יוו יו פרק מושלללם !!!
בקשה תעשי לנו המשך קטן היום ?!
כןכןןכן 😛
פרקים מדהימיייייים !
ואי מסכנה כמה עובר עלייה :\
מחכה להמשךך ..
השלמתי,
פשוט מדהים!
המשך😊
ואיייי מסכנה..כמה היא עוברת..
המשךךךך
סיפור מושלם (:
מסכנה מה שעובר עליה ):
מחכה להמשךךך
אוהבת 33>
מדהים.
היא כ''כ מסכנה.
זה מעצבן כמה שכולם אידים לאונס
גם ההורים שלה גם ניב הזה
שיעשו כבר משהו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ואיי איזה מהמם..
חרא !!!!
המשך
השלמתי עכשיו פרקים - עצוב !!
מחכה להמשך,
3>
קראתי הכל
אוףף איזה מסכנה היא 😢
יאללההה תביא אותה בהמשך
זה כזה יפה
מ=ו=ש=ל=ם
די כמה שזה מושלם
והיא מסכנה שכזאת =[[
ישאלה המשך המשך המשך המשך המשך
המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך
המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך
המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך
המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך
אני יכולה להמשיך ככה
חחחח
יאלה המשך
"לך תזדיין!!" אמרתי והבאתי לו סטירה
"אל תביאי לי סטירה בחיים שלך יותר שומעת!?" התעצבן ותפס אותי בצוואר,
פלאשבק מיום שישי בלילה עבר בראשי כמו סרט נע, סרט גרוע, עלוב, מגעיל,
אחד שנראה כאילו לא יגמר בחיים.
"תעוף ממני יא דפוקקק!!" התעצבנתי והעפתי אותו ממני "הלוואי ופעם אחת תסתכל עלי באמת,
ולא תחשוב על עצמך.. תראה שעובר עלי משהו. שלא קשור אליך בכלל..
תראה שלא הכל סובב סביבך" אמרתי, חברים שלו הסתכלו עלינו בהלם,
בחיים לא ראו אותנו רבים ככה.. בחיים לא רבנו ככה. "הפוזות האלו שלך ליד חברים שלך לא
מתאימות לי.. איפה עומרי מאתמול!? המתחשב, האוהב, זה שאמר שתמיד יהיה לצידי..?
זה שלא רוצה שיהיה לי רע בחיים?" שאלתי בעצב, הדמעות שוב זלגו,
עומרי הסתכל עלי ופשוט שתק.
לא ידע מה לומר.
ידע שאני צודקת.
יצאתי מהקפיטריה, וניב היה בחוץ.. עישן.
"יכולים לתפוס אותך פה" אמרתי והלכנו במהירות למחששה...
בא מהכאב - פרק 9
"לא סובל את הבן זונה הזה!!" אמר, זרק את הסיגריה לרצפה וכיבה אותה עם הנעל "מה את לעזעזאל
מוצאת בו!?" הוסיף
"הרבה דברים..." אמרתי בעצב, "דברים שיש בו רק כשאנחנו לבד" הוספתי
"אף פעם לא דיברת עליו ככה"
"אף פעם לא חשבתי עליו ככה.." אמרתי "זוכר, עוד כשאני והוא רק התחלנו לצאת אמרתי לך שזה
אחד שבחיים לא יפגע בי, בגלל שמה שיש בנינו זה רק פוזות?" הוספתי בחיוך קטן
ועצוב "אז כנראה שטעיתי.." המשכתי "טעיתי ביג טיים.. הוא כן יכול לפגוע בי."
"בואי לפה.." אמר וחיבק אותי חזק "זה באשמתי הריב הזה שלכם.." הוסיף
"זה לא.." אמרתי "זה עומרי כשהוא ליד החברים שלו, תמיד כזה.." הוספתי
"גם את כזאת ליד חברות שלך... והוא תמיד היה כזה. כנראה שרק עכשיו זה הפריע לך"
"כנראה.." אמרתי ושנינו התיישבנו על ספסל קרוב
"תמשיכי לספר לי.."
"אני בטוחה שאתה כבר יודע את ההמשך"
"אני לא רוצה לחשוב אפילו שזה מה שאני חושב. אני רוצה שתגידי לי,
רוצה לדעת שזה לא מה שאני חושב" אמר
"זה כן.." אמרתי והשפלתי את ראשי, ניב חיבק אותי חזק חזק
"איך לא הייתי שם בשבילך באותו זמן!?" התעצבן על עצמו "הייתי צריך להעיף אותו מהמקום
בשנייה הראשונה שהוא הציק לך" המשיך
"ניב תשתוק" הפסקתי אותו מלדבר שטויות "זאת לא אשמתך.. לא יכולת לדעת" הוספתי
"אאוךך יפה שלי.." אמר וליטף את שערי ואת פניי
"מה אני עושה עכשיו ניבי ? איך אני ממשיכה מכאן?" שאלתי
"את חייבת להמשיך בשגרה." אמר משפט שהדהד בראשי אפילו כמה ימים אחרי
"אני מנסה.. אבל לא יכולה להפסיק לחשוב על זה" אמרתי. הצלצול להפסקה הגיע,
המחששה התמלאה בערסים ופרחות שבאים לעשן ולעשות פוזות על כל הבית ספר..
