- זה לא עוד סתם סיפור, אלה החיים האמיתיים -

מהממממםםם=]

אני כ"כ זוכר את זה!!! חח

אין, דברים יפים לא נשכחים לעולם...

תמשיכי מהרר! 😊

מדהייים , המשך : ]

וואוווווווווו סיפורר מדדדההייםם
נו טוב כמו כל הסיפוריםםם שלךךךךך 😉
תמשיכיייי מאמיי

דה תודה תודה מדהימים ומדהימות שליי

כותבת המשךך...

😊

מדהים,מדהים,מדהים..מושלם😁
המשךךךך(:

מתגעגעת ...

אחלה יום שיהיה לכם (:


פרק 7 -

"יציאתו של היישוב היהודי בארץ ישראל מהמיתון ומהמשבר הכלכלי שהתרחש בשנים 1928 עד 1929 הייתה נקודת ציון מרכזית בהתפתחותו...."
יום רביעי,
שיעור היסטוריה,
שיעמום בלתי רגיל..
ואני, יושבת ומסתכלת כרגיל על עידו..
מעבירה מבטי שוב ושוב על הפנים היפות שלו.. על העיניים המושכות שלו.. ועל השפתיים המתוקות..
גם הוא מסתכל עליי
מבטינו נמשכו כמו מגנט וסירבו להיפרד.
הבחנתי בשפתיו של עידו נעות, וניסיתי להבין מה הוא אומר..
"מ--ה--?" הזזתי את שפתיי ללא קול , מנסה לקלוט אליי את מילותיו
עידו חייך ואז שלח לי נשיקה באוויר,
כמו תמיד הסמקתי, ואחר שוב ניסיתי להבין מה הוא אומר...
לבסוף הבנתי "א--ת ר--ו--צ--ה ל--ה--י--ו--ת ח--ב--ר--ה ש--ל--י--?" שפתיי של עידו נסגרו וחיוך מהסס הופיע על פניו..
חושב אם הוא עשה את הדבר הנכון כרגע..

~~
"הלו?"
"דקלה בוקר טוב מאמי" שמעתי את קולו מהעבר השני של הפלאפון..
"בוקר אור מה השעה?" שאלתי חצי ישנה עדיין,
עידו טרח להתקשר ולהעיר אותי מתוך החלום המתוק..
"השעה רק 5:00 מאמי " עידו אמר בלחש, רק עכשיו הבין שזאת שעה שלא הרבה ערים בה,
חוץ ממנו כנראה.
"עידו מה אתה עושה ער ב5:00 בבוקר?" חשבתי בקול רם
"התגעגעתי אלייך" הוא אמר ושיחרר ממני את כל הכעסים על כך שהעיר אותי כל כך מוקדם ועכשיו אני אהיה עייפה לאורך כל היום..
"ומה עוד?" שאלתי מצפה לשמוע עוד מאותן מילים שכל כך אהבתי..
"אני לא מפסיק לחשוב על הפנים היפות שלך" הוא המשיך..
"כן..." הסמקתי והצמדתי את הפלאפון קרוב יותר אליי
"אני רוצה להרגיש שוב את שפתייך המתוקות שאני כל כך צמא להן עכשיו..."
"אה הא.." בשלב הזה רק מילמלתי.. מתמוגגת לי בשקט אל תוך השמיכות..
"אני מתגעגע לחיוך המקסים שלך, שכל כך מחמם לי את הלב.." הוא המשיך למוסס אותי לגמרי..
"דקלה.. אני...." עידו עצר לפתע..
"אתה.. מה עידו..?" אמרתי בתחושה של ריקנות בלי מילותיו
"אני.. לא אפריע לך יותר.. שיהיה לך... המשך לילה טוב...." אמר וניתק את השיחה..
ואני רק נשארתי עם הקו הריק, מחכה שהוא יחזור..
חיכיתי מספר שניות, ושהבנתי שזה לא יקרה לחשתי אל הטלפון.. מקווה שהוא ישמע את השתיקה שלי..
"אני אוהבת אותך עידו. עכשיו, אני יודעת שאני אוהבת אותך..." אמרתי וחיבקתי את הפלאפון לחיקי..
מדמיינת את ידיו העוטפות אותי ברכות...
~~

