- זה לא עוד סתם סיפור, אלה החיים האמיתיים -

מהמםםם
המשךךךך=]

מדהיייים
המשך ! ( :

מדהים! (:

פצצות לגבותתתתת 😊


את פשוט מחלה, את יודעת? 😉

אאאאחח,
חולה על כל מה שקשור אלייך 😊

יפפפה :]

QUOTE (נווופרי @ 17/10/2007) מדהיייים
המשך ! ( :
😉 😉

מדהים מדהים מדהים..
תמשיכי מאמי

ווווואוווו

באמת לא עוד סתם סיפור!

מדההים!

תוווודה (:

כבר כווותבת

😯

תמשיכיכיכי... :]

תתרכזו, המון פרטים בפרק אחד .




"רעה" שמעתי אותו קורא אליי ברגע שיצאתי מהחדר, אך אני רק חייכתי לעצמי, נכנסת למקלחת ונועלת את הדלת,
רק למקרה חרום.


פרק 13 -


המים שטפו את כל גופי, משחררים בי גלים של צמרמורות נעימות.
הסבון ליטף בצורה מושלמת את גופי והוריד ממני כל טיפה של עייפות, מותיר בי ריח נפלא.
מרגע לרגע לא יכולתי להתנתק מהמים החמימים, הרגשתי מוגנת בתוכם,
רציתי עוד ועוד, הרגשתי מרחפת..
מופתעת מכמות ההנאה שאני מצליחה להפיק ממקלחת פשוטה
לפתע תקף את ראשי כאב חד

~~
המקום היה בין הבתים הגדולים שזכיתי לראות במשך כל חיי..
באיטיות נכנסנו אל תוך הבית.. עלינו מספר גרמי מדרגות עד שהגענו לחצר..
היא הייתה מוארת באלפי אורות בשלל צבעים מרהיב, האורות חיממו את כל האנשים שהיו שם והתמזגו בשלמות עם המים הצלולים בבריכה..
על השולחנות הענקיים ליד רחבת הקייטרינג הייתה שתיה חריפה ולא חריפה מכל סוג שהוא.. וערימות על ערמות של אוכל..
~~

פתאום כמעין התעוררות מתוך חלום חזרתי אל האמבטיה, ראשי כבר הפסיק לכאוב,
אך הזיכרון הפחיד אותי.
מעולם לא זכרתי מה היה באותה המסיבה
יכול להיות שזה חוזר אליי?
יכול להיות שזו המסיבה של שי?

יצאתי מהמקלחת והתחלתי לנגב את גופי מטיפות המים שנותרו עליו, זיכרון מאותה מקלחת נעימה,
שוב סחרחורת

~~

"אני רוצה שתכירי את שי... שי,דקלה .. דקלה, שי.." אמר עידו והציג בפניי את שי, החבר שברשותו הבית הענק, מה שניסיתי להבין היה איך הוא הגיע לידינו בלי שאני בכלל אשים לב?
"היי שי" אמרתי וחייכתי חיוך כובש, אך מאולץ.
מלכתחילה השי הזה לא נראה לי

"את תוכלי למסור חבילה ממני לאיזה חבר שלי?" עידו שאל בהיסוס
"חבילה?איזו חבילה? מה יש שם מותק?" הסקרנות הנשית שבי התפרצה
"סתם בובי.. משהו שאני צריך לתת לו" הוא ענה לי בבטחון גמור שהסיר מעלי, משום מה, כל צל של ספק..

~~

ושוב התעוררתי.
'איזה חבילה?' חשבתי לעצמי, מבוהלת שהכל חוזר אליי פתאום
ולמה דווקא עכשיו?!
מרחתי על עצמי בעדינות את קרם הגוף, עוברת על כל חלק בגופי, מעסה,
מתענגת על ריח הוניל המתוק.

