הסיפור פשוט מושלםםם
או מילים כמו שהוא יפה
איזה חמוד עומרי הוא היה שם לצידה ...
הקציר ההורים שלה עם כאילו קרים הם מנסים להדחיק את זה יותר ממנה ...
איזה מסכנה היא ..=[
המשך דחוףףף
*שניני*
אדווה - כן, עומרי חבר שלה :]
בתאאלי לא נעלבתי מאמי !! חח באמת שלא !
עוד שעה ככה המשך..
תודה על התגובות בנותת 😊
- שבת שלום :] -
אהה חח אוקי הבנתי P:
תודה..
מחכה להמשך [:
"הלו?" עניתי לנוי
"מאמי מה שלומך?" שאלה בקול דואג
"ככה.. את?"
"עזבי אותי עכשיו.. זה לא מה שמעניין. איפה נעלמת?"
"הייתי עם עומרי"
"סיפרת לו?"
"לא.."
"את מתכוונת לספר?"
"לא יודעת.. בינתיים אני לא מסוגלת לספר לו.."
"קחי את הזמן"
"בדיוק מה שהוא אמר לי"
"חכם הוא " צחקה "רוצה שאני אבוא?" שאלה
"אם בא לך.. ההורים שלי לא פה. לא בא לי להיות לבד"
"איפה הם?"
"לא יודעת, שחזרתי הם לא היו פה"
"אוקיי, מתארגנת ובאה אלייך"
"סבבה.."
"ביי בינתיים"
"ביי בובה" אמרתי ושתינו ניתקנו.
בא מהכאב - פרק 5
---
נוי התארגנה במהירות כדי ללכת ללינוי, לא רצתה להשאיר אותה לבד לרגע..
לא הבינה בכלל לאן הוריה נעלמו. איך לאחר ששמעו מה היה הם לא בבית ?!
בזמן שנוי התארגנה ולינוי חיכתה לה בביתה..
ההורים של לינוי יצאו לשתות קפה ולדבר על כל מה שקרה..
"מה יהיה מעכשיו?" שאלה אמה את אביה כשדמעות מבצבצות בעיניה
"אני באמת לא יודע מה לעשות..." אביה היה אובד עצות
"אני חושבת שכדאי פסיכולוגית.. "
"איזו?"
"זו שהייתה לה כשהייתה קטנה זוכר?"
"נורית קוראים לה, לא?"
"כן. בדיוק"
"יש לך עוד את הטלפון שלה?"
"זאת לא בעיה להשיג..אבל אני לא בטוחה שהיא תרצה ללכת אליה"
"לא תהיה לה ברירה.. נגיד לה שהיא חייבת"
"היא תשנא אותנו על זה"
"ואח"כ כשהיא תראה שזה יעזור לה היא תודה לנו"
"צודק"
"אנחנו צריכים להיות שנינו בדעה אחת"
"בסדר.. קבענו. עכשיו בוא נשלם ונחזור.. בטח היא כבר חזרה הביתה ואני לא רוצה
שהיא תישאר הרבה זמן לבד"
"אוקיי.." אמר, קרא למלצרית וביקש את החשבון.
כשהיא הביאה, הם שילמו ויצאו מהבית קפה חזרה הביתה..
---
"נויקי" אמרתי לנוי כשפתחתי את הדלת
"הם עדיין לא חזרו?" שאלה, נתנה לי נשיקה בלחי ועלינו לחדר
"לא.." אמרתי בעצב. מצאו להם זמן להיעלם ככה
"בטח הם עוד מעט יחזרו" ניסתה לעודד אותי
"מקווה"
"איך היה עם עומרי?" העבירה נושא
"בקושי הייתי איתו.. לא הרבה"
"למה?"
"לא יודעת =/"
"אהה.."
"הוא אוהב אותי. באמת"
"הוא אמר לך?"
"כן, בשבילו זה לא סתם הקשר בנינו.."
"וכואב לך שאת חושבת שהוא נפגע ממך?"
"בדיוק" אמרתי, היא מכירה אותי כל כך טוב.
"ההורים שלך חזרו" אמרה כששמענו את דלת הכניסה נפתחת
"כנראה.." אמרתי ושמעתי צעדים המתקרבים יותר ויותר..
אמא:"לינוי.." אמרה ושניהם נכנסו לחדר "איך את מרגישה?" שאלה
אני:"בסדר.. תודה לכם שאתם איתי גם בזמנים הקשים" אמרתי בציניות מוחלטת
אבא:"אל תדברי ככה!! אנחנו דואגים לך"
אני:"ראיתי כמה שאתם דואגים...." הציניות נמשכה
אמא:"החלטנו שתלכי לפסיכולוגית"
אני:"החלטתם בשבילי ?! יופי באמת שאתם קובעים דברים בלי להתייעץ איתי קודם!"
אבא:"לדעתנו זה הכי טוב בשבילך" הרוגע שלהם חירפן אותי .
אני:"ומה עם מה שלדעתי טוב בשבילי ?! זה לא נחשב?" שאלתי עם דמעות בעיניים
אמא:"בטח שכן!" אמרה מיד "את לא רוצה?" שאלה
אני:"פסיכולוגית?"
אבא:"כן"
אני:"לא יודעת.. אני צריכה לחשוב על זה"
אבא:"תחשבי על זה.." אמר, נשק לי במצח ושניהם יצאו מהחדר
"גם לדעתי זה הכי טוב בשבילך" נוי אמרה
"יופי גם את איתם עכשיו?!"
"זה לא קשור לצדדים, נגד מי אני ועם מי אני.. אני רוצה לטובתך ורק לטובתך!"
