QUOTE (HeNNNNNNN @ 07/10/2007) יאאי =]
מחכה להמשך !
יום מלאא בחיוכייים נששמווות
פרק 11 -
"ישבתי בחדר הלבן ובהיתי בתקרה..
כל היום בחוסר מעש.
נמאס לי לראות אנשים בוכים סביבי, בוכים עליי.
מדברים עליי בגוף שלישי,
כאילו כבר מתתי.
אז החלטתי לכתוב יומן.
יותר נכון מחברת שתשמש לי כיומן,
תשמש לי כפה.
תמיד חשבתי שזה רעיון מטופש, שזה בכלל לא עוזר!
ולמי יש כוח בכלל לכתוב את כל מה שעובר עליו בחיים?
בחיים יש דברים טובים שאתה מגלה במצבים הכי קשים שבהם אתה שרוי, ולא מבין איך לא ידעת את זה עד היום,
זה אחד מהמצבים האלו.."
היא ישבה בחדר עם עצמה, מחבקת את הדובי שקיבלה מעידו,
מקלפת עוד עטיפה אדומה של שוקולד ודוחפת לפיה
מוצצת אותו תחילה ומרגישה אותו נמס אל בין שפתייה
אחר - נוגסת כמה פעמים ובולעת,
מלקקת את שפתייה בתאווה לעוד אחד נוסף,
ושוב מקלפת עטיפה אדומה.
"כולם לא מבינים למה אני לא מדברת
הם חושבים שזה מהטראומה שחוויותי באותה מסיבה-
ואני בכלל לא יודעת על איזה מסיבה הם מדברים.
אני רק יודעת שכואב לי הראש, מאוד.
אה, ואני גם יודעת שעידו החל להיות ממש מוזר בזמן האחרון
תמיד הוא עייף, ולפעמים הוא מתפרץ עליי בלי שום סיבה,
אחר כך מתעורר כמתוך חלום ומבין מה עשה, הוא מתחרט על זה כאילו הוא לא היה זה שעשה זאת ואז יוצא בפתאומיות מהחדר ונעלם למספר דקות, לפעמים שעות, ולפעמים לא חוזר יום שלם.
אך כשהוא חוזר, הוא רגוע, אוהב ומתחשב.
העיניים שלו אדומות ונפוחות, אבל הוא אף פעם לא בוכה,
לפחות לא לידי
וזה מה שמוזר!!
הרי הוא ליד המיטה שלי כמעט 24 שעות ,
חוץ מאותן פעמים שהוא יוצא לשירותים, או לאכול,
ככה הוא אומר.
אני גם יודעת, שכל אותו הזמן שאני שוכבת במיטה יש לי איזשהו חשק..
חשק לא מובן..
למשהו מסויים שאיני יודעת מה הוא...
החשק הזה מטריף אותי.
לכן אני מעסיקה את פי בבונבונירות שקיבלתי מכל עובר ושב,
זה דיי עוזר."
הרופא ישב בחדר עם רונית, אמה של דקלה עם יוסי, אביה, ועם ליאור, אחיה הגדול שהשתחרר מהצבא לנוכח הנסיבות.
החדר היה שקט, אפילו תיקתוקי השעון נשמעו עמומים, רק רונית מיררה בבכי חלש.
"אז כמו שכבר אמרתי, השפעת סם חזק" הרופא עם הזקן הלבן והעיניים הכחולות הבהירות והקטנות ,הנעלמות אל בין משקפיו הגדולות, ליטף במבטו את המשפחה האומללה.
כנראה שעבר בחייו, כרופא, הרבה משפחות כאלה.
"בדקתי במספר מקרים שדמו למקרה הזה" הוסיף בחשש "ואני חייב להסביר שתופעות הלוואי, עד עתה, שנכרו בדקלה היו פחות חמורות ממה שציפינו" דבריו של הדוקטור נקטעו על ידי התחזקותו של בכיה של רונית.
