ואי ואי ואייייי הוא אוהההההההב אותההההההה נהנהנהנהנהנהננהנהנה
המשששששך מור דחוווווווף !!!!!!!!!!!!
שמי יהמשך הפרק מאוד יפה
ואת מוכשרת מאוד תמשיכי בכתיבה שלך
ואיי
מעניין מי זהה
מחכה להמשךך
המשךךךךךךך
ד ח ו ף !!!!!!!
וייי סיפור ממש יפה...
מזכיר לי קצת את המורדים חיחיחי
מחכה להמשך מאמי :]]
תודה בנות..
פרק 7:
המשכתי ללכת, חשבתי על עמית לא שמתי לב ממש לאן אני הולכת.
" אאוצ' " התנגשתי בילד אחד ושנינו נפלו אחורה. כולם הסתכלו וצחקו.
"היי שימי לב לאן את הולכתת!!" הוא צעק ושפשף את מצחו. הסתכלתי עליו ופשוט לא האמנתי למראה עיניי....
הוא היה ילד כל כך יפה! הסתכלתי עליו בחנתי את כולו היו לו עיניים בצבע תכלת, כל כך מיוחדות. שפתיים דיי עבות בצבע דובדבן, היה לו שיער חום בהיר מאוד-שטני פרוע קצת, היה לו גם פוני לצד.. ועגיל בגבה. הוא חבש כובע של בילבונג, דגמ"ח בצבע ירוק זית וחולצה לבנה של בילבונג. במבט ראשוני הייתי אומרת שהוא נראה דיי סנוב.
"ס..ליחה.." אמרתי וסידרתי את המשקפיים שלי.
"לא נורא קורה.. את בסדר?" הוא שאל. הוא היה נשמע חמוד.
"אהה.. כן. אני בסדר. סליחה על מקודם לא שמתי לב לאן אני הולכת" עניתי ועדיין הייתי מהופנטת מיופיו המיוחד.
"אני גל." הוא אמר והושיט לי יד כדי לקום. איזה שם יפה חשבתי לעצמי..
"ואת?" הוא שאל כשכבר קמתי.
"דניאל" אמרתי בחיוך. "אתה לא מפה נכון?" שאלתי וניקיתי את הבגדים שלי מהאבק שנדבק אליהם.
"לא.. אבל באתי להירשם" הוא אמר והזכיר לי שבדיוק בעוד 6 ימים נגמרים הלימודים ואנחנו יוצאים למחנה הקיץ..
"לאיזה כיתה את עולה?" הוא שאל.
"ח' ואתה?" עניתי.
"ט'." הוא חייך.
"גל אתה בא??" שמעתי צעקה, הסתובבתי וראיתי אישה יפה יוצאת מחדר המנהל. היא הייתה נראית ממש צעירה, היה לה שער מתולתל בלונדיני, היא הייתה רזה, גבוהה, שחומה ועינייה היו בצבע תכלת-אפור בדיוק כמו של גל.
"כן אמא דקה" הוא אמר והבנתי שזאת אמא שלו, אם הוא לא היה אומר שהיא אמא שלו הייתי חושבת שהיא יצאה מאיזה מגזין אופנה.
"היה כואב להכיר אותך" הוא צחק וגם אני.
"סתם אני צוחק, היה נעים מאוד להכיר אותך.. אז נראה אותך כבר אה?" הוא אמר בחיוך.
"כן" עניתי בחיוך והוא פנה לחדר המנהל יחד עם אמו.
החלטתי ללכת לקפיטריה לקנות איזה משהו לאכול. הייתי רעבה, לא אכלתי כלום בארוחת הבוקר.
"מה בשבילך חמודה?" שאל יהודה המוכר בקפיטריה בחיוך רחב. הוא היה בן אדם טוב, בערך בן 30.. הוא אהב את כל הילדים בפנימייה ותמיד היה שמח להכין להם אוכל לצהריים כשחדר האוכל לא היה פתוח, בקפיטריה היו גם שוקולדים, כל פעם שמישהו רצה לקנות שוקולד הוא היה מקבל הרצאה מיהודה על כמה ששוקולד זה לא בריא וכמה שזה לא טוב לשיניים, עד שלבסוף הוא היה מתייאש ומוכר לנו את חטיפי השוקולד בלית בררה.
"ממ.. לחמנייה עם חביתה וירקות" אמרתי.
