בא מהכאב - פרק 1
" אם יש אלוהים בליבי
אז למה הוא בורח
בא ונעלם
רחוק מעל כולם
עמוק בתוך הים
אם יש אלוהים בליבי
אז למה זה צורח
עכשיו למלחמה
אז למרות שקר לך
חבקיני אהובה.. "
הכול התחיל ביום אחד, יום שהתחיל כמו כול הימים..
בבוקר התעוררתי, שטפתי פנים וצחצחתי שיניים.
חזרתי בחזרה לחדר, התלבשתי כרגיל – ג'ינס ארוך ויפה עם חולצת בית ספר קצרה בצבע ורוד,
כי ורוד זה ה-הצבע.
מהשידה שליד מיטתי לקחתי את הפלאפון הורוד שלי, נכנסתי להודעות יוצאות,
במהירות תקתקתי הודעה
* בוקר טוב נסיך :]
עוד 10 דקות אתה אצלי *
כשסיימתי עם ההודעה הקלדתי במהירות את המספר שכבר חקוק בראשי ושלחתי..
עשיתי מערכת ולקחתי איתי את התיק למטבח, הכנסתי את האוכל שהיה על השיש לתיק,
הוצאתי בקבוק מים מהמקרר והכנסתי גם אותו.
עשיתי לי שוקו ועוד כוס קפה אחת, הכנתי 4 צנימים עם ריבה וגבינה והתיישבתי בפינת אוכל..
"בוקר טוב מתוקה.." אבא אמר ונתן לי נשיקה במצח
"בוקר טוב אבו'ש.." אמרתי והוא התיישב מולי, אכלנו את מה שהכנתי,
כשסיימנו אבא פינה הכול למטבח
"יום נעים.." אמרתי לו, שלחתי לו נשיקה באוויר ויצאתי מהבית,
בדיוק כשסגרתי אחרי את שער הבית ראיתי את המכונית של עומרי מגיעה..
"היי מותק.." אמר כשנכנסתי למושב שלידו
"היי בייבי" אמרתי ונתתי לו צרפתית קטנה "אללה סע שלא נאחר" הוספתי, הוא חייך אלי ונסע..
---
אז לפני שאני אמשיך....
אני לינוי בת 16 וחצי, כיתה י"א.. יש לי שיער חום עם גוונים בהירים ועיניים בצבע ירוק..
כמו שבטח הבנתם אני חולה על צבע ורוד..
' פאקצה קטנה ' קוראות לי כול הבנות בשכבה.
מקובלת אני לא אוהבת לקרוא לעצמי, ה'מקובלים וה'לא מקובלים' כבר אווט לגמרי.
שונאת את הסטיגמות האלה.
עומרי הוא חבר שלי, בן 17 וחצי, כיתה י"ב.. חתיך על.
כול הבנות בבית ספר מתות שהוא רק יפזול לכיוון שלהן.
יש לו שיער שחור כהה, עיניים כחולות וגוף יפה :].
פעם הוא דיגמן אצל רוברטו, אבל אחרי כשנה החליט שנמאס לו ויצא מהסוכנות שלו, וטוב שכך.
אחרי כול הסיפור שהיה על רוברטו שיצא סתם שקרן מגעיל, מזל שעומרי יצא משם מהר מאוד..
אני בת יחידה, לאמא שלי היה קשה להיכנס להיריון..
אמא ואבא שלי עובדים קשה בשביל שיהיה לי כול מה שאני רק רוצה..
אבל עם כול העבודה שלהם הם הרבה בבית,
הם תמיד מתעניינים מה עובר עלי, מה חדש אצלי וכו'..
---
אחרי כמה דקות הגענו לבית ספר, יצאנו מהאוטו ועומרי נעל.. הוא שילב את ידו בידי ונכנסנו לבית
ספר יד ביד..
אני לא יודעת אם אני באמת אוהבת אותו, אולי זאת פשוט סתם משיכה..
מה שזה לא יהיה, בינתיים טוב לי איתו, אז אם טוב לי למה שאני לא אשאר איתו ?! :]
"ביי יפה שלי.." אמר לי והביא לי נשיקה מהירה בפה
"ביי מאמי" אמרתי, הוא המשיך לכיוון השכבה שלו ואני נכנסתי לכיתה שלי.
"את הכי יפה בעוללם מלכת היופי שליי.." שר לי ניב, הידיד הכי טוב שלי. "מה קורה יפה?" הוסיף
ונתן לי נשיקה דביקה בלחי
"טוב ואיתך?"
"גם" אמר בחיוך "שעתיים ראשונות היסטוריה, את יושבת לידי!"הוסיף
"ברור, כמו תמיד!" אמרתי והלכתי לכיוון המקום של ניב – השולחן האחרון בכיתה..
שמתי את התיק שם ויצאתי מהכיתה, היו עוד כמה דקות עד הצלצול.
"היי נוש.." אמרתי לנוי החברה הכי טובה שלי, כיתה לידי.
"ליניי.." אמרה בחיוך ונתנה לי חיבוק ונשיקה "מה קורה?" הוסיפה
"סבביש" אמרתי בחיוך והסתכלתי על כול הילדים שמסביבי "עלה לי רעיון!" אמרתי לה
"איזה?" אמרה בחיוך קטן
"אני ואת- היום [[ שישי ]]- מועדון"
"אויי כל כך כן!!" אמרה "בא לי בטוב" הוסיפה
" כה אה"
"כן.. אני חייבת להכיר בנים חדשים.. נמאסו עלי כול אלה מהבית ספר!"
"כן אחרי שעברת על כולם אה?!" קרצתי לה "שרלילה קטנה" הוספתי
"שושש.." השתיקה אותי וצחקה..
אוקיי אז נוי היא הילדה הכי מדהימה בעולם, גם מבפנים וגם מבחוץ. אני חולה עליה.
יש לה עיניים חומות ושיער שטני.
אז כן, היא שרלילה לא קטנה, אבל מי אני שאשפוט אותה?!
היא טוענת שזה הגיל להשתרלל, כי אחרי צבא כבר אי אפשר.. יכול להיות שהיא צודקת. .
אנחנו מכירות מגיל 0 ! ההורים שלי ושלה הם החברים הכי טובים.
עד כיתה ג' לא סבלנו אחת את השנייה אבל בכיתה ג' היא ומשפחתה עברו לעיר שלנו,
והיא כמובן לבית ספר שלי ואיך לא גם לכיתה שלי.. לא הייתה לנו ברירה אלא להסתדר.
"וואאה המורה שלי נכנסה.. עפתי בעיי ביצ'.." אמרתי לנוי ורצתי לכיוון הכיתה,
כשהגעתי לדלת לקחתי נשימה עמוקה ובאתי לפתוח את הדלת ולהיכנס,
"חכי !" אמר לי דור מהכיתה, הילד הכי ערס שקיים. כולו פוזה.. לא סובלת אותו.
"אה?"
"אין מצב שהיא תיתן לך להיכנס. היא לא נתנה לי !"
"פפחח חכה ותיראה!" אמרתי ופתחתי את הדלת, "המורה מצטערת על האיחור.." אמרתי והתקרבתי אליה, "את יודעת, בעיות של בנות.." הוספתי במבט 'מתנצל'
"כן בטח.. תיכנסי.." אמרה במבט מעט מודאג ואני בחיוך גדול התיישבתי ליד ניב.
"איןן כל מורה תוותר לך על הכול אה?" אמר לי בחיוך קטן
"אם הן רק היו בודקות כול כמה זמן אני במחזור..כל יום בשנה" צחקתי
"חח כפרעלייך.." צחק גם הוא, הרגשתי רטט בכיס הוצאתי את הפלאפון וראיתי שהתקבלה הודעה,
לחצתי על 'קרא'
& לא מאמין שהיא נתנה לך להיכנס.
דור &
קראתי את ההודעה וחייכתי חיוך קטן
^ תאמין מותק, אף מורה לא מסוגלת עלי ;] ^
שלחתי לו בחזרה והתחלתי להקשיב למורה, אחרי 2 שניות בדיוק ניב התחיל עם השטויות שלו,
הוא לא מסוגל להיות רציני לרגע!
"ניבי נו צריך להקשיב.." אמרתי לו
"לא צ'ה!" אמר בקול מתוק ואני כמובן שהשתכנעתי..
ונסחפתי אחריו ואחרי השטויות שהוא לא מפסיק לעשות.
---
"מאמי אנחנו מתארגנות ביחד כן?" שאלה אותי נוי בדרך הביתה
"לאן?" שאלתי
"למועדון.."
"אהה נכון! ברח לי מהראש.. ברור כפרה ב-9 אצלי"
"אנחנו גם ככה באים אליכם לארוחת שישי.." אמרה
"יאא נכון.." נזכרתי, לא יודעת מה קרה לי באותם דקות, כאילו הכול פשוט ברח לי מהראש.
"את שוכחת הכול סטלנית.."
"כה =/" אמרתי "קיצור שאתם באים תביאי כבר בגדים והכול ותישני אצלי היום" הוספתי
"סבבה.. רגע ניראה לך שעומרי ירצה לבוא גם?" שאלה אותי
"לא מעניין אותי מה הוא רוצה ומה לא. אני יוצאת רק איתך!"
"אללה girls day " אמרה נתנה לי נשיקה בלחי והמשיכה לדרכה..
אני נכנסתי הביתה וזרקתי את התיק על הרצפה..
"אני מ ו ר ע ב ת !!" אמרתי והלכתי בעקבות הריח של האוכל- ישר למטבח
"היי היי אל תיגעי!" אמא אמרה כשראתה שאני באה לפתוח את הסירים
שעל הגז " זה לערב" הוסיפה
"ומה לעכשיו?" שאלתי במבט עצוב
"אבא הלך לקנות פלאפל.."
"אבל זה משמין בטירוף.."
"לא יזיקו לך עוד 2-3 קילו!" אמרה והסתכלה על הבטן שלי
"איוו לא.. " אמרתי במבט נגעל
"אני צוחקת יפה שלי! לכי תערכי את השולחן האוכל עוד מעט מוכן"
"אז אין פלאפל?" שאלתי בחיוך גדול
"אין!" אמרה ונתנה לי נשיקה במצח
"יופי :]" אמרתי בחיוך וערכתי את השולחן, "אמא יש לי זמן למקלחת מהירה?" שאלתי
כשסיימתי לערוך
"כן.. אבל זריז מותק.."
"אוקיי.." אמרתי, לקחתי את התיק מהרצפה ועליתי בדילוגים לחדר,
התפשטתי במהירות ונכנסתי למקלחת.. התקלחתי מהר וחפפתי את ראשי..
כשסיימתי לבשתי מכנס קצר וגופיה וירדתי למטה..
אני:"יאממיי.." אמרתי כשראיתי את האוכל על השולחן והתיישבתי
אמא& אבא:"בתאבון.." אמרו ביחד
אני:"גם לכם.." אמרתי והתחלתי לאכול.
חחחח עוווד סיפור יוצא לדרך,
זה לא יהיה ארוך כמו הקודם..
תגיבו, מה דעתכם.. 😁




