מושלםם (:
מחכה להמשך מאמי ..
שבתת שלום ..
וואווו פרק מדהים
איזה ילדים נדפים
אין להם חיים אה? חחחח
יאללההה המשךךךךךךךךךךך!!
מדהים :]
רק מי זה תום ושירן ?
תווודה בנות :!,
ספירוש - סתם, זוג מהשיכבה..
:]
3>
QUOTE (-=-2תאל!ש-=- @ 18/08/2007) מדהייםם
המששך
😊
יפה כמו תמיד😊
המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך😊
"יאללה נחוץ פה איזה ס"ד מטורף"
[ ס"ד = סיבוב דאווין ].
"אין לי ראש לזה.."
"לא מעניין אותי. אמרנו שאת חוזרת לשגרה נכון? יאללה!" אמרה ותפסה אותי ביד,
עברנו בכל השכבה, משאירות מאחורינו שביל של פיות פעורים,
עיניים גדולות החוקרות כל דבר ודבר בגופינו..
תמיד כשאחת מאיתנו הייתה בבאסה, היינו יוצאות ל-ס"ד, בשכבה,
בבית ספר או אפילו סתם בשכונה.. זה היה מעודד אותנו, מצחיק אותנו,
ובעיקר מנפח לנו את האגו בצורה מטורפת.
כשהגענו למדרגות, ראינו את תום ושירן מתנשקים, וכמובן, כל השכבה מסתכלת עליהם..
כבר אמרתי שאין לילדים פה משהו אחר לעשות בחיים חוץ מלהידחף בחיים של אחרים,
נכון ?! =/
בא מהכאב - פרק 10
"יא אתם חברים?! בהצלחה יפים שלי" אמרתי להם בצביעות מוחלטת, נתתי להם נשיקה בלחי,
הם חייכו אלי "תודה" אמרו ביחד, חייכתי אליהם בחזרה ואני ונוי ירדנו למטה.
למה צביעות אתם בטח שואלים, כי לדעתי הקשר הזה לא יחזיק יותר משבוע, הם לא מתאימים בכלל..
אבל מי אני שאקבע להם עם מי להיות ?! טוב להם ככה? שיהיה להם בכיף !
"ניראה לי אני הולכת הביתה.." אמרתי כשיצאנו מהמבנה של הכיתות וראיתי את עומרי עם ידידה שלו,
אחת שאני שונאת.. מתעלקת עליו .
"כ"כ לא! את נשארת פה" אמרה, התיישבנו על המדרגות, לא יכולתי להפסיק מלהסתכל עליו..
הוא הסתכל עליי בחזרה,במבט עצוב כזה, מתנצל.. משהו השתנה במבט שלו.
כשהשרלילה שהיה איתה ראתה שהוא לא שם עליה ולא מסתכל לכיוון שלה אפילו,
הסתכלה לאיפה שהוא מסתכל, אלי..
ואחרי שנייה משכה אותו משם, וכמה צפוי. הוא הלך אחריה..
"אפילו לא אכפת לו!" התעצבנתי שזה כל כך מזיז לי הריב הזה.
"ממתי הוא מעניין אותך ככה?"
"לא יודעעת.. איככ.. זה מה שהכי מעצבן אותי. אני לא מכירה את עצמי ככה.."
"בואי נעלה בייבי.." אמרה כשנשמע הצלצול, עלינו כל אחת לכיתה שלה, נכנסתי והתיישבתי ליד ניב.
"דיברתי עם עומרי" ניב אמר לי
"מה!? מה אמרת לו?"
"שזה לא מה שהוא חושב.."
"יואו אבל ניב למה דיברת איתו ?! =/"
"כי ראיתי איך הוא פגע בך.. לא יכולתי לראות אותך ככה. הייתי חייב לספר לו"
"שיהיה.."
"כועסת?"
"כן מאוד.. אבל יעבור" אמרתי, ועכשיו הבנתי למה המבט שלו השתנה פתאום.
"תביני שזה לטובתך"
"יודעת.. בגלל זה אמרתי שזה יעבור"
"טוב.." אמר, המורה נכנסה והתחילה ללמד.. כרגיל, לא הקשבתי לה..
אבל לא בגלל השטויות שאני וניב עושים בד"כ,
אלא בגלל שהייתי עסוקה במחשבות.. על הכל.
^ אנחנו צריכים לדבר ^ נשלחה הודעה מעומרי
& אנחנו לא & החזרתי לו .
לא היה לי כוח לשמוע מה יש לו להגיד.. הוא לא שלח עוד הודעה, וטוב שכך.
