אוי אוי, איזה פרקקק😊.
חג שמח נשמה שלי.
QUOTE (דניאלוש_הבובה @ 26/09/2007) חחחח בריייי חמודה שלי,
התגעגעתי לתגובות שלך ..
שמחה שאת קוראת 😊
חזרתי,
סחוטה...
כותבת ...
ואני התגעגעתי לכתיבה הסוחפתת שלך!! ;]]
שמעי,אני מכירה תסיפור
ואני בכל-זאת לא יכולה להפסיק לקרוא.. חח
מחכה להמשךך =]]
פארלינגגג,
הכתיבה שלך מדהימה! (:
חופש נעים!
אני יודעת ששמת את הסיפור הזה כזה,
סיימת אותו במקרה?
למה הפרקים מוכרים לי,
ואני חושבת שאני יודעת מה ההמשך X:
בקיצור -
פרק מדהים [:
חח באמצע הפרק אני כזה "אה הנה ועכשיו היא תביא לו את זה " ואני לא ימשיך כדי לא להרוס חחח..
הכי יפה בעולם 😊
תמשיכי
"אני רוצה שתכירי את שי.. שי,דניאל - דניאל, שי"
טעית בשם שלה😊
המשך מדידייד
המדהים פשוטט!
מור'צי 😊
מור, צודקת..
התבלבלתי (:
ותודה ...
סורי שלא כתבתי אתמול,
אני קצת חולה ...
כותבת ... 3>
שיהיה לכם שבוע טוב... מלא אהבה ובריאות - הכי חשוב .
"איך לא הבחנתי בפינה החשוכה הזאת מיד כשנכנסנו לבית הזה?" דיברתי לעצמי, אולי זה ירגיע אותי מעט
"אוו.. שלום לך" הרגשתי נשימות מאחוריי עורפי
פרק 9 -
קפצתי בבהלה "דפוק!! איך אתה מבהיל אותי ככה?" נעצתי בו מבט חודר - בטוחה שלמרות כל החושך הוא הרגיש אותו..
"מצטער" אמר לפתע בקצת יותר לחש ולאחר שנייה צחקק לעצמו
"מה כל כך מצחיק אותך?" מרגע לרגע הוא עצבן אותי יותר
"סתם" אמר והתקרב אליי יותר ויותר, תחושת הבלבול התבהרה בתוכי ולאחר שניות מספר הפכה לתחושת פחד מובנת "הבאת לי משהו?" הוא דיבר קרוב אליו והסריח מאלכוהול
"כן" עניתי במהרה, לרגע שכחתי את החבילה "קח!" עניתי ומסרתי לו את זה
כמעט הסתובבתי והלכתי, אך תחושת הסקרנות לא נתנה לי מנוח..
"מה יש שם?" שאלתי מתרחקת משי שני צעדים אחורה
"כשתגדלי תביני" אמר ושב לצחקק לעצמו
"מטומטם" סיננתי לעברו
"אני לא מטומטם,אני פשוט נהנה מהמסיבה המוצלחת שאירגנתי לעצמי"
"ממש מוצלחת המסיבה" הערתי בציניות- כלל לא נהניתי במקום המגעיל הזה
"את לא נהנית?" שאל שי
"לא כל כך, משעמם פה" הרמתי את כתפיי כמצטערת על מה שיצא מפי..
"זה כי את לא יודעת להנות באמת" זרק לעברי
"סליחה?" שאלתי מופתעת מהתעוזה שיש לשי הזה "מאיפה אתה בכלל יודע מה אני יודעת לעשות ומה לא?" רתחתי עליו..
"עזבי.. שכחתי שאת לא יודעת, תודה על החבילה אה ו..תחזרי לחבר שלך.." אמר והלך
"חוצפןן" צעקתי אחר דמותו הנעלמת וסובבתי את גבי, פונה לצאת מפינה המגעילה הזאת..
ישבתי על כסא נוח ליד עידו ששוחח נמרצות עם חבריו..