"איזה ירקות?" הוא שאל בחיוך והתחיל לחתוך את הלחמנייה.
"עגבניות, מלפפונים ופלפלים.. רק אדומים" אמרתי.
"אוקיי.. בעוד כ- 5 דקות זה יהיה מוכן.. אני אביא לך את זה לשולחן." הוא אמר בחיוך ופנה להכין את החביתה.
הייתי רעבה, ראיתי שלא היו הרבה ילדים בקפיטריה, תפסתי לי את אחד השולחנות והתיישבתי לחכות ליהודה שיגיע עם האוכל שלי.
"בתאבון" הוא אמר בחיוך והגיש לי גם בקבוק שתייה, מיץ ענבים כרגיל. הוא כנראה שם לב ששכחתי להזמין לשתות.
"על חשבון הבית" הוא קרץ לי והלך.
"תודה" חייכתי והתחלתי לאכול. בערך אחריי רבע שעה סיימתי הכל.
"תודה יהודה היה טעים, כמה זה?" שאלתי בחיוך והוצאתי את ארנקי.
"10 שקל לחמנייה והשתייה על חשבוני" הוא אמר לי בחיוך.
נתתי לו עשרה שקלים ושוב אמרתי תודה והלכתי לחדר. השיעור הבא הוא שיעור התעמלות. לקחתי את בגדיי ההתעמלות שלי מארוני והחלפתי במהרה. בדיוק כשסיימתי נשמע הצלצול, לקחתי לי תיק קטן עם בקבוק מים, דורדוראנט ומגבת קטנה והלכתי לאולם הספורט, את התיק הנחתי בשירותי הבנות שהובילו לאולם.. נכנסתי לאולם הספורט, היו בו רק כמה בנות מהשכבה שלא ממש הכרתי. טל ועדן עוד לא הגיעו.. תפסתי לי ספסל והתיישבתי עליו.
"היי" אמרה טל כשהגיעה לאולם והתיישבה לידי.
"מה נשמע?" שאלתי.
"בסדר איך את? אכלת משהו היום? לא אכלת כלום בבוקר.." היא אמרה בדאגה, שמחתי שיש לי כזאת חברה, ומצד שני חשבתי על כמה שאני לא הייתי חברה כשלא סיפרתי לה על מה שלימור עשתה.
"ממ כן אכלתי אצל יהודה" אמרתי וטל חייכה, אולם הספורט התמלא במהרה והמורה נכנסה.
"מה נשמע בנות? מוכנות לחימום קצר?" שאלה דלית המורה לספורט בחיוך ורצה ריצה קלה במקום. היא הייתה מורה טובה.
"יאללה כולן לקום ולעמוד על הקו הלבן." היא אמרה לנו.
לימור וחברותיה ישבו בצד ושיחקו בפלאפונים שלהם, לימור הייתה לבושה בג'ינס, חולצה אדומה צמודה, ונעלי באפלו. היא אף פעם לא באה עם בגדיי התעמלות. חברותייה כן לבשו בגדי התעמלות אך הן לא השתתפו, בטח בגלל שלימור אמרה להן.
"למה את לא לבושה בבגדי התעמלות?" שאלה המורה את לימור בתוקפנות.
"בשביל מה.. כואבת לי הרגל ואני לא אוכל להשתתף בכל מקרה" היא תירצה בתירוץ עלוב.
"מה שתגידי, אחרי זה אל תתלונני על הציון שתקבלי" אמרה המורה בגלגול עיניים.
"ואתן, קדימה למגרש!" היא פנתה לבנות שישבו לצידה, רוב הבנות הלכו ורק ליאור נשארה לשבת.
"את לא קמה להתאמן?" שאלה המורה את ליאור שהייתה לבושה בבגדי התעמלות.
"לא, כואבת לי הבטן." תירצה גם היא, המורה פנתה אל היומן שלה ורשמה שליאור לא משתתפת ואח"כ חזרה אלינו.
"בתור חימום תעשו איתי את המתיחות הבאות." היא אמרה לנו והחלה למתוח את הידיים ואת הרגליים, היא קיפצה ורצה במקום ואנחנו חזרנו אחר תנועותיה. אחרי עשר דקות כאלה בערך סיימנו וחזרנו להתיישב על הספסלים מתנשפות.