---
"שלום, נורית?" התקשרה אמה של לינוי לפסיכולוגית
"כן, מי מדברת?"
"ענת כהן.. מה שלומך?"
"בסדר גמור, ואיתך?"
"גם!, את זוכרת אותי?"
"בוודאי.. מה שלום לינוי?"
"זהו, שאני חושבת שהיא צריכה תור אצלך.."
"קרה משהו?" שאלה, דאגה ניכרה בקולה
"כן.. יום שישי.. היא.." היה לה קשה לומר זאת, שהבת שלה, הקטנה שלה "נאנסה" אמרה לבסוף
"מתי את רוצה שנקבע?" שאלה מיד
"פנוי לך היום אחה"צ?" שאלה
"כן, ב-5 ?"
"אוקיי, נגיע בשעה 5"
"אוקי, קבענו.. ביי בי"
"ביי" אמרה ושתיהן ניתקו.
---
יום הלימודים נגמר מהר מאוד, חזרתי הביתה ברגל עם נוי..
"הוד מעלותה ירדה אל העם.." אמרה וצחקה מיד אחרי
"אה?"
"כמה זמן לא חזרת הביתה ברגל? תמיד יש את הוד רוממותו שיחזיר את המלכה .."
"נוי.."
"אה?"
"שתקי"
"שתקתי" אמרה ושתינו צחקנו "באמת הרבה זמן לא חזרת איתי הביתה ברגל" הוסיפה
"צודקת, חוץ מיום שישי.."
"אה נכון, גם ביום שישי המלכה חזרה איתי ברגל"
"חח נוי סתמי!!" צחקתי, "ביי מאמי" הוספתי, נתתי לה נשיקה בלחי,
נכנסתי הביתה והיא המשיכה לביתה..
עליתי ישר לחדר, שמתי את התיק, ונשכבתי על המיטה.
"היום ב-5.." אמא אמרה ונכנסה לחדרי
"מה היום ב-5?" שאלתי
"פסיכולוגית"
"טוב" אמרתי, לא היה לי כוח להתווכח איתה על זה. "אני הולכת לישון, תעירי אותי רבע לפני שאת
רוצה לצאת" הוספתי
"מה עם אוכל?"
"לא רעבה.." אמרתי, היא נאנחה ויצאה מהחדר. סגרתי את התריסים,
הפעלתי מזגן והתכסיתי בשמיכה, עצמתי את עיניי ותוך מספר דקות נרדמתי.
"אני יודע מה קרה לך.. אני יודע מה עובר עלייך.. אני יודע הכל"
"פחח מה אתה יודע ?!" צחקתי צחוק מזלזל, הרמתי את ראשי וראיתי מולי את עומרי.
"הכל.. עלה אונס.. על שון"
"אתה מכיר את שון?"
"לא.. אבל שמעתי מה קרה"
"מי סיפר לך?"
"כל הבית-ספר מדבר על זה.. בלי סוף. מאמי האונס שלך זה הדבר הכי חם עכשיו"
"תעעעוףףף מפה יא דפוקק"
"למה את מתעצבנת יפה שלי?" שאל בקול שליו, רגוע.
"מטומטם!!!, פשוט תילך.. אני לא מבינה מה עשיתי איתך כל הזמן הזה!"
"פוזות אמרת לא ?" צחק, שוב, צחוק מזלזל.. מאוד.
"לך תזדיין"
"בכיף" צחק "איתך? עד עכשיו לא שכבנו כי לא רצית.. פעם ראשונה וכל ה-שיט הזה, חחח אבל
זאת לא תהיה הפעם הראשונה שלך.." הוסיף והתקרב אלי, התרחקתי ממנו לאט לאט עד שנפלתי,
על המיטה, שלי [ ?! ].. הסתכלתי סביבי.. היינו בחדרי.
"זה לא יקרה לי שוב.." בכיתי, הוא התקרב אלי, נשכב מעלי.. והתחיל לגעת בי. נגעלתי,
שוב אותה תחושה מגעילה, הרגשה של מלוכלכת.. פחד.. צמרמורות..
" דדדייייייייי" צעקתי והתעוררתי בבהלה.
"לינוי זה רק חלום יפה שלי!" אמא אמרה לי וחיבקה אותי חזק, נשימותיי היו מהירות..
הלב דפק בקצב מהיר..אולי פי 4 מהקצב הרגיל.
"זה לא יעזוב אותי בחיים אה..?" בכיתי. לא יכולתי עוד.
