באמצע החיים -ועוד בלעדיך!

מדהים

דיי איזהה יפהה :]]]
אני כבר שבועע קוראת כל פעם כמה פרקים 😛
פשוט מהמהםם כתיבהה מדהיםם
אהבתיי מאוד מאודדד
ואי אני רגילה שיש לי ישר המשך ועכשיו אין :||
שבתת שלוםם (:

המשךךךךךךך ====================>>>>>>>>>>>>

זה היה אחד הפרקים המדהימים ביותררר ממש אהבתיייי

ווואוווו אחרי השלמה של כל כך הרבה פרקים מדהימיייםםםםם
נדהמתיייייי
סופה יפה שלי אין על הכתיבה שלךךךך את מוכשרת,
מחכה בקוצר רוח להמשך
והפרק הזה הכי יפה מכל הפרקים אהבתי ביותר😊
אוהבת אותךךךךךך 3>

המשך

המשך: (תודה על התגובות מקסימים שלייי,מפצה בהמשך ארוך ומענין)

."את לא מבינה שאני אוהב אותך?!,לא-לא אוהב,מאוהב! אני מאוהב בך טופז אני לא יכול יותר".צעק ולפני שהבנתי מה קורה,שפתיו נישקו את שפתיי.............
ההרגשה הייתה משכרת,ליאור אחז בי שלא אברח רחוק מדיי,שפתיו התלבשו על שלי,לשונו ננעלה בתוך פי כמו סוד בתוך השפתיים.לא יכולתי להתנתק,לא רציתי להתנתק-אבל ידעתי שאני חייבת את זה לעצמי,הוא חייב להוכיח לי."דיי".נרתעתי בעדינות מליאור המבולבל."מה קרה?".חייך מנסה לנשק אותי שוב."אני לא יכולה ככה".אמרתי."בואי נברח מפה".ביקש ליאור ואחז בידי מושך אותי אחריו-רחוק מהזולה,רחוק מכולם.
התיישבתי על מדשאה ירוקה ומטופחת שבהמשכה היו עצים ומזרקה יפהפייה."את רוצה להגיד לי מה קורה?".ניסה ליאור לדובב אותי."אני לא יכולה להמשיך להתנשק איתך,ובכל פעם לחשוב שהפעם הכל יהיה בסדר-ולהתאכזב ממך,אתה פוגע בי בלי הפסקה".הטחתי בו מביטה בעיניו הזוהרות."אבל אני אוהב אותך,אמרתי לך,אני לא אפגע בך יותר".התנצל ליאור בהסבר שהיה אמור להיות משכנע."אז זה לא מספיק".אמרתי מרגישה שזה היה המשפט הכי אמיתי שאמרתי מעודי."מה את רוצה שאעשה כדי שתביני שבזה כל הפגיעות וכל האי בטחון שלי נגמרו?".שאל ליאור מתקומם."תוכיח לי..".ביקשתי נועצת בעיניו מבט מפוחד."איך?".הזדעק ליאור."אני לא יודעת ליאור,אבל אם אתה רוצה אותי בחזרה כמו שאני רוצה אותך-תוכיח את זה,תיתן לי להרגיש שהפעם לא תפגע בי".עניתי וקמתי להסתלק משם.
חזרתי לזולה ובדקתי את השיחות בנייד שלי שנח בתיקי בנתיים.רועי והשכפול הגנטי המפוקשש שלי לא היו בסביבה לכן יכולתי להביט להנאתי בשיחות שלא נענו."יש שיחה ממייק".בישרתי ליניב ולפמליה שעמדה מאחוריו."תתקשרי אליו".התלהב יניב.ליאור הגיח לפתע מאחוריי מביט בי ממתינה למענה."מייק,היי זו טופז".בירכתי בקול נעים."מעולה שאני תופס אותך,תשמעי המשקיעים התקשרו אליי-יש לכם הופעת בכורה בעוד שבועיים בקרנבל שייערך בעיר".אמר מייק וגרם לליבי לדפוק כל כך חזק-התרגשתי כל כך."אבל אתם תצטרכו להעלות עם חומר שלכם,שיר שאתם כתבתם והלחנתם".