"עכשיו אחרי החימום שלנו אני רוצה שתקיפו את המגרש שלושה פעמים, אבל כל אחת לבד. אני רוצה לבדוק בכמה זמן אתן עושות את זה. אני יודעת שזה סוף שנה.. ואני לא צריכה את זה בשביל הציונים שלכן, אני רק רוצה לראות מה השגנו בשנה הזאת, להשוות את הציונים שתקבלו עכשיו לציונים שקיבלתם בתחילת השנה על אותו התרגיל." אמרה דלית ובאולם החלו להישמע אנחות ומלמולים של "אופ אין לי כוח.." "ויי למי יש כוח לרוץ עכשיו..." וכאלו..
אף פעם לא הייתי כל כך טובה בספורט, שנאתי לרוץ מול כל הכיתה, הרגשתי שתמיד כל המבטים מופנים אליי ושכולם מתלחששים וצוחקים עליי. למרות הכל רציתי להצליח בתרגיל, להראות לדלית איך התקדמתי מתחילת השנה. המורה קראה בשמות של הבנות ורשמה תוצאות עד שהגיעה אליי.
"דניאל כהן, קדימה" היא אמרה ושרקה במשרוקית שלה ואני התחלתי לרוץ. לימור וליאור שצחקו, הצביעו עליי והתלחששו בניהן הוציאו אותי מריכוז אך החלטתי לא להתייחס ולהמשיך לרוץ. סיימתי כבר סיבוב אחד. לא נשאר לי עוד הרבה.
כשהגעתי לסיבוב האחרון, התנשפתי, הזעתי, הייתי בטוחה שאני נראית כמו עגבנייה עם רגליים. כשנשאר לי רק עוד חצי סיבוב בערך שמעתי קריאות עידוד מטל ועדן,
"את יכולה!" צעקה עדן.
"רק עוד קצת!" צעקה לי טל גם.
"קדימה דניאל קדימה" צעקה לי המורה דלית.
הייתי נחושה בדעתי לסיים את התרגיל הזה בתוצאה כמה שיותר טובה אך ככל שהתקרבתי לספסל שבו ישבו לימור וליאור כך יותר נלחצתי.
--
"שימי לה רגל, נו מה אכפת לך היא תיפול זה יהיה מצחיק" אמרה לי ליאור ואני שראיתי איך עמית עזר לה בעניין העגילים רק רציתי לנקום בה יותר. תמיד שנאתי אותה. שנאתי אותה על זה שהייתה טובה ממני בלימודים, שנאתי אותה על זה שטל שהייתה החברה הכי טובה שלי הפכה להיות החברה הכי טובה שלה, שנאתי אותה על זה שהמורות תמיד אהבו אותה, רציתי להיות הכי טובה בהכל.. ובגללה לא יכלתי, הרגשתי שזה הזמן לנקמה.
--
"דניאל תיזהרי!!!" צעקה לי אחת הבנות שישבה על יד לימור אך זה כבר היה מאוחר מידי, נפלתי על היד, היא כל כך כאבה לי.. התחלתי לבכות מבלי שרציתי.. הדמעות ירדו מעצמן. טל עדן דלית ועוד כמה בנות רצו לכיווני.
"אויי סליחה לא התכוונתי" אמרה לימור בחיוך מרושע. כמה שנאתי אותה באותו הרגע.
--
"אויי סליחה לא התכוונתי" אמרתי לה בחיוך מרושע. כמה שנאתי אותה באותו הרגע.
בחלומות הכי פרועים שלי לא דמיינתי שאני והיא נהיה החברות הכי טובות יום אחד...
אהאהאאהאהאהה
זווווווווווווווווווווונה גרררר..
איזו מעצבנת למה להיות כזאת כלבה..
מסכנה =\\
פרק מקסים ביותר (:
המששששששששששששששךך
מסכננההה
איזה כאבים זהה
שתמותתת
--
תגידי..
את לומדת בפנימייה?
או שזה סתם?
QUOTE (טוניטה @ 15/07/2007) מסכננההה
איזה כאבים זהה
שתמותתת
--
תגידי..
את לומדת בפנימייה?
או שזה סתם?
לא אני לא לומדת בפנימייה.. זה סתם חח,
ואני מנסה להיזכר בסרטי תיכון כאלה שראיתי כמו המורדים למשל כדי לתאר לכם מה יש בפנימייה פחות או יותר חיחי :] 😁
אתר האהבה הישראלי