"למה את חושבת שזה הכי טוב בשבילי? אני לא משוגעת. אני לא צריכה פסיכולוגית"
"אוי זה כ"כ לא קשור אם את משוגעת או לא.. זה הקטע שהיא תדע איך לעזור לך, איך לדבר איתך..
מה לומר לך. לא אני ולא ההורים שלך יודעים מה לעשות עכשיו !"
"יכול להיות שאת צודקת.."
"תחשבי על זה" אמרה, נתנה לי נשיקה בלחי "דברי איתי יפה שלי" הוסיפה ויצאה מהחדר..
אחרי כמה שניות שמעתי את דלת הכניסה לבית נסגרת.
חזרתי למחשב,הייתה הודעה מעומרי.
עומריקי שלי –
יפה שלי ?
לינויוש -
אה מאמי ?
שלחתי
עומריקי שלי –
מה קורה?
לינויוש -
בסדר, אתה?
עומריקי שלי –
גם..
לינויוש -
אני מצטערת.
עומריקי שלי –
על מה?
לינויוש -
על זה שאני ואתה לא חושבים אותו הדבר על הקשר בנינו
עומריקי שלי –
אין לך על מה להצטער. זה לא שאת אשמה
לינויוש –
מרגיש לי שכן .
עומריקי שלי –
אז תעיפי את ההרגשה הזאת ממך ומהר.
לינויוש -
חח חמוד אתה
עומריקי שלי –
את יותר, פשוט מדהימה !
לינויוש -
אני אתחיל להסמיק פה
עומריקי שלי –
טוב.. מפסיק . מה את עושה?
לינויוש -
אממ ת'אמת.. כלום.
עומריקי שלי –
בא לך שאני אבוא? שלח.. רציתי להיות איתו, לראות אותו.
תמיד בימים הכי עצובים שלי הוא שימח אותי, עודד אותי, היה איתי..
לינויוש -
כן
עומריקי שלי –
בטוחה ? לא רוצה להעיק..
לינויוש -
אף פעם לא העקת.. תבוא
עומריקי שלי –
אוקי, מתארגן ובא
לינויוש -
סבבה.. ביי
עומריקי שלי –
בי יפה שלי אמר ואחרי כמה דקות התנתק.
קמתי מהכיסא, רציתי ללכת לארון ולהחליף בגדים..
לא הספקתי לעשות צעד אחד ותקפה אותי סחרחורת איומה..
תפסתי את ראשי בשתי ידיי.. מתה שההרגשה המגעילה הזאת תגמר.
התיישבתי על הרצפה ונשמתי מס' נשימות עמוקות.. פתחתי את עיניי והרגשתי שעבר לי.
קמתי מהרצפה והלכתי לארון, פתחתי אותו וראיתי את הבגדים שלבשתי אתמול, זרוקים בתוך הארון.
אהבתי אותם נורא, אבל לא יכולתי להסתכל עליהם,
העפתי אותם על הרצפה וחיפשתי משהו ללבוש..
לבסוף הוצאתי מכנס 3/4 לבן וגופיה שחורה..
העפתי מבט מהיר במראה והזדעזעתי ממה שראיתי..
ישר התאפרתי, הרבה סומק, הרבה מייק-אפ, עיפרון שחור, רימל, ליפגלוס, צללית..
ניסיתי להסתיר את העיניים האדומות שנוצרו מכל הדמעות,
ואת הפנים העצובות, המבט העצוב.
כשסיימתי להתאפר, הסתכלתי על עצמי שוב, ניראתי קצת יותר טוב.
זרקתי לפח בחדרי את הבגדים מאתמול ונשמע צלצול בדלת. ירדתי מהר למטה..
אבא:" בשבילך?" שאל מהסלון
אני:"כן.. עומרי" עניתי
אמא:"הוא בחור טוב" אמרה, שניהם מתים שאני אוהב אותו סוף סוף..
הרי חוסר האהבה שלי כלפיו בולט למרחקים.
אני:"כן.. בחור טוב" חזרתי על דבריה.
פתחתי את הדלת וראיתי זר פרחים ענקי שהסתיר מישהו..
זיהיתי שזה עומרי לפי הידיים; סביב ידו קשור חוט אדום, נגד עין הרע,
ובאחת מהאצבעות שלו טבעת מכסף..
"עומרי.." אמרתי בחיוך גדול. הוא אפילו לא יודע מה קרה לי,
אבל ידע שאני נורא אוהבת ורדים אדומים אז הביא לי ..
"איך זיהית?" שאל בפרצוף מאוכזב, הביא לי את הפרחים והביא גם נשיקה קטנה בלחי
"הטבעת והצמיד" אמרתי ונכנסנו לבית.
אמא:"עומרי מה שלומך?"
עומרי:"בסדר.. ואיתכם?"
אבא:"גם !" אמר
אמא:"אני עוד מעט אביא לכם עוגיות שאפיתי"
עומרי:"מת על העוגיות שאת מכינה"
אמא:"חח תודה מתוק" התלהבה מהמחמאה, לקחתי כד גדול מזכוכית,
מילאתי בו מים והכנסתי את הזר לבפנים..
עלינו למעלה ושמתי את הכד על השידה שלי.
😊
ההורים שלה כאלה מעצבנים
וווווואו איזו אדישות!!!!!
פרק מקסים,
אוהבת.
פרק מעללללף [=
המששך 😊 ..
מדהים המשך..........
חח ..
אוהבת [:
הסחרחורת וזה..יש מצב היא בהריון ?
מחכה להמשך!
מ=ו=ש=ל=ם
אן לי מילים כמה שזה יפה
יאו אני מתנה על הסיפור הזה
איללה תמישכי מאמי
*שניני*
קוראתת חדשהה .. : )
מסכנה לינוי 😢
מחכה להמשךך מאמי