"זה יכול היה להיות נזק מוחי, שיתוק, שכחה, ואף חרדה ופחד מהסביבה הכוללת, אולי אפילו במקרים נדירים, שגעון.." ראו על פניו של הרופא הזקן, שיש עוד דברים בגו.
יוסי העביר את מבטו על הדוקטור "תמשיך דוקטור" אמר בקול חלש, חנוק מדמעות.
"ברוב המקרים" נעצר מעט הדוקטור כדי לסדר את מחשבתו, בכדי להגיד את המילים כמה שיותר בעדינות, " צריכת הסם אקסטזי, אפילו פעם אחת, גוררת התמכרות."
הוא סיים את מילותיו והרכין את ראשו.
הדממה שבה לשרור בחדר הלבן, תקתוקי השעות נשמעו בחוזקה הפעם, חדרו כל פעם יותר חזק אל תוך אוזנם של הנמצאים בחדר,
ובכיה של רונית נבלע בתוכם.
"למה הוא עדיין לא חזר?
מה לוקח לו כל כך הרבה זמן?
הפכתי לעצבנית.
גם בגלל שעידו נעלם כבר מלפני שעתיים, ועדיין לא חזר,
וגם בגלל השיחה שהם כל הזמן עושים עליי
מה הקטע שלהם?
אז מה אם אני לא מדברת?
למה כל הזמן אנשים חייבים לדבר?
מה רע בלשתוק?
אה?!
מה רע בפשוט להקשיב לשקט?
אולי יש משהו מעבר למילים?
הם בחיים לא יבינו,
השתיקה כל כך מפחידה אותם עד שלעולם הם לא ירצו לשמוע אותה.
הם בכלל מעלים על דעתם שאולי אני לא מדברת,
כי אין לי מה להגיד?
או שבעצם,
זה לא נכון. "
נכנסתי למיטה והתכרבלתי בשמיכה עם ריח של בית, המצעים האהובים עליי שאמא הביאה במיוחד בשבילי.
אני שמחה שכולם פה איתי -
סיכמתי לי בראש, ההרגשה שחשתי הייתה מעורפלת: כעס מהול באהבה.
"אני דואגת לאמא,
שרזתה וכל הזמן בוכה ומתפללת.
אני מעריצה את אבא, שנשאר חזק.
למרות הכל.
וגם את ליאור, שיושב ליד מיטתי כמו כלבלב נאמן ולא נע לרגע, אפילו לא בכדי לשתות.
על אוכל כבר מזמן הפסקתי לדבר, התאבון נפסק להם,
יחד עם יכולתי לדבר.
ניסיתי לדבר!! באמת שניסיתי!!
אבל שום הגה לא יצא מפי.
אני בטוחה, שיום אחד זה עוד יחזור אליי.."
הוא נכנס לחדרה בבית -החולים יום אחד, ישב ליד מיטתה והתבונן בה:
בפניה העדינות והחלקות, בשפתיה האדומות המתוקות מסוכר, בעיניה הסגורות ובשערה המתולתל הנופל על כתפיה..
בעוד הוא חושב לעצמו עד כמה יפה היא וכמה שהיה עושה הכל בכדי להחזיר את הגלגל לאחור,
ראה צרור דפים מציץ מתחת לכרית שעליה הניחה דקלה את ראשה.
דחף בלתי מובן גרם לו לגשת קצת יותר קרוב אל מיטתה, לשלוח ידו אל הדפים,
ולקרוא.
הוא קרא את כל דבריה הקשים, היפים, שנגעו בו כל כך עמוק בפנים.
דמעה מלוחה וקטנה זלגה מעינו, ושניה לאחר מכן,
הופיע חיוך על פניו.
😁 תגווווווובות
כל כך יפה ...............
מדהייייייייייים!
כל כך מדהים
QUOTE (ילדהמשומשו @ 08/10/2007) כל כך יפה ...............
😉 😉
ואואוא פשוט יפה..
המשך. 😉
QUOTE (י-ע-ל @ 08/10/2007) QUOTE (ילדהמשומשו @ 08/10/2007) כל כך יפה ...............
😉 😉
אתר האהבה הישראלי