~~
פניתי שמאלה והגעתי אל פינה כמעט חשוכה לגמרי, החושך העביר בי תחושה לא מובנת של רעד, אולי פחד, שגרם לי לתהות מה אני עושה כאן בכלל
אימצתי את החבילה קרוב אליי והמשכתי ללכת ישר
"איך לא הבחנתי בפינה החשוכה הזאת מיד כשנכנסנו לבית הזה?" דיברתי לעצמי, אולי זה ירגיע אותי מעט..
"או.. שלום לך" הרגשתי נשימות על עורפי
~~


מי זה שי??
חשבתי לעצמי וניסיתי לעשות סקירה של כל מה שנזכרתי -
חבר של עידו, שאצלו הייתה המסיבה ואני הלכתי לתת לו חבילה שעידו מסר לי
הכל התחיל להריח לי רע,
וכאב הראש לא הניח לי לרגע.
לבשתי תחתונים וחזייה


~~
"את לא נהנית?" שאל שי
"לא כל כך, משעמם פה" הרמתי את כתפיי כמצטערת על מה שיצא מפי
"זה כי את לא יודעת להנות באמת"
"סליחה?" שאלתי מופתעת מהתעוזה שיש לשי הזה "מאיפה אתה בכלל יודע מה אני יודעת לעשות ומה לא?" רתחתי עליו
"עזבי.. שכחתי שאת לא יודעת, תודה על החבילה תחזרי לחבר שלך" אמר והלך
~~


מה הוא רוצה ממני??
מה אני לא יודעת???
הזכרונות לא הרפו ממני ולו לשנייה אחת

~~
"מה אתה רוצה?" אמרתי בזלזול
"סתם.. הבאתי לך קולה" הוא חייך וריח האלכוהול שוב נדף ממנו
"מה? כבר עידו הספיק להביא לי?" התבלבלתי בקול רם
"כן כן.. שתי.. אולי ככה תוכלי להנות" אמר וחייך חיוך מנוול, שנראה לי באותה שנייה סתם חיוך של ילד פוזאיסט מפגר
~~

איך אני לא זוכרת את כל הפרטים האלה?
מה היה כל כך טראומטי בשבילי במסיבה הזאת??
סיימתי להתלבש והברשתי את שיערי,
שוב נזכרת

~~
עצמתי את עיניי ולאחר מספר שניות פקחתי אותן לרווחה, ערה ומלאת אנרגיות מתמיד..
קמתי מהכיסא והיה לי דחף בלתי נשלט לקפוץ..
התחלתי לקפץ במקום בעוד צחוק מתגלגל לא מובן בוקע מגרוני..
ליד שולחן האוכל ראיתי את עידו.. והתחלתי לרוץ אליו..
"מאמייי" צעקתי "מאמייי" רצתי והנפתי ידיי לשני צידיי גופי, כמו מטוס עם כנפיים..
הגעתי למקום שבו עמד עידו

"דקלה? דקלה? הכל בסדר איתך?" שמעתי את קולו המודאג של עידו בעודי מרגישה אותו מרים אותי מהרצפה ומעמיד אותי מולו
המשכתי לצחוק "כן" צחקתי "הכל מעולה" עידו פתח עיניים והעביר מבטו על כל גופי
"דקלה! תפסיקי לצחוק ותגידי לי מה קורה לך!" עידו הרים את קולו עליי

"דקלה" עידו התקרב לאוזני ולחש אליה "מי נתן לך לשתות? דקלה דברי אליי!" הוא הרים את קולו..
~~

שי.
שי נתן לי לשתות!
הזכרונות המעורפלים טשטשו את המציאות המרה שאני נמצאת בה כרגע וגרמו לי לתחושת בלבול איומה
שי אמר שעידו נתן לו את השתייה
אז אי..
"אייי" צעקתי, הרגשתי דקירה נוספת בראשי
השתטחתי על הרצפה, תופסת את ראשי בין ידיי, מתפללת שהכאב הזה ייעלם