הרגשתי שוב מיותרת.. משועממת.. ובעיקר עייפה
כבר סיימתי לספור את כל הצלחות שהאנשים השאירו על הרצפה,
את כל הכוסות,
הרצפות,
ואת הזוגות המתחרמנים
"מאמי אני כבר חוזר.. להביא לך משהו לשתות?" עידו שאל ואני רק הנהנתי בראשי..
"קולה?" שאל וחייך..
חייכתי בחזרה ושלחתי אליו נשיקה באוויר, עידו לכד את הנשיקה בין ידיו והכניס אותה אל ליבו
צחקתי,
סובבתי את פרצופי לכיוון השני והתרווחתי על הכיסא
"עוד קצת, והולכים הביתה" עודדתי את עצמי
"כבר הולכים?" שמעתי שוב את קולו המוכר והמעצבן שלו,
שי.
"מה אתה רוצה?" אמרתי בזלזול
"סתם.. הבאתי לך קולה" הוא חייך וריח האלכוהול שוב נדף ממנו
"מה? כבר עידו הספיק להביא לי?" התבלבלתי בקול רם..
"כן כן.. שתי.. אולי ככה תוכלי להנות" אמר וחייך חיוך מנוול.. שנראה לי באותה שנייה סתם חיוך של ילד פוזאיסט מפגר..
"אני אהנה אם אני ארצה להנות- ותודה על הקולה" אמרתי מסובבת את ראשי בהפגנתיות שומעת את צחוקו המתגלגל של שי הולך ונעלם
"לפחות הביא קולה" אמרתי וקירבתי את הכוס לפי, לוגמת לגימה אחת ארוכה ומסיימת בשלוק אחד את הכוס
לאחר כמה דקות הרגשתי תחושת עייפות משתלטת עליי..
עצמתי את עיניי ולאחר מספר שניות פקחתי אותן לרווחה, ערה ומלאת אנרגיות מתמיד..
קמתי מהכיסא והיה לי דחף בלתי נשלט לקפוץ..
התחלתי לקפץ במקום בעוד צחוק מתגלגל לא מובן בוקע מגרוני
ליד שולחן האוכל ראיתי את עידו.. והתחלתי לרוץ אליו..
"מאמי" צעקתי "מאמיייי" רצתי והנפתי ידיי לשני צידיי גופי, כמו מטוס עם כנפיים..
הגעתי למקום שבו עמד עידו
"מאמי" נישקתי אותו ולשונו עברה על שפתיי..
טעם נשיקה זרה..
"מה אתה עושה דפוק?" שמעתי את קולו של עידו צועק והרגשתי את הנשיקה שלי מועדת אחורה בפתאומיות,
נזרקת על הרצפה.
הבטתי בבן אדם שיושב על הרצפה והתפלאתי לדעת שזה לא עידו - הסתובבתי וראיתי את עידו עומד מאחוריי
כנראה נישקתי את האדם הלא נכון "אופסי.." אמרתי וצחקתי צחוק מתגלגל
שגרם לי ליפול על הרצפה..
"דקלה? דקלה.. הכל בסדר איתך?" שמעתי את קולו המודאג של עידו, בעודי מרגישה אותו מרים אותי מהרצפה ומעמיד אותי מולו..
המשכתי לצחוק "כן.." צחקתי "הכל מעולה"
עידו פתח עיניים והעביר מבטו על כל גופי..
"דקלה! תפסיקי לצחוק ותגידי לי מה קורה לך!!" עידו הרים את קולו עליי
"אופ י'לחוץ!! לא קורה כלום!!!" צעקתי בחזרה והפכתי לרצינית.. "הכל בסדר.. סוף סוףף נהנים מהמסיבה המשעממת הזאת" חזרתי לצחוק
לא הבנתי את ראשי מצליח להתנתק מהגוף שלי ככה..
ההרגשה הזאת שאפפה אותי הייתה שונה.. ומוזרה..
"דקללה.." עידו התקרב לאוזני ולחש אליה " מי נתן לך לשתות? דקלה דברי אליי!!!" הוא הרים את קולו..
"ואיי איזה נודניק.. תן להנות יא כבד.." אמרתי והרגשתי שהאנרגיה שבתוכי גוברת וגוברת יותר ויותר מרגע לרגע..
פרשתי את שתי ידיי לצדי גופי והמשכתי לרוץ..
