תודדה על התגובות !!
היום עבר מהר, בסביבות 7 וחצי עומרי נפרד ממני עם נשיקה קטנה בלחי, שוב,
לא יכולתי לנשק אותו בפה..
"ביי מאמי" אמר, מאוכזב
"ביי.." אמרתי, הוא יצא וסגרתי אחריו את הדלת,
באתי לעלות לחדר וכששמתי את רגלי על המדרגה הראשונה שמעתי את אמא מהמטבח:
"לינוייי מה בא לך לאכולל?"
"כלוםם" צעקתי בחזרה ועליתי מהר מהר לחדר, לפני שתתחיל עם זה שאני לא אוכלת מספיק.
"את לא אוכלת מספיק" אמרה כשנכנסה לחדר "מה אני אכין לך?" שאלה
"כ ל ו ם !" אמרתי שוב "לא רעבה" הוספתי
"בקושי אכלת משהו..." התחילה עם הנאום היום-יומי
"אכלתי מספיק." אמרתי והסתובבתי למחשב, עם הגב אליה.. הייתה לי הודעה מנוי..
בא מהכאב - פרק 7
The one & only -
תמיד פה בשבילך יפה שלי
לינויוש -
תודה.. את לא מבינה כמה אני מעריכה את זה, עכשיו.
עניתי לה, הסתובבתי בחזרה לאמא והיא עדיין הייתה שם "עוד משהו?" שאלתי אותה
"שום דבר.. ואני מכינה לך טוסט" אמרה ויצאה מהר מהחדר
"אאווךך" התעצבנתי.
The one & only –
נראה לך שאני לא אהיה לידך במצב כזה !?
לינויוש -
תודה בייבי
The one & only –
נו, חשבת על זה?
לינויוש -
על פסיכולוגית?
The one & only –
כן.. את רוצה?
לינויוש -
לא חשבתי על זה, אבל נראה לי שאפשר לנסות..
The one & only –
אוקיי, שמחה שהחלטת ככה :]
לינויוש -
טנקס
The one & only –
את באה מחר לבית ספר?
לינויוש -
נראה לי שכן, אם אני לא אבוא יתחילו השמועות
The one & only –
שרצות אצלנו בשניות
לינויוש -
בדיוק
The one & only –
סבבה, מאמי אני עפה למקלחת ולאכול ערב.. לאב יו
לינויוש -
ביי מאמי אוהבת אותך!
הוצאתי את היומן מהתיק, פתחתי בעמוד של המערכת והכנסתי את כל הספרים והמחברות לתיק..
כשסיימתי הסתכלתי מה התאריך מחר, אם יש מבחן או משהו שאני צריכה לדעת עליו.
ספרתי כמה ימים לפני, כמה ימים אחרי.. מחר אני אמורה לקבל מחזור.
"אמאאאא" נלחצתי ישר
"מה קרה???" שאלה, מבוהלת..
"מחר אני אמורה לקבל.." אמרתי
"נו ו..? מה קרה נגמרו התחבושות?"
"לא.." אמרתי, האדישות ובו הזמנית הרוגע שלה מרגיע אותי כל פעם מחדש..
"אז?"
"אוף כלום" התעצבנתי. כאילו את האמא במשפחה הזאת,
את אמורה לדעת מה עושים במצבים כאלה.. מצבים כמו.. אונס.
"הבנתי.. את רוצה שנעשה בדיקה?" שאלה והתיישב על המיטה
"צריך.. לא?"
"בוודאי" אמרה "וגם בדיקה של איידס" הוסיפה
"טוב.." אמרתי בפחד מטורף. איידס, כל הזמן נשמעה לי מחלה שרחוקה ממני אלפי שנות אור.
"אל תדאגי, ה' איתנו.. הוא לא ייתן שיקרה לך משהו רע"
"אני מקווה.." אמרתי, היא נתנה לי נשיקה וחיבוק ארוך ויצאה מהחדר "מקווה שההוא שם למעלה
עוד חושב עלי לפעמים.." הוספתי
~ ניבוש המתוק מחייג אלייך ~ היה כתוב על צג הפלאפון
"הלוו" עניתי
"מה קורה יפה??" שאל בקול הקופצני והשמח שלו
"לא משהו.. מה איתך מאמי?"
"מה קרה?" שאל ישר, מתה על הקטן הזה.
"מבריזים מחר משעתיים ספרות ואני אספר לך הכל?" שאלתי
"כן.. נהיה בקפיטריה, מזמין אותך לשוקו וקוראסון"
"אולי לסלט?"
"לא.. אין תקציב לסלט"
"סטלן אש אתה.. סלט עולה פחות מקוראסון "
"להה באמת?!?" צחק "סתם בא לי שתשמיני" הוסיף
"יא חתיכת דוב שמן עם שפם"
"זאת הקללה הכי גרועה שיש לך בשבילי?" צחק עלי
"כן.. זה אתה. לא רוצה לקלל אותך יותר מזה" אמרתי
"חחח אני מת עלייך ילדונת, יאללה מחר שעתיים ראשונות נהיה יחד"
"סבבה מותק, אמא קוראת לי מלמטה לאכול.. בהיוש"
"ביי יפה שלי" אמר ושנינו ניתקנו. החלפתי בגדים לפיג'מה וירדתי למטה,
על השולחן בסלון חיכתה לי צלחת עם טוסט ומלא ירקות וגבינות
"זה לחם קל לפחות.?" שאלתי את אמא שהתיישבה לידי עם כוס קפה
"מה נראה לך?" צחקה "ברור שכן" הוסיפה... הזמנו סרט והתחלתי לאכול..
בסביבות 10 נגמר הסרט, שמתי את הכלים במטבח "היה טעים" אמרתי לאמא
"לבריאות נשמה שלי" אמרה "את עולה לישון?" שאלה
"כן, תעירי אותי מחר ב-7"
"טוב.." אמרה, בטח הופתעה שאני הולכת לבית ספר
"צריך להמשיך בחיים" אמרתי ועליתי למעלה
"אאך ילדה שלי מתי התבגרת לי ככה.." שמעתי את קולה
נכנסתי לחדר וסגרתי את הדלת אחריי,שמתי את הפלאפון על שקט, נשכבתי על המיטה..
עצמתי את עיניי והמחשבות צללו לאתמול בלילה.
"תפסיקי לחשוב על זה כבר מטומטמת!" דיברתי לעצמי
אחרי שהרגעתי את עצמי אין ספור פעמים, נרדמתי..
"תעעזזוובב אותייי.." בכיתי, צעקתי, התחננתי אליו שיעזוב אותי.
עיניי התמקדו בנק' לא מוגדרת.. אי שם על איזו דלת מלוכלכת..
"תסתמי את הפה שלך כבר!" קול מוכר צעק עלי, ושנייה לאחר מכן הרגשתי יד נוחתת על הלחי שלי..
כאב לי כ"כ.
עצמתי את עיניי, מתכננת ל-ה' שזה יגמר מהר. הצעקות, הבכי, הכאב, האונס.
"לינוי?? לינויי??"הפעם שמעתי קול מוכר, הקורא בשמי..
"אהה..? מה?" שאלתי ופתחתי את עיניי
"זה רק חלום יפה שלי.. רק חלום" אבא אמר לי וניגב את מעט הזיעה שהצטברה על פניי
"זה יעזוב אותי אי פעם אבא..? מתישהו, הסיוט הזה יעבור? אני אוכל להמשיך בחיים שלי?" בכיתי..
כ"כ בכיתי. כמו ילדה קטנה. אולי כי, הייתי ילדה קטנה..
ילדה קטנה ותמימה שבזה הרגע התנפצה לה הבועה הורודה,
זאת שהראתה לה שאין שום רע בחיים האלו.
"זה יגמר.. אני מבטיח לך. אני אעשה הכל בשביל שתחזרי לשגרה.. לחיים הרגילים שלך" אמר
"לבועה הורודה שלך.." הוסיף בכל חלש "זאת שתמיד דאגנו שלא תתנפץ.." המשיך,
עדיין בקול חלש.
"אני מפחדת לחזור לישון.."
"אני אהיה איתך פה, עד שתירדמי.." אמר "עכשיו תעצמי את העיניים היפות שלך" הוסיף,
עצמתי את עיניי והוא ליטף את פניי ואת שערי.. עד שנרדמתי.
יום טוב בנות 😊
פרק מדהים !
וההורים שלה אדישים שזה מששו \:
ואי.. =/ ממש העלת בי דמעות ):
כ"כ מדהים..
מתה על הכתיבה שלך!
קייס
אויי אחד הסיפורים העצובים...
כבר כימעט דמעות ירדו לי..
המשכוני
אוווווווח מסכנה=\
ולמה ההורים שלה ככה?כ"כ אדישים?
המשךךך
מ=ד=ה=י=ם=!
ההורים שלה מעצבנים אותי עם האדישות שלהם!
תמשיכי
3>
QUOTE (BaRiii @ 14/08/2007) מ=ד=ה=י=ם=!
ההורים שלה מעצבנים אותי עם האדישות שלהם!
תמשיכי
3>
!!!!!!!!!!!!!
וואי הסיפור מדהים!#.
אהבתי.
חח ההורים שלה חיים בסרט שהכול וורוד ויפה:]
תמשיכי
תודה על התגובות בנות 😛
קורלי - זה לא שהם חיים בסרט.. הם פשוט רוצים להגן על הבת שלהם מהרע שבחיים.
רוצים רק את הטוב עבורה, כמו על הורה לא?
"לינוי?? לינויי??"הפעם שמעתי קול מוכר, הקורא בשמי..
"אהה..? מה?" שאלתי ופתחתי את עיניי
"זה רק חלום יפה שלי.. רק חלום" אבא אמר לי וניגב את מעט הזיעה שהצטברה על פניי
"זה יעזוב אותי אי פעם אבא..? מתישהו, הסיוט הזה יעבור? אני אוכל להמשיך בחיים שלי?" בכיתי..
כ"כ בכיתי. כמו ילדה קטנה. אולי כי, הייתי ילדה קטנה..
ילדה קטנה ותמימה שבזה הרגע התנפצה לה הבועה הורודה,
זאת שהראתה לה שאין שום רע בחיים האלו.
"זה יגמר.. אני מבטיח לך. אני אעשה הכל בשביל שתחזרי לשגרה.. לחיים הרגילים שלך" אמר
"לבועה הורודה שלך.." הוסיף בכל חלש "זאת שתמיד דאגנו שלא תתנפץ.." המשיך,
עדיין בקול חלש.
"אני מפחדת לחזור לישון.."
"אני אהיה איתך פה, עד שתירדמי.." אמר "עכשיו תעצמי את העיניים היפות שלך" הוסיף,
עצמתי את עיניי והוא ליטף את פניי ואת שערי.. עד שנרדמתי.
בא מהכאב - פרק 8
"קומי יפה שליי.." שמעתי את קולה של אמא
"כבר הגיע בוקר?" הלילה עבר מהר מידי, בקושי ישנתי..
"כן.." אמרה והתיישבה לידי "אבא סיפר לי מה היה אתמול" הוסיפה
"אה כן" אמרתי, לא רציתי לדבר על זה.
קמתי מהמיטה ונכנסתי לאמבטיה, צחצחתי שיניים, שטפתי פנים..
כשחזרתי לחדר אמא כבר לא הייתה שם.
הוצאתי ג'ינס 3/4 מהארון, חולצת בית ספר שחורה ובאפלו שחורות..
התלבשתי וכשסיימתי סירקתי את שערי, שמתי סרט שחור ושרשרת זהב ששמי כתוב עליה..
התאפרתי מעט, לא היה לי כוח וחשק להשקיע יותר מידי..
כשסיימתי לקחתי את התיק והפלאפון וירדתי למטה..
"קחי משהו לאכול.. אל תלכי על בטן ריקה" אמא אמרה
"אני אקנה משהו בקפיטריה.. בההי" אמרתי ויצאתי מהר מהבית,
עומרי בדיוק הגיע עם מכוניתו, נכנסתי וחגרתי חגורה..
"בוקר טוב גם לך" אמר ונסע,
"מצטערת.. בוקר טוב" אמרתי ונתתי לו נשיקה בלחי
"מת כבר לדעת מה עובר עלייך.." לחש ואחרי כמה דקות הגענו לבית ספר,
"יום טוב" הוסיף והלך לכיוון השכבה שלו. הסתכלתי על דמותו המתרחקת והלכתי לקפיטריה.
כשהגעתי הקפיטריה הייתה ריקה, התיישבתי באחד השולחנות וחיכיתי לניב.
"למה ילדה יפה כמוך עצובה?" שאל אותי תומר, המוכר בקפיטריה, למד עד שנה שעברה בבית ספר..
"סתם.." אמרתי, לא היה לי כוח אליו.
תמיד הוא ניסה להתחיל איתי, אף פעם לא באמת שמתי עליו..
כל הבנות בבית ספר מסביבו, מתחיל עם כולן זה.. עלי לא עובדות המילים היפות שלו.
"טוב.." אמר ונעלם תוך שנייה, אחרי כמה דקות ניב הגיע.
"ייבשת" אמרתי
"מצטער מאמי" אמר, נתן לי נשיקה בלחי ושם את התיק שלו על הרצפה "מה אני קונה לך?" שאל
"שוקו וקוראסון" עניתי והוא צחק
"בכיף" אמר, קנה מתומר שוקו וקוראסון בשבילי ובשבילו אותו הדבר.
לאחר שהוא הביא לו את האוכל הוא התיישב לידי.. "עכשיו ספרי לי מה קרה.." אמר והביא לי את
הקוראסון והשוקו
"אתה בטוח שנוי לא סיפרה לך?" שאלתי
"מה לי ולה ?" צחק, הם אף פעם לא אהבו אחד את השנייה,
כל אחד מהם לא באמת הבין מה אני עושה עם השני..נוי לא ידעה שניב מרגיש בדיוק כמוה ולהיפך,
שניהם חשבו שהשני סבבה איתם לגמרי, טעו.
"לא יודעת.. חשבתי אולי היא סיפרה לכם והתגברתם על השנאה שיש ביניכם"
"זאת לא שנאה.." אמר "סתם חוסר אהבה" הוסיף אחרי שנייה וגרם לי לצחוק.
"מה שתגיד" אמרתי
"קיצור היא לא סיפרה לי.. ספרי לי את"
"זוכר את ההוא מיום שישי?" שאלתי
"מי? זה שעיצבן אותך?" שאל
"כן.."
"מה קרה? הוא נישק אותך ולא רצית?" צחק ואני הסתכלתי עליו במבט רציני,
המשפט הזה היה כל כך לא במקום. "מצטער.. מה קרה?" שאל ופניו הפכו גם הן לרציניות
"הוא היה שיכור.. מגעיל.. מסריח.. דוחה" נזכרתי בכל פרט שהיה ביום שישי,
בכל מבט, בכל נגיעה, בכל מילה.. "רציתי ללכת לשירותים ואמרתי לנוי שתבוא איתי..." אמרתי,
דמעות החלו לזלוג מעיניי, ניב הסתכל עלי ושתק, חיכה שהמשיך "היא לא רצתה,
רקדה עם איזה חתיך שהכירה.. אז הלכתי לבד. ובדיוק כשבאתי לצאת ראיתי את
הדפוק הזה שוב." הוספתי
"בתוך השירותים?" שאל
"כן.." עניתי "והוא היה כזה מסריח, מגעיל.. שיכור כזה, לא ראה כלום בעיניים.."הוספתי
"ומה קרה שם לינוי?" שאל, אבל היה נראה כאילו הוא כבר יודע את ההמשך..
"הוא..." התחלתי לומר ובדיוק נשמע הצלצול לסיום השיעור הראשון, ניב הסתכל עלי,
ראה שהדמעות לא מפסיקות לזלוג וניגב אותן מפניי,
אחרי 2 שניות בדיוק עומרי נכנס לקפיטריה עם 2 חברים שלו..
עומרי:"אז זה מה שקרה אה ??!" אמר בעצבים, כנראה חשב שיש בנינו משהו..
אני:"עומרי לך מכאן.." אמרתי, מבלי להסתכל עליו אפילו
עומרי:"לא ררוצצה !! זה מה שקרה לך אה?! היית איתו!? עם ההומו המזדיין הזה ובגללו
אנחנו ככה?!?!" אמר, ניב קם בעצבים והתקרב לכיוונו
אני:"ניב עזוב אותו.. הוא לא שווה את זה אפילו." אמרתי והרחקתי את ניב מעומרי
ניב:"יש לך מזל שלינוי פה!" אמר
עומרי:"טטח מצחיק אתה שזה משהו" אמר "תומר אחי תביא לי פחית קולה" הוסיף
אני:"ניבי חכה לי שנייה בחוץ" אמרתי, ניגבתי את הדמעות והתקרבתי לעומרי,
כשהייתי ממש קרובה אליו אמרתי: "בחיים אבל בחיים שלך אל תדבר אליו ככה,
מבין?! אתה א-פ-ס לידו !"
"לכי לכי אליו שרלילה" אמר, והסתכל בעיניי.. ראו שהוא כועס, עצבני, מאוכזב..
אבל שום סיבה בעולם לא תיהיה סיבה מוצדקת עבורו לדבר אלי ככה..
"לך תזדיין!!" אמרתי והבאתי לו סטירה
"אל תביאי לי סטירה בחיים שלך יותר שומעת!?" התעצבן ותפס אותי בצוואר,
פלאשבק מיום שישי בלילה עבר בראשי כמו סרט נע, סרט גרוע, עלוב, מגעיל,
אחד שנראה כאילו לא יגמר בחיים.
"תעוף ממני יא דפוקקק!!" התעצבנתי והעפתי אותו ממני "הלוואי ופעם אחת תסתכל עלי באמת,
ולא תחשוב על עצמך.. תראה שעובר עלי משהו. שלא קשור אליך בכלל..
תראה שלא הכל סובב סביבך" אמרתי, חברים שלו הסתכלו עלינו בהלם,
בחיים לא ראו אותנו רבים ככה.. בחיים לא רבנו ככה. "הפוזות האלו שלך ליד חברים שלך לא
מתאימות לי.. איפה עומרי מאתמול!? המתחשב, האוהב, זה שאמר שתמיד יהיה לצידי..?
זה שלא רוצה שיהיה לי רע בחיים?" שאלתי בעצב, הדמעות שוב זלגו,
עומרי הסתכל עלי ופשוט שתק.
לא ידע מה לומר.
ידע שאני צודקת.
יצאתי מהקפיטריה, וניב היה בחוץ.. עישן.
"יכולים לתפוס אותך פה" אמרתי והלכנו במהירות למחששה...
אווהבת אותכן :]
QUOTE (lidorushit @ 15/08/2007) וווווווואי פשוט מושלם (=
!!
ואי איזה פרק מרגש..
אבל למה הם כאלה קצרים ? 😢