~~
נפלתי..
ישבתי על הרצפה צוחקת, ותוך שניות אחדות שמעתי גם את צחוקו המתגלגל והמוכר של שי
שי נדבק מצחוקי וחזר לצחוק יחד איתי.. מושיט אליי את שתי ידיו בשנית
"אני לא צריכה עזרה" אמרתי צוחקת"אני יכולה לצחוק... אהה.. לקום לבד" לאור הבדיחה המוצלחת שסיפקתי לי ולשי הרשנו לעצמנו לצחוק כל כך..
תוך שניה תפסתי את ידיו של שי והתרוממתי מעלה
ואז מטה..
שי נפל על גבו ואני נשכבתי בעול כורחי על שי
"סוף סוף את מתחילה להנות.." הוא לחש לי
וצחוקו לא איחר להגיע אחריו
"צודק.. ממש כיף פה" אמרתי ונדבקתי בצחוקו המתגלגל
לאחר כמה שניות הרגשתי את פיו של שי מכסה את פי, בנשיקה ארוכה ורטובה..
לשונו הסתובבה בבלבול בתוך פי.. כאילו מחפשת משהו לא ברור
זה גרם לי לצחוק
אך שי לא הפסיק לנשק אותי לרגע..
~~

התנשקתי עם שי?
מה קורה לי?

אימצתי את ראשי שוב, במטרה להיזכר מה קרה אחר כך,
אך ללא הועיל,
לא הצלחתי.
נותרתי עוד שניות מספר על הרצפה, עד שכאב הראש נעלם לגמרי,
אז רק הרשיתי לעצמי לקום על הרגליים,
ולצאת מהמקלחת

"או.. שלום למלכת המים, סוף סוף החלטת לצאת?" עידו היה מאחוריי, מנשק את אוזני
ריח הבושם שלו היה באוויר..
"עידו" הסתובבתי אליו מבולבלת
הוא, שהכיר אותי כל כך טוב, לא סיפר לי דבר על המסיבה שעשתה לי כל כך רע.
למה?!
"כן מאמי? מה קרה? את מרגישה טוב?" דאגה ניכרה בעיניו, והוא תפס את פניי בין ידיו החמות והגדולות
"מי זה שי, עידו?" התחלתי יורה שאלות לאוויר "ומה קרה אחרי שהתנשקתי איתו במסיבה?"
נעצתי בעידו מבט מחכה ומסביר, הוא רק הביט בי משותק.
אבל אני כבר החלטתי
אני רוצה תשובות,
ועכשיו.


עידו הביט בי שוב, מלטף את פניי "איך את זוכרת את שי? ואת המסיבה?" עידו היה מופתע לגמריי,
אפילו קצת בהלם.
"עכשיו באמבטיה נזכרתי בהכל" לקחתי את ידו ומשכתי אותו אחריו אל תוך החדר
עידו השפיל את מבטו למטה וישב על המיטה
"עידו, אני רוצה תשובות" כמעט והתחננתי
"אני לא יכול דקליי, הרופאים אמרו שאסור" עידו ליטף את שערי הרטוב ואני הרגשתי כמו ילדה קטנה, חסרת אונים
"עידו!! תפסיק לדבר אליי כאילו אני בת 8!! אני כבר יודעת בערך מה הלך שם,נזכרתי!! אתה מבין?" הרגשתי את עצמי צועקת
ואז שוב מחזיקה את ראשי, מנסה להוציא את הכאב ששב אליי, מתוכו.

