוך תמים לכל נושא שעלה בשיחתנו.
"יש לכם חצי שעה להתארגן".בישר רב המלצרים וכולם הלכו למלתחות.
אני ניגשתי אל מנהל העבודה וביקשתי שיחליף לי את המדים הקצרים לארוכים.
"קחי מפה".הורה לי והצביע על קולב שתלוי על הקיר.פשפשתי בין החולצות שנותרו,בחרתי חולצה וניגשתי אל השירותים.כשהתקרבתי ראיתי רק את ליאור עומד מחוץ למלתחות ומחכה."למה אתה מחכה?".חייכתי מביטה לכל עבר."הכל תפוס".חייך והמיס אותי כליל.היה משהו בעיניים החומות-בהירות שלו שמשכו אותי כמו מגנט,הרגשתי שאני רוצה רק להתקרב אליו,ולא די בזה כשהתקרבתי מעט החיוך הנעים שלו גרם לעורי לסמור."רוצה להיכנס ביחד?".שאל כשהמלתחה התפנתה.
הסתכלתי סביב כדי לראות שאף אחד לא מגיע ונכנסתי אחריו במהירות.
"תנעלי את הדלת".מלמל ליאור.נעלתי וליאור סובב אותי אליו,מצמיד אותי אל הדלת ומריח את שערי."התגעגעתי אלייך כל כך".מלמלתי באוזנו ושפתיו המתוקות חיפשו את שפתיי.הנשיקה שלו גרמה לי לשכוח מהכל."אנחנו צריכים להתארגן".נזכרתי לפתע וליאור התרחק מעט עדיין מחייך.הבטתי בליאור כשהוריד את חולצתו ולבש את המדים.כפתרתי את החולצה שעליה התנוסס סמל האולם וליאור חיבק אותי מאחורה."אני אעזור לך".לחש באוזני וכתפר את חולצתי.הבטתי בנו במראה ולא יכולתי לבקש אושר יותר גדול מזה."אני חושבת שהתאהבתי בך".מלמלתי וליאור הרים את מבטו אליי."ברצינות?".חייך."ברצינות".אישרתי."אני מאושר".צעק ליאור."שש".הפצרתי בו שיהיה בשקט."אני מת עלייך".התרגש ליאור ונישק אותי בכל הגוף.
איחרנו מעט לשיחה שלפני האירוע אך הקפדנו להגיע בדרכים שונות כדי שלא ישימו לב שבאנו ביחד.
"טופז את תעבדי בטאבון עם ליאור".פקד רב המלצרים.לא האמנתי למשמע אוזניי,הרגשתי שזכיתי בלוטו-לעבוד עם ליאור ביחד?,איך שהכל מסתדר לנו.....

אההההההההההה
הסיפור שלךך כזהה יפפהההה!!!
XDD
היא התאהבה בו! היא התאהבה בו!
XDDDגג
נהנהנ 😛
תמשיכי =] 😉

זהו סופלה חזרתי להגיב
התגעגעת?
את יודעת את כל הדעות שלי על הסיפורים שלך אז אין טעם להגיד שוב
את כישרון

המממשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך ארוווךךך מאודדדדד

חולה עלייך מקווה שהפעם אני לא ינטוש

ואו.... פרק מהממםםם...

פרק מדהים !

QUOTE (DANIELLLA17 @ 05/12/2007) אההההההההההה
הסיפור שלךך כזהה יפפהההה!!!
XDD
היא התאהבה בו! היא התאהבה בו!
XDDDגג
נהנהנ 😛
תמשיכי =] 😉
😊

QUOTE (DANIELLLA17 @ 05/12/2007) אההההההההההה
הסיפור שלךך כזהה יפפהההה!!!
XDD
היא התאהבה בו! היא התאהבה בו!
XDDDגג
נהנהנ 😛
תמשיכי =] 😉
התאהבתי בסיפור המווושלם שלך!! (:

QUOTE (סתםילדדהה @ 05/12/2007) ואו.... פרק מהממםםם...
😛

יפה כ"כ

איזה יפה=)
המשך..

ווואיי, איזה יפה :]
חחחחח..