"עידו? אתה מקשיב למורה פנינה?" קולה הצורם של המורה העיר אותי מחלומותיי
דמעה קטנה זלגה מעיניי נעלמת תוך שניות בתוך ידיי החמות..
"כן המורה.. מקשיב רק לך מורתי האהובה.." עידו חייך אליה את אחד מחיוכיו הכובשים ביותר..
והמורה,כמו כולן,
התמוגגה תוך שניות וחזרה לעיסוקיה..
ואני ניסיתי להיזכר במשפט שעידו לחש אליי לפני כמה דקות..
העברתי את מבטי אליו והוא היה עסוק בתיק שלו..
'כנראה זה רק חלום' חשבתי לעצמי.. 'חלום שלעולם לא יתממש'... עדיין חושבת לעצמי מנסה להילחם בדמעה סוררת שזלגה על הלחי

לפתע הרגשתי משהו נזרק על גבי..
הבטתי אל אותו הכיוון שממנו הגיע כדור הנייר שבידי.. מבטי שייט בכיתה על כמה תלמידים ונחת על עידו בשנית..
חיוך לא ברור התנוסס על פניי ,והרעד המוכר שב לגופי...
לפתע הבחנתי בשפתיו נעות,
שוב..
"א--ת ר--ו--צ--ה ל--ה--י--ו--ת ח--ב--ר--ה ש--ל--י--?" עיניי נצצו מרוב שמחה
כל זה לא היה חלום...
חייכתי אליו והנהנתי בראשי.. מזיזה את שפתיי לאות תשובה.. "כ--ן--!!"
עידו חייך אליי חיוך גדול שמעולם עוד לא ראיתי אצלו..
ואחר כך המשיך והוסיף.. "א--נ--י א--ו--ה--ב א--ו--ת--ך--!!" עיניו נצצו ושלחו אליי תחושה חמימה ובלתי מוכרת...
"א--נ--י א--ו--ה--ב--ת א--ו--ת--ך--!!" אמרתי והרגשתי איך התחושה ממשיכה להתפשט בכל חלקי הגוף..

לפתע נשמע הצלצול..

עידו קם ממקומו.. מתקרב אליי..
תחושה לא מובנת עטפה את גופי והרימה אותי על רגליי..
אך ברגע שרציתי לעשות עוד צעד.. רגליי קפאו על מקומם ,רק עיניי המשיכו לעקוב אחר עידו המתקרב..
שקט שרר מסביב..
עידו כבר הגיע אליי..מעביר שוב את עינייו על כל חלקי גופי..
שניות מספר עברו ועידו הושיט את ידיו לעברי..
מלטף.. מצמיד..
שפתיו התכווצו לאיטן ופיותינו נמשכו אחד לשני בתשוקה אין סופית...
לשונותינו התערבבו במחול מהפנט וידיו של עידו הקיפו את כולי.. כל פעם מצמידות אותי יותר אליו..

כשהתנתקנו מהנשיקה נשארנו צמודים..
העיניים שלנו עדיין מחוברות..
"אני אוהב אותך.." עידו לחש אליי..
"אני אוהבת אותך.." לחשתי חזרה..

"יא איזה מתוקים" שמעתי את אור מצד אחד...
"כפים לזוג החדש שלנו!!" שמעתי את שיקי ואסף צועקים מהצד השני
כל הכיתה החלה מוחאת כפיים בהתרגשות..
ואני המשכתי להביט בעידו..והוא בי..
מחייכים אחד לשני חיוך מבויש.. ומתחבקים....



--
ההרגשה החמימה והלא מוכרת שעטפה אותי למשך כל אותו השיעור..
המשיכה לעטוף אותי גם שנה אחרי..
כעת,
אני ועידו שנה ביחד.
שנה של חיים חדשים עברה עליי,
השתנתי מקצה לקצה וכך גם עידו..
הפעם,
הייתי מאושרת..
--

מאושרת.
לפחות כך היא חשבה,
בשנה הזאת היא התרחקה מכל חבריה והייתה אך ורק שלו.
הוא היה קנאי אובססיבי ולא נתן לאף אחד להתקרב אליה,
שיקי ואור כבר מזמן לא חברותיה הטובות..
וכל הידידים ושאר החברות שסבבו אותה כל הזמן,
נעלמו לבלי שוב..