איכזב מעט מייק."אל תדאג-אנחנו נהיה מוכנים".הרגעתי אותו."המזכירה שלי תתקשר כדי לקבוע איתכם שעות,מועדי חזרות גנרליות ותיאום פגישה של סטייליסט".הסביר מייק וניתק את השיחה,נותן לי לבשר את הבשורות הטובות בנחת."דברי".דובב אותי יניב המרוגש.סיפרתי להם מילה במילה מה מייק ביקש וליאור הבטיח שיעבוד עם כולם על השיר החדש שלו.
***
הגעתי הבייתה והחלטתי לישון מוקדם,הייתי כל כך תשושה,החזרות עייפו אותי,ליאור עייף אותי-והדבר הכי מעייף היה עוד לפני-לשכנע את הוריי שהלהקה היא סתם תחביב מהנה שאוכל לעסוק בו בשעות הפנאי-למרות שלפי דבריו של מייק הלהקה תהיה התחייבות ארוכה.
הוריי קיבלו את זה טוב מהצפוי,אבי התרשם מכך שהשגתי דברים בעצמי,ואימי רצתה לברר אם יש בחורים מעניינים בלהקה.כמובן שזה היה הקצ'-לכן לא אמרתי דבר.היא רצתה לדעת שאני לא אחליף את החתן היקר שלה דקל בשום בחור מעניין אחר-הבהרתי לשניהם שאני מגיעה לשם מתוך כיף ולא בגלל הבחורים.
אבל אימהות הן אימהות ולמרות שהן מאמינות לילדות הטובות שלהן היא תמיד יודעות לרחרח היכן שצריך.
איך לעזאזל היא הרגישה שיש לי בעיית בחורים בלהקה המוזרה הזו?.
לא ידעתי את התשובה-אבל החלטתי ששינה טובה-תועיל לי.לכן עשיתי את עצמי מזייפת שיחה עם דקל כדי שאימי תהיה מרוצה,הקפדתי להרעיף אהבה לתוך הפומית הדוממת-וכשההצגה שלי הייתה מספיק משכנעת,פרשתי בשיאי והתכסתי בפוך החמים.
למחרת בבוקר,קמתי מעט הפוכה,עוד לפני שפקחתי את עיניי מצאתי פתק מאימי:"טופזי,הלכתי לשופינג,אם את יוצאת מהבית-תודיעי,אוהבת,אימא".כמה מפתיע מצידה-חשבתי בציניות ונכנסתי למקלחת.
הנייד שלי צלצל כמה פעמים-אבל החלטתי להתעלם ולתת לזרם המים החמים לשטוף את גופי,ולהרגיע את מחשבותיי.כשיצאתי ראיתי שהשיחות שלא נענו הן מליאור.האם הוא משתנה?-תהיתי והחלטתי לבדוק את העניין."בוקר טוב".ענה ליאור אחרי שני צלצולים."מה קורה?".ניגשתי מיד לעניין."יש לך תוכניות היום?".התעניין ליאור בקול רגוע."לא,למה?".עניתי."אני רוצה להוכיח לך-אני צריך שתהיי מוכנה לבוא איתי לאנשהו".הסביר ליאור."מתי בערך?".שאלתי."כמה מוקדם שתוכלי להיות מוכנה זה יהיה מעולה".ענה בגישה אופטימית."אני אהיה מוכנה תוך שעה בערך".חישבתי את הזמן שייקח לי להתארגן,ואת הזמן שייקח לי לתת לו לחכות לי."אז אני אאסוף אותך עוד שעה".ענה וניתק.הבטתי בשעון-צהריים שטופי שמש,אבל בטלוויזיה נאמר שמזג האוויר ישתנה לקראת הערב,ושאולי יהיה לנו מזל לאיזו סופת גשמים.הלוואי-חשבתי לעצמי ופתחתי את הארון.הוצאתי ג'ינס כחול בהיר משופשף מעט,עם חולצה לבנה ארוכת שרוולים מעוטרת בעיטור עדין של זהב ומדדתי אותם ביחד.המראה החמיא לי כל כך שהחלטתי להתפרע ולנעול את המגפיים הלבנות הישנות.