~~
" בן זונה תעזוב אותה!!" שמעתי צעקה והרגשתי את שפתיו של שי מתנתקות באגרסיביות יתרה משפתיי
הרמתי את מבטי וראיתי את עידו עומד מעל שי,
שי מדמם מאפו
"מה עשיית לה י'נבלה? אהה??" עידו צרח על שי בכל כוחו, ממש על סף בכי
רציתי לקום.. אך כשנעמדתי על רגליי שוב תקף אותי אותו כאב ראש חד שהחזיר אותי לרצפה.
השטטחתי על רצפת האספלט הקשה וספגתי מכה בבטני, גם היא כעת כאבה עד אין קץ
מיליון הסכינים התפשטו לאורך כל גופי..
יוצאות.. ונתקעות בי שוב..
ושוב..
ושוב.
~~

הכאב חזר אליי כמתוך חלום בלהות
אך בשנייה שכמעט עמדתי להכנע לכאב, הרגשתי את עידו מנער אותי
"לא שוב דקלה שליי, אל תלכי לי שוב.." דמעותיו זלגו על פניי ושערי התפזר לכל עבר.
שוב תחושת חוסר האונים שאופפת אותי.
"אני בסדר אני בסדר" לחשתי כשהרגשתי אותו נושא אותי בין שתי ידיו אל המיטה החמה והנעימה שלי..
"מה קרה לך בובי? שוב כאבי הראש? אני מתקשר לאמא שלך" עידו נישק את שתי עיניי
והפנה את גבו אליי, כמעט קם מהמיטה לכיוון הפלאפון נח על השידה.
תפסתי את ידו בחוזקה "עידו, אל תתחמק. אני רוצה תשובות" אמרתי ופקחתי את עיניי.
"דקלה, אל תבקשי ממני דברים שאני לא יכול לעשו"
"לא יכול או לא רוצה?" עקצתי
"את לא מסוגלת להבין אה?!" עידו שילב את שתי ידיו ותקע בי מבט פגוע מעט
"איך אתה מחליט בשבילי מה טוב לי או לא טוב לי?!" התרוממתי ממצב שכיבה, יושבת על המיטה כשהכרית תומכת בגבי
"דקלה" עידו הרים את ידו כדי ללטף את פניי
די!
לא עוד
נמאס לי שמורחים אותי.
תפסתי את ידו לפני שהגיעה אל פניי- מורידה אותה בחזקה אל חיקו
"עידו, תבין" תקעתי בו מבט נוקב "אם אתה לא תספר לי, אני אגלה את זה ממישהו אחר. הפעם אני לא מתכוונת לוותר"
"תגידי מה את רוצה?" עידו כעס עליי משלב את ידיו בחוסר אונים משווע.
"אני רוצה לדעת מה קרה במסיבה הזאת"
"ואני אומר לך שאני לא יכול לספר לך.."
"אתה עקשן" שילבתי את ידיי
"למדתי מהטובים ביותר" חיוך לא מובן התפרש על פניו
"אז.. למה התנשקתי עם שי?" לא הרפתי לרגע
הרגשתי שעוד שנייה ואני משתגעת.
"למה התנשקת עם שי את שואלת?" עידו לקח נשימה עמוקה
שתיקה שררה בינינו.
עידו קם בפתאומיות מהמיטה.. מסתובב בחוסר שקט בחדר..
"פתאום השתנית.." הוא התחיל "כאילו שנכנס בך שד או משהו.. מדקלה שאני מכיר, קטנה יפה ושקטה, הפכת לרועשת, פרועה וחסרת מעצורים.. את חושבת ששי היה היחיד שהתנשקת איתו באותו ערב?" דמעות כיסו את אישוניי עיניו,
כל כך כאב לי בפנים.
"מה?" אחד עלוב היה כל מה שהצלחתי להוציא מפי-
עד שהכאב תקף אותי שוב

~~
"מאמי.." צעקתי.. "מאמייי" רצתי והנפתי ידיי לשני צידיי גופי, כמו מטוס עם כנפיים
הגעתי למקום שבו עמד עידו.
"מאמייי" נישקתי אותו ולשונו עברה על שפתיי, טעם נשיקה זרה..
"מה אתה עושה דפוק?" שמעתי את קולו של עידו צועק והרגשתי את הנשיקה שלי מועדת אחורה בפתאומיות.. נזרקת על הרצפה..
הבטתי בבן אדם שיושב על הרצפה והתפלאתי לדעת שזה לא עידו.
הסתובבתי וראיתי את עידו עומד מאחוריי..
כנראה נישקתי את האדם הלא נכון, "אוווופפססייי.." אמרתי וצחקתי צחוק מתגלגל, שגרם לי ליפול על הרצפה..
~~