רצתי.. ורצתי...
וכל פעם הרגשתי אני מרחפת יותר..
עוד רגע ואני עפה.......
נפלתי.
ישבתי על הרצפה צוחקת, ותוך שניות אחדות שמעתי גם את צחוקו המתגלגל והמוכר של שי..
"רוצה עזרה?" שי שאל והושיט את ידיו אליי
ממשיך לצחוק, כמו תמיד
"לא תודה, אני לא צריכה עזרה!!" אמרתי והעפתי את ידיו בחוזקה..
הרגשתי שכל גופי רותח...
הרגשתי עצבנית.. ודיכאונית בין רגע..
לא הבנתי מה קורה לי..
ראשי החל לכאוב,
כאב חד.. הרגשתי כאילו מיליון סכינים חדות ננעצות בראשי בחזקה,
ללא רחמים
תפסתי את ראשי בין ידיי והתפללתי לחוש את אותה תחושה משחררת שחשי לפני כמה דקות..
תוך כמה שניות זה קרה..
הכאב נעלם להפליא- וצחוקי שב להדהד
בלי סיבה..
שי נדבק מצחוקי וחזר לצחוק יחד איתי.. מושיט אליי את שתי ידיו בשנית
"אני לא צריכה עזרה" אמרתי צוחקת.. "אני יכולה לצחוק... אהה.. לקום לבד...." לאור הבדיחה המוצלחת שסיפקתי לי ולשי הרשנו לעצמנו לצחוק כל כך
תוך שניה תפסתי את ידיו של שי והתרוממתי מעלה..
ואז מטה...
שי נפל על גבו ואני נשכבתי בעול כורחי על שי
"סוף סוף את מתחילה להנות" אמר אליי שי
וצחוקו לא איחר להגיע אחריו
"צודק.. ממש כיף פה.." אמרתי ונדבקתי בצחוקו המתגלגל
לאחר כמה שניות הרגשתי את פיו של שי מכסה את פי.. בנשיקה ארוכה ורטובה..
לשונו הסתובבה בבלבול בתוך פי.. כאילו מחפשת משהו לא ברור..
זה גרם לי לצחוק..
אך שי לא הפסיק לנשק אותי לרגע..
" בן זונה תעזוב אותה!!" שמעתי צעקה והרגשתי את שפתיו של שי מתנתקות באגרסיביות יתרה משפתיי..
הרמתי את מבטי וראיתי את עידו עומד מעל שי.. שי מדמם מאפו..
"מה עשית לה יא נבלה? אהה???" עידו צרח על שי בכל כוחו.. ממש על סף בכי..
רציתי לקום, אך כשנעמדתי על רגליי שוב תקף אותי אותו כאב ראש חד שהחזיר אותי לרצפה...
השטטחתי על רצפת האספלט הקשה וספגתי מכה בבטני.. גם היא כעת כאבה עד אין קץ..
מיליון הסכינים התפשטו לאורך כל גופי..
יוצאות,
ונתקעות בי שוב..
ושוב
ושוב...
תפסתי את ראשי בחזקהה.. "איהה.. איהה" צעקות של כאב נואשות יצאו מפי.. והרגשתי כאילו עדיפה ההרגשה להיפרד מהעולם ברגע זה, רק כדי לא לחוות שוב את אותו הכאב..
בפעם האחרונה שהרגשתי,
הסכינים ננעצו בי בחזקה כל כך רבה -
שהתעלפתי.
~
"מה נתת לה חתיכת מפגר? אמרתי לך שהיא לא יודעת כלום!!" עידו חזר לצעוק על שי,
הפעם בוכה..
תופס אותה שמוטה בין ידיו
מנסה לדבר אליה..
אך שי רק ניגב את הדם שעוד נזל מאפו, במכנסיו, וצחק את צחוקו המתגלגל....
~
אמא שלו בגבבססס!#$%
חחח
אין, הכנסת אותי לסיטואציה משהו בסססט.
אשכרה תיארתי את עצמי צופה מהצד במתרחש.
אחלולולולק של פפרקק..😊
תמשיכי.
אתר האהבה הישראלי