אוהבתתת 3>

ווווואיייי סופפההה מדהיםםםםם יפה שלי 😊
מחכה להמשךךךך

המשך: (תודה על התגובות-אוהבת אתכםםםם)

"טופז את תעבדי בטאבון עם ליאור".פקד רב המלצרים.לא האמנתי למשמע אוזניי,הרגשתי שזכיתי בלוטו-לעבוד עם ליאור ביחד?,איך שהכל מסתדר לנו.....
"כמה חם פה".מלמל ליאור כשעבד ממש ליד התנור הענקי,מנגב אגלי זיעה ממצחו."אתמול היה יותר חם".פלרטטתי מביטה בעיניו המכשפות
"העיקר שאנחנו ביחד".ענה מביט בי ומסתכל לצדדים לראות שאין אף אחד בסביבה.הבטתי ישר לתוך עיניו והרגשתי מהופנטת,לא משנה מה הוא יגיד אני אגיד 'כן'.
אחרי כמה דקות של נצח שהבטנו אחד בשנייה בשתיקה ובציפייה דרוכה להתנשק או לפחות לגעת אחד בשנייה-התחילו להגיע האורחים.
אז כמובן שהעבודה הפכה לגמרי מקצועית,טוב נו לא לגמרי אבל לפחות קצת.ליאור הכניס פוקצ'ות מטובלות ובצקיות לתנור הענקי ואחרי מספר דקות הוציא אותן כדי שאחותך ואחלק.העבודה הייתה מהירה ומתישה.
"אני רוצה אחד כזה בבקשה".ביקש בחור צעיר בעל עיניים כחולות והצביע על פוקצ'ה עם ירקות."בבקשה".הנחתי על צלחתו."ואם אפשר,אחת כמוך".פלרטט הבחור מצחקק.חייכתי."יש לי חבר".עניתי והרגשתי כל כך טוב לגלגל את המשפט הזה על לשוני.הסתובבתי אל ליאור וראיתי אותו ספק מקנא,ספק מרוצה-חייכתי לעצמי והמשכתי לחתוך.
"אמרו לי שאצלך יש את החטיפים הכי טעימים".ניגש עוד בחור עם זיפים ושיער שחור,ולקח צלוחית.
"אמרו לך נכון".חייכתי והגשתי לו."בת כמה את?".שאל מביט בי ובכלל לא הזיז לו שיש עוד אנשים אחריו."אני קטינה".אמרתי ובזה סגרתי את הדיון,הבחור ברח כמו מאש."אף אחד לא יתעסק עם הקטינה שלי".לחש לי ליאור באוזן,והבל הפה החמים שלו צמרר אותי.
בכל אותה השעה שבה בחורים עברו וזרקו משפטי התחלה,ליאור היה מאוד מאופק ורגוע-זה היה האופי שלו אבל כשמיכאל הגיע ונעמד לידי-זאת הייתה טעות מצידו."את לא יודעת איפה אני גר".מלמל מיכאל כשדחיתי אותו וביקשתי שיילך."איפה אתה גר?".שאלתי בחוסר חשק מעיפה מבטי זעם בליאור ובו."למה אתה רוצה לבוא אליי?".ניסה מיכאל והוונאבי פלרטוט לא הצליח.
"טוב מיכאל,אתה מפריע לעבודה לך תתעסק עם משהו".זירז ליאור את העניינים."אני מנסה להתעסק עם טופז,אבל אתה מפריע כל הזמן".החזיר מיכאל ונעמד קרוב אליי.ראיתי את החום בעיניהם וידעתי שהולך להתחיל פה משהו לא טוב אז לקחתי יוזמה בעצמי."ליאור תירגע".סיננתי."ומיכאל לך בבקשה יש מלא אורחים ותאמין לי שאתה לא רוצה להקים פה מהומה".ביקשתי ומיכאל אכן הלך,אחרי שקרץ לי בחיוך.
"את בטוחה שלא היה בינכם כלום?".שאל ליאור בטון מאשים."רק חיבוק כשבאתי לעבודה".מלמלתי מרגישה אשמה על כלום.
"גם חיבוק זה משהו".אמר ליאור."די ליאור נו אתה מדבר כאילו עשיתי איתו משהו,כולה התחבקנו".ניסיתי לדבר בלחש כשעוד אנשים נעמדו ליד הדוכן.
"טוב".סינן ליאור והמשיך לעבוד.בהמשך הערב הוא לא ניסה לדבר איתי,לא ניסה להתקרב אליי-ונפגעתי.לא האמנתי שהוא חושד או מרגיש שאני משקרת ולא מאמין לי.
ניסיתי לצוד את מבטו מספר פעמים ולדבר איתו,אך הוא טען שהוא עסוק.
