וואו . פרק מדהיים : ]
המשך !
מהמםםם!!!
דיי איזה סיטואציה מפחידה..
המשך מידידיד
שאני יקרא בעוד שבועיים
בעעע בסיס מזורגג..
מור'צי 😊
הממשששששששששךך!
רוצה להרוג אותנו?!
אאאוך דפוק !! =/
מדהים.. כרגיל
תמשיכי בובה
= שבוע מושלם =
QUOTE (HeNNNNNNN @ 29/09/2007) אאאוך דפוק !! =/
מדהים.. כרגיל
תמשיכי בובה
= שבוע מושלם =
😉
יאאאא איזהסיפווור!
פשוט אין הרבה כאלה באתר...
ל-ה-ת-ג-א-ו-ת-😊
בבקשה תמשיכי..:]
תודה רבה על התגובות..
אין עליכככם (:
פרק 10 -
***
"אקסטזי הוא אחד הסמים המסוכנים והמשפיעים ביותר על מוחו וגופו של האדם, במיוחד כשמערבבים אותו עם אלכוהול." הרופא הסביר לעידו המותש שעמד ליד מיטתה של דקלה.
עידו הביט בדקלה.. קפוא,
מהופנט,
בעיקר כואב.
דבריו של הרופא רק נשמעו באוזניו של עידו, שעדיין לא האמין שהכניס אותה לתוך כל זה.
הוא באמת אהב אותה וחשב שיצליח לשמור עליה מכל משמר,
אבל זה היה חזק ממנו.
לאחר שדקלה התעלפה למקום הוזמן אמבולנס שהבהיל אותה בדחיפות לבית החולים הקרוב.
באמבולנס עידו ישב ליד האלונקה שבתוכה שכבה דקלה והביט על פניה המחוסות כמעט לגמרי על ידי מכשיר ההנשמה.
הוא ישב שם בדממה, ממרר בבכי, ומאשים את עצמו שוב ושוב על שהביאה למסיבה מקוללת זו.
"מה שגם, אין לעולם לדעת כיצד כל גוף יקבל את החומר הזר שמכניסים לתוכו.
המזל שלנו, בחור צעיר, שהיא לא מתה על המקום.
גופה קיבל את הסם כשוק גדול." הרופא שב לדקלם ועידו סובב את מבטו אליו.
"אני מבין הכל דוקטור, אולי תשאיר אותי לבד איתה? רק לרגע?" הוא כמעט והתחנן
רק כמה דקות של שקט הוא רצה, לפני שהצורך ישתלט עליו.
הדוקטור הנהן בראשו ועזב את החדר.
עידו התקרב בצעדים קטנים אל מיטתה מתיישב בעדינות במקום הריק שליד גופה, שתמיד משך אותו,
ועכשיו הוא שוכב שם ללא מעש,
כמעט חסר נשמה.
הוא שב והאשים את עצמו בכל מה שקרה לה, ושוב בכה, עד שהבין שאת הגלגל לא ניתן להחזיר לאחור.
הוא ניגב את דמעותיו, כרע אל ברכיו אל מול מיטתה.
הוא הצמיד את כפות ידיו אחת לשניה והרים את מבטו למעלה,
עוצם את עיניו ונושא תפילה:
"אלוהים,
אף פעם לא התפללתי אליך
אבל תמיד האמנתי בך ובקיומך,
תמיד ידעתי שיש מישהו ששומר עליי מלמעלה,
למרות, שבחיים האלה לא כל כך הלך לי טוב..
אבל לא משנה.
תמיד קמתי על הרגליים וידעתי מאיפה אני יוצא ולאן אני הולך,
חוץ מבמקרה הזה.
עכשיו אלוהים,
אני מבקש שתשמור עליה.
הייתי טיפש, לא חשבתי לאן אני מכניס אותה,
כי אני,
כבר חייב להודות בזה שאני עמוק עמוק בפנים,
שנתיים זה לא צחוק.
אני לוקח על עצמי את כל האשמה, ומבקש ממך אלוהים :
תחזיר אותה אליי
כי אין טעם, בלעדיה, לחיי.."
הוא סיים את התפילה החרישית שלו ודמעותיו המלאות בכאב המשיכו לזלוג מעיניו
הוא קם על רגליו והתקרב לדקלה.
מסיר ממנה רק לשנייה את מכשיר ההנשמה ונושק לשפתיה,
שתמיד נשארו חמות..
הוא החזיר את מכשיר ההנשמה והתקרב לכיוון דלת היציאה מן החדר,
מעביר עליה את מבטו בשנית,
משפיל את מבטו לרצפה וסוגר אחריו את הדלת.
הוא יצא מבית החולים והלך כמה דקות ברגל עד שמצא מקום מתאים,
שם ישב, והוציא מכיסו שקית קטנה,
זה היה חזק ממנו.
בזריזות סידר את שורת החומר על פיסת נייר וגלגל אל תוך סיגריה,
הצית אותה, ושאף את האוויר המזוהם לתוכו,
מרגיש את התחושה הנפלאה והמוכרת שמציפה אותו,
כעת הוא היה יכול להירגע מעט.
אחרי שפגה התחושה הממכרת הזו, כבר לא היה בו כוח לגלגל עוד סיגריה,
הוא רצה עוד,
ועכשיו!
בטירוף הוא חיפש אחר מזרק בין כל הקרטונים הזרוקים והמסריחים ששכבו באותה סמטה חשוכה,
וכמעט שכבר התייאש,
הוא מצא את אותו מזרק נוצץ שכל כך חיכה לו.
הוא ידע כיצד להבחין איפה ישבו אותם מעשני סמים למינהם,
אך היה טיפש מדיי ומכור מדיי מכדי להבין כמה גדולה הטעות שאותה הוא עושה עכשיו.
הסם כבר היה בתוך המזרק, הוא חיפש וריד בולט.
לא לקח הרבה זמן עד שמצא את אותו וריד מחורר ממחטים, ושם תקע עוד מחט.
תוך דקות אחדות הרגיש את הסם מחלחל בורידו,
מתפזר לכל גופו..
וכך גם תחושת האשמה הכבדה שלא עזבה אותו,
אהובתו האמיתית שוכבת בבית החולים, במיטה הקפואה, והוא לא לידה.
תחילה,
הוא צריך לספק את יצריו.
דמעות זלגו מעיניו והרטיבו את פניו היפות שהתעוותו מהבכי,
תחושה מוזרה וקשה של אשמה, אכזבה וכאב, התערבבה בתוך בטנו עם אותה תחושה נפלאה ומוכרת שלה השתוקק זמן רב.
הוא הוציא את המחט מידו ובכה בקול "אני מצטער אהובתי... אני כל כך מצטער..."
אמר והפיל את המזרק המזוהם מידו.
---
כעבור יום דקלה פקחה עיניים -
תחילה היא לא דיברה בכלל, לא הצליחה להוציא הגה מפיה,
או אולי לא רצתה.
אולי הטראומה שחוותה הייתה קשה מנשוא?
שיהיה לכם חג שני שמייייח, והמשך חופש נעיים (:
אאיזה מדההיםםם..
ממש נכנסתי לזה בפרק הזה,
חחח דימיינתי אותו מזריק סמים ואותה שוכבת בבית-חולים.
תמששיכי
לאאב יו
הכייי יפהה בעולםםם
תמשיכי
מדהים!!
חג שמח יפה שלי (:
את כותבתת יפה = ]
מחכה להמשךך מאמי