"דקלה, בבקשה תקשיבי לי!! אני עושה את זה לטובתך!!!" שיקי ישבה מולי מיישירה מבט אלי תוך עיניי..
"תגידי מה הבעיה שלך??" עניתי בתוקפנות.. עצבנית עליה יותר מאי פעם.. "את לא יכולה לראות אותי טיפה מאושרת??"
"את מאושרת?? א ת ? את פשוט מסונוורת!! את לא רואה שהוא לקח ממך הכל?" שיקי צעקה עליי בחזרה ודמעות החלו לזלוג מעינייה..
"תעשי לי טובה שיקמה.. הוא לא לקח ממני כלום!! הוא נתן לי הכל... הוא ממלא את חיי באושר אין סופי!!" נשמתי אוויר לריאותיי לא מאמינה שהחברה הכי טובה שלי - עיוורת .
"אני אעשה הכל בשבילו!!" הכרזתי "ואני בחיים לא אעזוב אותו!! לא את, ולא אור, ולא כל מי שרק ינסה, לא יגרום לי לשנות את דעתיי.. אני ועידו זהה לנצח את מבינה אותי??"
"גם לנצח יש סוף דקלה... והסוף כואב מכל מה שתוכלי לדמיין לעצמך"
מערבולת השנאה להתרחב בתוכי למשמע הדברים של שיקי ...
רציתי רק שהיא תלך מכאן, רציתי לא לראות אותה יותר לעולם ,לא האמנתי איך היא מעיזה לנסות להפריד בינינו..
"דקלה..." שיקי בכתה ולקחה את שתי ידיי בידה.. "דיקי שלי.. בבקשה תקשיבי ליי... תחזרי אליי.. תחזרי להיות אותה הדקלה שכולנו מכירים.. "
"אני עדיין אותה דקלה שיקמה.." קטעתי אותה וניסיתי לשחרר את ידיי מידיה הקרות..
"את לא!!" שקמה התקרבה אליי עוד יותר, מנסה להשיג את הסכמתי "את כנראה לעולם לא תביני מה עבר עלייך בשנה הזאת.. אני רק מבקשת מאלוהים שישמור עלייך.."שקמה שיחררה את ידיי והרימה את עינייה מעלה.. כנושאת תפילה..
"אויש תפסיקי" אמרתי מלגלגת על ההצגה הפתטית שלה, מבינה כמה שינויים חלו בה מרוב הקנאה האבסורדית שלה, בעידו
"שקמה.. תצאי מפה..." לחשתי.. הרגשתי את הדמעות זולגות על פניי..
"מה? דיקי.." שיקמה ניסתה להתחנן..
"צאי מפה..." הרמתי את קולי.. "אני לא רוצה לראות אותך עכשיו.. מי שמנסה להפריד ביני לבין אהוב ליבי היא לא האחת שראויה להיות חברה שלי"..
עיניי היישרו אליה מבט, תחושת הבוז סבבה אותי, שנאתי אותה "שיקמה.. אני מבקשת שתצאי.. ואני לא רוצה לראות אותך יותר.. בחיים!!"
רציתי שהיא תקום ותלך..
שקמה בכתה חרישות והתרוממה מן המיטה באיטיות.. מנגבת את דמעותיה בשרוול חולצתה..
צועדת לכיוון דלת הכניסה "שרק ישמור עלייך יפה שלי..."



זה היה הנסיון האחרון של שיקמה
מאותו יום,
הן לא נפגשו עוד.
מיותר לציין שגם אור ניסתה בכל כוחה לשכנע את דקלה לחזור למה שהייתה פעם..
גם הידידים הטובים שלה, וחברים של עידו נרתמו למשימה..
אך דבר לא עזר.
הוא - כבר היה עמוק עמוק בתוך כל החרא הזה,
והיא -
עמדה להיסחף אחריו עמוק פנימה...





😁

אאךך מדהים מדהים מדהים!!!!

מדהיםםםםםםםםםםםםםםם D:

מחכה להמשך..
3>

פשוט מושלםםםםםםם!!!!!!!!!

מעצבן שיודעים מה זה ה"חרא" הזה,
אבל בכ"ז מעניין ומדהים....

תמממשיכי יא רוסייה רוסייתית !#$ 😊

מדהייייייייים ברמות מדהימות!

QUOTE (oshri_Ok @ 24/09/2007) מעצבן שיודעים מה זה ה"חרא" הזה,
אבל בכ"ז מעניין ומדהים....

תמממשיכי יא רוסייה רוסייתית !#$ 😊
מסכימה =]

המשךךךךךךךך

ואייייייי מדהים
תמשיכי