אז החלטתי להחזיר באותו מטבע-כשירצה לדבר איתי,גם אני אהיה עסוקה.
הצלחתי להתעלם ממנו בשעתיים האחרונות לעבודה,וכשניסה לדבר איתי
דיברתי עם בחורים אחרים שעובדים איתי,או המצאתי תירוץ שיש לי מה לעשות-העיקר להתרחק.שירגיש פעם אחת מה אני מרגישה.
כששוחררנו לביתנו ניגשתי לקחת את התיק שלי ולצאת דרך החנייה לעלות להסעה."לאן את הולכת?".רץ אחרי ליאור."הביתה".עניתי בחוסר חשק."אז למה דרך החנייה?,האוטו שלי שם".מלמל כלא מבין."אני נוסעת בהסעה".הצבתי עובדה."למה?".הזדעק ליאור."כי אתה לא יכול להתייחס אליי רק כשמתאים לך,או כשנוח לך.אני גם בת אדם ויש לי רגשות".הסברתי בטון תקיף."אל תיסעי בהסעה,בואי נדבר".ביקש ליאור.
"ניסיתי כל הלילה לדבר איתך,עכשיו מאוחר מדי".עניתי ועליתי להסעה נותנת לו להמשיך לעמוד שם.
ידעתי שהגזמתי,אבל זה הגיע לו-הוא מרשה לעצמו להתעסק עם רגשותיי יותר מדי ואני לא רוצה להיפגע שוב,לכן הוא צריך ללמוד לקח.
ההסעה החלה בנסיעה לתחנה הראשונה-הבית שלי.ירדתי מההסעה וראיתי אורות שסנוורו אותי.התקדמתי וראיתי את הרכב של ליאור.מה הוא עושה פה-חשבתי לעצמי.סיימתי את השיחה כשידי על העליונה-מדוע הוא בא?.
"טופז חכי רגע".התחנן ליאור רודף אחריי."ליאור תהיה בשקט ההורים שלי יכולים להתעורר".השקטתי אותו.ליאור חייך חיוך ממזרי ואמר:"אם לא תקדישי לי כמה דקות לדבר אני אכנס ואספר להם שאת חברה שלי".
הייתי בהלם ובדקתי אם הוא צוחק.והוא אכן חייך אז כמובן שלא יכולתי ומיד ניגשתי לצידו-שומרת על איפוק מסוים אך משועשעת למדיי.
"מה?".נעמדתי לידו והבלעתי חיוך."בואי ניסע מפה".הפציר בי.
הבטתי בשעון וראיתי שלא כל כך מאוחר-אוכל לטעון שעדיין הייתי בעבודה,ובכלל הוריי לא יתעוררו אם ישמעו אותי נכנסת.
"טוב".צחקקתי ועליתי לרכב מזרזת את ליאור לנסוע במהירות.
דקה אחרי שנסענו אימי צלצלה לנייד שלי."תעני,תגידי שאת עדיין באירוע".פקד ליאור."אם אני באירוע אסור לי לענות לנייד ליאור,אני אשלח לה הודעה".החכמתי ותקתקתי במרץ הודעה.היא קיבלה את ההסבר וחזרה לישון."את כזאת חכמה".החמיא ליאור כשעצר את הרכב ליד הזולה."בחיים לא תתעלם ממני שוב?".שאלתי לפתע."בחיים לא,למדתי את הלקח כשהשארת אותי בגשם ועלית להסעה".הסביר ליאור וקינח בפרצוף עצוב שהצחיק אותי."בוא ניכנס קר לי".מלמלתי והצבעתי על דלת הזולה."אני אחמם אותך".חייך ליאור ופתח לי את הדלת.
"נו נראה אותך".פלרטטתי וליאור הצמיד אותי לאחד הקירות מנשק אותי ומערטל את לשונו סביב לשוני.הנשיקות שלו הפכו תובעניות יותר ככל שהתחמם יותר וכמובן שגם לי היה חלק בזה.
"התגעגעתי אלייך".מלמל ליאור מלטף אותי ומוריד את חולצתי.
"אני יותר".מלמלתי ונישקתי את צווארו.הבטתי בפניו ועיניו המכשפות היו עצומות ופיו משוך הצידה מעט.שפתיו חיפשו את שפתיי שוב,כשידיו חיפשו את גופי.הורדתי מעליו את הקפוצו'ן השחור והתקרבתי לגופו החם.............

אין על הכתיבה שלך =) מדהים.

יאא איזה חמודים הם P:
אין את כל כך מווכשרת!!!

מחכה להמשך מאמיי (: