תוווודה אהובוות שלי ,
איין עליככן (:
שיהיהה חג שמייייח ושנה טווובה ומתוקה כמו דבבש..
שתצליחוו, שתחייכו, שתצחקו, שתאהבו, שתרקדו, שתבלו, שתלמדו,שתיהיו בריאיים ושתנצלו כל רגע בחיייייים ...
אוההבת אתכםםם , דניאל (:
פרק 2 -
כשעמדתי בפתח הבית, הנעליים שלו כבר קידמו אותי,
"ליאור... קח את הנעליים שלך מפה.." צעקתי אליו..
אבל הצעקה רק נבלעה בתוך הבית הגדול , "בטח הוא שומע מוזיקה" חשבתי לעצמי ובעטתי בנעליו פנימה, סוגרת אחריי את הדלת.
בכבדות עליתי לחדר שלי, רק רציתי לישון, לשכוח מכל היום הנורא הזה!!
זרקתי את התיק על הפופ הורדתי את נעליי וסגרתי את הדלת ואת התריסים..
שיהיה חושך מוחלט!
ניתקתי את קו הטלפון בחדר שלי, שאף צלצול לא יפריע לי לישון..
נכנסתי למיטה וניסתי להרדם, עדיין עם המחשבות שלא עוזבות
למה גם אחרי שהוא מתנהג אליי ככה אני ממשיכה לרצות אותו?
אולי... אולי זה באמת קרה ואני... אני מאוהבת..?
אחרי כמה דקות הרגשתי את עיניי נעצמות.. תחושה חמימה אפפה אותי.. הרגשתי שעוד רגע ואני שוקעת בחלום נפלא..
ודווקא אז,
צלצל הפלאפון..
גיששתי את דרכי בחשכה בין השמיכות לכיוון הפלאפון,
"הלו?" עניתי בקול מנומנם עם עיניים עצומות
"דיקייי מה המצב מאמי? הכל טוב?" שמעתי את שיקי, חברתי הטובה, מהצד השני של הקו
"כן מאמי.. הכל דבש..." פיהקתי פיהוק גדול ואז הוספתי.." מה איתך?"
"סוכר... הערתי אותך?"
"לא שיקי, חפיף.."
"אה סבבה.. שמעי מותק התקשרתי כי הייתי חייבת לשאול אותך, מה קרה היום עם עידו?"
"וואיי שיקי סיפור ארוך.." אמרתי מנסה להדחיק ומסרבת להיזכר..
"תוך 10 דקות אני אצלך" שמעתי את שיקי עונה..
"אוקיי.. לאב יו" אמרתי וניתקתי,
קמה לסדר את החדר שנראה כמו אחרי מלחמה,
רק כדי ששיקי לא תיבהל..
תוך 10 דקות שיקי הייתה פה, אז הכנתי לנו שוקו ונכנסנו לחדר..
שיקי פלסה לה דרך בין כל הדובים והתיישבה,
מכינה את עצמה לשיחת בנות רצינית , ואני נזרקתי על הפופ מחזיקה את ספל השוקו בין שתי ידיי, מנסה להתחמם..
לקחתי עוד לגימה מהשוקו, מרגישה איך הוא עובר לי בגוף, ממלא אותי בחום.
אני נזכרת בו.. אני מתגעגעת אליו.. רוצה אותו לידי..
כמו אז שנפגשנו באמצע השיעור במסדרון בית הספר..
--
"לא אומרים שלום דקלה?" הוא פנה אליי בדיוק לפני שפתחתי את הדלת בכדי להיכנס לשיעור..
"סליחה, לא שמתי לב שאתה פה" עניתי וחייכתי חיוך מבויש, מתקרבת אליו כדי לנשק אותו.
עינוי החומות-דבש נצצו אליי, כאילו מזמינות אותי, אם זה לא היה בית הספר, אם זה לא היה המצב ואם לא הייתי כל כך ביישנית,
אולי אפילו הייתי מנשקת אותו.
אבל זה בית הספר, זה המצב ואני ילדה מאוד ביישנית, ובגלל זה שפתיי הובילו אותי אל לחיו ונשקו לו קלות.
הוא בתמורה אימץ אותי אליו בחיבוק חם, לא מרפה ממני דקות ארוכות..
--
"דקלה? הלו?"
"כן שיקי? סליחה סליחה לא הייתי מרוכזת לרגע...."
זה בסדר מותק, קורה לכולנו" אמרה אליי שיקי בחיוך מתוק והוסיפה "אז אולי תספרי לי מה היה היום עם עידו?" "אוקיי.." אמרתי נזכרת.
--
הגעתי לבית הספר, השעה הייתה 8:25 וכשהתיישבנו לשיעור גיליתי בתוך התיק שלי מכתב:
"מאמי תהיי בהפסקה ליד העיגול, אנחנו צריכים לדבר, דן" הסתובבתי אל דן ושלחתי אליו חיוך, כמעין הבטחה להגיע בהפסקה.
כשהגעתי בהפסקה הלכנו ביחד למדשאה הגדולה שבחצר והתיישבנו מתחת לעץ הזקן,
"המצב עם רויטל על הקרשים" דן אמר ותקע בי מבט עצוב "אני כבר לא יודע מה לעשות"
עוד לא הספקתי אפילו להגיב והוא פרץ בבכי.
חיבקתי אותו אליי וליטפתי את שערו הבהיר, "הכל יהיה בסדר מתוק" לחשתי אליו "הכל יסתדר אתה תראה.." אמרתי לו וחיבקתי אותו חזק יותר
את ההפסקה והשיעור שאחריה ביליתי עם דן, שוחחנו על הכל, כמו אז שהיינו יותר ידידים קרובים..
שמחתי שהוא יודע שהוא יכול לסמוך עליי בהכל - עדיין.
כשהגענו לכיתה דן הלך לדבר עם רויטל, ואני התיישבתי במקום שלי, כשפתאום נכנס עידו כועס לכיתה וטרק אחריו את הדלת, מתיישב בכעס במקומו.
ניגשתי אליו "עידו?"
הוא לא ענה ורק הישיר אליי מבט, "הכל בסדר?"
"הכל יהיה בסדר ברגע שאני אפסיק לאהוב אותה.." עידו השפיל את מבטו מטה ותפס את ראשו בין ידיו,
"את מי?" העזתי לשאול, פחדתי כל כך מהרגע שבו הוא יגיד לי שהוא מאוהב במישהי אחרת..
"איפה היית כל השיעור?" עידו ירה אליי שאלה
"מה? מה זה משנה איפה הייתי?" הרגשתי את הדם שלי עושה מרוץ נגד עצמו, מתחמם יותר ויותר..
"היית עם דן נכון? התחבקתם.. והתנשקתם.. כל השיעור! מה אתם חושבים שבית ספר זה מה..?? בית מלון??" הוא הרים את הקול שלו כל הפנים שלו היו מכווצות מכעס,
"אתה מוכן להרגע??? מה נכנס בך..?" שאלתי כלא מבינה
עידו משך אותי אליו מצמיד את פניו יותר ויותר לשלי...
--
"לא ניסיתי להלחם, לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. רגע אחד הוא צועק עליי ורגע שני מנשק.. מה נהיה?" אמרתי לשיקי בכעס מרגישה בדיוק את אותה ההרגשה שהרגשתי ליד עידו..
"ורגע.. מה היה אחר כך?? התנשקתם??" אמרה שיקי מחזירה אותי לסיפור..
--
פניו רפו לרגע, אני בטוחה שהוא התכוון לנשק, הייתי בטוחה שהפעם זה יקרה,
אבל ברגע האחרון הוא הזיז אותי מעט,
"אני לא מבין למה אני מתאמץ.." הוא שוב אמר לי..
"חתיכת דפוק" אמרתי לו מסתובבת ללכת,
"את לא זזה לשום מקום עד שאני לא אומר לך לזוז!!" הוא שוב צעק..
"אתה לא תצעק עליי אתה שומע?? " צעקתי בחזרה..
"אני אצעק כמה שאני רק רוצה!!"
"מה אתה אומר......" אמרתי בזלזול והסתובבתי ללכת ממנו, כמה שיותר רחוק, אבל הוא תפס אותי בחוזקה ביד, מכאיב לי..
"עידו... זה כואב...." אמרתי מתחננת אליו שיניח לי
"את לא זזה מפה עד שאני מסיים!!" אמר, ממשיך בשלו..
"עדיו תעזוב אותייי... אתה מכאיב לי..." אמרתי מנסה להשתחרר מהאחיזה שלו..
פתאום הוא כאילו הבין מה הוא עושה ועזב את ידי בפתאומיות "אני מצטער..." הוא לחש אליי..
"חתיכת בנ.." התחלתי לקלל "אתה יודע מה?" תקעתי בו מבט מזלזל
"אתה אפילו לא שווה את זה"
והלכתי משם..
--
"ומאז לא שמעתי ממנו" סיימתי את הסיפור, שיקי ישבה מרותקת,
"איזה סרט" היא אמרה ואני רק ניגבתי את הדמעה שזלגה בלי רשות, מהר מהר בלי ששיקי תספיק לקלוט..
"סרט גרוע, הייתי אומרת" הוספתי
"אז מה מותק..? תמשיכו להיות חתול ועכבר עוד הרבה זמן?"
"באמת שיקי... זה נראה לך תלוי בי??" שאלתי, אולי שיקי תיתן לי תשובות.
"אך ורק בך מאמי, אל תוותרי עליו!!" שיקי חייכה אליי והניחה את כוס השוקו שלה על השידה שלי..
"איך אפשר להיות כזה אטום?? במשך שנה הוא מדבר ברמזים.. לפעמים מטריף אותי.. לפעמים מכאיב לי.. מה הוא רוצה לשגע אותי?!" עכשיו כבר הרשיתי לעצמי לבכות בקול
שיקי חיבקה אותי אליה חזק וליטפה לי את השיער.. "הוא אוהב אותך דיקי שלי.. אני בטוחה בזה.. הוא פשוט כמו ילד קטן לא יודע איך להראות אהבה.."
"אני אוהבת אותו" לחשתי אליה.. "עכשיו אני יודעת שאני אוהבת אותו.." סיכמתי את השיחה שלנו, מתרפקת על מגע ידיה של שיקי בשיערי..