ביניהם היה עומרי. ששוב ראה אותי עם ניב. הוא הסתכל עלי במבט עצוב,מצטער,
כואב.. "בוא נעוף מכאן" אמרתי לניב וקמנו מאותו ספסל,
הלכנו לכיתה וכשנכנסנו כל המבטים הופנו אלי.. "מה יש להם?" לחשתי לניב
"מוזר להם לראות אותך בלי ורוד.." אמר בחיוך קטנטן "את האמת, גם לי זה מוזר" הוסיף
"אוי נו באמת.. כאילו אני באמת כל יום שמה ורוד" אמרתי ושמתי את התיק על השולחן שלי ושל ניב "טווווווווב בא לכם להפסיק עם המבטים האלה!?!?" אמרתי לכל הכיתה, שנאתי את זה.
רק רציתי שיפסיקו להסתכל, שימצאו להם חיים משלהם. שיעזבו אותי בשקט.
נוי:"לינוניי.." אמרה כשנכנסה לכיתה
ניב:"אני אשאיר אתכן לבד" אמר ונתן לי נשיקה וחיבוק "אני אפזר את ההפגנה אל תדאגי" הוסיף,
סמכתי עליו שהוא באמת יעשה את זה. "יאללה אחת שתיים צאו מפה כולכם!!" אמר לכל הכיתה,
ששמעה בקולו ולאט לאט כולם יצאו מהכיתה..
"תודה מאמי!" אמרתי לו שנייה לפני שהוא יצא
"הכל בשבילך אחותי.." אמר ויצא.
"איפה היית בשעתיים האלה? חיפשתי אתך בכל מקום!" נוי אמרה ושתינו התיישבנו בכיסאות,
אחת מול השנייה..
"עם ניב בקפיטריה.."
"סיפרת לו?"
"כן" אמרתי והשפלתי את ראשי "וגם הספקתי לריב עם עומרי וכנראה גם נפרדנו" הוספתי
"מה?? מה קרה פתאום?"
"הוא סתם דפוק.. לא בא לי לדבר על זה"
"איך שבא לך" אמרה
"טוב תעבירי נושא, נמאס לי לדבר על השיט הזה כל הזמן" אמרתי
"אוקיי, משהו שתזדעזעי ממנו" צחקה
"נו..?"
"שירן ותום חברים!!" אמרה
"איוו מה היא שמה עליו בכלל?!"
"חח ב ד י ו ק! היא אחת היפות בבית ספר, והוא סתם עוד אחד מכוער" צחקה
"אאךך החיים בתיכון. מילה שזה בין הדברים הכי מוזרים שיש"
"חופשי!" הסכימה איתי "בואי לסיבוב בחוץ.." הוסיפה ויצאנו מהכיתה
"אני לא מסוגלת עם המבטים האלה" אמרתי ישר כשיצאנו והעיניים של כל העולם ואשתו
היו נעוצות בי.
"חח תביני אותם, המלכה של השכבה פתאום באה עם בגד שמוזר להם.."
"שילכו להזדיין" אמרתי בחיוך קטן, "המלכה של השכבה עלק" צחקתי
"תאמיני או לא, ככה הם מסתכלים עליך.." אמרה "יאללה נחוץ פה איזה ס"ד מטורף"
[ ס"ד = סיבוב דאווין ].
"אין לי ראש לזה.."
"לא מעניין אותי. אמרנו שאת חוזרת לשגרה נכון? יאללה!" אמרה ותפסה אותי ביד,
עברנו בכל השכבה, משאירות מאחורינו שביל של פיות פעורים,
עיניים גדולות החוקרות כל דבר ודבר בגופינו..
תמיד כשאחת מאיתנו הייתה בבאסה, היינו יוצאות ל-ס"ד, בשכבה,
בבית ספר או אפילו סתם בשכונה.. זה היה מעודד אותנו, מצחיק אותנו,
ובעיקר מנפח לנו את האגו בצורה מטורפת.
כשהגענו למדרגות, ראינו את תום ושירן מתנשקים, וכמובן, כל השכבה מסתכלת עליהם..
כבר אמרתי שאין לילדים פה משהו אחר לעשות בחיים חוץ מלהידחף בחיים של אחרים,
נכון ?! =/
סוררי שלא המשכתי עד עכשיו..
כל החמישי - שישי לא הייתי בבית.
תודה על התגובות בננות 😊
- שבת שלום ! -
איזההה יפפההההה=]==]]
רק אתמול סיימתי לקקרא את כל הסיפור.. חחחחח 😊
תמשיכייייי 😉
מקסיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם (:
מחכה להמשך ....
אתר האהבה הישראלי