"דקלה?" עידו אחז בפחד בידי
"כן..כן.. אני מקשיבה לך.." התעוררתי
"אני מפסיק.. דקלה זה לא עושה לך טוב....."
"אתה לא מפסיק!!" כמעט וצרחתי.. "עם מי התנשקתי?"
"את לא מכירה" עידו השפיל את ראשו מטה
"אני מצטערת" הדמעות זלגו מעיניי, נבלעות אל בין שפתיי.
האם זה טעם הבגידה?
"אבל" הוספתי אחרי רגע, נזכרת "זה היה הכל בגללך בסופו של דבר.." זרקתי לעבר עידו..
"בגללי?? למה בגללי?" עיניו נפקחו מתדהמה
"הקולה"
"איזה קולה?"
"הקולה שנתת לו להביא לי" לחשתי
"למי נתתי לתת לך קולה מאמי??" עידו ליטף את שערי, מנסה להשיג עוד פיסת מידע שתעזור גם לו להשלים את הפאזל הלא גמור, מהמסיבה..
"לשי"
הרגשתי כאילו זרקתי פצצת אטום לאוויר.
כאילו הכל נעצר בבת אחת.
"ידעתי" הוא קרא "ידעתי" הוא צעק והסתובב.
מכה את אגרופו בחוזקה על השידה שמונחת לידי מיטתי
"עידו.. מי זה שי? ומה הוא נתן לי?" הרמתי את עיניי, מנסה לעקוב אחריי כל תזוזותיו בחדר
הוא נע בעצבנות מקום למקום.
לבסוף נעצר,
כאילו קפא.
מפנה את גבו לעברי.
"עידו?" לא רציתי לדעת יותר.. כל המידע שרף בתוך מוחי, ועלה בתור הרגשה לא מוכרת.
שוב אותה תחושת כמיהה מסויימת. "אתה איתי עידו?"
את המתח ניתן היה לחתוך בסכין..
שרר שקט דממה בחדר, רק לעיתים נשמעו נשימותיו הכבדות של עידו
"סמים." הוא זרק לפתע והסתובב אליי
"סמים?" שאלתי מפוחדת.. פתאום מחברת הכל בראשי, עונה על כל הסימני שאלה שבתוכי.
"אקסטזי" הוא הוסיף ונשען על השידה, משעין את ראשו על ידו שיכסתה את פניו.
"למה?" דמעות זלגו מעיניי..מרטיבות את כל פניי כנחלי מים זורמים.
"כי..כי הוא עמוק בתוך כל זה, זה נגיש לו, אז הוא מכניס כל אחד לתוך זה" שוב שתיקה.
"הוא מכור, דקלה תביני!" דמעות ירדו מעיניו הגדולות, היפות והכבויות
הרגשתי שיש משהו גם מאחוריי כל זה.
"גם אתה?" יריתי פצצה לאוויר.
שאלתי ולא רציתי לדעת
לא הורדתי לשנייה את מבטי מעידו, ידעתי שמה שלא תהיה התשובה היא תשנה את חיי
לתמיד.
השניות שעברו עליי נראו כמו נצח.
עד שעידו פתח את פיו.







אחלה שביתה שתהיה לכם (:

פארליננננגג,
המשךך וכמה שיותר מהר!! ((:

אוהבתת..

שתהיה אחלה שבת!

אחלה פרק...
שבית אותי.

שבת שלום וקדושה שתהיה ..
לך, ולבני משפחתך.

אוהב אותך, ומתגעגע.. כ"כ .

וואו.
כל הקלפים על השולחן
מצפה להמשך!

אוהבת
סופ"ש מקסים.