"תתארגני מתוקה.." אמרה ויצאה מהחדר, לא היה לה מה לומר. שנאתי את זה. ת
מיד להורים יש מה לומר..אבל הפעם? אין לה.
התלבשתי.. ג'ינס ארוך, גופיה לבנה וקפקפים לבנות.. עשיתי קוקו גבוה ולקחתי משקפי שמש,
פלאפון וירדתי למטה.. "מוכנה?" שאלה
"כן, הולכים?"
"כן.." אמרה, יצאנו מהבית והיא נעלה את הדלת. נכנסנו למכונית, חגרתי חגורה ועצמתי את עיניי,
אמא הדליקה את הרדיו..
"שיר... שיר עצוב, או שלא. כל אחד מפרש אותו בכיוון שונה לגמרי.. 'כשתחזרי' של דניאל סלומון,
תיהנו.. אני אישית, אוהב את השיר.." אמר השדרן והשיר התחיל.
"שנה אחרי שנה
וכלום לא השתנה
גלים של אהבה
עוד נשברים בך
מה היא מבינה
קמה ועזבה
לראות יותר משנינו
למצוא את שאיננו
את עוד תפלי עמוק עמוק
עוד תתרחקי רחוק רחוק
וזה אף פעם לא יעבור
זה כל הזמן יחזור
כי את תיפלי עמוק עמוק
כי תתרחקי רחוק רחוק
וזה אומר תיזהרי
אולי אני לא אהיה שם
כשתחזרי
כמו חתול רחוב
חייבת לאהוב
את כל מה שסביבה
את מי שלידה
לאן הלכת ילדה?
עם מי את ישנה?
האם הוא טוב אלייך?
עמוק בזרועותייך?
את עוד תפלי עמוק עמוק
עוד תתרחקי רחוק רחוק
וזה אף פעם לא יעבור
זה כל הזמן יחזור
כי את תיפלי עמוק עמוק
כי תתרחקי רחוק רחוק
וזה אומר תיזהרי
אולי אני לא אהיה שם
כשתחזרי..."
השיר נגמר, הדמעות לא. מתחילתו הן החלו לזלוג, עלק 'שיר עצוב, או שלא..' בטח שכן.
והוא מדבר אלי, מדבר עלי. כיביתי את הרדיו.. לא רציתי לשמוע שירים.
השענתי את ראשי על החלון, משקפי השמש היו עלי..
אמא לא ידעה אם אני בוכה או לא, ישנה או לא..
לא ידעה כלום.
המשקפיים כהות.
לא רואים את העיניים.
הסתכלתי לחיים שבחוץ, לאנשים שבחוץ..
כולם מתרוצצים להם, כל אחד עסוק בבעיות שלו, בחיים שלו.
& אני עדיין חושב שאנחנו צריכים לדבר & הודעה מעומרי.
^ אני עדיין חושבת שלא, לא עכשיו לפחות ^
& את לא בבית, איפה את? &
^ איך אתה יודע שאני לא בבית? ^
& אני מחוץ לבית שלך עכשיו.. &
^ אמרתי לך שבחיים אל תבוא בלי להודיע לפני ^
& אם הייתי מודיע, לא היית רוצה שאבוא &
^ יכול להיות, זה לא משנה עכשיו. כי גם ככה אני לא שם ^
& איפה את? &
^ זה גם לא משנה עכשיו.. ^
& לי זה משנה, בייבי את מדאיגה אותי &
^ אין לך מה לדאוג, את הדבר הכי גרוע כבר עברתי. ^
& תתקשרי אלי שאת בבית &
^ ואז מה? ^
& אני אבוא &
^ נראה.. לא בטוחה שאני רוצה ^
& תתקשרי בכל זאת. אם לא תרצי לא אבוא, אני רק רוצה לדבר איתך.. אפילו בטלפון אם את
לא רוצה פנים מול פנים &
^ טוב ^ שלחתי ושמתי את הפלאפון על רטט, אמא חנתה את המכונית ויצאנו..
יצצצא אררוך :]
אווהבת אותכן
3>
עצוב 😢
אבל מדהים,,
שתתין עוד הזדמנות לעומרי הוא ממש חמוד 😊
מחכה להמשך..
יפפפה [:
והוא סיפר לו על האונס או לא ?
QUOTE (BaRiii @ 19/08/2007) עצוב 😢
אבל מדהים,,
שתתין עוד הזדמנות לעומרי הוא ממש חמוד 😊
מחכה להמשך..
😉
אתר האהבה הישראלי