הייתי אמורה לזרוק אותם-אבל רציתי נעילה אחרונה.מעניין מה הוא מתכנן-חשבתי לעצמי כהשתאפרתי בכבדות.הלוואי ואוכל לסמוך עליו שוב,התפללתי כשחיכיתי לצפצוף הרכב שלו מבחוץ-ולא עבר זמן רב ושמעתי.
"וואו,כל זה לכבודי?".שאל ליאור בחיוך."אולי".חייכתי ושמתי חגורה."לאן נוסעים?".התעניינתי."הפתעה".חייך ליאור והחל לנסוע."נכון שאת אוהבת גשם ורוחות?".שאל ועצר את הרכב כעבור זמן קצר."נו".זרמתי עם השיחה."אז לפי התחזית עוד מעט כל הבלאגן של הגשם יקרה,אז חשבתי שאולי נוכל לאכול במסעדה שכל החלונות שלה הם חלונות ראווה וכך נוכל ממש להרגיש את הגשם מבלי להירטב".הסביר ליאור והרעיון הרומנטי קסם לי מאוד."רעיון מקסים".עודדתי אותו ונכנסתי אחריו למסעדה.
הרגשתי שכל התכנון משתלב מצויין עם כל השאר,אחרי שהזמנו לאכול-הגשם התחיל לטפטף,הרוחות סערו,אך לנו היה חמים ונעים בפנים,השיחה קלחה,דיברנו על הכל כמו מבוגרים.כשסיימנו לאכול,ניגשה המלצרית לפנות את השולחן ושאלה אם נרצה להזמין קינוח.ליאור לא ענה-רק הניד בראשו כמסמן לה,היא הבינה את הסימן ונעלמה למטבח."רק אני לא הבנתי?".שאלתי מבולבלת."הפתעה".חייך ליאור והביט שוב לכיוון המטבח.הבטתי גם אני וראיתי את אותה המלצרית אוחזת בצלחת ומביאה אותה לשולחן שלנו."את אוהבת שוקולד".אמר ליאור.הייתי מופתעת,על הצלחת נח לו ברוגע סופלה שוקולד חמים והעיטור שמסביבו כלל לב גדול שבתוכו הייתה האות ט'."בשבילי?".מלמלתי מתרגשת."זה עוד לא הכל".חייך ליאור ודירבן אותי לאכול.השוקולד נמס בפי-ולשונו המתוקה של ליאור תרמה מאוד לכך.
"לאן עכשיו?".שאלתי כשראיתי שליאור אינו פונה לביתי אלא לכיוון אחר."לזולה".חייך והמשיך בנסיעה.
רציתי להיות איתו לבד,וקיוויתי שזה מה שיקרה-לא ידעתי,ולא חשבתי שהוא ישקיע כל כך כדי להוכיח לי.
"תעצמי את העיניים".ביקש ליאור כשירדנו מהרכב."אני מתחילה להילחץ".צחקקתי ועצמתי את עיניי.
ליאור הוביל אותי ביד בוטחת לתוך הזולה."חכי רגע".ביקש והדליק כנראה את המערכת,שירים שקטים ונעימים החלו להתנגן ואני התחלתי לתהות."עוד רגע".הפציר בי ליאור והסתובב בחדר עושה דברים שלא יכולתי לדעת מהם כי עיניי המשיכו להיות עצומות כפי שביקש.
"זהו,את יכולה לפתוח".אמר ליאור...........................................

מושלללם 😊 !

אהאהאהה יפה!!!
איזה מקסים הואא!!! P:

פרק מושלם!!
מחכה להמשך מאמייי (:

אוהבת 33>

מדהים זו לא מילה

מדהיםםם :]

אהה מדהים..
מחכה להמשך 😛

לאב 3>

מדהים !!
תמשיכי

מהמם=]

יאאאאא אני סקרנית לדעת מה הוא הכין לה שםםםםם!!!!

ההממשששךךך ==>>>>>>>>>>

פרק סוחףף